טוב אז לא כתבתי כאן כבר יותר מחצי שנה, אני מניחה שזה בגלל שלא חשבתי שזה יגיע כזה רחוק אז זה קצת ארוך אבל הנה.
אני אעשה הכל בשביל שזה יסתיים. המרדף הזה אחרי הגוף המושלם שרק מתרחק ממני, המחשבות שרצות לי בראש כל יום כל שעה כל דקה על האוכל, על זה שאני לא מספיק טובה, לא מספיק משקיעה, שאין לי מספיק שליטה עצמית בשביל לרסן את עצמי להפסיק לאכול כשאני לא צריכה. אני כולה בת 16 ובמקום להתעסק בדרמות הרגילות שאני אמורה להתעסק בהם אני לא מפסיקה לחשוב על אוכל. בדיוק לפני שנה, ממש בחודש הזה זה התחיל. אני זוכרת שהייתי כל כך תמימה לחשוב שזה סתם ושזה יע
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
היי האם זה נכון שהתרופה ויואן שמיועדת להפרעות קשב וריכוז תורמת לטיפול בהפרעת אכילה כפייתית?
-
Edit
דנה צינמן ליטרט פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.מנהל קהילה · 6.5.2021הי, תרופות להפרעות קשב וריכוז לרוב מדכאות תיאבון, ובנוסף יש תרופות שגם מפחיתות דחפים באופן כללי ומשפרות את יכולת הוויסות (מה שיכול להשפיע גם על עניין האכילה), וויוואנס היא אחת מהן. אבל חשוב מאד להתייעץ ולהיעזר בפסיכיאטר, ורצוי כזה שמבין בהפרעות אכילה, כי שימוש לא נכון בתרופות להפרעות קשב וריכוז גם יכול לסבך את הפרעת האכילה. -
Edit חשוב לי לחזק את הדברים של דנה. אחת מתופעות הלוואי של וויוויאנס, חוץ מדיכוי תיאבון, היא דכאון, גם אצל כאלה שלא סבלו מדכאון לפני שהשתמשו בתרופה. במצבים של הפרעות אכילה, עלולות להיות לזה השלכות חמורות. מקווה שאת לא לוקחת את הכדורים על דעת עצמך וללא פיקוח רפואי...
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
כבר חצי שנה כמעט שאני מתמודדת עם זה ככה לבד בלי שאף אחד יודע או מבין... ובזמן האחרון המשפחה שלי התחילה להעיר לי על הגוף ועל זה שהשמנתי, לפני זה הייתי רזה ובריאה ויפה ועכשיו אני עם סנטר כפול ולא בריאה בכלל כי אני לא יודעת לאכול ולהפסיק כשאני שבעה... אני אוכלת וממשיכה לעוד מנה או שתיים או שלוש עד שאני לא מסוגלת יותר.. לא יודעת איך אני עומדת ללבוש קצר בקיץ כששום בגד חוץ מטרנינגים לא עולה עליי... אני מיואשת.
-
Edit את חייבת לקבל עזרה (מקצועית!). קראתי עכשיו הודעות קודמות שלך וברור שהמצב רק מדרדר. אם קשה לך לשתף את ההורים, נסי לדבר עם מורה או יועצת או קרובת משפחה שאת קרובה אליה. את חייבת לשתף אדם מבוגר שיוכל לעזור לך ושיבין את העוצמה של מה שאת מתמודדת איתו. אסור להשאיר את זה לא מטופל. ואני לא מדברת בכלל על המשקל, זה רק סימפטום של מה שאת עוברת ופוגע בך בכל תחומי החיים. בבקשה תני לעצמך צ'אנס לקבל עזרה. אל תתפשרי על איכות החיים שלך -
Edit
דנה צינמן ליטרט פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.מנהל קהילה · 8.3.2021הי יקרה, אני מסכימה עם כל מילה שנכתבה פה לפני. אין שום סיבה שתתמודדי עם זה לבד, האם קיבלת כבר עזרה מקצועית כלשהי?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
היי, קוראים לי שקד, לצערי אני גם חלק מקהילת הפרעות אכילה.
לאחרונה ההפרעה שלי התגברה, כל פעם שיש לי בולמוסים אני מרגישה ככ רע עם עצמי, אני לא נכנסת לשיעורים בזום, אני מרגישה ממש לבד, אף אחד מהקרובים שלי לא יודע על זה וגם אם אני אספר (מה שכנראה לא יקרה בזמן הקרוב) אף אחד לא יבין אותי או איך אני מרגישה.
אני לא רוצה לגזול מהזמן שלכם ואני לא באמת יודעת איך זה דיכאון אמיתי אבל בזמן האחרון אין לי מצב רוח לשום דבר, החברים שלי אומרים שגם הם ככה ושזה רק בגלל המצב (הסגר והקורונה) וביחד עם גיל ההתבגרות זה יוצר סוג של דיכאון, אבל הם לא באמת יוד
-
Edit
ר רפאל21 נשוי + ילדים, ילדה אחת נשואה מגיל 16 עם דכאון וכו' עליות וירידות לפני כעשר שנים עשיתי הימורים על כמליון ש"ח שחלק גדול מזה היה הלוואות, הפסדתי את הכסף, נהייתי מכור להימורים, אושפזתי בכפיה פעמיים, אובחנתי כחולה מניה דפרסיה, עברתי גמילה ברטורנו, כרגע עם חובות, עובד עצמאי בהוצאה לאור של ספרי קודשחבר קהילה · 2.12.2020אם קשה לנו יותר ממך, אני לא יודע, אבל גם אם כן, אין בעיה. אנחנו כאן כולנו רוצים שיהיה לך ולכל אדם, תמיד הכי טוב, והרגשה הכי טובה. ואני מבין מנסיוני שיש מקום כאן לכל מי שמעונין להעזר ולשתף, ובכייף אנשי המקצוע והאנשים המדהימים שנמצאים כאן, ודאי יוכלו לתת לך עצות טובות, בהצלחה!!!
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
כבר מאוגוסט אני חושדת שיש לי הפרעת אכילה כפייתית ועכשיו, אני כמעט בטוחה בזה. הימים האחרונים היו ממש גהינום בשבילי אכלתי אלפי קלוריות ביום וזה ככ קשה לי. כל יום מחדש אני אומרת מחר אני אעמוד בזה בטוח! אבל זה אף פעם לא מצליח. אני רק מחפשת אוכל לדחוף לעצמי לפה. אני באמת רוצה לטפל בזה לפני שזה יהפוך להרבה יותר גרוע! אבל אני לא יודעת איך...
אני בת 15 ובפעם האחרונה שבדקתי הייתי במשקל תקין ואני די בטוחה שעליתי מאז
-
Edit
דנה צינמן ליטרט פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.מנהל קהילה · 26.11.2020הי שקד, את צודקת, זה באמת מאד קשה להתמודד עם זה לבד. זה לא קשור לכוח רצון, כשמדובר בהפרעת אכילה צריך עזרה מקצועית כדי לצאת מזה. נשמע שיש לך רצון ומוטיבציה כך שכן עזרה מתאימה אני מאמינה שזה בהחלט יכול להיות מאחורייך. האם מישהו בסביבתך מודע לבעיה? ההורים? -
Edit
דנה צינמן ליטרט פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.מנהל קהילה · 28.11.2020בגלל גילך, בשביל לפנות לטיפול מתאים, יהיה צריך לשתף את הורייך. אם קשה לך לספר להם, יש מבוגר אחר בחייך שתוכלי לשתף אותו ואולי הוא יעזור לך לתווך את זה להורים?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
אני יודעת שיש לי הפרעת אכילה כבר קצת יותר מחודש, המשפחה שלי לא יודעים על זה אז הם לא עוזרים לי בכלל וגם גורמים לי לאכול הרבה דברים שאם היו יודעים על זה הם כנראה לא היו מכניסים את זה לבית בכלל. החלטתי שאני חייבת לספק להם כי כבר נמאס לי
-
Edit
ד״ר מיכל בן מאיר פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור. את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים. התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה. אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה. אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).מומחה כמוני · 27.9.2020הי יקרה, בוודאי שכדאי לספר לקרובים אליך וגם לדעת שיש טיפול מתאים. חשוב לקבל עזרה ולא להישאר עם זה לבד. את אמיצה ואנחנו פה במקרה הצורך. -
Edit
י יומן מסע שלי … במסע… כבר 5 שנים.. במסע לאהוב את עצמי .. ולצאת מהבולמיה. נלחמת יום יום ופה משתפת את המסע שליחבר קהילה · 29.9.2020הי לך, איך לספר את שואלת? לפני 3 שנים כשהתחילה לי בהפרעת אכילה לקחתי את אמא שלי לשיחה זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים והכי אמיץ. חודש אחרי זה כבר הייתי בטיפול וכיום בתהליך החלמה. אני מבטיחה לך שזה אפשרי. אם מספיק רוצים מחזיקה לך אצבעות !! -
Edit פשוט תגידי בלי לחשוב ולעשות עניין מזה ... תעשי את זה לעצמך קל יותר
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
הי יקרה, את כותבת פה באומץ, בכנות ובבגרות, ואפשר לשמוע מבעד למילים את הכוחות שלך, את הרצון להרגיש אחרת ולחיות אחרת, ואת לגמרי צודקת שזה מגיע לך. את גם מרגישה נכון וצודקת שאת צריכה יותר עזרה, שקשה מאד לצאת לבד מהפרעת אכילה, ולצערנו לפעמים לוקח הרבה זמן עד שהסביבה רואה ומבינה. אומנם עברה שנה, אבל בכל זאת את מאד מאד צעירה, הפרעת האכילה לא חייבת להישאר חלק מחייך. אני לא מכירה את הרקע שלך, אבל חשוב למצוא דרך לשתף את ההורים או מבוגר אחר בחייך במצב שלך, כדי לקבל את הטיפול המתאים. יש מישהו שאת יכולה לשתף בכך? מישהו שאת סומכת עליו?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו