פרידה של ההורים קשורה לסיכון מוגבר לפסוריאזיס בילדים
מחקר: לחץ נפשי חמור בגיל מוקדם בעקבות טלטלה משפחתית עלול לגבות מחיר מהמערכת החיסונית של הילד ומגדיל עד פי 3 את הסיכוי לפגיעה במערכת החיסון והתפרצות פסוריאזיס
פסוריאזיס (ספחת) היא מחלת עור דלקתית כרונית, שמתבטאת בנגעים מגרדים, ופורצת בדפוס של התלקחויות וביניהן הפוגות.
לחץ נפשי מהווה גורם סיכון ידוע לפסוריאזיס. הוא עלול להוות זרז להתפרצות פסוריאזיס מלכתחילה או להתלקחות במי שכבר אובחן במחלה. מסיבה זו ניתן לראות החמרות במצב העורי בתקופות לחוצות כגון לקראת בחינות או בעת אירועי חיים קשים. בישראל הכירה ביוני 2025 ועדת מומחים במשרד הביטחון על בסיס מחקרים בתחום בקשר שבין פוסט טראומה בעקבות חשיפה מוגברת ללחץ ומתח נפשי בשירות הצבאי לבין התפתחות פסוריאזיס.
כעת מצאו חוקרים משבדיה כי גם לחץ נפשי במשפחה עלול להשפיע על המחלה אצל הדור הצעיר: החוקרים מצאו כי גירושים או פרידה של ההורים בגיל מוקדם מאוד עשויים להעלות את הסיכון של ילדים לפתח בהמשך פסוריאזיס.
שינוי במבנה המשפחתי
החוקרים מאוניברסיטת לינשופינג (Linköping) בשבדיה עקבו אחר נתונים של 16,145 ילדים שהשתתפו במחקר בריאות בדרום מזרח המדינה, במסגרתו נבדקו גורמי החיים המלחיצים מינקות – בגילי שנה, 3, 5 ו-8 שנים. מבין הילדים, 121 אובחנו עם פסוריאזיס לאורך שמונה שנות המעקב.
ניתוח הנתונים חשף כי ילדים שחוו שינויים במבנה המשפחתי, כמו גירושים או פרידות של ההורים, עד גיל 8 היו בסיכון גבוה פי 3.4 לפתח פסוריאזיס בהשוואה לילדים שלא חוו שינוי דומה. ילדים שחוו שינוי במבנה המשפחתי לפני גיל שנה היו בסיכון גבוה פי 4.19 לפתח את המחלה.
לאחר התאמה למשתנים רבים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות, הסיכון עדיין נותר גבוה באופן משמעותי: ילדים שחוו שינויים במבנה המשפחה בגיל צעיר היו בסיכון גבוה פי 2.91 לפתח פסוריאזיס.
המחקר נתמך בן השאר על ידי הקרן השבדית לילדים עם סוכרת (Barndiabetesfonden), המועצה השבדית לחקר חברתי ועבודה (Forte) ומועצת המחקר בשבדיה (Vetenskapsrådet), וממצאיו מדווחים בגיליון ספטמבר 2025 של כתב העת Journal of Investigative Dermatology.
כתמים עגולים, נגעים בקרקפת והציפורניים
גירושים, היפרדות או מות הורה עלולים לגרום לחוסר ביטחון ופחד בילד צעיר, מה "שנראה כמעמיד את הילד במצב פגיע במיוחד כאשר זה קורה בשנה הראשונה לחיים," אמר החוקר הראשי פרופ' ג'וני לודוויגסון (Ludvigsson) בהודעה שהופצה עם פרסום הממצאים. "זה מתאים לידע ולפיו נראה כי אנשים צעירים מאוד פגיעים יותר להשפעות האימונומודולטוריות של גורמי חיים מלחיצים בהשוואה לילדים מבוגרים ולמבוגרים," אמר. הסיבה להשפעות עשויה להיות שגורמים אלה מובילים לתגובת הגנה הכוללת ריכוזים מוגברים של הורמון הלחץ קורטיזול, אשר בתורם משפיעים על המערכת החיסונית. פסוריאזיס נחשבת כיום למחלה שמושפעת מפעילות פתולוגית של המערכת החיסונית, הכוללת מרכיבים אוטואימוניים, כאשר מערכת החיסון מייצרת נוגדנים שתוקפים את הגוף עצמו, כמו שמתרחש במחלות אוטואימוניות קלאסיות כדוגמת טרשת נפוצה וסוכרת סוג 1; לצד מרכיבים אוטואינפלמטוריים – שמבטאים שיבוש של מערכת החיסון המולדת ושחרור מוגבר של חלבונים-ציטוקינים מעוררי דלקתיות.
המחקר החדש מתווסף למחקרים נוספים שמצאו קשר בין לחץ נפשי לפסוריאזיס. כך למשל מחקר מהולנד שפורסם בנובמבר 2010 בכתב העת British Journal of Dermatology אשר הדגים כיצד רמות גבוהות של הורמון הלחץ קורטיזול בקרב אנשים עם פסוריאזיס מנבאות החמרה במחלה כחודש לאחר מכן.
המחקר מעלה מודעות לפסוריאזיס בילדות, ששונה מעט במאפייניה מפסוריאזיס בגילי הבגרות – שהיא השכיחה יותר, שכן המחלה העורית נוטה לפרוץ לרוב בשנות ה-20 או בשנות ה-50 לחיים. אצל ילדים פסוריאזיס לרוב מתפרצת לראשונה לאחר זיהום ויראלי או חיידקי חמור, ובעיקר דלקת גרון סטרפטוקוקית, וצורתה העיקרית היא פסוריאזיס טיפתית שנראית ככתמים קטנים, עגולים ואדומים על הגו, הגפיים ולעתים על הפנים וקפלי העור, המלווים לעתים בגרד. כמו כן פסוריאזיס בילדות מתבטאת בשכיחות גבוהה בקרקפת והציפורניים. פסוריאזיס משפיעה משמעותית על דימוי גוף ועלולה לעורר מצוקה נפשית וחברתית ובאופן חמור יותר אצל ילדים.
גורמי הסיכון המרכזיים לפסוריאזיס אצל ילדים ומתבגרים כוללים זיהומים, מתח נפשי מוגבר – כפי שתועד במחקר הנוכחי וכן השמנה. מחקר ישראלי שבחן מועמדים לגיוס לצה"ל בלשכות הגיוס, וממצאיו פורסמו בשנת 2019 בכתב העת Dermatology, זיהה עלייה של 40% בהיקף המתבגרים המתמודדים עם פסוריאזיס לאורך 15 שנים מ-0.3% שנת 1999 ל-0.42% בשנת 2014, כאשר העלייה מיוחסת בעיקר לגידול בהיקף המתבגרים עם עודף משקל והשמנה.
