שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

מ

מחפשת תקווה 1

חבר קהילה
הצטרפתי ב־ 16/12/20

הקהילות שלי

מ

שאלה למטפלים ומתמודדים שכבר לא מתמודדים( לא כאלה שהתאבדו..כאלה שהצליחו לגמרי- יש כאלה??)מבחינת ההפרעת אכילה אני ברמסיה( אולי זה גם אמירה לכול המתמודדים שיש סיכויי אני הייתי במקום מאוד נמוך ולא האמנתי..אז כן..)אבל אני לא מצליחה ל'הנות' מזה.כי במקומה באו הפרעות חדשות..הפסקתי להקיא והתחלתי לפגוע בעצמי.הפסקתי לפגוע בעצמי והגיעו ( ולא קל להפסיק..מפריע לי שזה עדין קורץ לי .)חרדות,דיכאון,מחשבות אובדניות או,סי די ועוד .וגם אם אני פחות נוקשה ופחות עם חרדות ואוסידי שקשורים להפרעות אכילה.באים חרדות ואוסידי מדברים חדשים..

יש סיכוי לצאת מהכול???אין

  • User Avatar
    1 תגובה

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מ

אני מטופלת תקופה במרפאה להפרעות אכילה.בעקבות נהלים חדשים הגבילו את זמן הטיפול לדיאטנית.הטיפול הולך עוד רגע להגמר ואני לא מצליחה למצוא דיאטנית בתחום שעובדת בכללית באזור המרכז.אפשר עזרה???

אני רוצה רק דיאטנית( לא טיפול פסיכולוגי וכד'..)

  • User Avatar
    3 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מ
??
רוצה מקום אנונימי בשביל לצרוח! נמאס לי לרצות!!! אני במלחמה לרצות או לא לרצות .רוצה שהכוח הרוצה יעלם.. נגמר לי הטיפול ואני נאבדת ,מפחדת.. יותר מפחדת לטבוע מאשר טובעת.. משהו יכול להטביע אותי סופית ודי??? אני באמת רוצה/ רציתי אבל אין מקומות... מה נראה לכם שאני אמורה לעשות בתקופת המתנה של כמה חודשים????
  • User Avatar
    1 תגובה

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מ
שלום, השאלה שלי בעיקר למטפלים. אני מאובחנת בקומפלקס טראומה( כנראה..).כרגע מטופלת במקום יעודי להפרעות אכילה. מבחינת ההפרעת אכילה אני במקום טוב. אבל נפשית אני בגלים.. אני תפקודית מאוד ומבחוץ נראת מושלם( עבוד טובה, משפחה .)אבל משהו עד הסוף בפנים לא יציב.. אני מחפשת פסיכיאטרית והמשך טיפול במקום יעודי שיוכלו לתת לי טיפול במכלול הקשיים. אני רוצה להדגיש שעיקר הבעיה שלי שאני לא בטוחה בכלל בעצמי שזה נכון ההגדרה שנתנו לי ואני גם לא בטוחה במה שאני מרגישה ככה שאני לא מבינה איך הפסיכיאטרית יכולה להבין אותי עד הסוף מפגישה של שעה.לכן נראה לי
  • User Avatar
    2 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מ
השאלה שלי מופנית בעיקר לאנשי מקצוע, אני שואפת מאוד להחלמה. להחלמה מההפרעת האכילה ( אנורקסיה) ומקומפלקס טראומה. ההפרעת אכילה שלי יחסית להפרעות אכילה לא הרבה זמן היא היתה אגרסיבית מאוד ומלאת סיפטומים.( הייתי מאושפזת כמה פעמים בתקופה יחסית קצרה..) כרגע אני המעקבים ובטיפול מרפאתי. לפי המטפלים ההפרעה ברמסיה. ואני שמחתי כ'כ..חשבתי שרמסיה זה החלמה..ואז פתחתי גוגל וראיתי שזה הפוגה.. יש מצב לא רק לרמסיה אלא להחלמה?? יש מצב להיות במקום שלא נלחם בכלל בהפרעה ובכול הדפוסים המעוותים מהפוסט טראומה? יש לי מין קול קטן בפנים למה להלחם? ושוב,
  • User Avatar
    3 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מ
אז מה אני רוצה? למה אני כותבת? אולי כי אני צריכה מקום ששם אני יכול לצרוח, לצעוק!! אין לי כוח להחזיק..אין לי כוח להמשיך לשחות עם הראש מעל המים. ואין לי למי לצרוח!! אני מחייכת, צוחקת,מתפקדת ומשהו בפנים כואב לי קורס לי בקושי נושם.. עייפתי..
  • User Avatar
    1 תגובה

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מ
אז למה אני כותבת? כנראה שוב אני כ'כ ברע ולבד בזה שאני חייבת אפשהו לצרוח.. נמאס לי!!!!!!! אני כ'כ עיפה!!! לא מרגישה את כל ההתקדמות שהמטפלים אומרים. מרגישה תקועה,חסרת סיכוי, יאוש. יאוש מהכול,במובן הרחב של המילה.. מהחיים , מההפרעה,מ..מ.. ומעצמי.. חיה בשבועות האחרונים במין בועה העיקר לא להתחבר למה שאני בפנים כי אחרת אני לא אצליח להמשיך לחיות.(ואולי זה עדיף..)סופר מתפקדת בחוץ ובפנים דועכת.. בחוץ כמו תמיד אני ממש נוצצת.. רציתי להצליח להיות סיפור הצלחה גדול.. בשבילי זה לא הצלחה.נכון שאני בלי סיפטומים מעשיים ואני מאוזנת.אבל לא רציתי
  • User Avatar
    2 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מ
שלום, אשמח לתשובה ממטפלים על השאלה שלי, אני כיום מבינה שיש לי דפוסים התנהגותיים ומחשבתיים בגלל כל מיני מאורעות שקרו בחיי. בעקבות הטיפול קרסו לי המנגנוני ההגנה שלי ואני כרגע מוצפת ולא יודעת איך להכיל ולווסת את עצמי בצורה נורמטיבית.. מה שמוביל אותי כמו במעגל לשוב לכול מיני מנגנוני הגנה אם במודע ואם לא, כי אני לא מסוגלת להכיל את כל הרע והכאב הזה.. השאלה שלי, איך אני אצליח לעמוד מול זה? ז'א הידיעה וההבנה לא עוזרים לי לשנות את הדפוסים למרות שאני מבינה ומודעת להם..זה חקוק לי חזק.. אני מי מחפשת תקווה.חופרת בגוגל ולא מוצאת.. האם יש סיכו
  • User Avatar
    12 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מ
קורה למשהו פה שהוא מרגיש שאין באמת משהו שיכול לעזור לו? שאין משהו יותר נכון שבאמת מסוגל להבין אותו? נגעלת מעצמי מכול היללות שלי לאחרונה למטפלים כמה רע לי..רוצה כ'כ שיהיה לי טוב!! לא יכולה עם כל ההלקאות שלי.עם רגשות האשמה שלי. ובכלל רואה את עצמי מהצד וזה כ'כ רע ומשפיל. מנסה להסביר לדיאטנית שמה שהכי קשה לי זה לא המשקל.קשה לי שזה מה שקשה לי, שעם זה אני מתעסקת.. יודעת שזה כנראה רק סיפטום ועדיין..למה אני לא יכולה להיות כמו כל הנורמלים מסביבי שיודעים לווסת את עצמן בצורה הגיונית??למה אני צריכה כ'כ הרבה עוגנים מבחוץ ותוקף למה שאני מרגיש
  • User Avatar

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מ
??
האמתי שאני מבולבלת נורא ובהלם מעצמי שבכלל נרשמתי ואני כותבת...אולי זה מראה כמה המצב שלי דפוק.. מבחינת ההפרעת האכילה שלי אני במקום טוב יחסית( באופן המעשי).אבל נפשית אני נגמרת.זומבית לחלוטין.. נגמר לי הכוח..ריקה כ'כ.. אני מפחדת שאולי אני מפספסת משהו בדרך.ואל תגידו לי שזה התהליך ואני מתקדמת.כי אני לא בטוחה שאגיע נורמלית ושפויה לסוף התהליך.. ההפרעה שלי חדשה יחסית ( לא הרבה שנים) אבל גם חזקה..( הייתי מאושפזת..)אני כ'כ רוצה לצאת ממנה ולצאת איזה סיפור הצלחה. אבל תכלס נפשית נפלתי..( הפסקתי עם סיפטומים של הפרעת אכילה וכול הזמן באים לי דב
  • User Avatar
    7 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק