Weirdo

לא הייתי כאן כבר מעל לשנה, לא יודעת אם לטוב או לרע אבל בחודשים האחרונים אני מרגישה שהכל פשוט מתחיל להיות over ואני מתוסכלת כל כך כאילו הייתה תקופה שהיה בסדר , לא היה ממש רע ולא היה ממש טוב , היה פשוט בסדר (טוב תלוי את מי שואלים..) אני קמה בבוקר כדי ללכת לישון בערב, הלוואי והיה מעבר אבל פשוט אין בחודשים האחרונים התחלתי שירות לאומי בצד השני של המדינה פחות או יותר. ההחלטה לשירות לאומי קרתה כל כך מהר , מהרגע שהגשתי בקשה לרגע שעברתי לגור כל כך רחוק מהבית עברו שבועיים ,שגם בהם עבדתי עד לשניה האחרונה ולא נתתי לעצמי זמן לחשוב ובהתחלה , אתעוד...

נכנסתי לתקופה די רעה. שוב. כי זה אף פעם לא נגמר הרי נכון ? אחרי שקראתי כמה דברים שאנשים פה רשמו החלטתי לכתוב בעצמי אולי זה יקל ? אני בספק.. אבל גם המעט יעזור. אתם מכירים את האי נחת הזה, שהמוח מבולגן ומפוצץ מחשבות לא ברורות, כאלו שאין לכם דרך להצביע על אחת ולהגיד xyz? שאתם לא מסוגלים להתרכז בשום דבר, אפילו לא בשיח קצרצר ? כאילו האי שקט הזה משתלט ולוקח את האישיות וזה כל מה שיש.. חוסר נחת,לילות בלי שינה ותסכול.. בעיקר תסכול.. אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אם בכלל, כאילו הכל הולך ונהיה דפוק יותר הייתי במצב די סטטי לתקופה קצרה, עוד...

אני לר יודעת בכלל איך להתחיל אבל אני מרגישה שאני מוותרת יותר ויותר על הכל אני מאוד רגישה בכל הנוגע לבעלי חיים ולאחרונה מצאתי את עצמי עושה אומנה ל6 גורי חתולים ומשם אני מרגישה שבאמת כל מה שנבנה עד עכשיו עם הטיפול התרופתי (שהתחיל בגלל דיכאון, חרדות ו ocd) פשוט הלך לפח.. אני רק מדמיינת את עצמי חותכת כל אזור בגוף בערך , חושבת על דרכים פשוט לסיים עם כל החיים בעולם הדוחה הזה ובאמת שהכל פשוט נמאס לי כמובן שאני בנתיים פחדנית מדי כדי לעשות משהו ואני פשוט מוצאת את עצמי עושה דברים כדי שמשהו אחר יגרום למוות איכשהו מוצאת את עצמי חושבת על מקריעוד...

אני מרגישה אבודה בכל פן אפשרי שמתי חב (קשה שלא) להדרדרות בזמן האחרון ואשמח אם יש מישהו.י שיהיה מוכן קצת לדבר ושאשאר אנונימית