אני בת 16.
יש לי הורים, משפחה חוזרת בתשובה.
אני ילדה סקרנית מאוד, הלכתי נגד הרצון שלהם ונגד הדת ובשביל זה נעזרתי בהסתרות ובשקרים.. פחדתי מהם ורציתי לשרוד.
הם כבר לא מתייחסים אליי כמו בן אדם. יכול להיות שאני מגזימה...
אין יום והם לא אומרים לי עד כמה שאני שקרנית, עזת פנים, מתמסכנת, שהרוע שולט בי.
אין יום שלא עובר בלי שיחשדו בי. הם מחפשים אותי בכל מקום, בכל פינה. אין לי טלפון, לקחו לי. זה כבר שנה וחצי בלי. חוסר תקשורת עם העולם.
בחופש הם בקושי נותנים לי לצאת מהבית ואני תקועה איתם. אני מנסה להוריד פרופיל, להסתגר, זה לא עוזר.
כואב ל
אני בלחץ מטורף. לא בגלל שהציון הזה אכפת לי רק בגלל המשפחה שלי.
הם תולים בי תקווה שהנה, אולי אני שוב אשתפר. אני רוצה שהם יהיו גאים בי! אני פשוט כ"כ רוצה!
אני התחלתי ללמוד למבחן משבוע שעבר ועשיתי טעות כי גיליתי ששבוע לא מספיק לי אז עכשיו אני לוקחת 2 כדורי ריטלין ביום חיה על משקאות עם קפאין ולומדת כל היום עד השעות הקטנות של הלילה.
אני מפחדת פשוט שעם כל ההשקעה שלי ללימוד המבחן הציון שלי יהיה לא טוב.. אני לא יודעת יש לי הרגשה.
מה עשיתי בזה?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו