טוב, כרגיל אני לא יכולה.
האנשים פה נחמדים והצוות נפלא.
אבל כבד לי, כולם מדברים איתי כי אני זורמת או משהו… וזה מכביד עליי, עוד ועוד… גם ככה המועקה שלי כבדה.
היום דיברתי על משהו ומישהי כנראה נפגעה ואמרה לי לא לדבר על והלכה. זה היה הטריגר ששבר אותי.
נכון, זה סופש ולא עושים כלום.
אבל בגלל האובדנות אסור לי לצאת משטח המחלקה, אני צריכה ללבוש פיגמה וכל שעתיים לחתום להם בקבלה שאני חיה. מקודם הביאו רופא שידבר איתי, בטענה שאלו הנהלים. לא הייתי מסוגלת לדבר איתו, מה ששכחתי שקורה בביח ומפריע לי. אין באמת פרטיות, אין באמת סודיות. מה הוא מצפה שאני אד