שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

תפארת.

תפארת.

חבר קהילה
הצטרפתי ב־ 29/08/20

קצת על עצמי

הפרעת אישיות גבולית
ומאניה דיפרסיה סוג 2

דיכאון ומצבים של ""אפ אנד דאו" כל חיי, אימפולסיביות מובנית באופיי. לפני 5 שנים התחלתי ציפרלקס בגלל דיכאון קשה.

לפני שנה וחצי התהפכו חיי, הייתי בדאון, קישרתי ליום הולדת 30... היו מחשבות ורצון למות. בסוף הפתעתי גם את עצמי בדרך בה עשיתי אתזה. ניסו לעזור לי כמה ימים עד שלא יכולתי לשאת אתזה והתאשפזתי. 5 שבועות בהם טענתי שיש לי מאניה דפרסיה ותמיד סבלתי מעליות וירידות. הפסיכיאטר אמר שזה דיכאון והפרעת אישיות גבולית, השתחררתי עם מייצבי מצב רוח ונוגדי דיכאון.
אחרי 5 חודשים חטפתי שיגעון לדברי. הרגשתי אריה בכלוב לא עצמתי עין הסתובבתי סהרורית. לא היו לי פסיכוזות, לא מחשבות גדלות ולא הייתי מנותקת מהעולם... אבל אמרו לי שזה מאניה (מצד אחד שמחתי. סוג של אמרתי לכם, מצד שני... קראתי הרבה וזה לא עונה על הקריטריונים של מאניה) אהה ואת האישיות גבולית השאירו לי כל הזמן...
אז יש הגדרות ויש כל הזמן סימני שאלה...
מנסתם לאט לאט נכיר ואשתף עוד...

תפארת.
עבר בסך הכל שבוע, אני לא מרגישה שינוי בחרדות )מילא( אבל לא רגועה בעליל! אי שקט נוראי!!! פשוט סובלת. וחסרת סבלנות כי אני לא חושבת שנוגד דיכאון יכול להרגיע אי שקט! לכן נראה לי דבילי לחכות חודש כדי לאמר לא עוזר לרגעים אני מרגישה שאני על הקצה, שבא לי להרים ידיים. אבל אחכ זה עובר ונשאר רק התסכול ותחושת חוסר אונים. אין לי סבלנות ולא מקובל עלי לקחת כל יום קלונקס עד שיתחיל להשפיע (אחרי כמה ימים שהצלחתי להתגבר נשברתי ולקחתי חצי. לא מרגישה שעזר :-| ) מרגישה הצילו מחר מתכוונת לדבר עם הפסיכיאטר בתקווה שיהיה לו מענה בשהילי שהוא
  • User Avatar
    7 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
התחלתי תרופה חדשה(פרוזאק) לפני כמה ימים, כתוספת לקיימת(סרקוול, בהעלת מינון מ250 ל300) לא הפסקתי שום תרופה אחרת, ומאתמול אני מרגישה כמו תסמיני גמילה )מכירה אתזה מהימים שהייתי לוקחת ציפרלקס, הרגשה כזו מוזרה במוח שהזכירה לי ש3 ימים לא לקחתי כדור...( אבל עיכשיו זה הפוך. אני כן לוקחת חוץ מזה כל השאר כרגיל (החוסר שקט לא השתנה( יכול להיות שזה תסמונת סרוטונין? זה כאילו משהו חסר במוח )אני לא מעשנת, אבל במצבים כאלו היה עוזר לי להיות בסביבת מעשנים( האם זה קריטי? יכול להיות סימן להתקרבות התפתחות מאניה? )אני מאובחנת עם מניה דפרסיה סוג2
  • User Avatar
    1 תגובה

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
לא רגועה. התחלתי את הטיפול החדש, הסערה / התקף שחוויתי לפני יומיים נרגע. אבל לא השתנה כלום, עדיין אני בחוסר שקט... לא חושבת שזה משהו שהפרוזאק ישנה )הוא יכול לעזור לי רק לחרדות... ולדפרסיה שאני לא נמצאת בה כרגע( זה סבל. אם היו ימים שהחוסר שקט גרם לי לזוז, בימים האחרונים הוא מציף ואני לא מצליחה להתרכז אז סתם בעבודה לא ממש יעילה, ובבית במיטה. חוסר שקט אבל לא זז. לא מתפקדת )אל תגידו לי פעילות גופנית כי זה ממריץ אותי מידי ואחכ קשה להרגע( חשבתי לצאת מחר עם הילדים לטייל, לסוע לאנשהו, אבל אין לי סבלנות לשבת ולהתקע בפקקים... ואם אקח על הב
  • User Avatar
    2 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
זהו. נמאס לי. אני מיואשת. לא בא לי לחכות חודש עד שאפשר יהיה לראות אם התרופות עוזרות )או שבכלל פשוט ההתקף דעך לו( מרגישה גרוע שבגרועים אין לי אפס חשק לחיות. אבל יש פה ילדים שצריכים עכשיו לאכול. חילטרתיתלהם משהו והם די מסכנים. רחמנות... מחר נפגשת עם הפסיכולוגית אבל אני מיואשתתתת יופי לי. יכולה לקחת עדור שינה ולעבור את השעות האלה עד הבוקר, אבל נמאס לי מהבריחה הזו! איזה מין חיים אלו?
  • User Avatar
    12 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
אני באי שקט לא נחמד בעליל. בעבודה וקשה לי! יום ראשון נפגשת איתו. מחזיקה בזה כמו קרש הצלה, כאילו ויש אצלו איזה מפתח קסם עבורי... מנסה להפנים שלא. קיבלתי אתזה שאצטרך לחזור ליותר תרופות, קשה לי עם הידיעה שזה עוד ניסוי ותהייה וטעיה ועוד השמנה ועוד תופעות לוואי כשלא בטוח שמשהו בכלל יעזור, ואולי אני באי שקט אבל לא בדיכאון. רק שבשביל לייצב אתזה אקבל משהו שיפיל אותי לדיכאון. לא יודעת מה עדיף. ככה אני ממש לא רגועה, בדיכאון לפחות אני לא "מרגישה"... יש רגעים נוראייים ממש, אבל אני לא רואה טעם להקדים את הפגישה איתו... לא יודעת מה זה יעזו
  • User Avatar
    3 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
מעתיקה לפה אולי כאן תהיה התייחסות... )כתבתי במקום אחר ולא היה מענה...) רקע: מאובחנת עם מניה דיפרסיה, הייתי בדיכאון עמוק תקופה ארוכה, כחלק מאובן החיות הפסקתי את הטיפול הצרופתי במטרה להפגע- בפועל אני מאז מרגישה הכי טוב שהיה לי מאז הנפילה הרצינית והאשפוז וכו לפני שנתיים. היו ימים שהייתי בחוסר שקט אז הלכתי לפסיכיאטר, החלטנו על מעקב יותר צפוף וחבל סתם להתחיל כדורים חדשים (כשמוכח שהקודמים לא היו יעילים מספיק..) תכלס, האי שקט והפעלתנות הגיעה בזמן מטעה עם ההכנות של ערב חג וחגיגות חול המועד וכו'... אמורה להפגש איתו סוף שבוע הבא אבל עשית
  • User Avatar
    8 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
רקע: מאובחנת עם מניה דיפרסיה, הייתי בדיכאון עמוק תקופה ארוכה, כחלק מאובן החיות הפסקתי את הטיפול הצרופתי במטרה להפגע- בפועל אני מאז מרגישה הכי טוב שהיה לי מאז הנפילה הרצינית והאשפוז וכו לפני שנתיים. היו ימים שהייתי בחוסר שקט אז הלכתי לפסיכיאטר, החלטנו על מעקב יותר צפוף וחבל סתם להתחיל כדורים חדשים (כשמוכח שהקודמים לא היו יעילים מספיק..) תכלס, האי שקט והפעלתנות הגיעה בזמן מטעה עם ההכנות של ערב חג וחגיגות חול המועד וכו'... אמורה להפגש איתו סוף שבוע הבא אבל עשיתי לעצמי רגע סטופ. אני מגיעה עייפה ללילה, אבל עדיין צריכה את הדלונקס שיע
  • User Avatar
    5 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
האמת שאני מאד מבולבלת!! לוקחת דפלפט, למיקטל וסרקוול. מתישהו הלמקטל עשה לי טעם נוראי אז הפחתתי אותו... ואז גם את הדפלפט )הייתי לוקחת את שתיהם ביחד( נשאר לי רק הסרקוול שלוקחת בלילה. האמת נעזרתי קצת בקלונקס ובבונדורמין השבוע. בהתחלה עשיתי אתזה סתם מתסכול ועצבים, ועכשיו עבר שבוע וקצת, ואני חושבת שאני סבבה... האמת זה מבלבל! )מחר אמורה להפגש עם הפסיכולןגית שלי. תוהה לעצמי אם לשתף אותה או לחכות עוד שבוע( אז נכון אני לא בהיי... קצת מכווצת, אבל גם שומרת מרחק כדי לא להגיע למצב של שיתוף שמישהו ידע שהפסקתי... אני מצליחה לקום לצאת
  • User Avatar
    16 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
לא יודעת. לפני שבועיים היתה לי נפילה משמעותית בעקבות כמה סיבות מאד ברורות. הרגשתי שאני מאבדת את הטעם לחיות. הבעיה שגם את הטעם )האומץ) למות לקחו ממני. נשארתי עם חיים דפוקים, מציאות בלתי ניתנת לשליטה. המצב שלי כאילו טוב במובנים מסויימים, אבל זה רק מבחוץ. אני מרגישה כמו אדם עם אזיקים שלא יכול לצרוח. כאילו שמו איתי בעלוב מזהב הכי נח שיש.. הרגשתי שממש בא לי לשכב על הרצפה ולצרוח כמו ילד קטן ולרקוע ברגליים. הבעיה הגדולה שזה לא יעזור. זה דברים שאי אפשר לשנות אותם (סביב החיים שלי, העבודה ועוד( הבנתי שאלו הם חיי, אולי קצת השלמתי עם זה..וה
  • User Avatar
    7 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
אני מיואשת. לקחתי כ8 חודשים ליתיום ואף פעם לא הייתי מעבר להמינימום הנדרש בשביל שהתרופה תהיה פעילה. בגלל שהיו גם בעיות בבלוטת התריס החליפו לי לדפלפט )במאי. לפני 7 חודשים( וגם זה. היום בדקתי שוב. לא גבולי, מתחת... הרבה מתחת. ואני גם לא מרגישה טוב לא מפליא בכלל. מה זה לא מרגישה טוב? לא מרגישה. קצת מרגישה מנותקת מהחיים. ךא רע לי, לא טוב לי, לא שחור. בהתחלה היה יאוש. כשהבנתי שאין לי מה לעשות פשוט התנץקתי. אני מתפקדת... חיה את החיים. מצד אחד רואה את הסוף שלי ממש קרוב ומצד שני גם רואה דברים לטווח ארוך. לא. אני לא בעניין לפגוע בעצמי.
  • User Avatar
    7 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
תפארת.
אני מרגישה צורך לצאת להליכה. פעם קודמת שזה קרה אחרי 3 ימים זה הסתיים באשפוז. זה ממש עינוי בשבילי לא לצאת. מרגישה בכלוב. אבל אולי אם לא אתן לזה להתפרץ זה יעזור? שבוע שעבר חטפתי התקף חרדה בעבודה, אבל בגלל שישבו מלא אנשים במסדרון ליד המשרד לא יכולתי לצאת, קצת בכיתי אבל בסוף יחסית נרגעתי. אני רועדת נשימות קצרות וממש מתלבטת מה לעשות. אין לי מישהו שמבין שאוכל להתייעץ הלוואי שפה ידעו
  • User Avatar
    11 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק