אני רוצה להאמין,להאמין שהמגפה הזו הביאה איתה גם משהו טוב.להאמין,שעם כל הצער הבדידות הכאב והאובדן היא תביא איתה גם חיוך, חיוך על יום חדש שנולד ,על היכולת לקום בבוקר ולנשום .להאמין,שלמרות הפחד והחרדה היא תביא איתה גם הכלה, הבנה,התבוננות פנימית שהכל זמני, ושהכל קורה כאן והזמן הוא עכשיו ולא אחר כך.להאמין שלמרות הסגר והכאוס היא תביא איתה גם משהו ששווה לחשוב עליו ולא להעביר הלאה,להמשיך ככה בחיי היום יום כאילו כלום לא קרה,"היה ונעלם".להאמין שהיא לימדה אותנו על דאגה, על הכמיהה לחיבוק, לנשיקה למגע אנושי, על אחדות על משפחה ומי נמצא לצידך גם כשה
איך בכלל מתחילים להתמודד עם דבר כזה?! אולי בלהגדיר שזה שום דבר זה סתם צינון פשוט שפשוט נוראאא מדבק ומסוכן לבני הגיל ה 3 כן טוב אולי
אבל הבידוד הוא זהש מתסכל אותי ההסגר ההנחיות העובדה שאת גיל 27 שלי אני אחגוג מול הסקייפ בשיחה קבוצתית כי טוב היא קצת נכנסה בן הימים שבהם אנחנו נילחמים בנגיף עייף ולא ידוע מה איך ולמה, כמויות של דיווחים בתקשורת ותסכול שלא הרגשתי כבר המון זמן(בטילים זה לא הרגיש ככה ואנ י דרומית) נחמד יותר לדעת שאני דיי תקועה בבית עם כאבי גרון פחד מוגבר ותסכול של מדידת חום אינסוף פעמים רק כדי להירגע שאני לא חולה בזה (לפחות
היי,שמי מלי את בת 27 וכמעו כבר כשנה סובלת מכאבים באיזור בית חזה גב לסירוגין ואחרונה התחילו נימולים נוראיים בפנים בידיים ברגליים ותחושה של שרירים חלשים וכואבים ולא מסוגלת לעמוד על הרגליים,תחושה של קושי בדיבור ובהתנהלות יום יומית,סובלת כבר כמעט כשנה מחרדות+דיכאון קל
לחרדה או דיכאון איך שלא תקראו לזה יכולה להיגרם הרגשה של חוסר מיצאותיות שאתה מרגיש שאתה לא זוכר שאתה מתבלבל במילים מתקשה למצוא את המילה הנכונה לא מצליח להגות בהיגיון מסויים את המילה מרגישה שחיה בתחושה של אופורייה כאילו היה והופ נגמר נשאר בזיכרון כלא היה היחידה שמרגישה את זה?!לגיטי רלוונטי?משוייך לדיכאון וחרדה
"אדם צריך שתהייה לו מילה קצת מקום בעולם אהבה לא נשכחת וקול אמיתי לתפילה ורגע מושלם כדי לתת ולקחת ולאאא לפחד מהפחד" היום גיליתי בטיפול הפסיכולוגי שאני מפחדת מהפחד,לכולנו יש פחדים בנאליים אם זה למות או לחיות לאהוב או לכאוב,וטוב. אני מפחדת מהפחדים האלה והם הגורם נכללי לכאב שלי סה"כ... נחמד נכון?
רק לי בתור אדם חרדתי שמתמודד יום יום עם חרדתות בריאותיות וחרדתיות בפני עצמן מפחד שזה יגיע לארץ?,זה הזוי!!ואני מגיעה לרמה שאני אוכלת סרטים ומדמיינת דברים והתקשורח לא מוסיפה או מועילה ואני מספיק בלחץ מספיק בחרדה ובבלאגן,מה עושים במצב כזה?!?
היא ישבה מולו, ביניהם מפריד רק השולחן הלבן והכיסא עליו ישבה. היא התבוננה בו בדיוק כמו שהוא לימד אותה ישר לתוך העיניים הירוקות ,הוא החזיק בידו מראה ,לא גדולה, כך שקספר יכלה להתבונן אך ורק בהשתקפות הפנים שלה, הוא הכריח אותה להסתכל בה,ואמר,עכשיו תגידי לעצמך שאת יכולה, קספר מתכווצת , הידיים מקופלות על הבטן, אני לא יכולה, היא לוחשת, כמעט פורצת בבכי,דימעה בקצה העין, מסרבת להביט במראה, תביטי בעצמך הוא מפציר, רק מבט אחד.
היא אוזרת אומץ ומתבוננת, עיניים חומות בצבע דבש וחיוך קטן ומהסס והיא לוחשת בשקט זה באמת אני? מסרבת להכיר בדמות הניבטת
היי נעים מאוד בשנה האחרונה אני סובלת מכאבים באיזור החזה בית החזה ויד שמאל,עברתי בדיקות אין סופיות ברמה שסליחה על ההשוואה חולה גריאטרי זקן מבצע כדי לדעת מה לא בסדר והכל תקין זה איפה שהוא הגיע לרמה שאני מפחדת שכל כאב ייהרוג אותי התחלתי טיפול פסיכולוגי כרגע בלי תרופות(לא רוצה) התחילו גם פנים רדומות שכנראה נובע גם מחרדה הפחדים כרגע זה מה שאמת מפחיד אותי בנוסף לעובדה שאני מרגישה שאני יום יום במחשבות ובחרדות ואין לי שקט
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו