מאכזבת. - כמוני

Catperson · 2019-08-27T14:17:16+03:00

הדבר שהכי שובר אותי בהקשר של הדיכאון, מעבר לזה שאני מאכזבת את עצמי ואנשים אחרים, זה לאכזב את החתול שלי. לאנשים מסויימים זה נשמע טיפשי, אבל החתול שלי הוא הלב שלי, וכשאני לא מצליחה לטפל בו כמו שהייתי רוצה, לשחק איתו ולשמח אותו, אני פשוט לא מסוגלת להכיל את זה. זה כל כך לא פייר לעשות לו את זה. אני יודעת שהוא לא כועס. אבל הוא גם לא מבין. הוא לא יכול להבין. אני לא יודעת אם הוא באמת עצוב, אם המצב שלי משפיע גם עליו, או שזו רק הפרשנות האנושית שלי. אבל אני רק רוצה להיות מסוגלת להיות שם בשבילו, כבר לא אכפת לי מעצמי בשלב הזה, רק רוצה להיות מספיק זמינה כדי לשמח אותו ולתת לו את החיים שמגיעים לו. לפעמים העייפות הפיזית מכריעה אותי. עייפות שלא ברור אם היא מהדיכאון עצמו או מהכדורים, אבל בכל אופן מכניסה אותי למיטה לכל היום. ולפעמים העייפות היא הרבה מעבר, הרבה מעבר למה ששינה יכולה לפתור, ואז כבר יש תחושה של חוסר אונים מוחלט. נמאס לי. פשוט נמאס לי כבר. רוצה להיות בסדר. "Normal".כמה שנים עוד אפשר לבזבז ככה, לנסות עוד ועוד כדורים, להיפגש עם עוד ועוד אנשי טיפול, ושום דבר לא עוזר. כמו שאמרתי, לא אכפת לי מעצמי כרגע. אני רק רוצה להיות מסוגלת לטפל בחתול שלי. אני לא באמת יודעת למה אני כאן אבל...פריקה, ככל הנראה.