אני כבר חודש ויומיים ללא סיגריות, ועדיין סובלת מתופעות פיזיות של הגוף וזה בנוסף לדיכאון. התופעות הפיזיות ממש מעיקות. הדיכאון , לפחות נראה לי שזה דיכאון, אני לרב במיטה מול טלויזיה. לא מרגישה שצריכה את הסיגריה בגלל הקפה, או בגלל אחרי האוכל, יש סיגריות בבית כל הזמן והן "לא מדברות אלי או איתי" , לא מפריעים לי המעשנים בסביבתי. מה שמפריע זה התופעות, כאבי מפרקים דומים לכאבי שפעת (יותר חלשים משפעת) ואני לא חולה. סחרורים קלים מדי פעם, קושי ממשי בלהתרקז (עובדת מהבית) כמעט ולא מצליחה לעבוד. נמצאת בסוג של ריחוף. אציין שעישנתי 40 שנים. ניסיתי בעבר להפסיק עם זיבן וסדנה ללא הצלחה, אחרי זה עם צ'מפיקס ותמיכה טלפונית של מכבי- ללא הצלחה, האחרון גרם לחרדות נוראיות. הייתי ממש שמחה לדעת שכל זה יעבור ובערך תוך כמה זמן, כי כרגע זה נראה כאילו שהסבל הזה לא יעבור אף פעם. open
שלום למומחים, בעלי בן 28, מעשן מגיל 16 למעלה מקופסת סגריות אחת. הוא מנסה להיגמל אך אינני בטוחה שהוא רוצה מספיק, למרות שאני יודעת שמדובר בקושי רב בעל ביטויים פיזיים וגופניים. הוא לא מצליח לא לעשן בכלל, אלא שמחזיק מעמד עד הערב או אחר הצהריים, ואז לוקח "שאכטה" או שתיים כל שעתיים שלוש עד שהולך לישון בלילה (מסתכם בחצי סיגריה עד סיגריה שלמה ביום). כבת זוגו, כיצד עלי להתנהג בכדי לתמוך בו? הוא מסרב בתוקף להשתמש בכדורים מסייעים כמו צ'מפיקס וכו'. שאלה נוספת, ברור לי שכל מקרה הוא אינדיוודואלי, אך מה הסיכויים שלו להגמל לחלוטין כשהוא בכל זאת מעשן, אפילו ממש מעט? תודה רבה! open
שלום רב ושבוע טוב לכולם, היום אני מציין שבוע שלם נקי מכל עישון. במבט לאחור השד לא נורא. פה ושם יש חשק ממש חזק לסיגריה, אצלי זה בעיקר בערב, אבל אחרי מספר דקות החשק והמחשבה על הסיגריה חולפים. אורח החיים שונה לגמרי. פתאום יש לי יותר זמן פנוי ואני מנצל את זה ליותר זמן עם הילדים או לעשות דברים שהייתי דוחה בשביל סיגריה או ג'וינט. אני שמח על השינוי וביחד עם חבר שהצטרף למאמץ אנחנו מחזקים אחד את השני ובמיוחד נדהמים כמה זה קל (אני עם צ'מפיקס וסדנה והוא יש לו אותי עם התובנות והעידוד מהסדנה) ותוהים למה נפלנו בפעם הקודמת שניסינו את ההפסקה ולמה בכלל נשברנו אחרי הפסקה של שנה. אנחנו יודעים את התשובה, (שוב הג'וינטים האלו) והחלטנו שיותר לא נתפתה אפילו ל"סחיבה קטנה". בשבוע הזה עברתי כמה "מבחנים" ואני גאה שעברתי אותם בלי להדליק סיגריה: חופשה שבילינו כל המשפחה עם חברים סופה"ש האחרון שכללה בילוי במסעדות, בירות וחבר'ה וטיולי טבע (בטבע הכי נהניתי מסיגריות כי באוויר הפתוח הסיגריה לא מפריעה לאף אחד). מצד שני אני לא מקבל את ה"הטבות" הגופניות שציפיתי ולהיפך. גופנית אני לא מרגיש טוב. אני משתעל, כואב לי הגרון ואני מרגיש חנוק מאוד - תופעות שלא היו לי כמעשן. אני יודע שזה נשמע מוזר, הרי זה צריך להיות ההיפך, אבל אני לא הייתי המעשן הטיפוסי. כמעשן אף פעם לא סבלתי משיעולים או ליחה ואני לא זוכר מתי חליתי בתקופה האחרונה. בשבוע האחרון אני מרגיש פגיע מאוד גופנית. אני על סף שפעת או משהו כזה. עם זאת אני מקווה שזה פאזה של הגמילה. אני נחוש לתת לזמן לעשות את שלו ואני בטוח שאחרי שהגוף יצא מה"הלם" של הגמילה הוא יחזור למיטבו. אז רק רציתי לשתף, בהצלחה לכל הנגמלים החדשים ולנגמלים הוותיקים אני מאחל להמשיך חיים ללא עישון. open
אז כמו כל מעשן - אני מטומטם. יש לי את כל הסיבות וכל התנאים להפסיק לעשן וזה לא קורה. פעם אחרונה שניסיתי להפסיק זה "הצליח" למשך שנה וחצי (!) ועכשיו, שנתיים אחרי השבירה אני מעשן כרגיל. אני בן 48. התחלתי לעשן בגיל 22 שזה יחסית מאוחר וכבר שנה אחרי שהתחלתי ניסיתי להפסיק לעשן. מאז אני חי חיים מטומטמים של מעשן ששונא את הסיגריות, מנסה להפסיק ונשבר, מנסה ונשבר, מפסיק וממשיך, מפסיק ונשבר. אז תשאלו איך חוזרים לעשן אחרי שנה וחצי שאתה נקי? ולמה אני לא מצליח עם זה אף פעם? התשובות: 1. זוגתי שתחייה מעשנת, ולא רוצה לשמוע על הפסקה (היא מפחדת מעצם המחשבה). כל ניסיונותיי לשכנעה עלו בתוהו, כי איזה גבר יכול לשכנע את אשתו לעשות משהו? 2. לא רק היא. כמעט כל החברים, המשפחה הקרובה והרחוקה מעשנים. בעצם כל מפגש חברתי או משפחתי מלווה בעישון רבתי. הלא מעשנים בקרב מכרי הם מיעוט. 3. אני מכור, לא רק לסיגריות אלא למריחואנה וחשיש. ג'וינט כל ערב זה הבילוי האינטימי והקבוע שלי. בהרבה מניסיונות ההפסקה שלי מה ששבר את זה היו הג'וינטים שכידוע זאת תערובת של הרבה טבק עם מעט חשיש או מריחואנה. ועוד בלי פילטר. 4. אני כנראה לא הבן אדם הכי חכם שיש. כבר שנתיים אני מאובחן עם טרשת נפוצה ועדיין לא מצאתי את הכוחות להפסיק לעשן. ניסיתי את רוב שיטות ההפסקה והאחרונה ה"מוצלחת" הייתה משילוב של הסדנה + צ'מפיקס + השיטה של אלן קאר (קראתי את הספר 3 פעמים). כבר כמעט שנה שאני רץ. התחלתי לרוץ בקבוצת ריצה, התחברתי לזה והיום אני מתאמן 3-4 פעמים בשבוע. זה טוב, בריא וכיף. הרזיתי, התחזקתי, אבל ממשיך לעשן. המאמן שלי אומר שהפסקת העישון "תבוא לבד" אבל אני לא מרגיש שזה קורה. בכלל, אני כותב את הפוסט הזה לאחר שחזרתי מאימון קשה במיוחד, ריצה בעליות, אימון שבו העישון הפריע במיוחד. 3/4 מהדרך הלכתי בגלל שלא הצלחתי לנשום. המוח שלי היה ריק, המחשבות בראש הפסיקו והיה לי רק משפט אחד שהדהד לי בראש: "חייב להפסיק לעשן!" כל מה שתגידו ותנסו איתי אני חייב לומר מראש, "תודה, אבל שמעתי את זה כבר". וזה נכון. אפילו לא צריך לשכנע אותי. אני יודע שהיתרון של עישון הוא 0, כלום, שום כלום. החסרונות של העישון - הכל. כל מה שתגידו נגד העישון זה נכון. אני יודע. עכשיו השאלה היא: איך אני מגיע שוב למצב שאני יכול להאמין בעצמי ולהאמין שאוכל להפסיק לעשן? בספרו "הדרך הקלה להפסיק לעשן" כותב אלך קאר שגם הוא ניסה הרבה שיטות להפסקה אבל לא הצליח באף אחת - למעט היפנוזה. אלן קאר מודה שהפסיק לעשן לאחר טיפול היפנוזה אבל מיהר לטשטש את המשמעות של זה "הפסקתי למרות הטיפול בהיפנוזה, לא בגלל הטיפול...". בגלל כל הנסיבות של חיי שציינתי קודם, אני חושב שזה הטיפול שאני צריך. משהו עמוק בנשמתי דפוק וצריך מכת יישור קטנה. אשמח לשמוע מה אתם חושבים ואולי תוכלו להמליץ לי על מהפנט או טיפול שאתם חושבים שיעזור לי. בברכה, מעשנן ותיק open
שלום... לא יודעת מאיפה להתחיל.... מעשנת מגיל 19, היום כמעט בת 45, מעשנת חפיסה ביום. הייתי ב-3 סדנאות של קופ"ח כשבכל פעם שתיתי צ'מפיקס במשך 3 חודשים, הייתי ב- 3 סדנאות של אלן קאר, ניסיתי לבד וכלום לא הולך!!! מצליחה להחזיק בקושי חצי שעה בלי הסיגריות לידי, ישר רצה לקנות. בשנה האחרונה אני סובלת מכאבי גרון תמידיים, קוצר נשימה, מתקשה בביצוע פעולות פיזיות פשוטות כמו הליכה, לעלות מדרגות וכו'.... אשמח לקבל עצות איך לצאת ממעגל השיעבוד החולני הזה לפני שאגרום לעצמי נזק בריאותי בלתי הפיך (אם לא כבר גרמתי...) תודה!!! open