קפה

מחר אחרי העבודה אני מבקרת חברה שהייתה בהוסטל ועברה לבית אבות. קניתי לה קולה וסיגריות. משם אקפוץ לת.מרכזית לשתות לפחות משהו קטן ואחרי זה נפגשת עם חברה מההוסטל בארומה.

יום שישי מתכננת לצאת גם לבוקר. לא יודעת עדיין מה יהיה עם הכסף. חייבת 40₪ לקוסמטיקאית ו40₪ במכולת. 50₪ למחר. שבת גם אבל רק קפה ארומה ולחזור להוסטל. יום ראשון אולי נפגשת עם חברה מחוץ לנתניה ואחרי זה חוזרת ונפגשת עם שתי חברות אחרות מההוסטל בבית קפה. לזה אשלם בכרטיס כי הבית קפה יקר.

משהו נוסף אני רוצה לדעת אם אין ועדות כבר זמן מה בגלל המלחמה. אני רוצה שיעשו לי ועדה ויעשו הערכה תפקודית ושבועדה בסל שיקום, הצוות יתרשם מתפקודי ויחליט אם אני מתאימה כבר לדיור מוגן. אני צריכה שהמתאמת טיפול שלי תחזור מחופשת מחלה ואני לא יודעת מתי זה יקרה. אולי צריך לבדוק שוב עם המנהלת לגבי זה אם בכלל עושים ועדות במצב הזה. הלוואי והמנהלת תבוא מחר. אני פשוט במצב שונה ממה שהייתי, אני יוצאת יותר, וגם נועזת יותר אם זה לשאול את העובדים בארומה על רכיבים באוכל שלהם. יש לי יותר חברות ועכשיו יוצאת עם חברות.

שלום, בת 58 עם שלפוחית רגיזה הרבה שנים, כרגע מטופלת בבטמיגה 50 מג' עם הצלחה סבירה פלוס מינוס. שתי שאלות ברשותכם: 1. הבנתי שהשפעת התרופות לשלפוחית רגיזה מגיעה אחרי מינימום שבועיים. אז זה לא רעיון טוב רק ביום מאתגר (נניח טיול) ליטול בנוסף לבטמיגה גם טוביאז 8 מג'? מתוספת חד פעמית כזאת לא תהיה שום תועלת? לא מעוניית ליטול באופן קבוע שתי התרופות. 2. הבנתי ששתית קפה לא כל כך מומלצת לבעלי שלפוחית רגיזה. כמה זמן (שעות?) נמשכת ההשפעה השלילית של הקפה? האם שתית קפה בבוקר מוקדם (שוב לפני הטיול) לא מומלצת? תודה. 

נכון שאמרתי שלא מרגישה בנוח לשתף כאן ... אבל אין לי מקום אחר... 

ביומיים האחרונים אני מבינה כמה הציפייה ממני היא ממש גבוהה... 

אתמול אמרתי לאחראית שלי בעבודה שיש איזשהי משימה שהיא ממש קשה לי, לא רק שהיא לא הורידה את זה ממני היא גם מוסיפה עליי עוד ועוד עבודה במקביל..... 

ניסיתי להסביר לה שבעקבות משהו שעברתי וזה משפיע עליי וקשה לי להתרכז וגם אני רק 3 שבועות בתפקיד הזה... 

אז היא אמרה לי שהיא סומכת עליי ושאני לא מטומטמת ואני חכמה ואני אצליח...

אני קרובה לקריסה נפשית, בעיקר שהתאריך של היום שבו השתנו החיים שלי מתקרב, בעיקר כשאני לא מאוזנת תרופתית ולא טיפולית... 

אתמול הייתי אמורה לצאת ב16:20 ויצאתי רק ב17:00 ואיחרתי לתור שלי , כל כך כעסתי והרגשתי שאף אחד אחד לא שם עלייי ואני פריירית של כולם.... 

למה? כי אני טובה מידיי? כי אני תמימה? כי קשה לי להגיד "לא"? כי אני קולטת דברים מהר (במחשב) ? למה? 

כמובן שמרוב הלחץ שמפעילים עליי עם עומס של הרבה דברים בו זמנית חטפתי התקף חרדה.. 

אבל נחשו מה? נכון, אף אחד לא הרגיש, אף אחד לא ידע. 

כי רגילים אותי לראות מחייכת, צוחקת, פשוט מזוייפת ממה שאני באמת... 

אני כותבת את זה ובוכה...

למה כל הזמן אומרים לי לשתף, לדבר, להציף את הקשיים אבל ברגע שאני עושה את זה, אף אחד לא מתייחס אליי? 

דייי פשוט דייי !!! התייאשתי!! 

אני מותשת, הראש מתפוצץ, הגוף כואב , אני כולי רועדת....

כל מה שבאלי כרגע זה פשוט לצרוח  אהההההההההההההההה 

ואולי גם לברוח .....

ימים קשים עוברים על כולנו. מתנצלת שלא כתבתי עד כה, אין מילים להכיל את מה שקורה ומצד שני זכרו שאנחנו כאן האחד בשביל השני  - כתבו , כתבו, כתבו וננסה לעזור האחד לשני.

חיבוק גדול לכולם!!!!

יושבת לי להנאתי חושבת על החיים. בסך הכל טוב לי ואין תלונות. אבא שלי חסום מהווטסאפ שלי ולא מסוגל להפחיד אותי יותר. הולכת ממש עכשיו לפגוש חברה.