בדרך הביתה

הדיאטנית נתנה לי משימה.
לצאת לארוחת ארבע ולאכול אלפחורס אחד + כוס קפוצ׳ינו.
תיאורטית זה היה נחמד. לו רק הייתי מרגישה מספיק מאוזנת, מבלי שלאלפחורס הזה יצטרפו עוד ״חברים על הדרך״. תיאורטית הכל נחמד והשמיים כחולים כחולים והאוכל תמיד מנחם ואיזה יופי שיש לי טעם מתוק בפה לא מהמעדן של הבית חולים בסוף הערב. תיאורטית הכל טוב. מעשית, הכל כל כך מציף וטריגרי , שהפחד היה באמת ללכת לבית קפה ולאכול את זה. העדפתי מראש לא לקחת סיכון ובחרתי מעדן שוקולד שאני מתחברת אליו ושתיתי בכוס תה. את זה עשיתי עם אמא, לא רציתי לאכול לבד. פחדתי פחד מוות מבינג׳. פחדתי פחד מוות לאכול ולא להפסיק, ממש פחדתי. הדחפים יותר מדי פעילים כרגע וזה מתסכל, שכמה שאתה רוצה להיות נורמלי, אתה לא יכול כי הראש כל הזמן חושב על זה. אז אמא היום חיבקה ונישקה, מה שלא עשתה בילדות וזה ניחם. קיבלתי חיבוק חם גם מהמנהלת שלה, שאנרה שאני נראית טוב פנימית וחיצונית(העדפתי לא להרגיש כלום כשהיא דיברה על החיצוני). אמא דיברה על אוכל וביקשתי ממנה להעביר נושא. כשהגענו הביתה מחשבה אובדנית קפצה לי לראש ושבטח אחבק את המקרר טוב טוב ולא אפסיק עד שאמות מפיצוץ. זה דחף מעצבן. בפועל, אני לא באמת רוצה את הבינג׳, אני רוצה להיות מאוזנת וזה כבר לא קשור לדימוי גוף, זה קשור לשקט נפשי.
עשיתי גם חומצה הילארונית בשפתיים והרגשתי כל דקירה של המחט, זה היה מעצבן ורציתי לצרוח שזה לא שווה את זה ועוד לשלם על זה. אני צוחקת על עצמי שאני תמיד נכנעת לשטויות האלו, רק כי מישהי זרקה לי משהו על המראה החיצוני שלי ואני כבר הולכת לעשות משהו עם זה. או שהפוך, אני עושה דווקא ומגדילה והכל בענק ו- in your face! וזה מטמטם שזו אני. עשיתי בינג׳ קניות איך שהגעתי לעיר במטרה לשכוח את הארוחת ארבע ובכלל, לשכוח הכל. באוטומוט קניתי לעצמי קופסת אוכל, כפיות, קערות וצלחות…רציתי להשתייך וראיתי שלבנות ה״איכותיות במחלקה״ תמיד יש כלים משל עצמן וזה גרם לי לרצות גם להרגיש מיוחדת.
כשהגעתי הביתה התעלמתי מהפחד וגם אף אחד לא היה והייתה קפיצה קטנה למטבח לזרוק את המסטיק ה30000 שאני לועסת להיום, אבל לא מעבר.
אני גאה בעצמי שהחזקתי עם האוכל, אבל מאוכזבת שקניתי מלא דברים. אני מרגישה ריקנות גדולה שאני מנסה למלא עם אוכל ודברים חומריים, כמו דפוס כזה של אישיות שאני רוצה לצאת ממנו. כבר למסטיקים אין טעם ולזירויים אין טעם וזה הפך להרגל מגונה. אני מקווה שאצליח בדרכי למחלקה. החזקתי יפה היום והקשבתי לילדה הפנימית שבתוכי, שרק רוצה להיות מאוזנת ולשים את כל השטויות בצד.