123

רציתי לשאול האם יש קשר בין גילוח והחמרה של כאב עצבי ? האם המתכת יכולה לעשות גירויים ? כבר פעמיים שזה קורה בעקבות הגילוח

איך מתמודדים עם כאב כרוני ? איך ביום יום מתמודדים ומצליחים לקיים שגרה עם כאב כרוני ? מישהו יודע ? יש לו תשובות ? קבוצת תמיכה ?

רציתי לשאול אתכם איך ? איך מתמודדים עם נכות כללית ? איך קמים כל יום וממשיכים לנסות ? בבקשה תגידו לי איך לא לימדו אותי את זה , והחיים עדיין לא מלמדים אותי את זה אני באמת רוצה לשאול איך ? איך עושים את זה מבלי להתייאש ? איך אני צריכה להתרגל לדברים שפעם היו הכי בסיסים והיום לא ? וכמובן שבנוסף להכל זה הנפש שכבר עייפה מיואשת ולא מוצאת תשובה ... איך מחזירים שליטה למצב הזה ? יש לזה תשובה ?

מה הייתי רוצה שישתפר ? החיים תכלס אבל איך ניסיון לחפש פתרון בדרך בלי לשים אליה לב ללכת כי זה הפתרון ולא לחשוב עליו מי מאיתנו מצא פתרון זו שאיפה אין ספק אבל אני מבולבלת תוך כדי כי האם מציאת פתרון זה הפתרון ?

אני לא מצליחה להיכנס לפרופציות , אני רק חושבת על לסיים את הכל , יכול להיות יום שהוא בסדר אבל אז כל הבריאות הפיזית לי תוקפת אותי !! בנוסף להכל נמאס שאין לי מיומנויות חברתיות ואני כל פעם מאכזבת מעצמי מחדש בסיטואציות חברתיות !! מה שגורם לי עוד יולק לא לרצות להיות פה , איך ממשיכים הלאה ? זה אפשרי בכלל ? אני כבר לא יודעת מה לעשות , פשוט לא יודעת ....

יושבת פה בפארק והכל מבולבל כואב לי שורף לי מגרד לי הולכת אל הלא נודע וכל מה שמתרוצץ בראש זה הכאב הלא פוסק בלי בלי בלי הפסקה איך אפשר להפסיק לחשוב שכואב ומפריע ? ללכת ולהרגיש ישר לשבת לא מצליחה להבין מתי זה יעבור , או לפחות התפוגג ? גם פה בחופשה מנסה להנות אך זה עדיין ללא ממש הצלחה הכאב והמחשבות לא מרפים מאבדת כל כוחות להמשיך להנות איך זה הגיוני שבגילי ארגיש כל כך קיצוני ? צריכה קצת חופש מהכאב והמחשבות בבקשה תפסיקו כבר לענות תנו לי קצת הפסקה והרפיה לפנות שאהנה מהמעט בחופשה אבל הכאב הזה , הולכת כל צעד מרגישה שריעוד...

יש לי חרדה חברתית הרבה זמן מאחד על אחד , על מה לדבר , ומה יהיה עם יהיה רגע שתיקה ?? אני ממש בחרדה על מה מדברים ובגלל זה גם לא נפגשת שזה אחד על אחד אז על מה מדברים ואיך ? .....

אני כותבת כאן את שעל ליבי אבל את האמת להגיד ששום דבר לא יוצא כמו שרציתי .... תקופה כל כך מוזרה ומלמדת אבל היא נגמרת מתישהו ? מה לעשות ? איך לעשות ? כל כך מבולבלת , וחושבת לעצמי מי אני בכלל ..... ? רק עכשיו עולות בי המחשבות שיש חיים באמת וזה לא רק לקום בבוקר למיטה ולהישאר בתוכה כל הזמן במחשבה לעשות משהו .... איך מתחילים ? איך יוזמים ? איך ממשיכים ? כל כל הרבה שאלות ולרוב מוצאת את עצמי עדיין באותה פוזיציה ..... ופאק הזמן עובר ולא אכפת לי כבר אבל כמה אפשר לחשןב מה לעשות ובסוף לא לעשות ? אין לי כבר חברים , אין לי ואין לי .... אבל תובנות יעוד...

בנוסף לכל מה שעובר עליי , תמיד התביישתי להיות עם אנשים אחד על אחד אז בילדות שלי תמיד נמנעתי מזה , עד שהגיע הרגע הזה עכשיו שאני לא מצליחה להביא את עצמי בשיחה באחד על אחד ולא יוצא לי כלום על מה לדבר ואיך לדבר ואיזה נושאים ואני מפחדת מרגעי שתיקה , וזה גורם לי כבר להימנע מלהיפגש עם אנשים מהחרדה שזה עושה שאני לא יודעת איך לפתח שיחה ואיך מדברים באחד על אחד ? יוצא לי רק לדבר על דברים רצינים או משעממים ולא פשוט להיות אני , משוחררת וזהו מה עושים עם זה ? איך אני אצליח להיפגש עם אנשים איד על אחד בלי להילחץ ושייצא לי רק דברים רצינים או שאני אחשעוד...

אני כבר שנה ומשהו מתמודדת עם בעיה רפואית שאינה מבריאה , וכל העניין הזה החמיר לי בטירוף את כל החרדות שלי שהיו לפני, אני בדיכאון מטורף , מרגישה שאני לא באמת חיה , שהימים עוברים ומה קורה איתם ? אני לא מצליחה להתעלות על כלום , נשארת בבית כל היום שזה עוד יותר קשה אבל לא מצליחה משהו אחר , ופשוט ממוטטת פיזית ונפשית , הבעיה הרפואית מגבילה לי בכל היום יום אם זה לשבת לאכול לעבוד הכלל !! והחרדית רק מגבירות לי את הכל אני כבר לא יכולה יותר אני פשוט לא מסוגלת לא יודעת כבר מה לעשות , איך להמשיך ? אם להמשיך ? חושבת על הסוף כי כבר לא יכולה להתמודד עם עוד...