enough

יש לי חלום 

לא פרח ויהלום 

משו אמיתי - להיות אני 

אבל בשפוי 

לא שוב אותו סרט 

אין סוף הפרעות רשומות לי בחוברת 

אין לי כוח לכלום ובטח שלא לסביבה 

לא שאני מעניינת משהו .

אין לי טיפול רוצים לשמוע בדיחה 

הייצי באינטק למטפלת לא התקבלתי כי אני לא מאוזנת.

לא ככה העולם שהטיפול יתן לי קצת איזון ושקט 

אני צריכה טיפול כדי ללכת לטיפול 

איזון זה התוצאה לא ? 

לא מבינה את העולם 

לא בנויה בשבילו

התעייפתי מלבקש עזרה זה הגיוני 

ניסיתי יותר מידי וזה גם ככה לא משו בשבילי 

בא לי להיות רגילה כבר 

לא לשחק לא לנסות להיות באמת 

משו ששווה לחיות 

שתיתי אתמול 

רציתי להשתחרר היה לי חנוק מידי לא אוהבת את עצמי ככה .

קיצור קצת הגזמתי כתבתי שטיות בטלפון 

הצקתי לאנשים נרטבתי הלכתי ברחוב שעות .

ובכל ההרגשה הרעה הזאת של חצי בוכה חצי מסטולה 

עצר אותי בנאדם ב1 וחצי בלילה ושאל אם אני עטשה עבודות - אם אני זונה 

בנוסף לכל השריטות שלי כנראה שאני כבר לא במצב בנאדם 

ההרגשה המגעילה שהיתה לי רק התעצמה לאן הגעתי 

כואב לי להבין כמה לא נורמאלית אני 

הלוואי ולא הייתי פה להרגיש את זה 

הכרתי את עצמי בן אדם אחר רגוע על גבול האדיש  

הכרתי משהי נחמדה שהראתה פחות רגשות והיתה קצת יותר בישנית וסגורה .

והיום מפלצת גוש עצבים רגישה בלי טעם בלי ריח .

כל הערה כל דיבור מבט מוריג לי תביטחון ופוגע וכאילו נעלמו המסכות רואים שקשה לי ואני לא אוהבת להיות חלשה .

בא לי לצאת מהעבודה לברוח מפה אני עצבנית .

לא הייתי כזאת החיים הפכו אותי כאלה למפלצת מגעילה , שונאת אנשים כועסים שונאת את עצמי כועסת .

שונאת את עצמי שמעתי היום על משהי שהתמודדה ואלוקים נתן לה פרס מתנה נשיקה הוא לקח אותה היא מתה קיבלה מנוחת עולם .

בא לי גם שונאת להיית פה 

שונאת את עצמי

נמאס לי התעייפתי 

מלעזור לעצמי מלנסות 

גם ככה לא קורה כלום .

אני מטומטמת - אני הורסת לעצמי יותר ממה שכולם משגעים אותי .

נמאס לי מהסביבה שלי 

כול הזמן הערות אף אחד לא סומך עלי תמיד מתערבים מעירים ולי אין כלים כבר 

לא יכולה לשמוע הערות ביקורת דעה כלום כבר אין לי כוח .

התעייפתי 

ממש אבל .

נמאס לי מהתנודות במצב רוח שניה בסדר שניה לא שניה סבבה ושניה מוות 

בא לי לברוח כבר .

נמאס לי לבקש עזרה ללשמוע הערה צעקה קול די כבר בא לי שקט

נמאס לי התעייפתי 

מלעזור לעצמי מלנסות 

גם ככה לא קורה כלום .

אני מטומטמת - אני הורסת לעצמי יותר ממה שכולם משגעים אותי .

נמאס לי מהסביבה שלי 

כול הזמן הערות אף אחד לא סומך עלי תמיד מתערבים מעירים ולי אין כלים כבר 

לא יכולה לשמוע הערות ביקורת דעה כלום כבר אין לי כוח .

התעייפתי 

ממש אבל .

נמאס לי מהתנודות במצב רוח שניה בסדר שניה לא שניה סבבה ושניה מוות 

בא לי לברוח כבר .

נמאס לי לבקש עזרה ללשמוע הערה צעקה קול די כבר בא לי שקט

דייייייייי למה אין לזה סוף 

למה לא נרצחתי 

למה רק אונס למה למה למה למה לא רצח אותי בסוף 

אולי היו חושבים לומר עלי קדיש לא היו שופטים אותי 

חלאס עם המלחמות עם השפיות 

כל כך קל לאבד אותה 

למה אף אחד לא מבין למה הוא מסתובב רגיל ואני נקברת בפחדים של עצמי 

למה זה מחלה שקופה די נמאס לייייייייייייי

אין לי תשובות גם לא יהיו 

תשמרו על הסביבה שלכם על עצמכם 

אף אחד לא יעשה בשבילכם 

אין בעולם הזה שניה של רוגע ושל אמת 

רק שקר ורוע 

יום יבוא לא אהיה כאן 

עד אז אתמודד עם כל החרא הזה 

לא כי רציתי כי יש משפחה וחברים שרוצים ללכת לישון עם לב רגוע בלי לדאוג 

לי הפצועה ה

אני יודעת שמלא זמן לא שיתפתי - וזה בסדר לא להבין למה אני מתכוונת

בגדול מאז שהשתחררתי מהאישפוז אני סוג של בובה מתפקדת כי צריך וזהו 

לא מסכימה לעצמי לחשוב ולהרגיש מידי פעם זה עולה אז אני שותה / חותכת לא ואוו גדול.

עזבתי רשמית את המטפלת השניה ולא הייתי כבר חודש פלוס בטיפול שזה מוזר אני כבר  שנתיים הולכת רצוף.

אין לי כוח להתמיד עם הכדורים אז זה משחק לא ברור 

ובכל הבאלגן  הזה שום דבר לא אכפת לי 

מצפים ממני לנרגיש טוב - לא הולך 

והמצב הוא בילתי נסבל מרגיש כמו סרט שאין לא סוף ......... 

היי 

זה מוזר לי לחזור ולבדוק אם בכלל מישהו 

זוכר אותי עבר יותר מחצי שנה 

באישפוז האחרון שעברתי הפסקתי לכתוב כאן ורק עכשיו השתחררתי מכל זה 

עזבתמ את המטפלת החדשה 

משו מוזר קורה עם החיים שלי .....

אל תדאגו לא אפריע , תמיד הייתי וכאבתי ושמחתי איתכם פשוט לא הייתי פעילה

סוחבת את עצמי 

כן זו ההרגשה שלי 

כאילו מנסה בכוח לעבור עוד יום ועוד יום ...

בדרך כלל יש גם קריסה קטנה כל כמה ימים לא נודעת בטלפון ישנה בלי סוף איזה יום ....

ואז שוב חוזרת לשגרה סדר יום עבודה ...

ואע לי מזה כל יחם שמתחיל מחכה שיגמר 

אין למ דרך לעודד תעצמי , כאילו למה למה לי ? 

למה להיות מרושעת עם עצמי ...

בא לי להעלם לתקופה 

ללכת לאזור שקט רחוק מהמשפחה והחברים ומהעבודה קצת שקט כזה 

לישון מלא מלא מלא.......

שלפחות יהיה כוח לחזור לתקופה לשגרה אולמ אפילו למצוא געגוע למושג הזה שמעלה בי גועל שונאת שגרה וסדר יום שונאת !

אבל אני לא מוצאת זמן לברוח מהכל .

ניסתי להסביר את עצמי 

קצת לספר לשחרר את כל מה שעברתי

להסביר מה התוכניות שלי 

אין לי הרבה בסביבה שיודעים עלי 

בעצם כמעט ואין אפשר לספור על כף יד כמה יודעים ....

וזה לא שרע לי ככה 

רע לי שלא מבינים אותי

שאנשים חושבים שהם יודעים מה טוב לי 

שיש להם עצות כאלה גבוהות וגדולות ......

לא צריכה צריכה שיקשיבו ויסכימו בשקט 

מקסימום ישאלו מה אני חושבת ובכלל השיא שהם יכולים זה לשאול מה אני רוצה ....

אבל לא חולמת כזה רחוק......

זה מתסכל אותמ וככל שאני מנסה יותר להסביר ולהראות צדדים שלי אני מבינה שאני יוצרת דמות אחרת שפחות מעבירה מי אני ומה אני רוצה ......

ואז הב

לא חשבתי שאני כזאת 

ידעתי שיש לי שריטות 

פחות מתיחסת לחברה מסננת אדישה ....

אבל לא הפריע 

היום ראמתמ משו אחר אני אלימה 

כע זה מוזר ומביך לומר את זה 

אבל זה מה שקרה 

אני  צועקת דוחפת כל מי שמתקרב 

לא אכפת לי מה קורה לאנשים סביבי 

קיצור לא משו שרוצים לפגוש 

וזה מוזר לי לא ידעתי שאני כזאת 

ישבתי שיש לי קצת רגישות / חמלה לסביבה 

אני עובדת עם ילדים אני אוהבת אותם אבל אני חושבת שאני מסוכנת להם 

בנאדם רע אני מה חשבתי לעצמי 

ואני לא מבינה מה בגלל מה שעברתי יש לי סיבה להתנהג כמו מפלצת , אולי כי הפסקתי עם הכדורים לא יודעת 

אני מפחדת מעצמי ממתי נהייתי כזאת רעה

אני שונאת את עתממ שנאת מוות 

אין דבר יותר רע בעולם הזה בשבילי יחתר ממני 

זה קצת מתסבך האני ובגללי ובשבילי 

אבת אני לא יכולה לסבול את עצמי 

ואין לזה סוף כאילו פאק אני חיה עם עצמי

מה מה אני יכולה לעשות ? 

שרטתי כל איבר בגופי שרטתי את נשמתי 

אני כילמ פצועה ושבורה 

מנסה לנחם לשפר לעודד ורק הורסת 

שותה בלי סוף כדי לשכוח ואז סובלת כפול גם הראש גם הלב 

אני לא מוצאת מקום לעצממ בעולם 

נגעלת מעצמי , הבנאדם שהכי פגנ בי יותר מכולם זה אני את עצמי 

די אך אפשר לברוח מעצמך ! 

רע לי ככה אמיתי רע לי 

הלוואי שלא הייתי פה ........

למרות שלאנשים רעים כמוני מגינ לסבול פה