הנושאים החמים

שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

מאניה

מאניה

אני לחוצה אני לא יודעת מה לעשות זה כל-כך מלחיץ אותי כל הסיטואציה הזאת ואני מרגישה כלכך לבד כל הזמן למרות שיש לי חברים יש לי ממשפחה אבל אני ממש לבד אין לי ממש תאבון ואני ממש מנסה להכריח את עצמי לעשות דברים כי אני לא רוצה ששום דבר יקרא אבל המצב כל-כך מסובך אני כל-כך פוחדת לא לחוצה אפילו רק פוחדת ואני לא מכירה עוד אנשים עם מאניה דיפרסיה או דו קוטבית ואני צריכה מישהו שגם ככה שאולי יבין אותי
open
אני מזהה אצלי תנודות רגשיות של דיכאון עמוק ופיקים של יצירתיות ועשייה ברוכה. המון סבלנות ופתאום התפרצות לא צפויה. אני מחייב את עצמי לצאת לעבודה הפעילות חשובה לי כדי לא לשקוע. האם יכול להיות שבגיל 40 תתפרץ אצלי הפרעה דו קוטבית? האם יכולים לפטר אותי בשל כך?
open
בלוג
חולם בהקיץ
איך להגיב לאבחון שיש לי מאניה דיפרסיה?
להיכנס למאניה, כמובן!
open
היי, מתמודד עם קשיים נפשיים בעזרת תרופות פסיכיאטריות למעלה מ12 שנה, הייתי מטופל בוייפקס 300 עד שהפסיק לעבוד, אחר כך הפסיכיאטר החליף לי לוולבוטרין שאכן הצליח להרים אותי מהמיטה, קיבלתי בתחילה 300 מל' מה שגרם להיפו מאניה, ירדנו ל150 וזה היה בסדר. אני מאובחן כאישיות גבולית עם דיכאון קליני חריף, פוסטראומטי, ועוד כל מיני כאלו. בבוקר 150 וולבוטרין + 2 סרקוול +2 דיאזפאם (הרופא טוען שפיתחתי התמכרות לקלונקס). בערב אני לוקח 2 טגרטול +דיאזפאם+ סיפרול (נגד RLS). משהו במערך האמבולטורי במרפאה מרגיש לי קצת מוזר, כאילו שכחו מקיומי, כאילו לא הייתי מעולם. אני מעל 8 חודשים ממתין לטיפול ושיחות ונפגש עם הפסיכיאטר פעם בחודש חודשיים, בזמן ההמתנה לשיחות או לעזרה כלשהי גם אם מהרווחה במערך השכונתי לא קיבלתי. המצב החריף מאוד עד ל2 אשפוזים במחלקה סגורה. עד שהגיע תורי לעזרה...אמר הפסיכיאטר כי אני מקרה מורכב מדי כבר בשביל המערך שלהם וכתב לי מכתב הפניה דחוף לאשפוז יום גנרי כלשהו שיקבל אותי. כל אשפוז יום הוא לכל הפחות חודשיים המתנה והתקשרתי לכולם. מאז המכתב אינני שומע מהם מילה, גם כשהלכתי אליהם, לא נקבע לי שום תור ושום דבר ואמרו לי בגלל שהופניתי, אני כבר לא שייך אליהם וכך שוב נשארתי תלוש ותלוי באוויר. בכל מקרה, מסתבר שהוא הוריד לי את הוולבוטרין לגמרי כבר לפני חודשיים ולא ידעתי אז המשכתי לקחת מה שהיה לי בבית עד שנגמר, הלכתי לחדש מרשם אז הוא קיבל אותי בחטף ולקח לו כמה דקות להבין במי מדובר. אמר כי את הולבוטרין כבר לפני חודשיים הפסקנו. אמר לי באת הלכת באת הלכת...עניתי כי המתנתי בכאב עד שנלקחתי לאשפוז, פעמיים, המתנתי למערך שלכם, והוא ..טוב לא משנה. הרגיש לי כי הוא מנסה שדברים יהיו בסדר עד סוף החודש עד שתהיה לי פגישה במערך אשפוז היום בשיבא , כבר ממתין חודש וחצי, הלוואי ויקבלו אותי ולא ישאירו אותי לבד. השאלה המזוקקת היא: האם הטגרטול והסרקוול מספיקים להתמודד עם דיכאון מז'ורי חריף, אני בעת המשבר השני הכי גדול בחיי, אינני ילד. הוולבוטרין עזר, הרים אותי החוצה מהמיטה, מכניס לי קצת חיות, למה הוא הוריד אותו? פגישה לפני הוא מספר לי כמה הכדור הזה טוב וכמה כדאי שננסה אותו, אני מסתכל עליו אני אומר לו דוקטור...אני לוקח אותו כבר ארבעה חודשים, מה קורה לך. משהו לא הרגיש לי שלם ושקט עם ההחלטה שלו להוריד את הוולבוטרין ולהשאיר רק טגרטול וסרקוול, אני מפחד ממה שיקרה בעוד שבועיים שלושה כשההשפעה במוח של הכדור תתחיל לפוג. החששות שלי נכונות?
open
מלא פעמים בעבר לא הבנתי למה אנשים שואלים בפורומים דברים שהפסיכיאטר שלהם אמור להסביר. היום הגעתי לפגישה ראשונה עם פסיכיאטר, מנהל מחלקה, דרך כללית מושלם בתשלום מוזל. לא יאומן איזו רשלנות, ואם לא היה לי בעברי 15 שנים של 'ניסיון' כואב עם מאניה דיפרסיה, אשפוזים ומשפחה שלמה ומכרים שחוו את העניין, הייתי יוצא ממנו בדרך להתקף מאני נוסף. באתי להחליף כדורים אותם אני לוקח כבר כמעט 15 שנה במיצב מצברוח אחר בגלל תופעת לוואי שלא יכולתי לשאת יותר. אני אמנם יציב ולא מאני כבר המון זמן אבל לשאלתי מתי אוכל להפסיק לקחת את הכדורים שלי [ליתיום] ורק לקחת את החדשים הוא ענה 'הערב, מתי שתתחיל לקחת', בלי להתייחס לכך שלוקח שבוע לפחות לזמן שיקח להם להגיע לרמה יציבה בדם, ושהוא עצמו נתן לי הפניה לבדיקת דם לעוד שבוע שתראה אם הגעתי לרמה הרצויה שתביא יעילות...כך שלהפסיק מיידית כדורים בלי שיש בכלל כדור אחר שברמה טיפולית ושהוכחת שהוא יעיל לך - פשוט רשלנות! הפסקה מיידית כזו עלולה להיות אחד הגורמים העיקריים לאנשים ביפולרים להכנס חזק למצב מאני, וחוסר התשומת לב הזו, פגישה של 15דק', יושב מולך בן אדם עם רקע והיסטוריה של שנים ואתה רק שואל שאלות מכולת גנריות, מזל שאני שאלתי אותו איך אפשר לפנות אליו במידה והשינוי לא יעבור טוב [דבר סביר מאוד], ככה שולחים מטופל שאתה דואג לבריאותו? יותר כמו ככה מסמנים וי ומקבלים עוד 150שח ועוד כמה מאות מהקופה והלאה למטופל הבא. בסוף מהאינטרנט אני מוצא אישור לתחושות שלי מגורמים מומחים כמה חשוב לעשות את ההחלפה והירידה מהליתיום בהדרגה כדי לא להרעיד את המערכת, ורק כשיש כבר טיפול חדש לפחות שבוע. פשוט בדיחה עצובה. לא פלא שככ הרבה אנשים רוקדים טנגו לא נגמר עם מחלות הנפש שלהם הרבה מעבר למה שהיו צריכים, אם רק היו רופאים ומערכת שמתייחסת אליהם ברצינות ולא כמו למקרה שפעת טיפוסי...אפשר רק לדמיין איך המצב של הרבה אנשים יכל להיות פשוט יותר. אבל ברוב המקרים שלא כמו שלי אנשים יעשו בדיוק כמו שיאמר ה'מומחה', יכנסו למצב מאני, אולי אשפוז, יקבלו אחכ הרבה יותר כדורים לטיפול במצב החמור יותר והרופא הזה ממשיך לקבל תורים בקצב של 3 לשעה. עצוב ומכעיס.
open
אני מחפש פסיכיאטר 'בכיר' שמקבל באיזור הצפון, מחיפה וצפונה, אם ידוע למישהו על שמות שאוכל לבדוק, אם ידוע למישהו באופן אישי על מישהו אז עדיף אחד עם גישה לא מקובעת ["תרופות הן הפתרון להכל"], עם גישה אנושית. אין לי התנגדות לתרופות, לוקח שנים ליתיום לייצב מאניה דיפרסיה, אבל יש המון בעיות פסיכולוגיות מילדות שלא מאפשרות לי לחיות, ופסיכיאטר אחר שמכיר אותי מהעבר המליץ טיפול בחשמל אחרי שבמשך שנים אינספור נוגדי דיכאון לא עשו דבר - רק שלדעתי אין סיכוי שזה יועיל כיוון ולא מדובר בדיכאון ממש אלא בענינים בתחום הפרעות אישיות שמאמללים אותי שנים, אך לצופה מהצד קל לפרש ולומר 'דיכאון', ועל אף שהמצוקה היא לא קטנה יותר, יש הבדל כמובן בין חוסר איזון כימי לאלמנטים מושרשים באישיות פגועה. הייתי רוצה להפגש עם פסיכיאטר קצת פחות מקובע מזה שפגשתי, שאולי ישמע את מה שיש לי לומר ויוכל לשכנע אותי שחשמל יכול לעזור גם במקרה שלי ולא יראה כל חוסר יכולת לתפקד בחיים כתוצר של דיכאון. אני פשוט ככ מיואש, וככ תקוע זמן כה רב, ורק חשמל מציעים לי כי אין שום דבר שלא ניסיתי כולל טיפולים פסיכולוגים רבים. תודה.
open
האמת שהמון זמן לא כתבתי פה ... וגם לא התחברתי לאתר אך בעבר (לפני שנתיים פלוס מינוס) הייתי דיי פעיל כאן , מיד כשהשתחררתי מאשפוז יום של חצי שנה בבית חולים גהה בפתח תקווה. החלטתי לפרוק קצת ולכתוב את אשר על ליבי . מזה כחודשיים אני בהתקף מאני מטורף , נחשפתי לסרטוני בשמים ביו-טיוב מה מומלץ , מה מריח טוב , ומאז אני פשוט במרדף מטורף חסר מעצורים וחסר שליטה רכשתי בחודשיים האחרונים קרוב ל-100 בשמים שונים בסכום של 20,000 ש"ח. כרגע אני חסר כל פרוטה , בזבזתי הכל , אני איבדתי שליטה , לא שולט בקול הפנימי הזה שאומר לי שאני מוכרח לקנות את הבושם הזה ואת הבושם הזה , ושאת הבושם הזה אני מוכרח שיהיה לי כי אחרת אני לא אהיה שלם , לא אהיה שלו ורגוע , כי במחשבה שלי שאת הבושם הזה אין לי ... אובססייה , אין לי מילה אחרת לתאר את זה , אני מודע לבעיות הללו , אני בדיכאון תמידי ואני קונה וקונה וקונה במחשבה שאולי הינה זה ישפר את הרגשתי , אך הכיף והאופוריה מהקניה עוברת תוך יום , אפילו פחות... כל כך רציתי לטוס לחו"ל (לא הייתי עשור מאז פרוץ מחלות הנפש שלי) אז כמו שזה ניראה אני לא אצליח כי בזבזתי את כל המשכורות שלי , כל חודש בחודשו על אובססיה אחרת ... שבסופו של דבר אני משתעמם מהדבר ומתחיל למכור את הפריטים הללו ביד 2 בהפסדים של אלפי שקלים... אני פשוט מותש וחסר אנרגיות מכל החיים הללו , וההתמודדות היום יומית הזאת בזמן שכולם סביבי מתפתחים מתקדמים , מתכננים להם עתיד טוב יותר , מקימים משפחה ילדים מתחתנים , חוסכים... ואני מה ?? בן 34 רווק גר אצל ההורים חסר כל פרוטה ... מאובחן כחולה נפש בעל 5 הפרעות נפשיות הפרעת אישיות גבולית , חרדה ודיכאון , התקפי מאניה וקשב וריכוז... פשוט קשה לי עם ההתמודדות היום יומית הזאת של החיים הכל כך מורכבים ומדכאים שלי...
open