אני יושבת וכואבת וכבר לא יודעת מה לעשות
אני לא מוכנה להרגיש את הדברים האלה יותר , מרגישה שכל שניה ממש מיותרת .
משהו מתוכנת בי לא כהלכה, פשוט לא רוצה לסבול יותר , זה לא שאין לי מוטיבציה , זה לא שאין כיוונים להתקדם בהם בחיים. אין לי שום אמונה שאצליח באמת ליישב את הדברים בחיים שלי כדי להרגיש באמת נחת.
לא מאמינה שאפשר לאהוב אותי
לא מאמינה שאפשר לרצות אותי
היו רגעים שהרגשתי הערכה ושהקול שלי נשמע
היו תקופות אפילו
אבל תמיד הכל איכשהו נהרס. וחזר לאותה התחושה השקרית. משהו בזמנים השתנה. כבר אי אפשר להציל את עצמי עם אותם הדברים .
כבר גדולה מדי,