היי ❤️
אני רוצה לשתף במשהו שמעסיק אותי כבר תקופה ארוכה, ואשמח לשמוע מנשים שאולי חוו משהו דומה.
אני בת כמעט 30, בשנים האחרונות אובחנתי עם פוסט טראומה מורכבת ואני נמצאת בזוגיות בערך 3 וקצת שנים, ולפני שנה בערך עברנו לראשונה לגור יחד.
למרות שיש לנו אפילו חדרים נפרדים, אני עדיין מרגישה הרבה פעמים תחושת חנק ודריכות בבית. אני מתמודדת עם חרדה מאוד גדולה סביב אינטימיות ומחויבות, ומרגישה לפעמים צורך לרצות, להתאים את עצמי, לא לאכזב ולהיות בטוחה שאני עושה את הדבר הנכון. גם כשאני משתפת במה שעובר עליי, אני עלולה להרגיש אשמה על עצם התחושות שלי.





שלום לך יקרה, אני מבינה בהחלט את הקושי שלך. את נמצאת עם בן זוג שאת אוהבת ומצד שני איכות החיים שלך איתו נמוכה יותר מאשר אם היית לבד. קשיים בזוגיות הנם נחלת רבים מאיתנו (כל אחד מהזווית שקשה לו...). נראה, שהקשיים שאת חווה קשורים למערכות יחסים קודמות בהם הרגשת שכל צעד שלך הוא הרה גורל וייגרום לסערה רגשית משמעותית אצל האנשים שהיית תלויה בהם.
משם נוצר פחד גדול כמו שאת כותבת מלאכזב, מלא להתאים ובעיקר מהרבה לא לא לא. ממקום זה מערכת היחסים הופכת יותר לעול מאשר להנאה.
האם בן הזוג שלך מודע למחשבות האלו?, האם הן מופיעות רק עם בן הזוג או בכלל במ
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי אורית,
אנסה לענות כמה שאני יכולה
האם בן הזוג שלי מודע למחשבות האלו?
כן, הוא טוען גם שהוא מבין אותי ושאין בכוונתו להלחיץ או להאיץ בי אך מצד שני המגורים הם תנאי להמשך הזוגיות וזה משהו שמצד אחד אני יכולה להבין אם להסתכל מהצד שלו ומצד שני אני מרגישה שכואב לי שאני לא מרגישה כמוהו ושיש בינינו הפערים האלה.
האם הן מופיעות רק עם בן הזוג או בכלל במערכות יחסים?
אני חושבת שבאופן כללי אני מאוד אמביוולנטית בקשרים, בכל מה שקשור לקבלת החלטות, בהתחלות חדשות אבל עם בן הזוג ואני חושבת שבכללי בזוגיות זה מרגיש כמו אחת ההתמודדויות הכי קשות ומורכבות.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו