אפרת התשבי 123

המשפחה של בעלי מרחיקים אותי מהילדים ממש ממש קשה לי.

אז מי שמכיר אותי כא יודע שאני חרדית לא בטוחה באמונתי. שאני עושה הרבה דברים שהיו מוקיעים אותי מהקהילה אם היו יודעים שאני עושה. והעזרה שאני מבקשת מכם, זה שלא תשלחו לי הודעות לתיבה הפרטית שלי ותבקשו לדבר איתי באופן פרטי. אני חיה בפחד גם ככה. תמיד אני מדמיינת שאולי זה מישהו שבא לרגל אחרי (אני לא בן אדם משוגע או קונספירטיבי, פשוט חיה בקהילה פנאטית). לטמון לי פח. ולחשוף אותי ואני חוששת מזה. אז לא עונה לאף אחד. אנימודה לכם על הרצון הטוב ומבקשת סליחה מראש מכל מי שמבקשת עזרה ממני ואני לא יכולה לעזור. הכפירה שלי הולכת ומתחזקת. אני עוד...

הי, אני כותבת כאן כי כלו כל הקיצין, לא ראיתי את הילדים שלי שלושה חודשים. ואני נגמרת מזה. בעלי מוקף בכל חברי הישיבה והמשפחה שלו ששומרים על הילדים שלא יצרו קשר ולא יטמאו ממני. זה קשה. בחודשים האחרונים הבנתי שקורה משהו גדול מאד לא טוב. הממשלה (לא רק שלנו) מסכימה שחברה שלמה תהיה מתוך אמונה בתנאים של לחץ, של דיכוי, של עבריינות דתית, ש כפייה ושטיפת מוח. אסור לחשוב שונה, אחר, אסור בכלל לחשוב, והכל מתוך הכרה והסכמה שזאת הדת ושזה לגיטימי, אבל זה לא לגיטימי!!!!! זה לא לגיטימי לפגוע מינית בילדים, זה לא לגיטימי לנדות מישהו על רקע דעתה הדתית, עוד...

והם יתנו לי עזרה עם גישור בין המשפחה אלי. תודה רינה על ההצעהלדבר עם מישהו שלך, אני פשוט לא יכולה. כבר קבעו לי להיפגש עם רב מאצלנו ביום ראשון. אבל את האמת? זה משהו שהם קובעים ואחרי זה דוחים אלף פעם כדי לא לתת לי להיפגש. אבל עכשיו הפעלתי את הלל והם יעזרו לי. וחוץ מזה שהם גם עוזרים לי עם מקום להיות בו ולסדר כל מיני דברים. אני לא מבינה איך הגעתי למקום הזה מלהיות כל כך מקובלת ואהובה. פשוט התשלום על לחיות את החיים שאני רוצה כבדים מדי.

פשוט לא נותנים לי לראות אותם. אני לא יודעת לאיזה רשויות אני צריכה לפנות כדי לסדר את כל הטירוף החרדי הזה.

יותר נכון הועזבתי. בעלי די גייס את כל המשפחה נגדי, עלו אלינו לרגל שאצא שאעזוב ואשאיר את הילדים במקום שהם מכירים עם הערכים שהם מכירים בבתי הספר, עם הסבתות. עברתי לחברה בבית שמש. מחפשת את מקומי בעולם הזה מחדש. אין טיפה אחת של אמונה, זאת האמת. ואין לי מושג מה בעצם יש בי. הכל רעד לי מתחת לבירכיים. העולם התהפך עלי. אני הפכתי. השארתי את הילדים מאחור. היחיד שאיתי בקשר הוא הבכור שגם מרגיש כמוני ... בלי אמונה עם הרבה שאלות. הוא ממריד את כל שאר האחרים ובעלי מאד מאד כועס עליו כי הוא מפחד שהוא ימריד את כולם מהדת. לבשתי מכנסיים והעולעוד...

הנה עוד שישי אחד... ואני לא יודעת איך אני יעבור את השבת הזאת. מותר להצטער שעשיתי ילדים? אני חושבת שזה היה טעות. זה בכלל לא בשבילי כל הפוצי מוצי ושאני צריכה להיות אחראית וחינוכית. וממשמשת דןגמה. אני דוגמה מחרידה. עכשיו זה הזמן לבשל לקראת הערב והשבת, ואני בורחת לפורום. הרבה זמן לא הייתי כאן. אתם הבריחה שלי. בא לי לעשן את כל החבילות בעולם לפני כניסת השבת ולשבת בתוך ענן עשן ושאף אחד לא יראה אותי ירצה ממני עונג. מה עם העונג שלי? להיות לבד.

אני מצטערת שעשיתי קצת בלגן, אני יודעת שכל הכוונות טובות. גם של רינה וגם של ישראל 2020. אתם כולכם רוצים את טובתי ואת ההקלה לנשמתי. אבל אני חייבת להודות שקראתי את דבריה של רינה שוב ושוב ושוב כמו מים לנשמה. בפורום הזה יש עבר ויש הווה, וחלק מהעניין זה להכיר קצת את החברים בקהילה הזאת. רינה הבינה אותי, וכתבה לי כמו שאף אחד עוד לא מלא לי את הלב. הלוואי ויכולתי לשוחח איתך פנים אל פנים. שמישהו בעולם הזה יבין אותי לעומק. שמישהו בעולם הזה ידע את החטאים שלי, ושלא אצטרך לסחוב אותם על גבי. אני אישה חרדית כלפי חוץ אבל בתוך הלב שלי אני לא חילוניתעוד...

הבוקר כל כל בוקר, קמתי לשלוח 5 ילדים למסגרות. ימי בית ספר אני שונאת כי צריך לקום מוקדם להלביש, להכין אוכל ולזרז. ואת החופשים אני שונאת כי הם נשארים בבית. גם אין לי ילדים קלים כאלה... הם כולם מלאי מרץ ועיזוז. בעלי מזג חם ועצבניים כמו בעלי. לפעמים מרגישה שלא מתחברת בכלל לבנים. הבכור הוא בלב שלי, השאר קצת פחות. כל אחד עם הבעיות שלו. אז כל בוקר כשאני קמה אני מזיזה את השפתיים כאילו אני מתפללת, ובתוכי אין כלום. אין תפילה ואין כוונה. יש רק רצון שכולם ילכו וישאירו אותי לבד. בעלי נשאר בבית ותכף ידרוש את מה שהוא דורש. את זה אני הכי שונאת, הועוד...

מגלה לכם ורק לכם, אני בת 40+, חרדית בעיר חרדית. אמא ל5 בנים. כותבת לכם בשבת, אחרי שעישנתי בשבת. אשמתי, וגם בגדתי. ואתם תהיו קיר הוידויים שלי. אני פותחת פה שרשור וידויים...