מתפקדת כאילו כלום לא קורה, ומתחת לפני השטח שוב יש מחשבות אובדניות ועצב בלתי נגמר.
אוכלת בלי הכרה, ונכנסת למיטה בכל רגע פנוי.
יודעת שהכי טוב זה לשתף את המטפלת מחר, ומצד שני אני לא רוצה שהיא תדע מה שעובר עלי.
אוף.
-
10 תגובות
אני שמנה. מאוד. בשיא שלי הייתי 120 קילו, בשנים האחרונות אני יציבה על קצת פחות מ 100. יש לי גם טבעת בקיבה, שלא ממש עושה את העבודה. בחודשים האחרונים הייתי מטופלת ע''י דיאטנית קלינית מהקופה, וגם כאן לא הצלחתי לרדת במשקל לפי המטרה שקבענו בתחילת הטיפול. גם לא הצלחתי להתקרב לזה.
אני מוצאת את עצמי זוללת כל הזמן גם מה שבתפריט וגם מה שמחוץ לו. נמאס לי כבר. בינתיים ביטלתי את התור הקרוב לדיאטנית כי הפגישה הזו רק מלחיצה אותי יותר משום שגם את הדברים הקטנים שהייתי צריכה לעשות לא עשיתי.
יש לי פנטזיה להיות אנורקסית. פשוט להפסיק לאכול עד שאגיע לתת
-
11 תגובות
ולא כל כך מבינה למה אני צריכה להתאמץ כדי להמשיך לשרוד.
לא מבינה למה אני עדיין נאחזת בחיים.
לא מבינה למה לא למות וזהו.
(אני לא בסכנת חיים)
-
6 תגובות
המטפלת שלי בחופש עד סוף השבוע, ואני מרגישה שהיא נטשה אותי. האמת היא שלא הייתי אמורה לפגוש אותה השבוע בכל מקרה כי בחודש האחרון ניסינו לרווח את הפגישות לפעם בשבועיים, אבל כבר שבוע שעבר הרגשתי שאני לא רוצה להיפרד לשבועיים, וכששאלתי אותה אם אוכל לבוא השבוע היא אמרה שהיא לא תהיה בארץ במשך שבוע. אני מתגעגעת אליה מאוד. אני יודעת שביום שני הבא אנחנו ניפגש שוב. זה לא עוזר לי להרגיש יותר טוב. במיוחד שכרגע אני עוברת כמה טלטלות בחיים שלי.
אני יודעת שהפחדים שלי לא הגיוניים, ובכל זאת הם מציפים אותי. אני פוחדת שהיא לא תחזור, שהיא לא תרצה עוד לטפל
-
16 תגובות
הייתה לי תקופה טובה בחודשיים האחרונים.
צר לי לומר שהתקופה הטובה הזו מתפוגגת לה.
אני מרגישה מעורערת.
רוצה להתכרבל במיטה בלי לעשות כלום.
לא רוצה ללכת לטיפול ביום שני הבא.
עדיין אין מחשבות אובדניות, אבל אם המצב לא ישתפר יש סיכוי שהם יחזרו.
אוף.
איך יודעים שהגיע הזמן לעשות מעשה ולמות?
(זה לא איום בהתאבדות ואני גם בקשר רציף עם המטפלת. רק מחשבות אובדניות שמטרידות אותי כל הזמן)
-
21 תגובות