הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit אם מציק מאד, ולא עובר תקופת זמן סבירה נסי התייעצות עם נוירולוג. אם לא יפתור, וודאי יפנה אותך לאורתופד, או מוממחה כף רגל. -
Edit
ד"ר גור רות אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.חבר קהילה · 13.8.2019מסכימה עם כל מילה של עדי 12! אבל כדאי להתחיל מיעוץ רופא משפחה שיכול גם לשלוח לבדיקות הראשוניות. ואולי בכלל יגלה את הסיבה בבדיקה קלינית. ד"ר גור.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.מזמן לא כתבתי כאן בפורום. האמת? התגעגעתי לכל התמיכה והעזרה של כולכם :-)
הסיבה שאני כותב לכם היא כדלקמן:
אני בן 31, אשר סבל בעבר מהתקפי חרדה ונטלתי את התרופה פאקסט וסרוקסאט (מינון 20 מ״ג).
לאחר טיפול שהחל באזור גיל 18 ונמשך כמה שנים, הפסקתי בהדרגה (אך ללא התייעצות מבוקרת לצערי עם הרופא המטפל שלי) את הטיפול (בעיקר עקב רצון לרדת במשקל שפשוט גדל משמעותית). לאחר מס׳ חודשים שוב חזרה החרדה בעוצמה חזקה (לפני כשנתיים) - עוצמה שגרמה לי להסתגר בבית כחודש.
לאחר טיפול חוזר עם סרוקסאט במינון דומה - התחלתי לחזור לעצמי (וכך ג
-
Edit
נ נוני- יה מתעניינת, לומדת ועוסקת בתחום ההוליסטי רוחני. דגש על ליווי גם במחלות ,מסכנות חיים. משלבת ידע, הקשבה ונסיון מקצועי. מעוניינת גם להתנדב ,עם צוותים ומשפחות המלווים אנשים, לקראת מותם. בגישה של מציאת החסד והערך.חבר קהילה · 1.6.2016שלום לך. שמי נעמי. אני מעיינת כאן וכותבת מעת לעת. איני רופאה בכלל. ,אני אשה שמתמודדת עם חרדות מזה כשנתיים. עוסקת בעבודה רוחנית וטיפול הוליסטי.
נוטלת לוריוון כתוספת עזרה לתרופה אחרת, המסייעת לדכאון. לי הוא מאד מסייע. אני לא לוקחת אותו באופן קבוע,אלא לפי ההרגשה. וגם אז חצי כדור. אך זה, כגישה כללית שמצד אחד מכירה בערך של התרופה (נסיתי זמן רב להתנהל בלעדיה) ומצד שני מבינה שרובן ממכרות (גם הלוריוון) , ובעצם (בגישה שלי, יש כמובן דעות שונות) זה לא פותר את הנושא בחיינו.
דכאון וחרדות (מעבר לתמונה כימית) הן דרכו של ביתנו - הגוף שלנו, לספר -
Edit היי ותודה על תגובתך.
למען האמת אני החלטתי כרגע לא לגשת לשתי הפרזנטציות והודעתי לחברי הקבוצה למי שצריך. אני כרגע עדיין לא מרגיש במיטבי ועדיין חווה תחושות של חרדה.
אני מקווה לראות את האור בקצה המנהרה ולחזור לחיים נורמאלים.
התחלתי זוגיות לפני כחודשיים, אני עצמאי בעל עסק ואני לא רוצה לקלקל את כל זה. אני רוצה לצאת עם תקווה ולא להרגיש את תחושת הייאוש שיש לי כרגע (ושדיי מאפיינת אותי במצבי חרדה).
בהתייעצות טלפונית עם הרופא שלי אתמול הוא הנחה אותי לחזור ולקחת באופן סדיר חצי כדור סרוקסאט (שעד כה הייתי לא ממש עם מינון סדיר אלא כל שלשה ימים לוקח חצי -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 2.6.2016ג׳וני יקר. מה שאתה מתאר זה פחד קהל או חרדת ביצוע. ניתן לטפל בעניין זה דרך דמיון מודרך, היפנוזה טיפול קוגניטיבי והתנהגותי.
הרופא שלך צודק לקחת חצי כדור כל שלושה ימים .... זה כמו לא לקחת כלום. ישנם כדורים שעובדים על דיכאון וחרדה והם פחות משפיעים על המשקל. שווה להתייעץ.
אני ממש ממש שמחה לשמוע שיש לך זוגיות וגם עסק. ישר כוח. כל הכבוד לך. אני חושבת שההחלטה להניח ברגע זה לפרזנטציה נכונה.
מדוע הדבר הזה מביא אותך לתחושה של יאוש? -
Edit היי אורית צהריים טובים ותודה על תגובתך! - זה ממש מחזק ונותן תקווה כרואים את ההתייחסות והאכפתיות שלך ושל כל העונים באתר :-)
העדכון האחרון הוא שהחלטתי לא לגשת לשתי הפרזנטציות והודעתי לחבריי; ביטלתי את פגישות העבודה שלי לנוח בבית. בגדול אני לא מרגיש משהו (יש לי בעיקר דפיקות לב ותחושה כללית לא נעימה), ומהפאן הפסיכולוגי - אני מרגיש חוסר תקווה וייאוש כאילו הדברים יישארו כך.
הפסיכיאטר שלי הנחה אותי ליטול חצי כדור מידי יום כעת עד להודעה חדשה (קבעתי גם תור אליו בהמשך); בנתיים אתמול בשעות הלילה הרגשתי מצוין וחשבתי שחזרתי פחות או יותר לעצמי ולכן ה -
Edit היי אורית ואחרים שוב,
הנה היום השני ברציפות שאני נוטל את המינון שהפסיכיאטר שלי הנחה אותי (חצי כדור סרוקסאט). הרגשתי היום רגעים של החמרה או חרדה קצת גדולה יותר. אני יודע שזה עלול לקרות (וזה עדיין מפחיד אותי אני חייב להודות).
בכל מקרה זה לא פשוט, אני עדיין מרגיש חוסר תקווה וייאוש; אני לא בעסק שלי וגם מבחינת הזוגיות שלי - הסברתי לה את המצב (מדובר בזוגיות יחסי טרייה של כחודשיים). אני מרגיש לא טוב עם זה, בנוסף צצות בי מחשבות מלחיצות שאולי הטיפול לא יהיה יעיל או אפקטיבי כמו בעבר? תוך כמה זמן אני יוכל לראות איזשהו שיפור משמעותי? (אני מזכיר שעד -
Edit
נ נוני- יה מתעניינת, לומדת ועוסקת בתחום ההוליסטי רוחני. דגש על ליווי גם במחלות ,מסכנות חיים. משלבת ידע, הקשבה ונסיון מקצועי. מעוניינת גם להתנדב ,עם צוותים ומשפחות המלווים אנשים, לקראת מותם. בגישה של מציאת החסד והערך.חבר קהילה · 4.6.2016בוקר טוב לך. כמו שכבר כתבתי כאן, על השאלות הנט רפואיות, יש כאן אנשי מקצוע למענה. ואני לא כזו.
ליד זאת, מנסיוני, התרופות מסייעות אחרי זמן מסויים. יש איזשהו מינימום זמן שצריך להמתין וחלק מהתגובה היא כמובן אישית ושונה מאדם לאדם.
לפעמים כמו שכבר חוית בעצמך, צריך גם לשנות תרופה או מינון.
ושוב מהנסיון שלי, מאד עוזר (לי לפחות) שיש לנו עוד כתובות בחיים , כמו אנשים עיהם אנו סומכים ושם אנו זוכים להקשבה והכלה טובה ועמוקה.
אלו יכולים להיות חברים או אנשי מקצוע. או גם וגם..
אני מאד מאד ממליצה על איזושהי פעילות גופנית, רצוי שאתה אוהב, ואולי לא -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 4.6.2016שלום יקר. ברור ש"תצא מזה" . לכדורים לוקח בין שלושה לששה שבועות בדרך כלל הטבה מתחילה בין השבוע השלישי לרביעי ומשם הדברים מתחילים להשתפר. המשמעות שלקחת חצי כדור פעם בשלושה ימים ...לא נראית לי משמעותית. אכן, זה כמעט כמו לא לקחת.... המחשבות המלחיצות ושהליליות הן חלק מהעניין ומחווית החרדה. כאשר חווים חרדה מנסים למצוא לה הסברים והחשש שהיא לא תעבור הוא לעיתים אחד ההסברים. טבעי שמחשבות אלו יחלפו בראשך - תן להם לחלוף ונסה להגיד לעצמך שאלו רק מחשבות...
מה דעתך? -
Edit היי אורית ושבוע טוב ,
ראשית אני רוצה לומר לך תודה רבה על ההתייחסות שלך והעזרה - אין זה מובן מאליו מבחינתי :-).
שנית, אני מרגיש קצת טוב יותר מאתמול בערב (אפילו נפגשתי עם בת בזוג שלי והיא באה אליי), אך עדיין לא 100%. עדיין בעיקר המחשבות והפסימיות מורגשת מבחינת מצב רוח. התסמינים הפיזיולוגיים ירדו יחסית.
מה דעתך? מה נראה לך גם בהקשר לטיפול התרופתי? האם להערכתך זה יעזור? האם ההשפעה המלאה של התרופה עוד לפנינו?
בתודה כרגיל מראש !!! -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 5.6.2016גוני יקר,
נשמע שאתה מאוד קשוב ודרוך לכל שינוי. אורית הזכירה גם אפשרויות טיפוליות רבות שאינן קשורות לכדורים. האם ניסית בעבר או שהיית מוכן לנסות? -
Edit
א חבר קהילה · 6.6.2016כל הכבוד שאתה לוקח את העניינים לידיים, זה לא מובן מאליו!
אני מאמינה שאתה צריך לפעול בשני המישורים בו זמנית, כדי להגיע לשיפור כולל. לא הייתי מחכה עם הטיפול הפסיכולוגי, הייתי במקומך משלבת אותו מעכשיו במקביל לתרופתי. השילוב ביניהם הוא מה שיצור את ההשפעה שאתה מייחל לה.
אני שמחה בשבילך שהחלטת לעשות מה שנכון לך ולבטל את הפרזנטציה, קח בחשבון שהימנעות ממצבים מעוררי חרדה עלולים בטווח הארוך דווקא להעצים אותה (ככל שאנחנו נמנעים הדבר שאנחנו חרדים בפניו נראה ״גדול יותר ומאיים״) ולכן זו עוד סיבה שחשוב מעכשיו לגשת למטפל באחת השיטות שציינת ולבנות -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 6.6.2016דעתי וגם המחקרים מראים שטיפול משולב הוא היעיל ביותר. היו לי לא מעט מטופלים שרמת החרדה ירדה מגבוהה מאוד לבינונית תוך פגישות בודדות. הסיבה לכך היא שהם הבינו את מנגנון החרדה ולמדו כלים כיצד להתמודד עימו. כמובן שטיפול בשורש דורש זמן רב יותר. אך בטיפול פסיכולוגי דוגמת cbt אפשר להגיע למצב שאפשר גם להתמודד ללא כדורים. -
Edit היי חברים ,
הנה עדכון מצב העניינים: אני לוקח ברציפות את הטיפול התרופתי שהרופא הנחה אותי (חצי כדור סרוקסאט). עברו בנתיים כמה ימים ואתמול והיום עד הצהריים הרגשתי טוב - אפילו יצאתי לעבודה (שזה הפתיעה אותי) וללימודים. היום במהלך יום העבודה, באחת הפגישות שלי הרגשתי דפיקות לב גבוהות ומעין ״גל״ של חרדה הולך וגדל. ניסיתי להתאשת ולחכות מספר דקות כדי שיעבור. אני לא מבין מהיכן זה הגיע לפתע. אכלתי צהריים ארוחה סדירה (אולי אפילו ״כבדה״) וייתכן שלכן זה היה ״כבד״ עליי? עד עכשיו בערב אני עם תחושה של ״משהו שיושב על הלב״ ותחושב כלל לא נעימה (אמנם לא עם
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 6.10.2014הי יהונתן. קודם כל תודה על הפרגון. אני מאוד שמחה לשמוע שהקהילה עזרה וחיזקה. חשוב לשמוע את זה. לגבי הדכדוך - אם זה קטן ועובר מהר, יכול להיות שזה סוג של חרדה קטנה, נסה לשים לב מתי זה קורה לך, האם יש טריגר מסויים שמגיע לפני?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
בן דויד שלום, אני גבר צעיר בן 40. נולדתי בירושלים ובגיל חצי שנה הוריי נסעו אתי לוושינגטון ואבי עבד במכון הלאומי לבריאות. בעבר כתבתי סיפורים קצרים על חלומות ודמיונות, ועכשיו אני כותב המון שירים ולאחרונה מנסה ללמוד לשיר עם מורה לפיתוח קול. למדתי ספרות עברית ופילוסופיה ועוד מעט אלמד קולנוע ותרבות. אבי ביולוג, אמי אמנית, סבי מצד אמי היה איש חשוב למדינה ואשתו מושבניקית, סבי מצד אבי היה קבלן ואשתו פולניה טיפוסית. אני אוהב חתולים כי הם עדינים. יש לי אחות קטנה שלמדה קולנוע ומוזיקה. היו לנו 2 כלבחבר קהילה · 3.8.2014אולי תנסה לתכנן את מעשיך ואת עתידך במסודר ואז לא תצטרך לפחד מהלא נודע והחרדות יפחתו, וגם תאכל אוכל בריא: בעיקר דברים טבעיים כמו פירות וירקות וככל הפחות ממתקים ודברים שמנים ותשתדל שזה יהיה בעיקר אוכל שאתה אוהב, וכדי לשפר את מצב הרוח אני מציע שתעסוק יותר בתחביבים שמעניינים אותך בזמן הפנוי. אולי כדאי שגם תמצא לעצמך איזו מגמה חשובה בחיים להתמקד בה.
-
Edit בן דויד - תודה רבה על תגובתך. מה שאני מנסה לומר, או יותר נכון לברר הוא האם המצב אמור עוד להשתפר ולהתייצב? או שאולי עליי לעשות משהו נוסף / אחר? בעבר הייתי לוקח פקסט 20 מ״ג ולאורך התקופה הייתי בסדר ותפקדתי בגדול בצורה טובה מאוד. כיום חזרתי (אני ביום ה-21 לחזרה לטיפול, וביום ה-10 ללקיחת כדור שלם) עם טיפול של סרוקסט 20 מ״ג, ואני ממתין להרגיש טוב בצורה כזו שיהיה לי את הביטחון הפנימי לצאת לעבוד, ושמצב הרוח שלי יעלה ויהיה בדומה לבעבר. שוב, השאלה האם המצב עוד עשוי להשתפר ולהתייצב? -
Edit
ורד עזריאלי עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "למרחב".קליניקה פרטית בירושלים.מומחה כמוני · 3.8.2014שלום יהונתן:
ראשית אני חייבת לציין שזהו השם האהוב עלי. ממש שם יפה.
ולשאלתך, הנושא של טיפול תרופתי מצריך הרבה פעמים ניסוי וטעיה, אין אפשרות לבדוק איזהו מינון וסוג תרופתי הוא האולטימטיבי עבורך ללא תחושות שאתה מדווח עליהם, מה שמעמיד אותך פעמים רבות בסיטואציות לא קלות.
זה טוה מאוד שאתה מחובר לרופא ומקפיד לעדכן אותו ולהתעדכן ממנו מה עליך לעשות.
אולי כדאי לשלב עם הנושא של טיפול תרופתי דברים נוספים: למשל טיפול קוגניטיבי התנהגותי שיתן לך תמיכה נוספת כאשר אתה מוריד במינון של התרופות. דבר נוסף לגבי העליה במשקל, אולי כדאי לפנות לתז
-
Edit
בן דויד שלום, אני גבר צעיר בן 40. נולדתי בירושלים ובגיל חצי שנה הוריי נסעו אתי לוושינגטון ואבי עבד במכון הלאומי לבריאות. בעבר כתבתי סיפורים קצרים על חלומות ודמיונות, ועכשיו אני כותב המון שירים ולאחרונה מנסה ללמוד לשיר עם מורה לפיתוח קול. למדתי ספרות עברית ופילוסופיה ועוד מעט אלמד קולנוע ותרבות. אבי ביולוג, אמי אמנית, סבי מצד אמי היה איש חשוב למדינה ואשתו מושבניקית, סבי מצד אבי היה קבלן ואשתו פולניה טיפוסית. אני אוהב חתולים כי הם עדינים. יש לי אחות קטנה שלמדה קולנוע ומוזיקה. היו לנו 2 כלבחבר קהילה · 3.8.2014אתה יכול יותר מכל אדם אחר לעזור לעצמך. מצא לך תחביבים לשפר את מצב הרוח, וכשאתה יוצא לעבודה הזכר לעצמך את האתגר להתקדם בחיים ולהצליח שזה מה שיהיה אם תעבוד היטב, ומזכירת המטרה תקבל תמריץ להשקיע. גם ביטחון עצמי תוכל לקבל אם תתכנן היטב את מעשיך, גם את אופן העבודה. מצא שיטות נוחות ומתאימות לך וגם יעילות, תכנן מה תעשה לפני מה, והתכונן נפשית וגופנית לעבודה לפני שתצא אליה.
-
Edit שלום יהונתן,
כפי שאתה ודאי יודע, אתה סובל מהפרעת חרדה.
החדשות הטובות הן שהיא ניתנת לטיפול תרופתי יעיל שיאפשר לך איכות חיים טובה.
מתיאור המקרה שלך נראה שלעת עתה תוכל להנות מטיפול "סימפטומטי" - כזה שמטפל בתסמינים (פאניקה, חוסר תיאבון וכו').
החסרון של טיפול סימפטומטי הוא שברגע שמפסיקים אותו - הוא מפסיק להשפיע (זאת בניגוד לטיפול מרפא - נגיד ניתוח שבו כורתים איבר בעייתי, ושם נגמר הסיפור).
אחת התרופות המעולות להפרעת חרדה היא פקסט/סרוקסאט. יש לה תופעת לוואי בעייתית לעתים, והיא עלייה במשקל ועלייה בשומני דם (כולסטרול, טריגליצ -
Edit ורד, בן ועופר - תודה רבה על תגובתכם ! זה תמיד משמח ומעודד לראות שעוד אנשים מגיבים ומנסים לעזור. לגבי חלק מהדברים שאמרתם - אני ממשיך בטיפול התרופתי לפי מה שנאמר לי, ואני אמנם עדיין לא שבועיים רצוף עם המינון המלא (הרי העלתי בהדרגה ע״פ הוראות הרופא), אבל באמת ברוך השם אני מרגיש יותר טוב. עדיין אני לא מרגיש כבעבר - כלומר מרגיש עם ביטחון, רגיעה ושלווה פנימית מלאה; עדיין יש לי אי-ביטחון או מעין התרגשות כלשהי (אני לא ממש יודע איך לבטא את זה) בפנים, כך שאני חושש לצאת לעבוד. מצד אחד אני יודע שבתרופה כמו סרוקסאט (או פקסט) צריך לתת לזמן אולי לעש -
Edit חברים - אין מישהו שעבר או עובר תהליך דומה? או אולי שהשתמש / משתמש בסרוקסט / פקסט ויכול לומר לי תוך כמה זמן הוא ״חזר״ לעצמו? -
Edit
ורד עזריאלי עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. בעלת ניסיון רב בתחום האונקולוגיה ובריאות הנפש. כיום עובדת כפסיכותרפיסטית בעמותת "למרחב".קליניקה פרטית בירושלים.מומחה כמוני · 6.8.2014שוב שלום יהונתן:
אני מבינה את הצורך שלך לקבל מידע ממישהו שנוטל כדורים זהים לשלך ושזה יכול לתת תחושת בטחון, מאידך רק תזכור שאצל כל אחד זה גם אינדיבידואלי.
בהצלחה.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
shyguy בן 40חבר קהילה · 24.7.2014לא היו י הרבה התקפי חדרה אלא היו לי הרבה פחדים לצאת ולהיות בפומבי לאחר תקופה של שנתיים בבית אבל לפי מה שאני יודע ויכול להציע זה להתחיל בקטן: קודם תצא לבית של חבר ותשהה שם מספר שעות ותחזור הבייתה לאחר מס' פעמים כאלא אולי תצא לרחוב ותשהה שם זמן משויים ורק לאחר מכן תחזור לשיגרה של עבודה ואונירסיטה וכו' מילת המפתח היא הדרגטיות כמו שאתה נכנס ויוצא לאיזה מרשם של רופא (הרי אתה לא לוקח את כל המינון כל ההתחלה אתה לוקח חצי מינון ואח"F שולשת רבעי מינון ואז מינון שלם). בהצלחה -
Edit היי shyguy ותודה על תגובתך. גם היום בבוקר עדיין קמתי עם דפיקות לב והרגשה לא נעימה. לקחתי את הקרדילוק (כפי שפרסמתי בפוסט הוקדם, הרופא משפחה רשם לי בהתחלה - לפני שפגשתי את הפסיכיאטר שלי, את הכדור שהוא יותר מתייחס ללחץ דם, אבל הוא גם מעט דופק, מרגיע וגם משפיע על הרספטורים בלב - על האדרנלין) ואני בנתיים במיטה. נכון שלעומת שבוע שעבר ותחילת החזרה לטיפול (הימים הראשונים), אין מה להשוות - אני כבר יכול לצפות בטלוויזיה, לאכול קצת יותר ומרגיש יותר טוב (בלי עין הרע), אבל אני עדיין לא מרגיש ביטחון לחזור לעבודה, לחיים רגילים. השאלה שלי מתחלקת לשני -
Edit
shyguy בן 40חבר קהילה · 24.7.2014ג'וני הלוואי ויכולתי להציע לך יותר אינפורמציה אבל אני לא ממש סמכות בעיניין מה שאני כן יכול להציע ומה שלי עזר בתקופת חרדה טפחדים זה טיפול CBT החשיפה שם לעולם הייתה הדרגתית ולאחר מכן חזרתי פחות או יותר לשיגרה -
Edit shyguy לא פסלתי טיפול כזה או אחר. העניין הוא שבמצב כזה של חרדה, קשה לי להיפתח ולהיות בטיפול. גם הרופא שלי הסכים איתי שלאחר שארגיש טוב, אוכל בע״ה להיות גם בטיפול פסיכולוגי. השאלות שלי, שוב, הן האם מה שאני מרגיש כרגע במהלך הטיפול הוא נורמאלי והגיוני (אני היום ביום ה-12 לטיפול)? האם זה יתייצב ומתי בערך? והאם חלילה יכולה להיות נסיגה במהלך הטיפול וחזרה לתסמיני החרדה הקשים? בתודה רבה לכל מי שיסייע, יהונתן -
Edit שלום Dbz ותודה על תגובתך. האם אתה גם נמצא בטיפול תרופתי? אני נמצא ביום ה-12 לטיפול (היום), ומגדיל בצורה מדודה את המינון לפי המלצות הרופא. העניין הוא האם זה נורמאלי שיהיו לי ״גלים״ כאלו, ועדיים מידי פעם זיעה בידיים וברגליים. האם זה סימן טוב? אני חוזר על שאלותיי כי אני עדיין, בנתיים, ללא מענה. האם המצב יתייצב ומתי (בערך)? והאם חלילה יכולה להיות נסיגה? ושוב - האם זה נורמאלי מה שאני מרגיש וחש? בתודה מראש לכולם , יהונתן -
Edit
שלום jony0803,,אז ככה,,,,,
קראתי חלק מהשירשור שלך,,,אתה ממשיך לשאול את אותן שאלות ואתה לא מקבל מענה כי אף אחד אינו יכול לתת לך מענה ברור--"כן מחר בבוקר הכל יסתדר,,וההזעות שלך יעלמו,,ודפיקות הלב יצנחו,,ולא יהיו לך גלים,,והתאבון שלך יגבר,,
,,גם הרופאים,פסיכולוגים,פסיכיאטרים,גולשים,יועצים מומחים,,,,,,אינם יכולים לתת לך מענה,,כיוונים כל שהם ,,כן,,אבל כל היתר זה ניסוי וטעייה אצלך

אתה הולך להתיעץ עם אוטוריטה,,מומלץ לך משהו לעשות או ליצרוך,,אתה מיישם,,לא טוב? חוזרים לאוטוריטה ומספרים שלא עוזר,,וכך זה עובד,,

ואתה כל הזמן שואל
-
Edit בוקר טוב בנו ולכולם. אני מצטער, אבל אני מאמין ש״כמוני״ נועד בכדי ליצור ולשתף קהילה של אנשים אשר עוברים או עברו דברים הדומים לשלך. לא ציפיתי שיאמרו לי ״תעשה x,y,z״, או ״מה שיקרה זה כך וכך וכך״. חלק מהעניין, כפי שרשמתי - הוא לשתף ולקבל משוב מאנשים שעברו או שעוברים דברים דומים לשלך.אני, כאמור (ואני מניח שגם אחרים בדברים דומים או שונים) עוברים דברים לא פשוטים (ולו בגלל המצב), ומחפשים לקבל משוב, פידבק ותמיכה מאנשים בקהילה שעשויים להבין אותנו ואת מה שעובר עלינו. אני מצטער אם זה שאתה קורא את מה שאני כותב מתסכל או נראה לך ללא תכלית. כפי שציינ -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 25.7.2014ג'וני יקר. ראשית כל הכבוד לך שאתה כותב ומשתף....המשך כך. אני יודעת, שלעיתים דקה של סבל נחווית כמו נצח. האדם שסובל יכול לשאול שלוש פעמים ביום "מה יהיה?" ואנשים בסביבה עלולים להגיד: "מה יש לו? למה הוא כל הזמן שואל את אותו הדבר?" כאשר למעשה במוחו של הסובל עולות שאלות כאלו אלף פעם בדקה... טריליון פעם בשבוע והוא למעשה "מתאפק" שלא להעיק ולהתבטא. בדיוק לשם כך קיים המקום הזה. מותר לכתוב ומותר להתבטא כמה שרוצים (התנאי היחידי הוא לא לפגוע באף אחד כמובן....). לעניינו...התקדמת המון. אם פעם לא יכולת לחשוב על יציאה מהבית הרי שעכשיו, עשית זאת ולאור -
Edit היי אורית ותודה רבה על התגובה והעידוד, אני מאוד מעריך זאת ! האמת שמה שכתבת מאוד מתחבר לדברים שאני אומר וחושב - אני באמת לא רוצה ״להעיק״ על אף אחד - כולל הסובבים והמשפחה שלי, אולם אני מרגיש צורך בחיזוקים ובעידודים מעת לעת. לגופו של עניין, ברוך השם ישנה התקדמות ואני לא ״זרוק״ במיטה ולא מסוגל לצאת. אני גם חזרתי לאכול יותר. עד כה עברו קצת פחות משבועיים ואני מקווה להמשיך ולהתקדם. האמת שאומרים לי שצריך להמתין לצורך התייצבות, העניין הוא שנמאס לי העליות והמורדות הללו שאני לעיתים מרגיש במהלך היום. למשל, היום (יום שישי), הרגשתי משעות הצהריים עד -
Edit היי חברים , אני כותב שוב כי קרה לי לפני כמה דקות משהו מאוד מוזר. היום (יום שישי) הרגשתי יחסית טוב מאוד, אולי בין הימים הטובים ביותר מזה החזרה לטיפול. אפילו יצאתי למכולת לעשות קניות לשישי-שבת. בכל מקרה, לא מזמן (שעות הערב-לילה) הייתי קצת רעב אז הכנתי לי מנת קורנפלקס (גם יום לפני כן אכלתי בערב קצת קורנפלקס); הפעם, למרות שהייתה במנה קצת יותר גדולה מאמש (אבל עדיין בגודל נורמאלי לחלוטין) - לא הצלחתי לסיים אותה. הרגשתי לאט לאט לא טוב, דפיקות בלב, זיעה בידיים וברגליים ותחושת סחרחורת. שתפתי את הפה, שתיתי מעט מים ונראה לי שעכשיו קצת נרגעתי. כב -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 26.7.2014יונתן יקר. יכול להיות שזה בגלל הכדור. בכל מקרה אתה צריך להכין את עצמך, שהשיפור אינו נראה כמו קו ישר אחד אלא יהיו בו עליות ומורדות, כשהמגמה היא כלפי מעלה. נסה לא להיבהל מהטלטלות של מצב הרוח. קח אותן כחלק מתהליך ההבראה. אם תעשה כך, כשיגיע התקף, תהיה הרבה פחות מבוהל ותוכל להתבונן בו כאילו מהצד: אוקי, רועדות הידיים והלב דופק אבל זה עוד מעט יעבור....אני כבר מכיר את זה....זה לא אומר שום דבר על ההתקדמות שלי....תכף תהיה רגיעה... שמור לך משפטים ש"עושים" לך את זה למצבים של התקף ונסה להרגיש בשליטה גם כשהוא מתרחש. מה דעתך? -
Edit היי אורית ובוקר טוב. ראשית אני רוצה לומר לך, שוב, תודה רבה על ההתייחסות והתגובה שלך! זה מאוד מחמם את הלב לראות מישהו שאכפת לו, שמנסה לעזור וטורח מזמנו לכתוב למישהו שבמצוקה. לעצם העניין, במהלך השבוע-כמעט שבועיים הללו שאני חזרתי לטיפול באמת חלה התקדמות ואני מרגיש טוב יותר - חזרתי טיפה יותר לאכול, יצאתי קצת מהבית ואפילו יכולתי לצפות בטלוויזיה, להיות במחשב. אלו דברים שלעיתים לא יכולתי לבצע. יחד עם זאת, ולמרות שאמרו לי כבר שייתכנו עליות ומורדות בדרך, לא ציפיתי להתקף. היו לי ״גלים״ של תחושות טובות ותחושות פחות טובות. אבל לא התקף שממש באיזשה -
Edit היי חברים , רציתי לשתף אתכם - גם היום לקחתי את הכדור (במינון שנאמר לי - אחרי שהעלתי והגעתי אתמול לכדור שלם). אני מאוד מפחד שלא יהיה לי התקף שוב. מה דעתכם? האם העלייה לכדור שלם משלשה-רבעים באופן יחסית מהיר (לקחתי ״רק״ יומיים שלשה-רבעים) ואז עליתי לכדור שלם היא זו שגרמה לי להרגשה הרעה? הבנתי שיכול להיות בתחילת הטיפול חרדה או תופעות לוואי שונות. אשמח אם מישהו מכיר, יודע או אפילו עבר דברים דומים ויוכל לומר לי את דעתו. לקחתי כפי שאמרתי את הכדור, אבל אני ממש מפחד. דווקא עד שלקחתי כדור שלם הרגשתי יחסית טוב ברוב הפעמים. בתודה לכולם , יהונתן -
Edit שלום Dbz, ותודה על תגובתך. אני מאחל לך, כמו לכולנו - ימים טובים, שקטים ורגועים. אני עדיין לא 100%, ומידי פעם יש לי גלים טובים ופחות טובים. הגעתי למינון שהרופא אמר לי מיום שישי, ואני בסה״כ ביום ה-14 לחזרה לטיפול. האם מישהו יודע מתי המצב עשוי להתייצב? עדיין לא חזרתי לעבודה, ואני מרגיש לעיתים קצת מיואש. אני מתגעגע לימים שלפני שהפסקתי את הטיפול - כשהייתי מאוזן, עובד, ומרגיש טוב. הפחד הגדול שלי שהמצב לא ישתפר או שחלילה תיהיה נסיגה. הרבה אומרים שצריך סבלנות ולחכות כדי שהמצב יתייצב. אשמח לדעתכם? אשמח לקבל מידע מכל מי שעבר או עובר חוויות דומו -
Edit הטיפול התרופתי מגיע למקסימום השפעה בין ארבע לששה שבועות בהצלחה -
Edit תותי2 - תודה רבה על תגובתך ! זה מאוד חשוב לי ומעודד אותי. אני היום נמצא ביום ה-15 לטיפול (והיום הרביעי בו אני לוקח כדור שלם). עדיין יש לי זיעה בידיים וברגליים ואני קם משינה עם כמו פרפרים בבטן (כמו התרגשות כזו). בנוסף עדיין יש לי מידי פעם עליות ומורדות בהרגשה. האם זה משהו שהוא הגיוני ונורמאלי בשלב זה? אני אוכל קצת (בהתחלה כמעט לא אכלתי כלום ימים שלמים), בעיקר דברים יבשים, ואני כבר יותר משבועיים בבית ולא יוצא לעבודה ומחכה לתחושת הביטחון וההרגשה הטובה כדי שאוכל לחזור לחיים רגילים סוף סוף. נכון שישנו שיפור כלשהו, אבל זה עדיין לא זה. מה דע
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
יהונתן,,כנראה שהפכת "מכור".שימוש בכדורים כל כך הרבה שנים הפך אותך לכזה.אתה צריך להחליט באיזו "דרך" ללכת.להמשיך לצרוך או לחפש דרכים להיגמל.
הניסיון שלך לגמילה כניראה לא הצליח.אני הייתי מחפש כפי שאפי ציין טיפול פסיכולוגי,במקביל סדנה לגמילה.
כל טוב,,
-
Edit שלום חברים , ראשית תודה רבה על תגובותיכם, זה מאוד מעודד לראות את התייחסות שכן אני מחפש באמת כל נקודת אור ומשהו שאוכל להישען עליו. שנית, גם הפסיכיאטר המליץ לי על שילוב של טיפול פסיכולוגי, אבל לאחר שמצבי יתייצב ואהיה פנוי לכך נפשית. אני שוקל זאת ברצינות, אבל כרגע כל מה שאני רוצה הוא להרגיש טוב. אני כרגע עדיין לא אוכל, נשאר בבית ןמלווה עם דפיקות לב, ה;עות בידיים וברגליים וכד׳.ֿֿ אני רוצה לשאול בייחוד מפני אותן מחשבות טורדניות שפוקדות אותי - האם סביר להניח שהטיפול יעזור לי? האם ייתכן ואשאר במצב כזה? כמה זמן בערך אני צפוי לראות הטבה כלש -
Edit
יהונתן,,חרדה זה לא מחלה,,!זה מצב פסיכולוגי בלבד.נכון שיש לו "סימפטומים" וזה מציק /מפריע/מרגיז/מתסכל,,אבל זה חולף/יחלוף עם טיפול מתאים.
הכדורים אמורים להיות זמניים.עזרה עד לפיתרון הבעיה.אתה התמכרת
וחבל,,בנוסף,,אתה מכיר,,"תגיע לגשר ואז תחצה",,אצל כל אחד זה "מתנהל" אחרת תופעת החרדה.
תחזור למה שצרכת ונתן לך להרגיש טוב,,רק "תכניס לראש" שאתה צריך לצאת מזה,,

כל טוב,,
-
Edit בנו - לא הבנתי את השורה התחתונה של דבריך כ״כ - האם כרגע יש לי תקווה באמצעות הטיפול התרופתל הרגיש טוב יותר? האם זה לא בהכרח יעזור? דבר נוסף - מה אני עושה עם העובדה שאני לא מצליח לאכול כלום כבר ימים? אני לא מסוגל לדמיין את עצמי אוכל ואפילו בא לי גועל או תחושת בחילה / הקאה אם אני מנסה לעיתים בכוח? האם זה יחלוף עם התדמות הטיפול התרופתי או שאין קשר למצב שלי? שוב - תודה רבה לכל מי שיגיב ויסייע ! -
Edit אפי, אני כרגע באמת זקוק - כפי שאמרתי - לנקודת אור. אני לא חושב שדבריך לא עשויים לעזור, פשוט אני מנסה למצוא את הטוב מהמצב (וזה קשה לי). אני לא אוכל כמעט לחלוטין למרות שאני בעיקרון יודע שחשוב מאוד לאכול, אבל פשוט לא מסוגל. השאלה שלי - האם בעזרת התרופה אני עשוי לחזור לעצמי ולהחזיר לעצמי את התיאבון, שלא יהיו לי דפיקות לב והרגשת אי-שקט תמידית? האם התרופה תוכל לעזור לי נוכח העובדה שבעבר לקחתי אותה? אני מצטער אם אני ״חופר״ עם השאלות, פשוט אני מרגיש מיואש, לא מסוגל לעבוד ונמצא בבית עם חרדות, ולכן אני מנסה ״לשאוב״ כל תמיכה או עידוד שעשוי לתת ל -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 16.7.2014יהונתן שלום. בניגוד לחלק מהמגיבים: חרדה היא אמנם לא מחלה אך התקפי חרדה המנותקים מהמצב המציאותי האמיתי הם בהחלט מחלה. אני מציע שתעלה בצורה הדרגתית במינון ואם לאחר לפחות שבועיים במינון המלא לא תהיה מרוצה תחזור לפאקסט. פחד איננו מחלה. חרדה כן. -
Edit היי רונן ותודה על תגובתך. כפי שאמרתי - כל תגובה ומישהו שמתייחס ומסייע מאוד עוזרים לי בד״כ. לא הבנתי את כוונתך - לעבור לפקסט? כלומר אם הסרוקסאט לא ישפיע? הרי זו אותה תרופה לפי מה שהסבירו לי (פקסט היא התרופה הגנרית של סרוקסאט המקורית) האם יש הבדל באמת? והאם לדעתך אני אצא מהמצב הזה? בתודה רבה מראש !!! יהונתן -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 17.7.2014אולי יש שינוי מינורי )אך כזה שאתה חש בו) בצורת ההשפעה. זה לר מיוצר באותו מפעל והפאקסט הוא גרסא גנרית (אם אני לא טועה) . אז אולי יש במתכון שלו איזה שינוי קטנטן שאתה חש בו. . נכון שסרוקסט הוא מותג חזק אבל לך היה טוב עם הפאקסט. בכל זאת אני לא סוטה מעצתי הראשונה: תן לסרוקסט עוד זמן. אם לא יהיה טוב תחליף לפאקסט. -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 17.7.2014ואני די בטוח שתצא מזה- עצם הפניה בכמוני מעידה על חיפוש אקיטיבי של פתרון לבעיה ואני חושב שזה צעד מאד חשוב בדרך לפתרון. -
Edit היי ג'וני....אחלה שם היה לי אופנוע פעם שקראתי לו ג'וני....הוא היה חזק ומהיר וטוב.....(סתם שתדע) אני כבר כמה פעמים קורא רק את מה שאתה כותב כאן גם בהודעה וגם בתגובות ....ויש לי נק' אור בשבילך ... ג'וני לא משנה מה עובר עלייך כרגע כמה אתה לחוץ ...דפיקות הלב....הלחץ בחזה...הזיעה ....הבחילה בבטן כי לא אכלת....הדיגדוגים בראש מעודף המחשבות......הכל זמני!!!!!!! הכל זמני!!!!! הכל זמני!!!!!!! בין אם תרצה ובין אם לא הכל בחיינו הוא זמני..... אני רוצה לבקש ממך לתת לעצמך זמן....אל תחשוב על מה קורה כרגע פשוט תיהיה תן לזה להיחלש זה יעבור אני מבטיח !!! -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.7.2014יונתן יקר. אין לי שום ספק שתצא מהמצב הזה. עשה לך טבלת יאוש של 21 יום (אז ממש מכירים בהטבה) ואל תצפה מעצמך לחוש שונה באופן משמעותי עד אז...מה שקורה לך היום זה שאתה כל הזמן "מחובר" לחרדה ובודק אם יש שינוי וכשאין אתה נכנס עוד יותר לחרדה. לוקח לתרופות זמן לעבוד והן תעבודנה כמו שהיה בפעם הקודמת. בינתיים רד מהנושא של האוכל. דאג לקחת ויטמינים ...בזמן חרדה קשה לאכול - זה טבעי ונורמאלי. שחרר את עצמך מהדאגה לדאגה...תן לזמן לעשות את שלו . כשתתייצב חשוב מאוד שתלווה את עצמך גם בטיפול פסיכולוגי. מה דעתך? אורית -
Edit היי לכולם , אני מתנצל שלא הגבתי עד כה - לא ידעתי שהגבתם (בד״כ במייל הייתה לי התראה). בכל אופן אני אספר לך מה קורה איתי ואני מאוד מאוד אשמח לשמוע את דעתכם והסתכלותכם: אני כבר עברתי (אתמול) את היום השישי לטיפול כאשר בפעם הראשונה לקחתי חצי כדור (אני מעלה בהדרגה את המינון לפי מה שהרופא אמר לי) של סרוקסט 20 מ״ג. אני אומר בכנות שהמצב טיפה יותר טוב, אבל עדיין יש לי זיעה בידיים וברגליים, עדיין אני קם עם דפיקות לב, ועדיין יש לי כמו משהו ״מנג׳ס״ בקיבה שמקשה עליי לאכול. אני שלשום הצלחתי פעם ראשונה לאכול קצת יותר וזה עודד אותי, אבל אתמול, שוב, ב -
Edit
רונן חן חולה בטרשת נפוצה.חבר קהילה · 19.7.2014נשמע שאתה בדרך. זה מאד טוב. תהיה חזק עוד כמה ימים... -
Edit היי רונן - תודה רבה על האמונה. למרות שעדיין יש לי תסמיני חרדה ויקיצות עם דפיקות לב (אמנם לא באותה עצמה כמו בהתחלה) אתה מאמין שזה ישתפר? כי אני פשוט מתוסכל שאני עדיין לא אוכל כמעט ועדיין יש לי הרגשה מעיקה, זיעה בידיים וברגליים וכד׳. מה דעתך? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 19.7.2014יונתן יקר. אתה משתפר...זה פשוט לוקח זמן. נסה לא לשחק עם התרופות והמינונים ולהקפיד כל הזמן על אותם מינונים באותן השעות. דבר עם הפסיכיאטר שלך ישנן תרופות שבמינון נמוך יכולות להפסיק את החרדה בצורה מהירה יותר בצד הפקסט. יחד עם זאת אני רואה שיפור....טיפה ועוד טיפה ותחזור להיות עצמך... -
Edit היי אורית ותודה רבה מאוד על תגובתך ! אני לא משחק עם המינונים, אלא מגדיל אותם בהתאם לתכנית שהרופא אמר והמליץ. עד כה (כולל היום) עברו 7 ימי טיפול, ואמנם יש קצתת שיפור אבל הוא יחסית לא משמעותי (עדיין קשה לי לאכול, עדיין יש ״גלים״ של חרדה - תחושות סבירות ואז תחושות לא טובות, עדיין מידי פעם יש דפיקות לב והזעה בידיים וברגליים). אני לקחתי אתמול והיום כבר חצי כדור מהסרוקסט 20 מ״ג (עד כה לקחתי רבע), ואני כ״כ משתדל להאמין ולקוות שבאמת כמו שכולכם או רובכם אומרים - שזה צריך לקחת זמן. השאלה שלי כמה זמן זה בשביל שאוכל לצאת מהבית, להרגיש שוב נורמאל -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 19.7.2014זה יעבור. הטבה משמעותית רואים לאחר שלושה שבועות.....עשה לך טבלה וראה שהשיפור קופץ בימים....אין שינוי ואין שינוי עד שפתאום אחרי שבוע קמים ונושמים....עשה הרבה ספורט זה עוזר. נסה לא להיות לבד. מי מסייע לך? -
Edit היי אורית , ֿ שוב תודה ענקית על תגובתך. כל פעם שמישהו מגיב ומתייחס ומעודד זה כ״כ עוזר לי ! אני נמצא בבית כבר יותר משבוע (מעבר ליציאה לרופא כשהייתי צריך), ואני נמצא בעיקר עם משפחה (סבתא, אמא וכד׳) הרופא ביקש ממני לחלק את השימוש בתרופה לפי חמישה ימים - רבע למשך חמישה ימים, לאחר מכן חצי ולאחר מכן שלם (אני לא בטוח אם זה לא היה שלושה רבעים או שלם, בכל מקרה אני אתקשר אליו לברר). מה שמטריד אותי הוא שהתופעות לוואי חזקות יותר (אולי) בגלל שאיני אוכל כ״כ ולכן החולשה למשל יותר חזקה. (מה דעתך?) היום למשל, אכלתי שתי ביסקוויטים, שתיתי תה ומים (אני -
Edit בוקר טוב לכולם , אני זקוק לעזרתכם (שוב) , אתמול, כאמור, היה היום השביעי שלי לחזרה לטיפול (חצי כדור שני של סרוקסט 20 מ״ג). אני כמובן מעלה את המינון בהתאם להוראות הרופא. למרות שיש שיפור קטן בתחושות החרדה, עדיין יש לי אי שקט, זיעה ברגליים ובידיים, ועדיין ״מנג׳ס״ לי בוושט שמקשה עליי לאכול. אני ממש בקושי אוכל. (אני עדיין כ-15-17 ק״ג מעל משקל היעד שלי, אבל עדיין זה מטריד אותי; ירדתי עד כה כ-15 ק״ג מהפסקת הטיפול ועד עכשיו כשהתחלתי לחזור) האם ייתכן שזה אני לא אוכל מגביר את תחושות ותופעות הלוואי שאני מרגיש - יובש בפה, כאבי בטן, חולשה? כמו כן -
Edit
אברהם ביטקין עובד סוציאלי קליני (MSW) בתחום בריאות הנפש ופסיכותרפיסט מוסמך בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ממוקדת טראומה.מומחה לטיפול בטראומה, חרדה ו-OCD.מטפל במרכז בריאות הנפש במודיעין עילית וכן בקליניקה פרטית ובאמצעות ׳סקייפ׳.מרצה בתחום בריאות הנפש קהילתית, ייעוץ וליווי המשפחות. 051-5741770מומחה כמוני · 20.7.2014יוני יקר, אני קורא את כל השיחה בעיון ואני שואל את עצמי "האמנם הכדור הוא הכל?" אפי גיל הזכיר פה את עניין הטיפול הפסיכולוגי (שיחתי) ואני רוצה לחדד את זה עוד יותר: הכדורים - הם מקילים ומביאים את האדם לאיזון, אולם הם לא מרפאים. וכל פסיכיאטר יאמר לך את זה. על מנת לסיים עם סימפטומי החרדה ולחזור לחיים תקינים צריכים ללמוד שיטות איזון נפשי וגופני, דהיינו למצוא את שיטת ההרפיה שתתאים לך ולעבוד איתה עד למיגור הסימפטומים לגמרי. החרדה הזאת ניתנת למיגור גמור, וכדאי לעבוד על זה. בהצלחה, אברהם -
Edit היי אברהם, תודה רבה על תגובתך ! אני אחזור ואומר כי כל תגובה והתייחסות מאוד עוזרת ומעודדת אותי. אין לי וויכוח איתך לגבי טיפול פסיכולוגי; נדמה לי שגם כתבתי בתחילת השיחה כי גם הפסיכיאטר שלי הציע לי לשלב שיחות. יחד עם זאת שנינו הסכמנו שהדבר הראשון במעלה הוא קודם כל ש״אקום על הרגליים״, שארגיש טוב ורגוע. אינני טוען ש״הכדור הוא חזית הכל״, אבל כרגע מאוד קשה לי לצאת ולהתמודד עם מה שיש, ואני מקווה שאתה מסכים איתי, ועם עיצת הפסיכיאטר שלי. ולכן אני שוב אשאל, ואם אתה או מישהו אחר יודע מניסיון (שלו או של אחרים) - האם מה שעובר עליי מוגדר כ״נורמאלי״, -
Edit
אברהם ביטקין עובד סוציאלי קליני (MSW) בתחום בריאות הנפש ופסיכותרפיסט מוסמך בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ממוקדת טראומה.מומחה לטיפול בטראומה, חרדה ו-OCD.מטפל במרכז בריאות הנפש במודיעין עילית וכן בקליניקה פרטית ובאמצעות ׳סקייפ׳.מרצה בתחום בריאות הנפש קהילתית, ייעוץ וליווי המשפחות. 051-5741770מומחה כמוני · 21.7.2014א. נורמלי לגמרי! אלו תסמיני חרדה שמצויים גם, ביחד עם תסמינים האחרים שאנו פוגשים אצל המתמודדים.
ב. בשילוב נכון של טיפולים תוכל להרגיש התקדמות, ומה שמיוחד בזה, שמה שטוב לאחד לא בהכרח יקדם את השני, וטוב שאתה 'זורם' עם הרופא (כי לפעמים אנשים מתייאשים ומחליטים 'לאזן' את עצמם תרופתית לבד, בלי להתייעץ חלילה).
בהצלחה!


-
Edit תודה רבה שוב אברהם ! הרגשה לי לחלוק איתך ועם יתר החברים מה שעובר עליי: אתמול (היום ה-8 לחזרה לטיפול התרופתי) משעות הצהריים הרגשתי טוב, אפילו אכלתי קצת והרגשתי טוב עד שהלכתי לישון, אם כי היו לי עליות ומורדות לעיתים של תחושות החרדה. כשקמתי הבוקר היו לי דפיקות לב ולקחתי את כדור הקרדילוק, וכעת אני בהרגשה סבירה. אברהם, וכל אחד שיכול לענות ולסייע: לפי ניסיונכם והבנתכם, אוכל להגיע לאיזון והרגשה טובה עם הטיפול התרופתי? מה שעובר עליי הוא בגדר ההתקדמות הרצויה או מה שקורה בהרבה מקרים? ואולי אתה יודע מתי אוכל להרגיש בהטבה משמעותית שתוכל לתת לי -
Edit
אברהם ביטקין עובד סוציאלי קליני (MSW) בתחום בריאות הנפש ופסיכותרפיסט מוסמך בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ממוקדת טראומה.מומחה לטיפול בטראומה, חרדה ו-OCD.מטפל במרכז בריאות הנפש במודיעין עילית וכן בקליניקה פרטית ובאמצעות ׳סקייפ׳.מרצה בתחום בריאות הנפש קהילתית, ייעוץ וליווי המשפחות. 051-5741770מומחה כמוני · 22.7.2014הייתי בשמחה אומר, אבל אינני מכיר אישית את מצבך מקרוב וחבל יהיה זה לא מקצועי מצידי לזרוק תחזיות לעתיד. הטיפול התרופתי עשוי להקל במידה רבה.
אתה צריך ללמוד להאט את הדופק, להסדיר את הנשימה ובקיצור לתפוס שליטה על הגוף. יש תרגילים לכך. למשל, בזמן שהדופק עולה, לעשות הכל בתנועות סופר-איטיות (בדווקא) או להוציא את האוויר מהריאות ולהשאר כמה שאפשר ללא החמצן. זה קשה, אבל אפשרי אחרי אימון.



- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו