רוית62

אני לא יודעת למה לשייך אותי,רק יודעת שזה סבל נוראי,כל החיים שלי אני אדם בודד,לא משפחה לא אהבה,לפני עשרים ושלוש שנה ילדותי ילד,קיבלתי אותו לבד,והוא כל עולמי,עברו השנים,וזהו הבן עזב את הבית,ואני מחפשת את הקשר אתו,לא מצליחה להתנתק ממנו,הבדידות נעשתה עמוקה יותר כל יום שזה סבל נוראי,אני לא ישנה,בלילות,בוכה כל הזמן,מנסה לצלצל לבן שלי לדבר רק דקה אם אפשר ,הוא ממש מתעלם ממני,לא רוצה לענות לי,אני לא מצליחה להתנתק ממנו,אני יודעת שזה לא בסדר,אך אנ י ממש כואבת,שהוא לא מתיחס אלי לא עונה לי לשום קשר,זה גומר אותי,אנ ימ ממש רוצה שהחיים יגמרו,רק שהכאבעוד...

אני גרה לבד עד לפני שנה הבן גר אתי עכשיו עזב את הבית לגור אצל אבא של חברה שלו,הסיפור מסתבך ואני יוצאת מזה ממש שבר קלי,לפני שלוש שנים,בזמן זה הייתי גם במצב נפשי ירוד,כי הבן עזב את הבית כי החברה הראשונה שלו סבלה ממניה דיפרסיה,והוא ילד תמים שלא הבין דבר ורק רצה שיהיה לו אהבה,היא אימה עליו לעזוב את הבית או שהיא עוזבת אותו וכך היה,היה לי נפילה נפשית רצינית וממש אולצתי את עצמי לחיות את החיים שלי,ולא להתיחס,התחלתי ללכת לריקודי עם קדי לרומם את נפשי לשכוח,ושם הכרתי את הבחור שהיה הזוג לריקודי עם,הוא מאוד רצה שאהיה בת זוגו,אני סרבית כי הוא ראשיתעוד...

אני מאוד בודדה אן לי חברים לא משפחה והבן היחיד שלי לא מעוניין בקשר אתי,כל דבר שאני מנסה אני נתקלת בדלתות סגורות,כל מכום שאני מבקשת עזרה אם נפשית וכל מה שצריך תמיד זה לא מצליח ,נוצר מעין סרוב לתת לי עזרה,אני אדם שקט לא אומר מה שחושב ומיבפנים מתחוללת מלחמה פנימית להבין למה העולם סוגר עלי למה אן לי מזל למה הבן שלי מנתק אתי קשרים,בלי סיבה נראת לעין,חשוב לי קשרים חברתיים וכל מי שאני מנסה לצור קשר אתו נמנע ממני,אז אני בודדה מאוד מרגישה כמו מצורעת שרובצת קללה מעל ראשי,לאן זה מוביל אני חושבת שאן טעם לחיות למה צריך חיים כאלה,אן לחיים האלה שום עוד...