הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

דימוי עצמי

דימוי עצמי

צילום: עופר זידון, פלאש 90
מחקר ישראלי מצא: היריון במלחמה – מקור לצמיחה אישית
1.3.2026
open
בלוג
חרדה, דיכאון - ומה שביניהם.
האם הצלחתי לשכנע אותך שלעיתים דימוי עצמי גבוה – מוביל לערך עצמי נמוך?
אנשים רבים סוברים שדימוי עצמי נמוך – הוא אחד מתסמיני הדיכאון. בטקסט הבא אכתוב על כך שלעיתים דווקא מדימוי עצמי גבוה נובע הדיכאון – ואסביר את הטיעון. אולי לחלקכם זה ישמע כמו שיגעון – אך בבקשה תניחו בצד את הקיבעון, ותנו לי דקה וחצי להסביר את הטיעון – אפשר לעשות סטופר בשעון. . ראשית חשוב לעשות הבדלה בין דימוי עצמי –…
open
יש לי רק חברה אחת טובה שלצערי הייתה עמוסה גם רגשית ולא יכלתי לשתף אותה על מה שעובר עליי כי זה יהיה אגואיסטי מצידי שהיא שרויה כרגע במצוקה וכואב לי שאין לי את מי לשתף מלבד מתנדבים בער"ן, זה לא אותו הדבר, הם לא מכירים אותי לעומק וההרגשה ששיתפתי לא אותה הרגשה כמו לשתף מישהו שאת מכירה אישית. אני לא במצוקה אבל זה משהו שאני רוצה להוציא מהלב את השמחה וההתרגשות, פשוט כואב לי שאני ממש בודדה, בלי חברות. לא יכולה לצפות מחברה אחת שתהיה זמינה לי כל פעם שארצה, זה אמור להיות הדדי. היא גם נשואה עם ילדים ויש לה לא מעט חברות חוץ ממני. זה מתסכל ההרגשה הזאת בלי כמה חברות, גם הכרתי אותה ככה נשואה עם ילדים. היא מאוד חברותית. לי יותר קשה להיפתח. גם לאמא שלי אני מתקשה להיפתח ולהרגיש בנוח. לשותפה שלי לחדר אני גם לא מרגישה חופשייה. אני רוצה חברה טובה, מכילה, לא שיפוטית, שנדבר על הכל בפתיחות, שתהיה אמיתית. אני מתמודדת נפש והיו לי קשיים בתיכון מבחינה חברתית. לא כל החברות שלי היו כנות איתי, לפעמים הרגשתי ניצול מהן, גם בחטיבה וביסודי הייתי נוטה להתבודד הרבה, כנראה סבלתי מדיכאון וגם מאובחנת pdd. לא איבחנו אצלי דיכאון אבל לפעמים מרגישה את זה. היה ויש לי לפעמים תחושת דימוי עצמי נמוך. מאוד נעלבת בקלות ולא יכולה לשלוט בזה, יש בי רגישות יתר ולא קל לחיות עם זה. לפעמים מצליחה להתגבר על הביישנות ויש כאלה שאומרים שאני אמיצה. אני בעד אהבת חינם וכל כך נגד שנאת חינם וזה משהו שאני בחיים לא אבין את זה אצל בני אדם שאוהבים לזרוע ארס ורוע. לא תמיד מצליחה לעזור לאנשים במצוקה. לא יודעת מה לעשות ומה להגיד להם. שותפה שלי לחדר חווה הרבה דיכאון ואני נותרת חסרת אונים ולא יודעת מה להגיד לה וזה מתסכל ממש לראות אותה ככה מבלי יכולת לעזור לה. נסחפתי קצת ועברתי נושא, זה בגלל שהרגשתי צורך להוציא הכל החוצה. מקווה שזה בסדר.
open
קשה לי, כל חיי הייצי במערכות יחסים. יש לי פיוזים ועצבים ממש קיצוניים, יש בי פחד שיבגדו בי יש לי דימוי עצמי נמוך. בן זוגי עזב אותי אתמול משום שאני לדבריו יוצרת מלחמות, מאמינה לעיוותים בראש שלי , בעל ביטחון עצמי ירוד והוא לא מוכן חיים לא שלווים ומלאי עצביפ כעס מלחמות וריבים. ןשוב אני לבד ושוב כואב לי פיזית ונפשית , כואב לי בלב, בחזה, בראש הבכי לא מפסיק מחשבות רעות עולות רע לי קשה לי עם עצמי קשה לי לשלוט בעצמי עזרו לי
open
בת 20 משוחררת, יש לי חרדות על בסיס יומיומי דימוי עצמי נמוך רגישות יתר ובגגל שרגישה אני מגיעה מ 0 ל 100 בהתפרצויות עצבים והתקפי חרדה אני לא יודעת אם גם דיכאון אבל עצובה ומרגישה בודדה כל הזמן. בכיתה ח התעורר ocd טיפלו בי במרכז חרדה בתל השומר, זה עזר, אבל מאז הקורונה חוץ מכל הבעיות שיש לי חזר גם ה ocd ברמה שאני מותשת מעצמי, מותשת מהכל . אני מטופלת 10 חודשים אצל פסיכוחוגית פרטית ,(בצבא לקח זמן עד שאישרו לי וגם כשאישרו התורים היו ארוכים וההורים ןאני הרגשנו שחייבים טיפול שבועי. אני מרגישה שהפסיכוגית לא עוזרת לי , ההמצב רק מחמיר בחודשיים האחרונים , היא רק מקשיבה ועושה כן כן עם הראש ול נותנת לי שום כלים. אני רוצה טיפול ששתינו נדבר שיתנו לי כלים, עזרה , יעזרו לי לשנות ולהתגבר על הכל אני מותשת ממש ומרגישה שהכל מתפרק מסביבי אני עצובה בכל יום מרגישה בודדה מאוד , גם הקשרים החברתיים נפגעו בכלל שהוחמר לי, אנשים מתרחקים ממני וזה לא מוסיף . השתחרתי לפני שבוע ונרשמתי לקופת חולים. להורים יהיה קל יותק כלכלית אם אני יטופל אצל מישהו דרך קופת חולים. אני לא יודעת אם צריכה פסיכיאטר או פסיכולוג. ומי מטפל בocd אשמח לעזרה וגם המלצה על מישהו שיוכל לעזור לי- פסיכולוג ממש טוב או פסיכיאטר מאזור קרית אונו, יהוד והסביבה. לא משנה אם גבר או אישה רק שיעזרו לי . ואולי אני יכולה לחזור לטפל בתל השומר בocd ובכלל בכל הבעיות? איך אני עושה את זה? מפחדת שאעבור למטפל ששוב לא יהיה טוב בשבילי . זה קשה להתחיל מחדש חספר ולפתוח שוב ושוב.
open
כבר כמה חודשים שאני לא שלמה עם הגוף שלי. התחלתי לשים לב יותר לאיך שאני נראית.. ואני לא אוהבת את הגוף שלי.. אני בכלל לא שלמה איתו. אני לא שלמה עם הבטן והיריכיים שלי. בהתחלה, החלטתי לעשות ספורט ולאכול בריא וזה הגיע למצב שאני עצובה כל יום ובוכה בלילות. המצב הנפשי שלי לא טוב.. ההורים שלי רוצים לעזור לי, הם רוצים לשלוח אותי לפסיכולוג. אבל אני אמרתי להם שאני לא מוכנה ללכת לפסיכולוג כי גם ככה אני מאוד ביישנית וקשה לי לסמוך על אנשים אחרים.. ובלי קשר הוא אדם זר לי.. לא יהיה לי נעים לדבר איתו. כולם תמיד מחמיאים לי על זה שאני רזה ויפה אבל אני לא חושבת ככה, כמוהם. תמיד תישאר לי המחשבה הזאת בראש שאני לא מספיק רזה או שאני לא מספיק יפה! אני כבר לא יודעת מה לעשות.. עד לא מזמן שמעתי על ער"ן ובגלל זה החלטתי לפנות אליכם כדי שתעזרו לי. אשמח לכל עזרה מכם, תודה!...
open
כבר כמה חודשים שאני לא שלמה עם הגוף שלי. התחלתי לשים לב יותר לאיך שאני נראית.. ואני לא אוהבת את הגוף שלי.. אני בכלל לא שלמה איתו. אני לא שלמה עם הבטן והיריכיים שלי. בהתחלה, החלטתי לעשות ספורט ולאכול בריא וזה הגיע למצב שאני עצובה כל יום ובוכה בלילות. המצב הנפשי שלי לא טוב.. ההורים שלי רוצים לעזור לי, הם רוצים לשלוח אותי לפסיכולוג. אבל אני אמרתי להם שאני לא מוכנה ללכת לפסיכולוג כי גם ככה אני מאוד ביישנית וקשה לי לסמוך על אנשים אחרים.. ובלי קשר הוא אדם זר לי.. לא יהיה לי נעים לדבר איתו. כולם תמיד מחמיאים לי על זה שאני רזה ויפה אבל אני לא חושבת ככה, כמוהם. תמיד תישאר לי המחשבה הזאת בראש שאני לא מספיק רזה או שאני לא מספיק יפה! אני כבר לא יודעת מה לעשות.. עד לא מזמן שמעתי על ער"ן ובגלל זה החלטתי לפנות אליכם כדי שתעזרו לי. אשמח לכל עזרה מכם, תודה!...
open
כבר כמה חודשים שאני לא שלמה עם הגוף שלי. זה התחיל מזה שהחלטתי להתחיל לעשות ספורט ולאכול בריא והמשיך בכך שאני עצובה כל יום, בלי חיוך על הפרצוף.. רק בוכה בלילות. ההורים שלי רוצים לעזור לי, הם רוצים לשלוח אותי לפסיכולוג. אמרתי להם שאיני רוצה לדבר עם אדם זר לי שאני אפילו לא מכירה אותו או סומכת עליו.. הם עדיין רוצים שאלך לפסיכולוג. אני לא שלמה עם הבטן והיריכיים שלי. כולם תמיד אומרים לי שאני יפה ורזה אבל אני לא חושבת ככה, כמוהם... תמיד תישאר אצלי המחשבה הזאת בראש שאני לא מספיק רזה או לא מספיק יפה! אני כבר לא יודעת מה לעשות): עד לא מזמן שמעתי על ער"ן ובגלל זה החלטתי להגיע לפה ולפנות אליכם בכדי שתעזרו לי! אשמח שתעזרו לי, תודה!..
open
לפני כמה חודשים התחלתי לשים לב לגוף שלי. זה התחיל בזה שלא הייתי שלמה איתו אז החלטתי לעשות ספורט, זה המשיך בכך שאני עצובה בכל יום.. בלי חיוך על הפרצוף.. רק בוכה בלילות. ההורים שלי מודעים לכך, הם מנסים לעזור לי. הם רוצים לשלוח אותי לפסיכולוג, איני רוצה בכך בגלל שאני לא מרגישה לנכון לדבר עם אדם זר לי שאני אפילו לא סומכת עליו. אני לא שלמה עם הבטן והיריכיים שלי.. הם מאוד מפריעים לי. אני משתדלת לאכול בריא, ועושה ספורט 3 פעמים בשבוע. אבל המצב הנפשי שלי לא משהו.. אני מסתכלת על בנות אחרות ומתעצבנת מזה שאין לי גוף כמו שלהן. אני לא רזה אבל גם לא מלאה.. כולם תמיד מחמיאים לי על הגוף שלי אבל אני לא מסוגלת להקשיב להם! המחשבה שאני לא מספיק יפה או רזה תמיד תישאר לי בראש! הלוואי וזה היה משתנה): שמעתי על ער"ן לא מזמן ובגלל זה החלטתי לפנות אליכם בכך שתעזרו לי.. אשמח על כל עזרה מכם!...
open
טיפול בהפרעת אישיות גבולית למי שלא יודע זאת הפרעה שהיא בגדר תעלומה ועדיין לא נמצא טיפול יעיל עבורה. סבלתי במשך שנים מהפרעת אישיות גבולית! עברתי מאבחנות לא נכונות וטיפול כושלים.. לנטילת תרופות מסוגים שונים אך לא מצאתי תרופה. מציעים בחוץ טיפולים כמו DBT ,CBT, פסיכוטרפיה. אבל הם אשליה! אלה טיפולים שעוזרים בכללי להמון אנשים עם בעיות נפשיות ויכולות להקל על התסמינים.. טיפולים אלה מאוד כללים ואפילו יכולים לתרום לשיפור החיים של אנשים ללא בעיות נפשיות. בכל אופן אחרי תחקיר שעשיתי במשך המון זמן הגעתי לפיתרון ולטיפול של הפרעת אישיות גבולית. אני משתף את כל התחקיר שלי כאן בתקווה שזה יעזור גם לאנשים אחרים ולמטפלים בה. זה קצת מסובך אז אני אשתמש בכמה מושגים לצורך הסבר יותר פשוט. מבנה אישיותי: לכל אדם יש מבנה אישיותי שאותו אנחנו מפתחים עם השנים על ידי הסביבה בה גדלנו, החינוך , החוויות ועוד. המבנה האישיותי הוא זה שתופס שליטה על חיינו. דעות ההחלטות ודפוסי החשיבה דפוסי התנהגות.. הוא זה שמגדיר לנו מה אסור מה מותר מה יפה מה דוחה.. ועל ידי רצונו של המבנה האישיותי אנו פועלים במעשים שלנו ובחשיבה שלנו. ההתאמה הזאת ושיתוף הפעולה בין רצונו של המבנה האישיותי למעשים ולמחשבות שלנו זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. וככל שיש יותר ההתאמה ככה אנחנו יותר שלמים. ברגע שיש אי התאמה נוצרת הפרעה. • ההפרעות הם הגורם העיקרי לפתח הפרעת אישיות גבולת הפרעות: הפרעה נוצרת בגלל הניגוד של המבנה האישיותי לדפוסי התנהגות וחשיבה שהם שליליים בעניו. מאפיינים ותכונות שהוא לא רוצה ודוחה. דברים שנוגדים את הדרך שלו ואת מי שהוא. ההפרעה נגרמת רק כתוצאה מהיבט שלילי של המבנה האישיותי ולא מהיבט חיובי בשום צורה שהיא. לדוגמא. אם המבנה האישיות יראה ברצח כדבר חיובי! וכשנעשה זאת לא תיווצר הפרעה. או למשל המבנה האישיותי רואה בנאמנות כדבר שלילי וכשנהיה נעשה זאת אנחנו כן ניצור הפרעה. כל התנגדות שלילית מהמבנה האישיותי תיצור הפרעה. זה יכול להיות בדפוסי חשיבה, דפוסי התנהגות, הרגלי אכילה, שפת גוף, דימוי עצמי ,סגנון לבוש, סגנון דיבור, הימורים, דחפיים מיניים ועוד. אז למה אנחנו עושים דברים שנוגדים ושליליים בעניי המבנה האישיותי שלנו (האופי שלנו) ?!? זה יכול להיות מסמים, הימורים, דחפים מיניים , חוסר ביטחון , השפעה חברתית, הרס עצמי, התעללות מינית ,התעללות נפשית , בית הרוס, סביבה קשה, אירועים קשים, מראות קשות ועוד. לדברים אלה יש את הכוח לחולל בנו שינויים ולייצור הפרעות חמורות. התפתחותה של הפרעת אישיות גבולית: בכל אדם ואדם קיימות הפרעות כאלה ואחרות. אותם הפרעות אינם מורגשות ומודעות לנו תחילה אבל אפילו הקטנות מביניהם מזיקות למבנה האישיותי ומחלישות אותו. שהמבנה האישיותי נפגע הוא מבודד את עצמו מאותה הפרעה ומציאות שהוא מסרב לקחת בהם חלק... זה מנגנון הגנה הישרדותי שמופעל על ידי המבנה האישיותי בשביל לשמור על עצמו שלם. מנגנון ההגנה הזה הוא ממשפחת ההפרעות הדיסוציאטיביות (הפרעות נתק) , שמוביל לריקנות כרונית ולשיבושים בתודעה ,בזהות ,בתפיסה ,בזיכרון. בשונה מטראומה ששם הניתוק מין המציאות והתודעה פועל בעוצמה גדולה ורק בעת הטראומה! בהפרעת אישיות גבולית הניתוק מופעל בעוצמה נמוכה שוב ושוב על ידי המבנה האישיותי בעת ההפרעות... הניתוק מהתודעה והמציאות משאיר בתוכנו הרבה חלל ריק שנגרם בהיעדרו של המבנה האישיותי. באופן טבעי לאותו חלל ריק נשאבים תכונות ומאפיינים סביב אותה הפרעה. תכונות אופי שנוצרו על ידי הסביבה , הדברים שאנו חשופים אליהם , דברים שאנחנו מושפעים מהם, זיכרונות שיש ברשותנו ועוד. זה מאוד דומה לתחילת בנייתו של המבנה האישיותי! רק שכאן התכונות אופי משתנים ואינה קבועים כמו במבנה האישיותי. וזאת הסיבה של הפרעות זהות (ריבוי אישיויות) בהפרעת אישיות גבולית. שהמבנה האישיותי מתנתק מהמציאות הוא באופן טבעי יחזור תמיד חזרה לתודעה שלנו, לפחות ינסה. כי ישנם מקרים כמו באירוע קשה! שהניתוק הוא עוצמתי וקשה לשיקום... אבל בהפרעת אישיות גבולית החזרה היא יותר פשוטה ומהירה. בעת החזרה של המבנה האישיותי לתודעה, הוא נתקל בזהות החדשה (זהות משנית) המפגש בין שתי אשיויות אלה יוביל להתנגשויות ולשיבושים נוספים כגון מצבי רוח משתנים, תחושות בלתי יציבות ,כעס, התפרצויות, איפולסיביות ועוד. הפרעות חוזרות הן מעגל הרסני שחוזר על עצמו שוב ושוב.. יש קשר גדול מאוד בין טראומה לבין הפרעת אישיות גבולית. הסיכוי של אדם שחווה טראומה מאוד תורמת לפיתוח הפרעת אישיות גבולית. ישנם שלושה תרחישים שבהם נפתח הפרעת אישיות גבולית והם: אדם שחי עם הפרעות מרובות ונחשף לאירוע טראומתי במהלך חייו אהיה בעל סיכון גבוה לפתח את ההפרעה. או אדם שחווה אירוע טראומתי בילדות ובהמשך חייו יצר לעצמו הפרעות כאלה ואחרות.. גם אהיה בעל סיכון גבוה לפתח את ההפרעת אישיות גבולית. ושלישית על ידי הפרעות בלבד שהצטברו והחמירו עם השנים.. הסיכוי הוא מאוד נמוך לפתח את ההפרעה אבל אכן קיים. החלמה: בשביל להחלים מההפרעת אישיות גבולית אנחנו נצטרך לבטל את כל השליליות בזהויות האחרות עד לרגע שבו המבנה האישיותי ירגיש בטוח להסיר את כל המחסומים שבנה סביב אותם הפרעות. ויתמזגו איתם כיישות אחת ללא שום הפרעות כאלה ואחרות. זהו שלב שבו אנחנו צריכים להשתמש בכל הכלים שיש ברשותנו בשביל לחזק את המבנה האישיות ולהחזיר את הדברים כהרגלם. אפילו להשתפר מעבר למה שציפינו.. למי שיש שאלות מוזמן לפנות אליי ואני אשמח לעזור! רפואה שלמה לכלום ובהצלחה.
open
טוב, אז אחרי שבוע מתוקשר לעייפה בנושא רזון-דימוי גוף-הפרעות אכילה, גם אני רוצה להגיד כמה דברים. אנחנו חברה חולה באופן כללי. חברה שמדכאת את אנשיה (וביתר שאת את נשותיה) בשם הבריאות (עאלק) ולא מאפשרת לפרטים שמרכיבים אותה להיות מי שהם בנחת. אנחנו תמיד לא מספיק בסדר, רק שעכשיו, מה שיעשה אותנו "מספיק בסדר" זה אם נהיה רזים (סליחה, רזות). אז למה שלא נרצה להיות רזות? אנחנו נהיה לא נורמליות אם נקבל את עצמינו כפי שאנחנו, אם נסתפק בבינוניות, אם לא נשאף למושלמות. אנחנו חשופות לביקורת מרושעת, אם רק נעז (ונחשו נחשו מצד מי??) ועכשיו, אנחנו גם חשופות לביקורת אם לא. עכשיו, אחרי השבוע המתוקשר, אין ספק, שאם לא נעז, ונמשיך להיות כמו כולם, אז אנחנו שטחיות, שכל מה שמעניין אותנו זה איך אנחנו נראות וכמה אנחנו שוקלות וגם מטומטמות שרוצות להיות חולות באנורקסיה. אז על זה נאמר – הפוסל במומו פוסל. כי מי שרואה בכך שטחיות – שטוח בעצמו. מי שרואה בשאיפה האפידמית לרזון רק רצון להראות יפה כמו דוגמנית – מפספס את העניין. מפספס את הצורך האנושי הבסיסי ביותר להיות שייך, מוערך, אהוב, מקובל, בעל ערך ודימוי עצמי גבוהים. מי שרואה באנורקסיה בחירה מטופשת וילדותית של ילדות מפונקות – עיוור בשתי עיניו. אני לא מתיימרת להבין הכל על ההפרעה המסתורית והאפלה הזו. עדיין, אחרי שנים של...ועשרות מטופלות, למדה כל יום עוד קצת, מבינה עוד קצת וקצת אחרת ובעיקר יודעת, שיש לי עוד מה. אבל כמה דברים אני כן מבינה ויודעת: הרצון לרזות קיים אצל רוב האוכלוסיה, גם הנסיון לרזות. אנורקסיה קיימת רק (טוב, לא רק...) באחוז אחד מהאוכלוסיה (מה קרה לכל השאר??) אף אחת, וגם אם היא אומרת שכן, אף אחת לא רוצה להיות חולה. אף אחד שמתחילה דיאטה (מאלו שזה היה הטריגר שלהן) לא רוצה ולא מעלה על דעתה שהדיאטה הזו תתפתח מחלה. אומר יותר מזה, אם הייתה דרך לדעת אצל מי דיאטה תמימה תדרדר למחלה הנוראית הזו, אני משוכנעת שאף אחת בסיכון לא הייתה מתחילה. לפחות לא הרוב. אצל חלק לא מבוטל מהחולות השאיפה לרזון בכלל אינה קונקרטית ואינה קשורה ל"רוצה להיות רזה כמו גל גדות" אלא לחווית אובדן שליטה על החיים, דימוי עצמי פגוע מאד ומבנה אישיות פרפקציוניסטי. אף אחת לא בוחרת להיות באחד ממצבים אלו. אף אחת לא בוחרת להיוולד עם נטיות חרדתיות, אובססיביות או פרפקציוניסטיות, קשיים בוויסות הרגשי ופגיעות יתר. אף אחת לא בוחרת לעבור טראומות בחייה או הזנחה, שיגרמו לה להרגיש שהשליטה בחייה ובגופה אינה שלה. אף אחת. בשביל כל אותן אלה, הפרעת האכילה היא בכלל מנגנון הגנה (לא יעיל) מפני התפרקות מוחלטת. אז קצת כבוד. בבקשה. זה טוב להעלות למודעות את מודל הרזון החולני, את הנזקים שהוא מסב לילדות שלנו. הלוואי ויתחולל שינוי. הלוואי ובנות יוכלו לאכול המבורגר עסיסי, שקטשופ מעורבב במיונז ינזל להן על הסנטר והן תרגשנה הכי יפות בעולם. והלוואי והשבוע המתוקשר הזה יעורר את הסקרנות של הציבור להבין מה זה באמת הפרעות אכילה, ולא רק מה שהתקשורת הרדודה מספרת לנו. (ועוד לא אמרתי את דעתי על מה שצולם בנושא הטיפול בהשמנת ילדים...)
open
היי, פעם רשונה שאני רושמת כל אשר על ליבי בכזה פרום אבל האחדות של כולן אחת כלפי השנייה פשוט עשתה לי חשק לספר גם כן על עצמי ולשמוע מה יש לכן לומר, להציע ואפילו לעזור. אני בת 20 ממרכז הארץ מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי בעיות של דימוי עצמי שמביאות אותי להתבודדות מכל מסגרת חברתית שאני צריכה להיות נוכחת בה, אם זה עם משפחה הקרובה ואף עם החברים . הבעיות של הדימוי העצמי נובעות מהסיבה שאני לא מוסגלת להתסכל על עצמי במראה ולאהוב את מה שאני רואה, קשה להגיד את זה אבל יש הרבה רגעים ביום שהבכי שלי לא פוסק ואף נעתקת לי הנשימה וכולי פשוט מבועתת מהמחשבה של אך אני נראת. הגורם של כל הסיטואציה הנוראית הזאת מבחינתי הוא כמובן האוכל!! שאיתו אני מנהלת יחסי אהבה -שנאה. מגיל 14 אני זוכרת את עצמי נאבקת בכל כוחי במשקל שלי ובקילוגרמים העודפים (גם אם אז זה היה רק! 5 קילוגרמים) . כיום אחרי לא מעט שנים של לחימה ארוכה אני נמצאת במצב של דיכאון , אני מרגישה שמשהו מושך אותי חזק למטה, ואין לי את הכוח/הרצון/היכולת להתרומם למעלה. זה לא רק הקילוגרמים העודפים אלא פשוט התקפי האכילה שבלתי פוסקים ואני לא מצליחה לצאת מהם. אני צורכת כל יום כמויות אדירות של קלוריות שאיתם מגיעה תחושת הגועל, האכזבה והדיכאון. התקפי האכילה מלווים אותי לאורך כל היום , במשך כל שעות היממה יש לי צורך לפחמימות ולשוקלדים בכמויות לא סבירות בעליל. יש מצבים שאני מיואשת כל כך מהחיים ומחשבות תורדניות של "לא להיות" קופצות לי לראש. בשביל "להמחיש" לכן קצת על מצבי עליתי 20 קילו בארבעה חודשים וזאת לאחר ירידה של 25 קילו ממשקלי בתקופה של שנה וחצי.לאחר ירידה כל כך גדולה בשבילי והיכולת לראות פתאום את טעם החיים חזרתי למצב ההתחלתי שאני מרגישה שאין לי מקום בעולם, אין לי חשק לעשות כלום! העולם שלי התרוקן מכל תוכן ומה נשאר זה האוכל! אני כרגע לא רואה איך אני יוצאת מהמעגל האיום שנכנסתי אליו. אני מרגישה שהדחפים לאכילה גוברים עלי מאיי פעם. אני פונה אליכם אולי יש לכם אפשרות לעזור לי, לייעץ לי ? אשמח מאוד , תודה מראש
open