עשרה מיתוסים על מחלת האלצהיימר

בעשורים האחרונים, לצד התארכות תוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה, גוברת המודעות למחלת האלצהיימר. מדובר במחלה ניוונית של המוח המהווה את הסיבה השכיחה ביותר לדמנציה בגיל המבוגר, ומתבטאת בתהליך ביולוגי של הצטברות חלבונים במוח. חלבוני ההיכר של המחלה הם החלבונים 'עמילואיד בתא 42' ו'טאו'.

מחלת אלצהיימר מובילה עם הזמן לאובדן תאי עצב ולירידה בנפח המוח (אטרופיה), ומתבטאת באובדן הדרגתי של יכולת הזיכרון ויכולות קוגניטיביות נוספות – עד כדי התפתחות סיבוכים שעלולים להיות אף קטלניים.

בחברה רווחים מיתוסים על מחלת האלצהיימר, הגורמים לא רק לתפיסה לקויה של הציבור על המחלה, אלא גם עלולים לדחות את הפנייה לאבחון ואת קבלתם של טיפולים שמאפשרים לעכב את התקדמות המחלה. לדברי ד"ר איריס הלר, מומחית לנוירולוגיה ורופאה בכירה במחלקה הנוירולוגית ובמכון לשבץ מוח וקוגניציה במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, "אמונות שגויות על מחלת אלצהיימר עלולות גם לפגוע באיכות החיים של המתמודדים ואף ביחסה של החברה כלפי אנשים המתמודדים עם המחלה.

במחקר ישראלי משנת 2013 שנערך באוכלוסייה הבוגרת, העלו רק 12% מהגברים ו-18% מהנשים חשש שיפתחו אלצהיימר בעתיד. ייתכן כי הסיבה היא הכחשת המחלה ברוב האוכלוסייה, אך ייתכן גם כי קיים מידע חסר אודותיה. סקירת מחקרים של חוקרים מאירלנד וישראל, שפורסמה בקיץ 2015 בכתב העת Alzheimer Disease and Associated Disorders, מצאה כי לציבור אין ידע מספק על אלצהיימר, בעיקר באוכלוסיות מיעוטים, כשרבים נוטים לחשוב בטעות שמדובר בחלק טבעי מתהליך ההזדקנות. סקירה של חוקרים מבריטניה ואוסטרליה שפורסמה במאי 2020 הראתה כי אמונות שגויות על אלצהיימר מהוות חסם מפני קבלת טיפול למחלה בזמן. חשיבות האבחון המוקדם של המחלה אף גוברת בשנים האחרונות על רקע אישורן לאחרונה של תרופות ביולוגיות פורצות דרך שמאפשרות לעכב את ההתקדמות של אלצהיימר בקרב מי שאובחנו בשלבים מוקדמים של המחלה.

1.  דמנציה היא חלק טבעי מתהליך ההזדקנות

רבים מאמינים כי דמנציה מהווה חלק נורמלי מתהליך ההזדקנות הטבעי. בסקירה של החוקרים מאירלנד וישראל שהוזכרה קודם תועדו מחקרים רבים בהם בא לידי ביטוי אותו מיתוס השגוי. במספר מדינות, כגון תורכיה, יוון וצרפת, נערכו סקרים המצביעים כי רוב הנשאלים מאמינים כי אובדן זיכרון הוא תקין עם העלייה בגיל. גם באוסטרליה, במחקר שממצאיו פורסמו במהדורת 2014 של כתב העת Aging & Mental Health, בו השתתפו 251 אנשים מקרב האוכלוסייה הכללית, האמונה השגויה השכיחה ייחסה באופן כוללני מדי בעיות קוגניטיביות לגיל המבוגר.

מה נכון?

ככלל, ירידה בזיכרון אינה בהכרח חלק טבעי ובלתי נמנע מתהליך ההזדקנות. הזדקנות תקינה אמנם עשויה להשפיע על מהירות עיבוד המידע ועל יכולת הלמידה ויצירת זיכרונות חדשים, אך אינה אמורה לגרום לירידה משמעותית ומתמשכת בזיכרון או פגיעה בתפקוד היומיומי. בנוסף, לא כל הידרדרות בזיכרון נובעת מגיל.

הטעות הטמונה במחשבה שירידה בזיכרון היא תהליך נורמלי של הזדקנות מתחדדת בייחוד לאחרונה עם אישורן של תרופות חדשות לאלצהיימר, אשר הוכחו ביעילותן לעכב את התקדמותה ואת החמרת התסמינים, המיועדות לאנשים הנמצאים בשלב מוקדם של המחלה. המיתוס עשוי לעכב אנשים שחווים ירידה בזיכרון מחיפוש עזרה, כך שמתאחר האבחון של מחלת אלצהיימר בשלבים מוקדמים, עד כדי שהחולים בה יפספסו את חלון ההזדמנויות לעכב את התקדמות המחלה בעזרת התרופות החדשות.

בפועל, מחקרים כבר מדגימים בשנים האחרונות שקיים עיכוב באבחון מחלת אלצהיימר בעולם כולו. יש אף מחקרים שקושרים בין ידע פגום בציבור על אלצהיימר לבין עיכובים בתהליך האבחון. כך, למשל, מחקר ישראלי מאוניברסיטת חיפה, שפורסם עוד בשנת 2003 בכתב העת International Journal of Geriatric Psychiatry, מצא כי ידע רב יותר לגבי תסמיני המחלה קשור בכוונה מוגברת לפנות לקבל עזרה ממקורות מקצועיים.

2. כל מי שמזדקן יסבול מאלצהיימר

בניגוד לאמונה שירידה בזיכרון היא חלק מתהליך ההזדקנות, יש שמאמינים כי מחלת אלצהיימר ודמנציה היא נחלתם של כלל המבוגרים.

מה נכון?

אמנם הסיכון ללקות באלצהיימר עולה עם הגיל, אך רבים מהאנשים המבוגרים אינם מפתחים את המחלה.

מחקרים מדגימים כי אנשים מבוגרים נוטים לבעיות זיכרון, אולם לא מדובר בהכרח לאלצהיימר. כך, מאמר סקירה מארה"ב שפורסם בשנת 1997 קבע כי עם העלייה בגיל, רוב האנשים חווים ירידה מסוימת ביכולת ללמוד ולרכוש מידע חדש, אך שינויים בזיכרון בתהליכי הזדקנות טבעית שונים מאלו המאפיינים מחלות ניווניות כמו אלצהיימר.

לפי דו"ח של ארגון האלצהיימר האמריקאי המספק נתונים עדכניים לשנת 2026, אחד מכל תשעה מבוגרים מגיל 65 ומעלה בארה"ב (11%) צפוי לפתח תסמינים של מחלת אלצהיימר, ולא המבוגרים כולם, אם כי שכיחות המחלה עולה מגילאי 74-65 (5.2%) לגילאי 84-75 (13.8%) ולגילאי 85 ומעלה (35.8%).

3. אם שכחתי משהו – זה סימן לאלצהיימר

קיימת אמונה שגויה, הנובעת לעיתים מחשש או מחרדה, כי כל שכחה מהווה סמן לאלצהיימר. מחקרים מראים כי אנשים מתקשים להבחין בין שינויים תקינים בזיכרון הקשורים להזדקנות לבין סימנים מוקדמים של אלצהיימר ודמנציה. כך, למשל, במחקר מאירלנד שפורסם בספטמבר 2017 בכתב העת Age and Ageing ציינו רק קרוב לשליש (39%) כי היו מסוגלים להבחין בין סימנים של הזדקנות טבעית לסימני אלצהיימר, ואילו הרוב לא היו בטוחים ביכולתם להבחין בין השניים.

מה נכון?

בפועל הרפואה והמדע מבחינים בין כמה סוגי זיכרון: זיכרון אפיזודי הוא זיכרון של אירועים אישיים, למשל מה עשיתי אתמול; זיכרון סמנטי הוא זיכרון של ידע ועובדות, למשל מה משמעותה של מילה מסוימת; זיכרון עבודה מאפשר שמירה ועיבוד זמני של מידע; וזיכרון פרוצדורלי מתייחס למיומנויות נרכשות, למשל רכיבה על אופניים.

בעוד ששכחה מזדמנת עשויה להיות נורמלית, באלצהיימר מופיעה לרוב ירידה מתמשכת ומשמעותית ביכולת הקוגניטיבית. סקירה של חוקרים מהולנד שפורסמה בשנת 2003 מראה שהפגיעה בזיכרון שמאפיינת אלצהיימר אינה זהה בכל סוגי הזיכרון: זיכרון אפיזודי הוא מהראשונים ומהמרכזיים שנפגעים באלצהיימר, כאשר נפגע בעיקר זיכרון לטווח קצר, כך ששכחה של זיכרון אפיזודי חדש צריכה לעורר חשש, למשל כשאדם לא זוכר שנפגש אתמול עם קרובי משפחה. זיכרון עבודה עשוי אף הוא להיפגע במחלה. זיכרון סמנטי עלול להיפגע עם התקדמות מחלת האלצהיימר. זיכרון פרוצדורלי המאפשר ביצוע משימות יומיומיות אוטומטיות לרוב נשמר עד לשלבים מאוד מתקדמים של אלצהיימר.

4. אלצהיימר הוא רק בעיית זיכרון

רבים נוטים לחשוב כי אלצהיימר מתאפיין בהפרעת זיכרון בלבד, מאחר והיא זו ההפרעה הטיפוסית המסמלת את המחלה. במאמר מאוסטרליה שפורסם בנובמבר 2020 בכתב העת BMC Geriatrics נבחנו ייצוגים של אלצהיימר בתרבות הפופולארית, ונמצא כי דמויות שמיוצגות כחולות באלצהיימר מאופיינות לרוב בבעיות זיכרון.

מה נכון?

מחלת אלצהיימר אמנם מתאפיינת בירידה בזיכרון, אולם היא עשויה להתבטא במספר רב של תסמינים על רקע המשקעים החלבוניים הפתולוגיים הנוטים להצטבר במוח, לרבות פגיעה ביכולות התמצאות, תכנון וביצוע משימות, שיפוט וקבלת החלטות, שפה, שינויים בהתנהגות והפרעות בתפקוד יומיומי.

עם זאת, מוכרים תסמינים קוגניטיביים מגוונים שאינם הפרעת זיכרון ואשר מופיעים כהסתמנות ראשונה של מחלת אלצהיימר. אלו יכולים להיות הפרעות בתפיסה החזותית מרחבית, קשיי שפה ודיבור ואחרים. כך, בתיאור מקרה שפורסם במאי 2023 בכתב העת Neurologist מתועדת אישה בת 74 שפנתה לטיפול רפואי בגלל קושי גובר למצוא מילים ולכנות בשמות חפצים, ללא תלונות על שכחה. תחילה עלה חשד שהיא סובלת מאפזיה פרוגרסיבית ראשונית, אך בהמשך הופיעו גם קשיים בעיבוד חזותי ובדיקות  PETמוח העידו על הצטברות של חלבוני עמילואיד וטאו, שתמכו באבחנה של אלצהיימר. חוקרים מקנדה דיווחו בשנת 2020 על פתולוגית אלצהיימר לא טיפוסית שהתפתחה אצל שמונה מבוגרים, שהתבטאה תחילה בשינויים בהתנהגות ובתפקודים הניהוליים ולא בבעיות זיכרון האופייניות למחלה, כשהמחלה אובחנה לבסוף גם בעבודה זו על בסיס בדיקות דימות שהעידו על משקעי חלבונים במוח.

מסיבה זו, התנהגות חריגה כלשהי המעוררת חשד וחוזרת על עצמה מחייבת המשך בירור כדי לזהות את סוג הבעיה ולאתר מצבים של אלצהיימר בשלבים מוקדמים ככל שניתן.

5. אין טעם באבחון אלצהיימר כי אין תרופה למחלה

בחברה שגורה האמונה השגויה שאין משמעות לאבחן אלצהיימר, שכן מדובר במחלה מתקדמת שאין לה תרופה. הוויתור על בירור רפואי של תסמינים מחשידים ואבחון אלצהיימר עלול למנוע מהמתמודדים עם המחלה את חלון ההזדמנויות לטיפול בתרופות החדשות שפותחו לשלבים המוקדמים של המחלה, ואפשרויות להקלה על איכות החיים של המתמודדים והמטפלים בהם.

מה נכון?

לאבחון אלצהיימר חשיבות רבה, מאחר והוא מאפשר התאמת טיפול הולם, ניהול גורמי סיכון, תכנון עתידי וקבלת תמיכה הן למתמודדים והן לקרוביהם המשמשים עבורם כ'מטפלים עיקריים'.

יש לציין כי בקהילייה המדעית והרפואית נמשכים כל העת הניסיונות לחיפוש תרופות למחלת האלצהיימר. לפי סקירה עדכנית שפורסמה במאי 2026 בכתב העת Alzheimer's & Dementia, יש לא פחות מ-158 תרופות שנחקרות לאלצהיימר ב-192 ניסויים קליניים. המחקרים מתמקדים הן בטיפול במשקעי חלבוני העמילואיד וטאו שמצטברים במוח אצל החולים, והן במנגנונים נוספים של המחלה, לרבות דלקתיות עצבית, שינויים בתפקוד של תאי מיקרוגליה ואסטרוציטים במוח, פגיעה בתפקוד סינפסות במערכת העצבים המרכזית, שינויים במערכת כלי הדם, אובדן תאי עצב ופגיעה במנגנונים המסלקים פסולת מהמוח.

6. אין דבר שניתן לעשות הפחתת הסיכון לאלצהיימר

ייאוש מהמהלך המתקדם של מחלת האלצהיימר וסיבוכיה מוביל רבים לחשוב בטעות כי לא ניתן לעשות דבר כדי להפחית את הסיכון ללקות בדמנציה.

ייתכן כי מקורו של מיתוס זה בגורמי סיכון גנטיים שנקשרו לאלצהיימר. עם זאת, הגישה הרווחת כיום בהתאם לספרות גורסת כי המחלה במרבית המקרים היא רב-גורמית, ונגרמת משילוב מורכב של גורמים גנטיים, ביולוגיים וסביבתיים.

מה נכון?

בחלוף השנים נמצאו גורמי סיכון שניתנים למניעה. בין השאר, נמצא במחקרים כי גורמי סיכון מוכרים למחלות לב מעלים את הסיכון לדעיכה קוגניטיבית ולדמנציה, ובכללם עישון סיגריות, יתר לחץ דם, חוסר פעילות גופנית, השמנה, עודף שומנים בדם וסוכרת.

באשר לסיגריות, מטה אנליזה של חוקרים מסין שפורסמה בספטמבר 2018 מצאה כי עישון בכל סטטוס, בהווה ו/או בעבר, מעלה ב-52% את הסיכון לאלצהיימר.

גם ביחס לפעילות גופנית, יש מחקרים המזהים כי ביכולתה למנוע ואף לעכב התקדמות של אלצהיימר. לפי מטה אנליזה מסין שפורסמה בדצמבר 2023 בכתב העת Ageing Research Reviews, פעילות גופנית קבועה מתונה מפחיתה ב-15% את הסיכון להתפתחות אלצהיימר, ופעילות קבועה בעצימות אינטנסיבית כבר מפחיתה ב-44% את הסיכון למחלה המוחית.

7. מחלת אלצהיימר תמיד עוברת בתורשה

הספרות קושרת בין מחלת אלצהיימר לגורמי סיכון גנטיים, ומזהה כי היסטוריה משפחתית של אלצהיימר קשורה בסיכון מוגבר למחלה. לפי מיתוס זה, אם הורה לקה באלצהיימר – גם ילדיו יפתחו אותה.

מה נכון?

גנטיקה אינה גורם הסיכון היחיד לאלצהיימר ולמחלות דמנציה אחרות. ממצאים ממחקר תאומים שבוצע בשבדיה בקרב מעל ל-10,000 זוגות תאומים ופורסם בשנת 2006, המחלה קשורה לגורמים תורשתיים ב-58% לפי מודל מסוים וב-79% מהמקרים במודל אחר, אולם גם לגורמים לא גנטיים יש תרומה חשובה וניתן לנסות להשפיע עליהם בכדי להפחית את הסיכון ללקות במחלה. 

גם מבחינה גנטית, למעט במקרים של אלצהיימר משפחתית הנגרמת ממוטציה מסוג אוטוזומלית דומיננטית בגנים מסוימים ומוכרים, ברוב מקרי האלצהיימר ההנחה כי קיים שילוב של גנים שמשפיע על הסיכון למחלה. אחד הגורמים הגנטיים שנחקרו בהקשר לאלצהיימר הוא הגן APOE, אשר בין תפקידיו הוא משתתף בהובלת שומנים בתאי המוח ובתחזוקת הקשרים בין תאי העצבים. צורה (וריאנט) גנטית מסוימת של הגן, המסומנתAPOE ε4 , וקיימת אצל עד כ-25% מהאוכלוסייה בעולם, מעלה את הסיכון למחלה, אולם הימצאותה אינה מעידה בהכרח על התפתחות עתידית של אלצהיימר.

לצד גורמים גנטיים, יש גורמים סביבתיים שנקשרו בסיכון למחלות דמנציה, שחלקם ניתנים למניעה. כפי שפורט קודם, מומלץ לאזן גורמים אלה, הכוללים עישון, פעילות גופנית מועטה, השמנה, לחץ דם גבוה, עודף שומנים בדם ועוד.

8. רק מבוגרים מאוד חולים באלצהיימר

גיל הוא גורם סיכון מרכזי לאלצהיימר, וכפי שהודגם קודם: ככל שאדם עולה בגיל, כך הסיכון לאלצהיימר גדל. מכאן השתרשה האמונה השגויה כי רק מבוגרים מאוד עשויים לחלות במחלה. גם הייצוג בתקשורת של אלצהיימר לרוב מציג אנשים מבוגרים, ותורם להתקבעות המיתוס.

במחקר מפינלנד, שהתמקד בתקשורת החדשותית ופורסם באוגוסט 2025, ב-65% מהתמונות שהציגו אנשים עם דמנציה המצולמים היו בגיל 60 ומעלה. עוד נקבע כי "הייצוגים בתקשורת לדמנציה היו בעיקר שליליים וסטריאוטיפיים, והדגישו הזדקנות, תלות וחרדה."

מה נכון?

מחלת אלצהיימר אמנם שכיחה יותר בגיל המבוגר, אך היא עלולה להתפתח בגיל צעיר יותר, אם כי בשכיחות נמוכה יותר.

בעוד שהתפתחות מוקדמת של אלצהיימר מוגדרת ברפואה לפני גיל 65, יש מקרים נדירים של מחלה שעשויה להתפתח בגיל צעיר במיוחד, בעיקר על רקע מוטציות גנטיות מסוימות. בשנת 2023 אף תועד בסין מקרה חריג של אדם בן 19 עם ירידה קוגניטיבית ששיערו כי היא על רקע מחלת אלצהיימר, לפי בדיקות שבוצעו.

9. אדם עם אלצהיימר לא יכול לקבל החלטות בעצמו

הירידה הקוגניטיבית שמאפיינת אנשים עם אלצהיימר גורמת לרבים להאמין בטעות כי אנשים שאובחנו במחלה הם חסרי יכולת שיפוט וכלל אינם יכולים לקבל החלטות בעצמם.

מה נכון?

תמונת המצב באשר ליכולת לקבל החלטות במצב של אלצהיימר מורכבת, ומשתנה מאדם לאדם, בהתאם לשלב המחלה ולסוג ההחלטה. ולכן אבחנה של מחלת אלצהיימר לכשעצמה אינה מעידה על אובדן היכולת לקבל החלטות והגישה היא כי אין לשלול אוטונומיה מחולי אלצהיימר באופן אוטומטי.

בשלבים המוקדמים של המחלה, אנשים רבים עדיין מסוגלים לקבל החלטות בענייניהם, אולם גם אז ייתכנו פגיעות ביכולת השיפוט וקבלת ההחלטות, ולכן יש לבחון את יכולתו של כל אדם ביחס להחלטה המסוימת העומדת על הפרק.

באשר לנהיגה, בישראל, על פי סעיף 12ב' בפקודת התעבורה, שינוי במצב הרפואי של אדם העלול להשפיע על נהיגתו – מחייב את הרופאים המטפלים שחושבים שיש שינוי שעשוי להשפיע על הנהיגה לדווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד). ההחלטה הסופית לגבי כשירות הנהיגה מתקבלת על ידי הוועדות הרפואיות המתקיימות במרב"ד.

ביוני 2019 הגדירו חוקרים בריטיים את המונח 'העצמה' ביחס לאנשים עם דמנציה, והכלילו בהגדרה כבוד למתמודדים, מתן קול וקשב, מעורבותם בתהליכי קבלת החלטות הנוגעים לחייהם, ואפשרות ליצירת שינוי תוך גישה למשאבים המתאימים.

10. עדיף לא לספר לאדם שחלה באלצהיימר כדי לא להלחיצו

גישה שמרנית גורסת כי עדיף שלא לומר לאדם שהוא חולה באלצהיימר כדי שלא להלחיץ אותו ולהביא לקשיי התמודדות ולהחמרה במצבו. במחקר אמריקאי שפורסם בשנת 2022 דיווחו רופאים כי קרוביהם של אנשים עם אלצהיימר המטפלים בהם לעיתים מפנים אליהם בקשות להסתיר את האבחנה מהמתמודדים. לפי סקירת עבודות של חוקרים מברזיל שפורסמה בשנת 2008, תועדו עדויות גם בקרב רופאים מומחים בפסיכיאטריה וגריאטריה באנגליה, כי אינם מוסרים דיווח על אבחון באלצהיימר לחולים, וחלקם אף לא מוצאים טעם לעשות זאת. לעומת זאת, מחקר מהולנד שפורסם באוקטובר 2014 בכתב העת International Psychogeriatrics מצא שבקרב אנשים שפנו לבירור במרפאת זיכרון או כאלו שאובחנו דמנציה, מעל ל-70% היו מעוניינים במתן מידע ואבחנה.

מה נכון?

כיום הגישה הרווחת כי הסתרת מידע מחולים אינה בהכרח מיטיבה עימם, ויש חשיבות לתקשורת רגישה, מכבדת ופתוחה עם חולים, בהתאם ליכולת ולהעדפות, וכך גם ביחס למחלת האלצהיימר. הדבר חשוב במיוחד ככל שגדל היקף התחלואה. בשנים האחרונות אף פיתחו גופי רפואה ובריאות שונים הנחיות המעודדות מתן מידע על מחלות דמנציה לחולים, תוך הקפדה על כללי זהירות. כך, למשל, בהנחיות שנוסחו על ידי החברה לאלצהיימר בקנדה בשנת 2024, הוצע להשתמש בתקשורת בדפוס המכונה CLEAR – מסירת אבחנה של דמנציה באופן מכיל ומכבד.

• ד"ר איריס הלר היא מומחית לנוירולוגיה ורופאה בכירה במחלקה הנוירולוגית ובמכון לשבץ מוח וקוגניציה במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה

עדכון אחרון: נובמבר 2026