Adi13

עוד שבת. שוב לבד. :(

המילים לא יוצאות לי. אני שונאת את המשפחה שלי. מישהו יכול לכתוב משהו שיחזיק אותי בחיים עוד קצת? נמאס לי, ממש ממש נמאס לי!!!

או אפילו נרדם בטיפול? אני כל כך פגועה.

אין לי סבלנות לחכות שדברים ישתפרו. הסבל כבר הגיע לשיא היכולת שלי. אני לא יכולה להמשיך ככה יותר.

כל קשר בינו לבין בן אדם מקרי בהחלט. קודם תהיה בן אדם, אחר כך תהיה רופא. הוא ירד עליי בכל תחום אפשרי! הוא היה אנטיפט, לא נחמד. על זה בזבזתי 900 שקל. הוא רק רצה לדעת כל הזמן אם ממשיכים ומתי נפגשים ונראה שהכסף שלי עניין אותו יותר מבאמת לטפל בי הוא ממש פגע בי בכל דרך אפשרית, אם כשדיבר על זוגיות, אם כשדיבר על כל המיילים שאני שולחת אני עומדת לבכות. אני ממש מיואשת

כל ארוחת הערב, עקיצות מאחי הגדול. כולם חושבים שהכל בסדר איתי, שאין לי כלום. שאני פשוט צריכה לקום ולצאת מזה. ואני כבר לא יודעת איך להחזיק מעמד. מהרגע שהשבת נכנסת, אני פשוט בלחץ ופחד נוראי, כי אין עם מי לדבר. עכשיו כולם יושבים למטה, ואני בחדר שלי. לבד.. לבד.. נלחמת, להישאר בחיים. נורא נורא קשה לי. אני מבזבזת כבר המון כסף על טיפולים. והיום אפילו עשיתי רשימה של כל המטפלים שהחלפתי בשנתיים. שזה ממש לא נורמלי. 8 מטפלים ו 6 רופאים. אפשר להגיד שכולם פשוט עזבו אותי. ויתרו עליי, לא מאמינים בי, הרימו ידיים. למה שאני לא אוותר? ואני בעוד...

I know I'm not the only one Who regrets the things they've done Sometimes I just feel it's only me Who can't stand the reflection that they see I wish I could live a little more Look up to the sky, not just the floor I feel like my life is flashing by And all I can do is watch and cry I miss the air, I miss my friends I miss my mother, I miss it when Life was a party to be thrown But that was a million years ago

ונוראית.. הלבד הזה.. זה איום ונורא

הם הרגעים שאתה מבין כמה אתה לבד. כשאתה נמצא בסערה שמושכת אותך עמוק יותר ויותר.. כשאתה לא רואה את האור בקצה המנהרה.. שאין שום יד שתצא אליך מפסגת התיהום ותמשוך אותך למעלה. אלה הרגעים שזה נראה פשוט בלתי אפשרי:(

מי כאן

מישהו שמע על זה?