14.4.2025 20:20pm
יומן מלחמה
חופשת פסח
הדחף להרוס לחרב להשמיד אותי
ליפול להתמכרות לבריחה ליפול שוב לסם שינתק אותי מהמציאות שכלכך מכאיבה לי
שימנע ממני להרגיש את מה שאני חייבת להרגיש כדי להתקדם ולהחלים
לברוח למקומות מוכרים ונוחים שלמדתי לברוח אליהם כילדה בבית רעיל
למסוכן לקיצוני ללא בריא להרסני
כי ככה ראיתי בבית, ככה הייתי בורחת פעם, ככה אני יודעת לברוח
ככה לימדו אותי להתמודד עם מצבים קשים
לשתות לעשן להסניף כל מה שבנמצא
ואם זה לא עובד לנסות לקפוץ מהגג או לקחת מנת יתר או להיתלות מהמנורה
לבלוע עוד ועוד ועוד כדורים ללכת סביב סביב ולהכחיש
לברוח מעצמי במעגלים של הרס עצמי
אני בורחת ובורחת ועוצרת, אני מבינה את הטעות אחת לכמה שבועות
מנסה להסתגל למציאות שוב
להיגמל מההיי של הסם והניתוק הרגשי המלאכותי שהיה לרגע עין הסערה שלי
אני מסתכלת ונגמלת מהבריחה המתמדת
ולרגע דברים מסתדרים ואז שוב הכל קורס
רוב החלקים בחיים שלי קרסו כבר כלכך הרבה פעמים שהם עוד עומדים הרוסים
אי אפשר לתקן כבר כלכך הרבה חלקים מרוסקים
המשפחה קורסת אמא משוגעת ואבא שעוד לא הבנתי אם הוא איתי או נגדי
אח שלי כבר לא עומד בלחץ ונסגר לחלוטין
הניצוץ שלו בעיניים נעלם, הוא מופיע רק כשאנחנו לבד והוא מרגיש מוגן
מה יקרה אם אני לא אעמוד בזה ואברח לנצח?
הניצוץ יעלם מהעיניים שלו לתמיד?
הפלאשבקים גומרים אותי והזכרונות מהמסיבה הארורה הזאת לא משחררים ממני לרגע
להישאר בחיים ולשרוד את העינויים שעברתי זה לא דבר שהעליתי בדעתי שיכול לקרות
זה לא דבר שמישהו יכול לשרוד
השנה לראשונה יש לי חברים משלי
אבל אני לא יכולה להסתמך שהם יהיו שם כשלא נתראה באופן יומיומי
זה לא הם זה אני
אני לא יכולה להאמין שכולם ישארו כמו שהם אומרים
הרי כולם בסוף תמיד עוזבים לא משנה כמה טובה היית
ברחתי והרסתי את הקשר הכי טוב שהיה לי בהתמוטטות הקודמת שלי
הרסתי כל דבר שהיה לי
הכל באשמתי הכל עליי והכל בגללי בגלל האסון הנורא המהלך שאני
כל דבר נגוע בשאריות החינוך המקולקל שלי והמנגנונים הלא נכונים שלמדתי
אני יודעת רק להתנגח או לברוח
אני יודעת גם לזרום עם העדר אבל בגבולות העיוות במוח
אני מסתובבת סחור סחור
על השולחן מולי קופסא קטנה מלאה אוצרות אסורים
משני תודעה שיקחו אותי בראש למקומות הכי עמוקים
אני הולכת מצד לצד, בוהה בקופסא
ליפול לזה? להילחם בזה? אולי להילחם אבל בסוף לוותר?
אולי פעם אחרונה ודי?
אולי הפעם יפתחו לי העיניים והמחשבה תזרום למקומות הנכונים
אולי הפעם החוויה תהיה כזאת שתיתן לי סיבה או תשובות או הרגשה
אולי התת מודע יתחבר לרגע למודע ואני אבין מה לעזאזל קורה
אני נזהרת לפחות
משתמשת רק בדברים שהגוף פיזיולוגית מדעית מוכח מחקרית לא יכול לפתח אליהם תלות
אני יודעת מאיזה עץ נשרתי
רק הנפש מפתחת התמכרות לחוויה החוץ גופית של הבנה עמוקה שהכל שיט
אבל השיט הזה בסדר כי מלמעלה הכל נראה קטן והרבה יותר פתיר
מלמעלה נראה שיש מוצא מהכאוס שאני נמצאת בו
אני מדברת על זה ואני נשמעת כמו נרקומנית שזה ממש לא המצב
רוב המוחלט של הזמן אני בורחת לדברים החוקיים
כדורים וקנאביס וכדורים וטיפות ושמנים ומשאפים ועירויים ועוד קצת כדורים
אני בורחת לסקס לא מוגן ויחסים רעילים
אבל הדחף להרוס ולחרב כל חלק בי הכי הרבה שאפשר גדול ממני
לא כי נהניתי מהסטלה או מהדופמין
או כי אני נהנית להיות שוב בלופ של טעויות והשלכות של מין לא מוגן ובדיקות ורופאים ותינוק פוטנציאלי ששוב קרה בטעות והליכים רפואיים ופגישות על ספת הפסיכולוג
ולא כי אני נהנית לפגוע בעצמי
אלא כי זה יפיל אותי עוד יותר מאיפה שאני
יורד אותי עוד יותר לתחתית
ואני רוצה להגיע כבר הכי למטה
להתמוטט להישבר להתרסק
להגיע לקצה גבול היכולת
לאבד את השפיות ולאבד את החשיבה ההגיונית העבר ההוה העתיד
רגשות אשם מחשבות על אנשים יקרים תחושת הפחד ומודעות לסכנה
אני רוצה לרדת הכי נמוך שאפשר
למקום הכי חשוך שקיים
כי אז אולי מישהו יראה
שגם אני עדיין כאן
צורחת הצילו ומתחננת לעזרה.
ונשארה בידי הבחירה, ההחלטה
להשתמש או לבחור בחיים?
זאת החלטה כלכך קשה.
