תום77

אז זהו . התחבטתי מספר ימים עד לקבלת ההחלטה. החלטתי לעזוב את הפורום והאתר המדהימים האלה..... לעולם אני לא אומר לעולם, אבל זה הכיוון. הכרתי כאן אנשים טובי לב, רגישים ומכילים (אבל למען האמת, גם הכרתי כאלו שלא) ואף פיתחתי רגשות עזים.... השיחות הפרטיות עם חלקכם, היו העמוקות ביותר והמשמעותיות ביותר שהיו לי מזה שנים. החשיפה האינטימית בפני זרים, גם בפוסט וגם בשיחות פרטיות היא מלחיצה (לפחות אותי), אבל אזרתי אומץ והעלתי מחשבות אישיות על הכתב. כשאני חף ממסיכות והצגות. אלו מחשבות ומילים שמעולם לא הייתי שוקל לפרסם או לחשוף אותם. וכך אני מצפהעוד...

איש אחד החליט להבריח בטיסה ציפור במכנסיים אך שכח לסגור הרוכסן . במטוס ישב לידו שיכור והציפור מדי פעם הציצה החוצה ונכנסה פנימה . השיכור לא יכל להתאפק ואמר לנוסע , תשמע חביבי אתה יכול להגיד עלי שאני שיכור , או מסטול או נרקומן אבל אני אומר לך שאחת מהביצים שלך בקעה חג שמח לכולם. לאלה שמתמודדים, לאלה שהתמודדו ולאלה שיתמודדו

השעון המעצבן של הטלפון מצלצל ולא מפסיק. אני קם בבהלה. עייף ומרוט. אחרי עוד לילה עם מעט מידי שעות שינה. מתגנבת לליבי חיש קל מחשבה מתוקה. להודיע בעבודה שאני לא מגיע ושייזדיינו כולם. אבל אני לא יכול. היום זה יום חשוב. היום ייבחר מועמד חדש לעבוד במשרד. ואני זה שיקבע מי. אני נוהג למשרד. על אוטומט. מנקר כל הדרך. הכי מתחשק לי לקרוע מעצמי את החליפה וסתם לשוטט ברחובות תל אביב. אני מגיע למשרד. ומתהלך בכבדות לחדר הישיבות. אני מבחין בראשוני המועמדים. כ חמישה במספר. הם מסתכלים עליי ועדיין לא יודעים שאני זה שיקבע האם יגשימו חלום. אני נכנס אעוד...

הם נפגשנו פה מעולמות שונים כתבו המון, על תחושות רגשות ופחדים כל התרעה על הודעה חדשה הרטיטה את ליבו מה היא תכתוב לו עכשיו? החברה החדשה שלו הם אט אט נפתחו, והמסיכות מפניהם נשרו זה לא כל כך פשוט, לפחות לא מבחינתו בתחילה כל מילה שכתב לה הוא היה שוקל לקראת הסוף הם התחילו להשתולל... :) קורא הוא את מילותיה הענוגות, החושניות ומדמיין הוא את אצבעותיה מקלידות ייצרים חבויים, כאלו שהסתיר במשך שנים החלו לשטוף את מוחו וליבו כמו שורת גלים מתנפצים ואז הוא הבין, שמבלי לשים לב, הוא עלול בלי כוונה את חברתו לאכזב הוא לא יוכל לסלוח לעוד...

תגידו- כריך עם נוטלה או השחר העולה הרוב יקבע מה אני אוכל כעת :)

אני אפילו לא יודע אם זה בכלל הפורום הנכון. או אם בכלל אני צריך לפנות בפורום. העניין הוא כזה: אני בעל משרה בכירה מאוד,. בעבודתי אני חורץ על גורלות של אנשים באופן יומיומי. ואני עושה זאת במקצועיות ובאנושיות(כך לפי חוות דעת שאני מקבל) ניתן לומר שהרבה מאוד אנשים היו עוד היום מתחלפים איתי. אז למה לעזאזל אני תמיד מרגיש לא מסופק, או שאני יכול יותר. התחושה הזאת גורמת לי אשכרה לאכילת לב כמעט ברמה היומיומית... אשמח לתגובות