אפילו שיחקתי פינות ורמי.קום. בעיקר הגרון והאף בעייתי(עדיין מתעטשת ומשתעלת). מאמינה שביום ראשון כבר ארגיש יותר טוב ואלך לעבודה בתקווה שיהיה כבר אישור למועדון חברתי.
חזרתי לאכול טוב אחרי שאתמול אכלתי רק ארוחת צהריים כי לא ממש היה לי תיאבון ועדיין לי את חוש הטעם. שתיתי 3 או ארבע כוסות תה עם דבש ולימון שהוא חם. בינתיים לא צריכה לקנות דבש בינתיים קיבלתי מספיק רק מתלבטת איך לאחסן את המעט דבש בכוס שנשאר. היום לא מאמינה שאסיים אותו. שלא יתקלקל בחוץ באוויר הפתוח ואין לי איך לכסות אותו.
הכנתי לי נס קפה עם קצפת אחרי ארוחת ערב משביעה אפילו שלא נשאר המבורגר עם לחמניה כמו שרציתי.
ולא מפסיקה לקבל תשבוחות על כמה שרזיתי. כבר שאלו אותי אם אני עושה דיאטה. אני פשוט פחות אוכלת ואני גם התחלתי לעבוד ובזכות שהייתי במועדון חברתי הייתי מחוץ להוסטל הרבה שעות ובין עבודה למועדון חברתי היו לי כמה שעות פנויות אז הייתי מסתובבת ומטיילת וקצת יושבת לאכול משהו. אופפ אני מתה כבר לקבל את האישור. לא מבינה למה לוקח כל כך הרבה זמן. לפחות במועדון היו נותנים לי לבוא עד שאקבל את האישור. מתאמת טיפול אמרה שאין סיבה שלא יאשרו לי אבל אני לא יכולה לחכות כבר. ועוד המדריך אמר היום שאני סבלנית. חיכיתי בסבלנות עד שיביא לי את דמי כיס השבועי שלי. לפחות העסקתי את עצמי בזמן הזה, שיחקתי ושתיתי תה וגם היה עוגת יום הולדת שאכלתי. ביום ראשון אשאל את המתאמת טיפול שלי אם התקבל האישור ואוודא אם אני אוכל להגיע למועדון החברתי עד שיהיה את האישור. אני מרגישה שאני חייבת. אם אין לי טיפול נפשי. במיוחד שמעסיק אותי המחשבות על הלוחמים שנהרגים וכאלו שנפצעים נפשית ומיד נזכרת שמישהו ואני דואגת לו. ה4 קירות האלה גורמות למחשבות להציף. ניסיתי להתנתק מהפייסבוק אבל זה קשה כי אי אפשר לברוח מהידיעות האלה, בכל מקום זה נמצא. גם בעבודה שמים חדשות בכל שעה עגולה. גם המוזיקה ששמים היא עצובה ומדכאת. אחרת הייתי שמה רן דנקר. ואולי שירים נוספים בעברית אבל לא מדכאים. היום השמיעו ברדיו "כל מה שלא הספקתי לומר" אבל שרן דנקר לא לבד ובקושי שמעו אותו. אני מאוד אוהבת את השיר הזה וזה עושה לי צמרמורת והוא בפלייליסט שלי אבל רק כשהוא סוליטו. אולי בימים שאני לא עובדת אשמיע שירים שאני אבחר בפלייליסט מהפלאפון שלי. אם דיירת אחת שמה שירים(כנראה ברוסית או לטבית כי היא מלטביה) מהפלאפון שלה אז למה שאני לא כשאני לא איתה. גם דייר נוסף עושה את זה ועוד מישהו היה עושה את זה והוא עזב את ההוסטל.
