מה היה משתנה אם כבר בבית הספר היינו לומדים על רגשות, מחשבות, התמודדות עם מצבים מאתגרים, ואפילו על הדרך בה המוח שלנו פועל?
דווקא היום, כשאנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם טראומה באופן קולקטיבי, בנוסף לכל אחד וההתמודדות האישית שלו, היכולת להבין את עצמנו הופכת להיות אחת מהמיומנויות הכי חשובות לדעתי, שבסופו של דבר באה לידי ביטוי באופן מאוד בולט בחיינו הבוגרים.
כל ילד בישראל לומד מתמטיקה, ספרות, היסטוריה — אבל פחות מתעסקים ב: "למה אני מרגיש ככה?", "למה הגבתי איך שהגבתי?".
ברור לי שהכי אידיאלי היה אם כל ילד היה לומד בבית איך להתמודד עם החיים.
טראומה ראשונה, הטרדה מינית בילדות מאבא. אין הרבה זכרונות, רק כמה מקרים שהיו את הנגיעות הלא ראויות ממנו ואני שותקת ולא אומרת כלום.
שנים של הדחקה. זוכרת את המקרים ואומרת לעצמי, מקווה, שזה סתם אני ממציאה ולא באמת קרה. אבל יודעת שזה כן.
סך הכל ילדה טובה. מסיימת עם ציונים טובים. ממשיכה לתואר ראשון, תואר שני. המון מצבי רוח בין לבין.
הדיכאון החמור יותר הגיע בתואר השני. כעס. מלא כעס.
סיימתי את התואר השני. בשנה אחת עברתי 3 עבודות. ואז לא עבדתי 3 שנים. לא יצאתי מהבית שנה.
עישנתי גראס כל יום, כל היום. לא תפקדתי. לא רציתי להרגיש דבר.
גרתי עם בן זוג, הו
-
4 תגובות
לאחרונה ביצעתי בדיקה גנטית להתאמת תרופה פסיכיאטרית, והיה ממצא מעניין שרציתי להשב את תשומת לבכם אליו:
התקבל שהגן האחראי ליצירת אנזים MTHFR אשר ממיר חומצה פולית (החומר הלא פעיל) לל-מתילפוליאט (L-methylfolate, החומר הפעיל) אצלי עבר מוטציה (C677T: C/T A1298C: A/C - מוטציה הטרוזיגוטית, בשני האללים).
משמע - חסר באנזים שהופך את החומצה הפולית לנגזרת הפעילה שלה - ל-מתילפולאט.
ל-מתילפולאט אחראי לסינתזה של הנוירוטרנסמיטורים סרוטונין, דופמין ונוראדרנלין.
כלומר, גם כאשר לוקחים תרופה פסיכיאטרית (SSRI's/SNRI's וכיוצא באלה) עדיין יתכן מחסור בנויר
-
4 תגובות
לאחרונה ביצעתי בדיקה גנטית להתאמת תרופה פסיכיאטרית, והיה ממצא מעניין שרציתי להשב את תשומת לבכם אליו:
התקבל שהגן האחראי ליצירת אנזים MTHFR אשר ממיר חומצה פולית (החומר הלא פעיל) לל-מתילפוליאט (L-methylfolate, החומר הפעיל) אצלי עבר מוטציה (C677T: C/T A1298C: A/C - מוטציה הטרוזיגוטית, בשני האללים).
משמע - חסר באנזים שהופך את החומצה הפולית לנגזרת הפעילה שלה - ל-מתילפולאט.
ל-מתילפולאט אחראי לסינתזה של הנוירוטרנסמיטורים סרוטונין, דופמין ונוראדרנלין.
כלומר, גם כאשר לוקחים תרופה פסיכיאטרית (SSRI's/SNRI's וכיוצא באלה) עדיין יתכן מחסור בנויר
-
14 תגובות
אם פשוט מאוד כבר.. לא באלי לחיות. אני לא אעשה משהו לעצמי.. שזה מה שגורם לזה שכל שניה אני מרגישה רע. עכשיו אחרי 6 בערב.. אני בוכה מהבוקר.
זה כבר כמה שבועות. ואם לרגע הרגשתי טוב זה היה בכוח ובאמת שאין לי חשק לנסות שוב.. מרגיש מיותר.
רק רוצה לדעת אם מישהו הרגיש ככה.
אני עושה ספורט.. ולא סתם.. אקרובטיקה. ולא זה לא עוזר. אני בוכה באימון.. בוכה בחזרה הביתה.
צוחקת.. יש הסחות דעת. לא עוזר.
שנתיים ציפרלקס.. יודעת שזה לא הרבה זמן. ואז סימבלתה 3 חודשים עד שהשתבשתי לגמרי. עכשיו כבר בלי כלום חודשיים בערך.. לפסיכולוגית הולכת ורק מתעצבנת מזה..
-
16 תגובות
מה אם אין לי מטרה, אני לא יכולה להגיד שאני בדיכאון כלכך קשה..אני קמה בבוקר..הולכת לעבודה הלא מספקת שלי, מתלוננת על חוסר המשמעות..אבל שורה תחתונה כל יום אלה תהיות ושאלות: "למה?" "בשביל מה?"
מנסה פסיכולוג פגישה..שתיים..6 גג ומפסיקה..לא מתחברת..מוצאת תחביבים..צוחקת עם חברים..לא מספיק. שומדבר לא מספיק.
מה הקטע של הכל..בשביל מה הכל..למה אני צריכה לסבול בעבודה..למה אני צריכה להתאמץ בשביל לחיות?
-
1 תגובה
יכול להיות ששעמום יכול להוביל להרגשה כלכך ריקה, ובעצם אין שום בעיה אחרת אלא שמשעמם לי?
אני מרגישה ריקה, לא מסופקת, אני לומדת תואר שני אבל פשוט לא מצליחה להרגיש משוחררת והתחלתי להכנס לספקות האם באמת זה מתאים לי. רוב הזמן אני שמה לב שפשוט שום דבר לא מספק אותי. גם אם לכמה ימים/שבועות ההרגשה היא טובה, ואפילו מאוד, זה נעלם. ואז הספקות חוזרות, התהיות, למה אני פה בכלל, מה המטרה, מה המשמעות, אם יש משמעות. על פניו נראה שאין לי סיבה להיות מדוכדכת..אבל הבכי מבקר הרבה, ותחושה שאני כבויה, ולא רגועה ולא באמת נהנת מהחיים ומנצלת כל רגע...אפשר בכלל?
-
15 תגובות