אני לא יודעת מאיפה להתחיל. כל החיים שלי היו לי חברים/ות ולא שיערתי לעצמי שאני יגיע למצב כל כך בודד. במשך ימים שלמים אין לי אדם אחד לדבר איתו. לשתף אותו במה שעובר עליי. אין לי רגשית ואין לי פיזית. אני מתהלכת ימים שלמים בודדה. חיה לבד בין 4 קירות ואין חבר/ה אחת שידברו איתי. מאז ומעולם הייתי אדם שזקוק מאוד לשתף ובעבר היו לי חברים לשתף אותם והגעתי למצב של התהלכות ימים שלמים בלי אף אדם!! אף אחד!! מרוחקת שנות אור מהמשפחה ללא בן זוג וללא איש. האם זה נורמלי?? אפילו שיתוף הכי פשוט כגון איך עבר החג? (דרך אגב ישבתי לבד בבית בין 4 קירות כמו שכבר