מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

כליות ודיאליזה

כמוניכליות ודיאליזהמדריכיםתזונה למטופלי דיאליזה – מה שצריך לדעת

תזונה למטופלי דיאליזה – מה שצריך לדעת

מהן ההגבלות התזונתיות עליהן נדרשים להקפיד מטופלי דיאליזה? כיצד ניתן לצמצם את צריכת הנוזלים היומית? כיצד ניתן להעלות את צריכת החלבון? ואילו מזונות מכילים מינרלים שהצטברותם בדם עשויה להיות מסוכנת? מדריך

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: דרור בן נח
תגובות 0

תזונה ודיאליזה (צילום: shutterstock)
תזונה ודיאליזה (צילום: shutterstock)

טיפולי דיאליזה לאנשים עם אי ספיקת כליות סופנית דורשים שינויים משמעותיים באורחות החיים, לרבות נטילת תרופות, הגעה קבועה לטיפולים במכון הדיאליזה – לרוב שלוש פעמים בשבוע, בדיקות מעקב רפואיות רבות, וכן הקפדה על אורח חיים בריא, לרבות פעילות גופנית וכן משטר תזונתי קפדני שכולל הגבלה בצריכת נוזלים ורכיבים תזונתיים שונים.

 

 

לפי מחקרים, התאמה תזונתית נכונה בטיפולי דיאליזה משפיעה גם על מצבו הבריאותי של המטופל וגם על הצלחת הטיפול לאורך זמן.

 

בין טיפול דיאליזה אחד למשנהו, תוצרי פסולת ממזונות מצטברים במערכת הדם ועלולים להוביל לתחלואה. כשמטופלי דיאליזה אוכלים מזונות שלא על פי ההמלצות – ריכוזי הפסולת בדם עשויים להצטבר מעבר למותר, וטיפול הדיאליזה שבמהלכו מבוצע סינון לדם – לא יצליח להוביל לסילוק כלל מצבורי הפסולת. הקפדה על משטר תזונתי הדוק תוך הצמדות להנחיות – מאפשרת להפחית את המצבורים הללו, וכך מפחיתה את הסיכון לסיבוכים רפואיים משמעותיים.

 

מטופלי דיאליזה מורגלים לרוב לצורך להיענות להנחיות תזונתיות קפדניות כבר מהשלב שבו אובחנו עם אי ספיקת כליות. עם זאת, המעבר לדיאליזה מערב לעתים גם שינוי בהנחיות: בעוד שמאובחנים עם אי ספיקת כליות כרונית נדרשים להפחית בכמות החלבונים, למטופלי דיאליזה מומלץ על תזונה מועשרת בחלבונים, ומופחתת במינרלים כגון אשלגן, זרחן ונתרן.

 

בעבר היה נהוג למסור למטופלי דיאליזה הנחיות גורפות לתזונה מומלצת, אולם היום הנטייה לתת המלצות תזונתיות בהתאמה אישית לכל מטופל בהתאם לגיל, מין, משקל גוף, משך הזמן תחת דיאליזה, מחלות נלוות ואף העדפות תזונתיות אישיות.

 

"כיום הגישה למטופלים מאוד אישית", מסביר דרור בן נח, דיאטן המכון הנפרולוגי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ורכז תחום תזונה ונפרולוגיה במכבי שירותי בריאות. לדבריו, "יש הבדלים בין מטופלי דיאליזה שונים שצריך לקחת בחשבון. למשל, בתחילת טיפולי הדיאליזה המטופלים נוטים לתת יותר שתן, אז ניתן להפחית בהגבלות, אך כשמתקדמים בטיפול וכמות השתן יורדת – יש צורך להתייחס יותר לפסולת שמצטברת בדם. יש מטופלים שמתחילים בהדרגה עם שני טיפולי דיאליזה בשבוע, ובמצבים אלה דווקא צריך יותר להגביל. אם פעם היה נהוג לאסור לחלוטין על אכילת בננות שמכילות אשלגן בכמות גבוהה, כיום אפשר במקרים פרטניים לאפשר למשל אכילת שליש בננה, אז רמות האשלגן נמוכות יותר ודומות לאלו שמצויות בתפוח".

 

ככלל, המשטר התזונתי מומלץ לכלל מטופלי הדיאליזה על סוגיה השונים, הן למטופלים במכוני דיאליזה בהמודיאליזה והן למטופלים בבית בדיאליזה צפקית. לדברי בן נח, "מאחר ודיאליזה צפקית מבוצעת מדי יום, מטופלים אלה באופן כללי נוטים להיות פחות מוגבלים תזונתית, כי תהליך פינוי הפסולת אצלם יעיל יותר".

 

המשטר התזונתי הקפדני עלול לחשוף מטופלי דיאליזה לחסרים תזונתיים, ומחקרים ברחבי העולם זיהו נטייה לחוסרים בוויטמינים ומינרלים. מחקר ישראלי שפורסם בחורף 2019 מצא כי כמחצית ממטופלי הדיאליזה בסיכון לתת תזונה.

 

במכוני הדיאליזה בישראל ישנם תזונאים/דיאטנים מומחים שתפקידם לייעץ לגבי התזונה ותכנון הארוחות עבור מטופלי דיאליזה. חשוב להתייחס באופן רציני להנחיות שאנשי מקצוע אלה מוסרים ולנהל מעקב הדוק אחר סוגי המזונות וכמויות שנצרכות במשך היום, לרבות מזונות קשים ונוזליים ומשקאות.

 

המעקב אצל דיאטנים

 

יעוץ תזונתי לחולי דיאליזה ניתן על ידי דיאטנים/ תזונאים נפרולוגים. לפי נוהל של משרד הבריאות בנושא מיוני 2017, דיאטנים אלה מבצעים אבחון תזונתי, קובעים בשלב הראשון תכנית טיפול תזונתי אישית בתיאום עם המטופל, ובהמשך עוקבים אחר יישום, התקבלות ותוצאות תכנית הטיפולים.

 

הדיאטנים נדרשים להקפיד במיוחד אחר מטופלים לא יציבים בסיכון לתת תזונה, לרבות מטופלים עם אשפוזים חוזרים, הידרדרות במדדי המצב הרפואי/ תזונתי, שינוי משמעותי במצב הפסיכו-סוציאלי, סטטוס תזונתי ירוד ואיכות נמוכה של טיפולי הדיאליזה בהתאם למדדים רפואיים (רמות KT/V ו-PCR).

 

הגבלת נוזלים במטופלי דיאליזה

 

הגבלת כמות הנוזלים בתזונתם של מטופלי דיאליזה משפרת את מצבם ואת איכות החיים ומונעת סיבוכים.

 

הצטברות נוזלים עודפת בגוף על רקע כשל בפעולת פינוי הנוזלים מהכליות עלולה להוביל למספר סיבוכים אופייניים:

 

  • נפיחויות ועלייה במשקל בין טיפולי דיאליזה.
  • שינויים בלחץ הדם.
  • סיכון מיידי להצטברות נוזלים בריאות שעלולה לפגוע בתפקודי הנשימה ולהוביל לבצקת בריאות וקוצר נשימה – מצב שלרוב מוביל לפניית המטופלים לחדר מיון ודורש הקדמת טיפול דיאליזה.
  • סיכון מצטבר בעומס על הפעילות הלבבית שעשוי להוביל לתחלואה לבבית, לרבות אי ספיקת לב.

 

מטופלי דיאליזה נדרשים לעקוב אחר משקל גופם מדי יום, וכן עולים על המשקל לפני ואחרי כל טיפול דיאליזה במכון הדיאליזה, כחלק מהפרוטוקול הטיפולי. העלייה המומלצת במשקל בין שני טיפולי דיאליזה מותאמת אישית לכל מטופל, וככלל מומלצת לאדם בוגר עלייה ממוצעת של 1.5 עד 2.5 ק"ג במשקל מטיפול לטיפול. עם זאת, נוסחה זו מורכבת, ויש לשקלל בה גם מצבים של עלייה אמיתית במשקלו של המטופל שלא נגרמה רק מצבירת נוזלים.

 

כמות הנוזלים המותרת ליום מותאמת אף היא אישית לכל מטופל, וככלל כוללת לרוב חצי ליטר עד ליטר בנוסף לכמות השתן המופרשת ביממה. לשם כך, מטופלי דיאליזה עוברים בדיקה ביתית לאיסוף שתן למשך 24 שעות כדי לאמוד את כמות השתן היומית.

 

לאחר טיפול הדיאליזה נמדדים ערכי 'המשקל היבש' – משקל הגוף לאחר סילוק הנוזלים העודפים. הגבלת נוזלים מסייעת למטופל להישאר בערכים הרצויים של 'המשקל היבש' שמותאמים לכל מטופל באופן אישי.

 

יש לזכור כי אמנם טיפולי דיאליזה מאפשרים לסלק מהגוף נוזלים, אולם בכמות מוגבלת בלבד של 4-3 ליטר נוזלים לטיפול, וכשמגיעים למכון הדיאליזה עם כמות גבוהה מדי של נוזלים בגוף – הטיפול לא יצליח לסלק את כלל העודפים, ועלולים להתפתח סיבוכים, לרבות התכווצויות שרירים וירידה חדה בלחץ הדם שמלווה בסחרחורות ובכאבי בטן.

 

אחת השיטות להגבלת נוזלים היא באמצעות הגבלת צריכת מזונות מצמיאים, לרבות מזונות מלוחים, מתוקים, חריפים ומאכלים עם תבלינים רבים.

 

במשטר הגבלת הנוזלים נכללים כלל המזונות הנוזליים בטמפרטורת החדר, לרבות מים ומשקאות שונים, מרקים, וכן מזונות המכילים נוזלים רבים, לרבות ג'לי, פודינג, גלידות ומאכלים נוספים שלהכנתם נדרשת כמות גבוהה של נוזלים. בקבוצה זו נכללים גם פירות וירקות שמכילים כמות גבוהה של נוזלים כגון אבטיח, מלון, ענבים, פירות הדר ועגבניות ואף מוצרי חלב ניגר כמו לבן, אשל ויוגורטים.

 

לשמירה על מאזן הנוזלים – מומלץ למטופלי דיאליזה:

 

  • לשתות בכל יום מתוך כלי אחד, באופן שמאפשר לעקוב טוב יותר אחר כמויות השתייה, למשל תוך שתייה יומית מבקבוק אחד (ואם אפשר בקבוק עם שנתות מדידה).
  • לשתות כמויות קטנות של נוזלים יותר פעמים יותר מאשר כמות גדולה – ולהעדיף כוסות/ ספלים קטנים.
  • ניתן להשתמש בשתייה בקש שמאפשרת הקטנה של כמות המים.
  • להפחית כאמור בצריכת המלח ומאכלים מתוקים, חריפים ועם תבלינים רבים.
  • למצוץ קוביות קרח שמרוות יותר מאשר מים נוזלים (תוך הקפדה על המכסה היומית שהותאמה. קובית קרח סטנדרטית מכילה 30 מ"ל מים).
  • לנסות ולבלוע תרופות ללא מים, ככל שניתן, ותרופות שמחייבות מים – ליטול עם מעט מים.
  • במקרים של פה יבש/ חוסר נוחות בפה – ניתן לגרגר מים ולירוק, למצוץ לימון או לצחצח שיניים בתדירות גבוהה יותר.
  • ניתן להשתמש בסוכריות למציצה להפחתת תחושת הצמא (לסוכרתיים סוכריות ללא סוכר).

 

צריכת חלבונים במטופלי דיאליזה

 

חלבונים מהווים את אחד משלושת אבות המזון, וחשובים ביותר להתפתחות האדם ולתפקוד תקין של התאים, הרקמות ואיברי הגוף. חלבונים מסייעים לתחזוקה השוטפת של הגוף ולטיפול בסיבוכים שונים, לרבות ריפוי פצעים, חיזוק מערכת החיסון והתמודדות עם מחלות. עם זאת, חלבונים מתפרקים בגוף ל'אוראה' שזורמת במחזור הדם ומצטברת בנוזל הדם של אנשים עם אי ספיקת כליות – מה שעלול לגרום לבחילות ותחושת תחלואה. לכן, לאחר אבחון במחלה מומלץ לרוב להפחית בצריכתם, ומותאמת דיאטה דלת חלבונים, ויש אף עדויות כי דיאטה זו עשויה לדחות את מועד תחילת הדיאליזה.

 

עם זאת, לאחר תחילת טיפולי דיאליזה מומלץ דווקא להגדיל את צריכת החלבונים – עקב החלבונים שאובדים בתהליך הדיאליזה שכמותם נאמדת בכ-14-8 גרם חלבון.

 

למטופלי דיאליזה מומלץ להעדיף מזונות עם חלבונים באיכות גבוהה – כלומר חלבונים עם זמינות ביולוגית גבוהה שהגוף יודע לנצלם לבניית שרירים. חלבונים אלה לרוב מייצרים בתהליך הפירוק פחות אוראה. לכל מטופל נהוג להתאים אישית כמות חלבון יומית מומלצת בהתאם

 

המקורות התזונתיים לחלבונים איכותיים כוללים מזונות שמקורם מן החי, לרבות בשר, עוף, דגים וביצים. לצמחונים מומלץ על מזונות חלופיים עשירים בחלבונים, ובייחוד סויה וקטניות.

 

גם מוצרי חלב מהווים מקור טוב לחלבונים וכן לסידן – אם כי חלב מכיל גם זרחן, שבצריכה עודפת עלול להיות מסוכן למטופלי דיאליזה רבים, כפי שיוסבר בהמשך, ובמקרים של נטייה לעודף זרחן יש להגביל את צריכתו.

 

כמו כן, מומלץ להימנע מבשר, עוף ודגים מעובדים שבדרך כלל מכילים כמויות גבוהות של זרחן ונתרן (מלח בישול), כגון נקניקיות, שניצלים מוכנים ובשר משומר.

 

מינרלים שיש להמעיט בצריכתם

 

למטופלי דיאליזה מומלץ להימנע ממזונות ומשקאות עתירי מינרלים שהצטברותם בדם עשויה להיות מסוכנת:

 

אשלגן

 

אשלגן הוא מינרל המסייע לתפקודם התקין של מערכות העצבים והשרירים בגוף ואחראי גם לקצב פעימות הלב. כליות בריאות מאפשרות לשמר רמה רצויה של אשלגן בדם.  

 

בין טיפולי דיאליזה – צריכת מזונות שמכילים אשלגן עלולה להוביל להצטברות ריכוזים עודפים של אשלגן בדם ולפגוע כך בקצב הלב, עד כדי סיכון לדום לב ולמוות.

 

רמות גבוהות אשלגן בדם לרוב לא מלוות בתחילה בתסמינים כלשהם. אחת לחודש נדרשים מטופלי דיאליזה לעבור בדיקת דם לרמות האשלגן.

 

למטופלים יומלץ להגביל את כמות האשלגן, כשההגבלה חמורה יותר למטופלים שמאובחנים בבדיקות עם נטייה לסבול מרמות גבוהות של אשלגן.

 

מקורות האשלגן העיקריים בתזונה הם פירות וירקות. לכן, למטופלי דיאליזה מותר לצרוך פירות וירקות באופן מבוקר בלבד, תוך הקפדה על כמויות ובתיאום עם המלצות הדיאטנים.

 

פירות וירקות עם תכולת אשלגן נמוכה, המומלצים יותר לאכילה, כוללים תפוח עץ, אבטיח, אגס, אשכולית, בצל יבש, חצילים, כרוב מבושל, כרובית, מלפפון, פלפל ירוק, קולרבי וקישוא מבושל.

 

הגבלה הדוקה יותר נדרשת לגבי פירות וירקות עם תכולת אשלגן בינונית, לרבות קלמנטינות, תפוזים, תות שדה, שזיפים, מנגו, מלון, אפרסמון, אננס וליצ'י וכן אפונה, בטטה, גזר, חסה, כרוב, סלק, סלרי, צנוניות, שעועית ירוקה ולבנה ותירס.

 

והגבלות חמורות במיוחד ניתנות לגבי פירות וירקות עם תכולת אשלגן גבוהה: אבוקדו, אפרסק, נקטרינה, בננה, משמש, ענבים, ערמונים, צימוקים, רימון, תמרים ותאנה, כל סוגי הפירות היבשים וכן עגבניות, עדשים, פטריות, תרד, תפוחי אדמה – ובכלל זה גם צ'יפס ושורשי ירקות כגון ג'ינג'ר.

 

מזונות נוספים עתירי אשלגן שמומלץ במקרים רבים להימנע מהם כוללים קפה, שוקולד, אלכוהול, סוכריות טופי, קטשופ, אורז מלא, דגני בוקר מלאים, לחם מלא, פסטה מלאה.

 

מומלץ להעדיף דווקא לחם לבן, אורז לבן ופסטה מקמח רגיל – שנחשבים "פחות בריאים".

 

ניתן להפחית חלק מתכולת האשלגן בירקות באמצעות פעולות בישול למיניהן, למשל להפחית מכמות האשלגן בתפוחי אדמה על ידי ריסוקם בפומפיה, מעיכתם ובישול במים. לפני צליה או טיגון של תפוחי אדמה – כדאי לבשלם כעשר דקות.

 

ככלל, מומלץ לפני בישול ירקות לחתוך לחתיכות קטנות ולהשרות במים כשעה ולבשל בכמות גדולה של מים (לא לאדות ולא להשתמש בסיר לחץ).

 

פירות משומרים מכילים פחות אשלגן מפירות טריים – אך יש לסנן אותם היטב מהסירופ לפני השימוש, בעיקר למטופלי דיאליזה סוכרתיים.

 

מומלץ גם להיוועץ ברופא המטפל לגבי תרופות שעשויות להעלות את רמות האשלגן בגוף באופן מסוכן.

 

מטופלים בדיאליזה צפקית נוטים לעתים לסבול מתופעה הפוכה של מחסור באשלגן, לדברי בן נח, "במקרים פרטניים אלה לא נרצה להעמיס על המטופלים פירות וירקות כי אין בהם חלבונים, ולכן הנטייה להתאים תוסף אשלגן".

 

זרחן

 

זרחן הוא מינרל חיוני לבריאות העצמות. עם זאת, הצטברות עודפת של זרחן בדם מובילה להוצאת סידן העצמות ולפגיעה במבנה העצם, החלשות עצמות, דלדול עצם ואוסטיאופורוזיס – עד כדי שברים בעצמות, וכן עשויה להוביל לכאבי עצמות ומפרקים, ולפגיעה בכלי דם והסתיידויות וכך מעלה את הסיכון לתחלואה קרדיו וסקולארית. בנוסף, כמויות גבוהות מדי של זרחן עלולות לגרום לגירוי עורי וגרד.

 

אחת לחודש עוברים מטופלי דיאליזה בדיקה לרמות הזרחן בדם. רמה תקינה של זרחן בדם עומדת על 2.5 עד 4.5 מ"ג/ד"ל לאנשים בריאים ועל 3.5 עד 5.5 מ"ג/ד"ל למטופלי המודיאליזה.

 

הגבלת כמות הזרחן עשויה להיות מלאכה מורכבת, מאחר ורוב המזונות שמכילים כמויות נדיבות של זרחן מהווים גם מקור חיוני לחלבונים הנדרשים למטופלי דיאליזה.

 

מזונות מעובדים ומתועשים מכילים כמויות גבוהות במיוחד של זרחן, ובכללם שניצלים מוכנים מוקפאים, נגיסי עוף (נאגטס), תערובות מוכנות לאפיה ואינסטנט פודינג, ולכן מהם מומלץ להימנע ככל שניתן.

 

מזונות נוספים שמכילים זרחן שיש להגביל בצריכתם בכפוף להנחיות הדיאטנים כוללים איברים פנימיים בעוף (כמו כבד עוף), נקניקים ופסטרמה, דגים עם עצמות (סרדינים ודגים טחונים עם עצמות כמו גפילטע פיש) ופירות ים, דגני בוקר, לחם מחיטה מלאה, מאפי שמרים, מאפים שמכילים אבקת אפיה, חמאה, שעועית, אפונה, גרעיני חמניות וגרעיני דלעת, אגוזים, בוטנים ופירות יבשים, קולה קקאו ושוקולד, בירה שחורה (מאלט), חלמון ביצה ומוצרי חלב – לרבות גבינות, יוגורט וגלידה.

 

למטופלי דיאליזה מומלצים בעיקר מזונות דלים בזרחן, לרבות פירות וירקות טריים (שאינם מעובדים ואינם מכילים כמויות גבוהות של אשלגן), חלב אורז (לא מועשר), לחם, פסטה ואורז (לא מלאים).

 

בתיאום עם הרופא המטפל, למטופלי דיאליזה רבים גם מומלץ ליטול תרופות מקבוצת 'קושרי זרחה' – תרופות אשר נוטלים בזמן הארוחה שנקשרות לזרחן שמגיע מהמזון ומופרשות בצואה, ומפחיתות את כמות הזרחן שנספג מהמעי לדם בין טיפולי דיאליזה, ובכללן סבלמר (רנוולה), קלציום אצטט, לנטנום קרבונאט (פוסלנול) או סידן קרבונאט.

 

נתרן

 

נתרן – מלח בישול – הוא למעשה מרכיב מרכזי בתרכובות מלחים ומצוי בריכוזים שונים במזונות רבים, ובעיקר במוצרים מתועשים ומעובדים ובבשר, עוף ודגים.

 

מטופלי דיאליזה כבר מורגלים בהגבלת צריכת נתרן עוד בשלבי התקדמות מחלת אי ספיקת כליות, מאחר ואחד מתפקידי הכליה הוא בסינון מלח החוצה מהגוף, ובמצבים של אי ספיקה כלייתית נתרן בכמויות גבוהות מעלה את לחץ הדם ומעלה את הסיכון להידרדרות נוספת של הכליות.

 

במהלך טיפולי דיאליזה, מעבר לסיכון ללחץ דם גבוה, צריכה גבוהה של נתרן מגבירה גם את תחושת הצמא ועלולה להוביל לצריכת כמות גבוהה מדי של נוזלים.

 

ההמלצות הכלליות בתקופת הטיפולים בדיאליזה הן להגבלת צריכת הנתרן עד 2,300 מ"ג ליום (כפית מלח בישול) מכלל המקורות, לרבות מלח שמוסף למזון, ומאחר וחישוב זה קשה ליישום – ככלל מומלץ למטופלי דיאליזה להמעיט בצריכת מזונות מומלחים.

 

כך מומלץ בין השאר להימנע ממזון מתועש ומעובד המכיל כמויות נתרן גבוהות, חטיפים, נקניקים, אבקות מרק, מוצרים משומרים, גבינת קוטג', רטבים עתירי מלח, זיתים, חמוצים ורוטב סויה. חשוב להקפיד לקרוא את הרכיבים התזונתיים על אריזות המזון ולקנות רק מוצרים דלי נתרן-מלח.

 

לדברי בן נח, "ניתן להשתמש בסימונים החדשים על גבי אריזות המזון ולהימנע ממזונות עם כמות גבוהה של נתרן".

 

מזונות דלים בנתרן שמומלצים יותר כוללים פירות וירקות טריים או מוקפאים, אורז ואטריות (נודלס), דגנים מבושלים (ללא תוספת מלח), בשר/ עוף ודגים טריים מבושלים, גבינות דלות שומן ודלות בנתרן, פיצוחים שלא עברו תהליך קלייה, רטבים דלים בנתרן ופופקורן.

 

בשר, עוף ודגים מומלץ לבשל במטבח (ולא לאכול מאריזות מוכנות שמצריכות הפשרה) וניתן להוסיף תבלינים שונים כדי לשפר את הטעם תוך הימנעות מתוספת מלח, לרבות עשבי תיבול למיניהם.

 

כדאי גם להימנע מתחליפי מלח למיניהם, שנוטים להכיל כמות גבוהה מדי של אשלגן שיש כאמור להמעיט בצריכתו.

 

סך הקלוריות

 

לכל מטופל דיאליזה מותאמת באופן אישי צריכת הקלוריות היומית המומלצת בהתאם למאפייני גיל, מין, משקל גוף ותחלואה נלווית. ככלל, לפי המלצות חברה הבינלאומית לתזונה ומטבוליזם של מחלות כליה (ISRNM) למטופלי דיאליזה מומלץ לצרוך 30-25 קלוריות לכל ק"ג משקל גוף ליום.

 

יש להקפיד שלא לצרוך מעט מדי קלוריות – אז המטופל עלול לפרק מסת שריר לצורך אנרגיה ולפתח תת תזונה. לרוב ההמלצה היא להעשרה קלורית על ידי העלאת כמות השומנים והפחמימות בתפריט היומי (למטופלי דיאליזה סוכרתיים מומלצת העשרה באמצעות שומנים), ובמקרים מסוימים אף יומלצו אבקות מועשרות לרבות אבקות חלבון, אבקת פוליקוז ומזון רפואי.

 

למטופלים הסובלים ממשקל עודף יינתנו המלצות אישיות בהתאם למאפייני המטופל. אמנם השמנה מעלה סיכון לתחלואה כרונית, אולם אצל מטופלי דיאליזה ישנם מחקרים שמרמזים כי עודף משקל עשוי להוות גורם מגן מפני סיבוכים – תופעה שמכונה "פרדוקס ההשמנה". מטה אנליזה בנושא שפורסמה בדצמבר 2015 בכתב העת Cardiorenal Medicine מעלה כי משקל נמוך מעלה את הסיכון לתמותה יותר מעודף משקל והשמנה בקרב מטופלים עם אי ספיקת כליות בדרגה 3 ומעלה ובכללם מטופלי דיאליזה.

 

שומנים

 

בדומה לאוכלוסייה הכללית, על מטופלי דיאליזה להמעיט בצריכת שומנים רוויים שעלולים להצטבר בדפנות כלי הדם ולהעלות את הסיכון לטרשת עורקים ולמחלות לב וכלי דם. המלצה זו משמעותית יותר בקרב מטופלי דיאליזה סוכרתיים שמוגבלים בצריכת הפחמימות.

 

שומן מומלץ למטופלי דיאליזה ממקורות חד בלתי רווים, לרבות שמן זית וטחינה (שימו לב - אבוקדו מהווה גם מקור לשומן חד בלתי רווי, אך לרוב אינו מומלץ מאחר והוא עשיר באשלגן).

 

ממתקים

 

דברי מתיקה כגון סוכריות, דבש וריבה מספקים לגוף כמות נאה של קלוריות ואנרגיה מבלי לצרוך שומנים ורכיבים שיש להמעיט בצריכתם, ולכן למטופלי דיאליזה הם מותרים לרוב לשימוש, בכפוף להיוועצות עם הדיאטנים. בשוקולד מומלץ לרוב המטופלים להמעיט עקב תכולה גבוהה של אשלגן וזרחן.

 

על מטופלי דיאליזה סוכרתיים להמעיט בצריכת ממתקים, בהיוועצות עם דיאטנים.

 

תוספי תזונה

 

מעבר לצורך בהגבלת צריכתם של מינרלים מסוימים, טיפולי דיאליזה מסלקים מהגוף גם כמויות של ויטמינים ומינרלים נוספים, ולכן למטופלי דיאליזה רבים יומלץ על צריכת תוספי תזונה כדי להימנע מתת תזונה.

 

למטופלי דיאליזה חשוב שלא לרכוש תוספי תזונה באופן עצמאי, ובייחוד מולטי ויטמינים שעשויים להכיל גם מינרלים שמסוכנים בצריכה עודפת כגון אשלגן וזרחן, כפי שפורט, וכן ישנם ויטמינים שאינם מומלצים בתוסף, למשל ויטמין A.

 

כדאי להיוועץ גם תזונאית/דיאטנית לפני כל החלטה על צריכת תוסף תזונה, לרבות מזונות פרהביוטיים ופרוביוטיים.

 

ויטמיני B

 

 לרבים ממטופלי הדיאליזה יומלץ על תוסף ויטמין B קומפלקס ועל חומצה פולית (ויטמין B9) אשר לרוב רמתם יורדת משמעותית במהלך טיפול הדיאליזה.

 

סידן

 

מטופלי דיאליזה נדרשים לאספקה סדירה של סידן למניעת מחלות עצם, בין השאר בצריכת מוצרי חלב, אך מאחר ואלה מכילים תכולה גבוהה של אשלגן וזרחן, במצבים שמאובחנים עם חוסרים – יומלץ על תוסף סידן, ולעתים בשילוב ויטמין D.

 

ברזל

 

מטופלי דיאליזה רבים סובלים מחוסר בברזל, ולרוב יטופלו על ידי רופאים בהזרקת ההורמון אריתרופואטין ובברזל בעירוי תוך ורידי.

 

ארוחה במהלך טיפול הדיאליזה

 

מטופלי דיאליזה נדרשים לאכול גם במהלך טיפול הדיאליזה עצמו ארוחה שמכילה חלבון ומבוססת על ההמלצות התזונתיות הכלליות. לפי הנחיות משרד הבריאות, על ארוחה זו לכלול עד 500 קלוריות ולא פחות מ-400 קלוריות, כשכמות החלבונים תהווה עד 20% מהקלוריות, ועם רמות מוגבלות של אשלגן, זרחן ונתרן.

 

אכילה במסעדות

 

אכילה במסעדות לרוב פחות מפוקחת בהשוואה לאכילה בבית, מאחר וקשה לדעת מהי תכולת המנה המוגשת. לכן למטופלי דיאליזה נדרש להקפיד על כללים שונים בהליכה למסעדות:

 

  • לנסות ולהימנע מאכילה במסעדות שמכינות מזון מהיר אשר לרוב עתיר במלח.
  • לבקש מהמלצר להכין את המנה ללא תוספת מלח. מומלץ להעדיף מנות דלות מלח.
  • לברר מה מרכיבי המנה, ולהימנע ממנות המכילות מרכיבים אסורים בהתאם לתפריט האישי שהותאם למטופל.
  • לבקש להגיש את הרטבים בצד המנה שמכילים כמות גבוהה של חלבון, ולהמעיט בצריכתם.
  • להימנע משתיית מרקים.
  • במידה ואוכלים במסעדה – לתכנן זאת מראש ולהגביל את צריכת המזון ביתר שעות היום.

 

צמחונות במטופלי דיאליזה

 

מאחר והדגש בתזונה למטופלי דיאליזה הוא על צריכת חלבונים שמקורם מן החי, הדבר מציב אתגר מיוחד בפני מטופלים צמחונים.

 

למטופלים אלה יותאמו לרוב כמויות גבוהות של סויה וקטניות כמקורות לחלבון, וכן עליהם לבצע מעקבים תכופים יותר לרמות האשלגן בדם ועל רקע נטייה מוגברת לצריכת פירות וירקות שמכילים אשלגן – לעתים יותאם להם טיפול תרופתי להורדת רמות האשלגן בדם, על פי הצורך.

 

 

*דרור בן נח הוא דיאטן המכון הנפרולוגי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ורכז תחום תזונה ונפרולוגיה במכבי שירותי בריאות

 

עדכון אחרון: אוקטובר 2020

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: