היי, מכירים את התחושה הזאת , שאתם לא יודעים מה קורה או מה אתם מרגישים? שלא טוב ולא רע? אז זה מה שאני מרגישה , שהחיים הם רצף אחד של לישון ולקום ולשרוד, שהסערה הגדולה חלפה, אבל המח מתעקש להמשיך להחזיק בה, שאני לא מרגישה שנהיה טוב , שאני שמחה, אבל מצד שני גם לא רוצה לשנות שום דבר, שהמהות הכי גדולה בחיים היא לשרוד את המשימות כמה שיותר מהר ולחזור למיטה. ואני מרגישה מנותקת מהכל מכולם, לא יכולה להרגיש חיבור לאף אחד, ומכונסת מאד כאילו אין שום אופציה או רצון לנסות לתקשר או להיות קצת עם אחרים.
ומצד שני שאולי אני גם לא צריכה עזרה או טיפול שאין ל
