תמיד בלחץ מאיבוד שליטה

אז היום אחר הצהריים יש יום הולדת בבית קפה עם חברות מהמחלקה.. אני נערכתי מראש עם משהו שאני רוצה לקנות, פשוט הלכתי אתמול ישר אחרי ארוחת ביניים לתחנת דלק הסמוכה למחלקה וישר בחרתי מה אני רוצה במקום לאכול איתן את האוכל בבית קפה. אני יודעת שזו הפרעת אכילה, אבל עצם המחשבה שלא אהיה מוכנה ויהיה לי חס וחלילה ושלום התקף אכילה מוציא אותי מדעתי ולכן אני נערכת מראש. ממש לא בא לי בטוב היום הולדת שלה מצד אחד ומצד שני, חייבת להתנסות בחיים האמיתיים עם כל הטריגרים והדבריפ המפחידים שיש בעולם הזה אם אני רוצה ללכת לבית שיקומי או למקום משלי עם גבולות פנימיים חזקים. באמת שאין לי כוחות יותר להמשיך ואני מרגישה את זה בגרון, כמו גוש תקוע ואין לאן לברוח ואני מרגישה שנמחקת לי האישיות לאט לאט אבל אני מתעקשת להשאיר חלק נכבד ממנה. אתמול הלכתי בשיא הגשם לעשות הליכה כי הרגשתי מחנק לשבת ולשמוע את אחת הבנות מדברת איתי על אוכל, כאילו זה לא מספיק קשה גם ככה. ראיתי מישהי אחרת מהמחלקה שפשוט יצאה לה עם מטריה והלכה לענייניה וזה הניע אותי ללכת ולא להתעצל כי אני יודעת בדיוק מה קורה אצלי, זה כמו שחור לבן שאני מתעצלת פעם אחת ואז לא עושה כלום אחכ ופשוט כל היום אוכלת מעשנת וישנה. שתיתי קפה בתחנת דלק ולא הגזמתי עם הזירויים או המסטיקים כפי שתמיד קורה. אני זוכרת כמה תובנות נחתו עליי בהליכה וכמה ריחמתי על הילדה שהייתי, יותר מאשר על מה שעכשיו.