Edit התקפי חרדה בתקופות… מתוסכלת מעצמי אז היי לכולם .. אני חדשה פה ואני רואה דברים שאנשים מפרסמים פה וסוף סוף אני רואה שאני לא היחידה בעולם שסובלת מהמחלה הנוראית הזה שנקראת "חרדה".. אני בת 23 מהמרכז ואני רוצה לספר לכם בקצרה את סיפורי ואשמח לשמוע חיזוקים ואולי לדבר עם מי שחווה גם משהו דומה כדי לשתף אחד את השני..אז אצלי זה התחיל בגיל דיי צעיר (12 בערך).. ההסבר הכי נכון לשאלה "מה הוא הגורם אשר גרם לי לקבל חרדות?" הוא – מצב חברתי. בכל תקופת בית הספר הייתי ילדה שמנה ובודדה ואני לא צריכה לספר לכם כמה ילדים הם רעים ! הייתי קמה לבית הספר ללא חשק וכל יום חוזרת בוכה ושרצו להעביר אותעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 11 תגובות התקפי חרדה בתקופות… מתוסכלת מעצמי תוכן<p>אז היי לכולם .. אני חדשה פה ואני רואה דברים שאנשים מפרסמים פה וסוף סוף אני רואה שאני לא היחידה בעולם שסובלת מהמחלה הנוראית הזה שנקראת "חרדה".. אני בת 23 מהמרכז ואני רוצה לספר לכם בקצרה את סיפורי ואשמח לשמוע חיזוקים ואולי לדבר עם מי שחווה גם משהו דומה כדי לשתף אחד את השני..<br >אז אצלי זה התחיל בגיל דיי צעיר (12 בערך).. ההסבר הכי נכון לשאלה "מה הוא הגורם אשר גרם לי לקבל חרדות?" הוא – מצב חברתי. בכל תקופת בית הספר הייתי ילדה שמנה ובודדה ואני לא צריכה לספר לכם כמה ילדים הם רעים ! הייתי קמה לבית הספר ללא חשק וכל יום חוזרת בוכה ושרצו להעביר אותי בית ספר אני לא הסכמתי כי לא רציתי להראות שהילדים מנצחים אותי.<br >באותה תקופה קיבלתי את ההתקף הראשון.. זה קרה באמצע הלילה.. התחלתי לראות שחור לשמוע צפצופים באוזניים להרגיש בחילות סחרחורות היסטריה ובכי לא פוסק! ההורים שלי נבהלו ולא ידעו מה זה ולקחו אותי למיון ושם הרגיעו אותם ואמרו להם שאני סובלת מהתקפי חרדה, נתנו לי במיון כדור הרגעה וחזרתי הביתה… זה היה בתקופת החופש הגדול אז ככה שהייתי בבית צמודה לאמא שלי מפחדת מהצל של עצמי מוגבלת מכל הבחינות אם זה לצאת החוצה לבד אם זה לישון בלילה… עברו שנים וחוויתי פעם ב… התקפי חרדה שעברו לאחר חודש וחצי בעזרת כדורים שהחלפתי במהלך השנים כמו פבוקסיל וציפרלקס שכיום אני לוקחת 40 מג של ציפרלקס ובלילה קלונקס כדי לישון.<br >השנים עברו והיו לי תקופות טובות וגם פחות… אפילו לפני שנה שכרתי דירה לבד ועבדתי בעבודה מאוד טובה… עד שלפני חודש וקצת הגיע שוב ההתקף… כמובן שחזרתי לגור עם ההורים והפחד גבר.. לא יוצאת עם חברים שלי… רבים מהם לא מבינים מה אני עוברת… ברור שהם תומכים אבל הם מתבאסים שאני לא נפגשת איתם… לקחתי חופש מהעבודה והם מבינים אותי מאוד ואמרו לי לחזור מתי שאני מרגישה שאני מאוזנת נפשית… הפחד הגדול שלי הוא הקאות… וכשאני מקבלת התקף חרדה הסימפטום הדומיננטי שמתקבל ישר הם בחילות- השבוע היה לי דווקא שבוע טוב של שיפור והרגשתי שאני לאט לאט יוצאת מזה והלכתי קצת לשבת עם חברים וצחקנו והיה כיף. אבל אתמול- ערב שישי שגרתי הלכנו לאכול ארוחת ערב אצל סבא וסבתא ופתאום התחלתי להרגיש בחילות וקוצר נשימה והתחלתי לבכות בהיסטריה שאני לא מרגישה טוב וצרחות ובכי. זה היה סבל נוראי שהרגשתי שוב שאני לאט לאט מאבדת את השפיות שלי והתחננתי בפני אמא שלי שתקח אותי לשלוותה או משהו. אבל אמא שלי ישבה ליידי וניסתה להרגיע אותי (ופה באמת אני רוצה לתת את הקרדיט המלא לאמא שלי שלא ויתרה ולא התייאשה ממני לעולם ותמיד הייתה לצדי). אמא החליטה שנילך ברגל הביתה כדי שאנשום קצת אוויר בטענה שיעשה לי יותר טוב. הלכנו עם בקבוק מים וכולי עם בכי והיסטריה.. ובחילות לא פוסקות ומפחידות. הגענו הביתה נרגעתי לאט לאט מהקלונקס שלקחתי קודם לכן והלכתי לישון ….<br >אני מאוד מתוסכלת מעצמי התחושת תסכול הזאת שאני לא ילדה נורמאלית כמו כל השכבה שלי שלא התגייסתי שלא טסתי לטיול אחרי צבא ולטיולים שנתיים בבצפר. תמיד הייתי הברווזון המכוער.<br >השבוע יש לי תור לפסיכיאטר .. נראה מה הוא יגיד לי לגבי הכדורים שאני לוקחת. ובאוקטובר אתחיל טיפול CBT התנהגותי קוגנטיבי בתקווה שזה יעזור לי ויוציא אותי מהמצב שלי אחת ולתמיד…<br >זהו בגדול.. אשמח תגובות ולשיתופים שלכם!<br >תודה…<br >שלי 🙂 </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה