מפחדת מאוד

בשבוע הבא יש שבוע חופש לאימא שלי בעבודה. אני לא יודעת איך אתמודד עם זה. הרי להישאר בבית זה הכי מזיק לעניין עם הבולמוסים ועמידה בזמנים וזה יהיה עליי קשוח. אני ממש מפחדת מזה אבל מצד שני, תוך כדי כתיבה אני מנסה לסדר לעצמי שגרה תוך כדי ההישארות בבית. בבוקר א.בוקר ואח"כ לעזור לאימא עד שעה 14:30. אח"כ מקלחת ואחרי זה הליכה בסביבות 17:00-18:00 ככה, עד הארוחת ערב. העיקר לא להישאר חסרת מעש עם הדבר הזה. לא מאמינה שאני לא באשפוז עוד. אני חייבת את האשפוז אחרת אשתגע עם האוכל. זה מציק לי ממש בנפש כל העניין הזה. אני מנסה בכל כוחי לא להימנע, אלא למנוע(!) את ההתקף הבא. משהו בי מפחד שזה יהיה התקף אכילה ענק, כזה שנמשך ימים שלמים ולא מפסיק ואחרי זה בא לי למות ולקבור את עצמי באדמה, העיקר לא לראות את זה עליי בגוף שלי. די, כבר אין לי כוחות יותר. אני צריכה ללמוד להסתגל לדברים חדשים אבל זה קשוח גם אין פסיכולוג זמין לדבר איתו וזה מקשה עליי, יותר מאשר התפריט. פעם הסתכלתי על התפריט כעל עונש. היום אני מסתכלת עליו כתבנית שמובילה אותי לאיזון בגוף וגם בנפש. זה כל כך עושה סדר בראש כשיש תפריט ואתה מחויב אלי, גם אם יש פיתויים בסביבה, אתה יודע שיש לך ארוחה שמחכה לך ואז אתה לא צריך את הבינג' המגעיל וההרסני הזה כי יש לך ארוחות טעימות ותפריט באמת, נחמד מאוד. אני יודעת שפעם הייתי מסוגלת ואני רוצה להוכיח שאני יכולה מבלי להתפוצץ על אוכל כל הזמן הזה עד האשפוז. אני ממש רוצה להוכיח ברגעי אמת שאני יכולה ומסוגלת ושמגיע לי איזון במוח.