אם תשאלו אנשים משותקים, היכולת להשתמש בשירותים כמו "פעם" היא עבור רבים משמעותית יותר מהיכולת להזיז יד או רגל. שיחזור תפקוד תקין של שלפוחית השתן ימנע "תאונות" מביכות, שימוש בקטטרים למיניהם, תפחית עלויות טיפול ואשפוז בעקבות זיהומים קשים, ולעיתים אף קטלניים.

אצל אנשים משותקים, פגיעה בחוט השדרה גורמת לנתק בין חלקי הגוף השונים. כך למשל, קיים נתק בין המוח לבין שלפוחית השתן ולכן האותות אינם מגיעים. עלול להיווצר מצב שבו שלפוחית השתן מתמלאת, אך כיוון שהאותות אינם מגיעים, הגוף מגיב בצורה המתבטאת בקוצר נשימה, עלייה בלחץ הדם וירידה בקצב הלב עד כדי סכנת חיים. מאידך, נוכחות קטטרים שונים בשלפוחית השתן מעלים סיכון לזיהום שעלול להידרדר לאי ספיקת כליות.

חוקרים מאוניברסיטת קליבלנד, אוהיו, עשו עוד צעד לקראת מה שמסתמן כפתרון לבעיה. צוות המדענים הצליח לגדל עצבים בחולדות שאצלן חוט השדרה נחתך לחלוטין וזאת בעצם הפגיעה החמורה ביותר בחוט השדרה. "מסע" גידול בעצבים נמשך חודשים ובמהלכו נעזרו גם בכימיקלים מעודדי צמיחה ומונעי היווצרות צלקת.

התהליך, בו נלקחו עצבים מאזור החזה של החולדות והושתלו באזור הפגיעה בחוט השדרה לא נועד לשחזר קשרים מורכבים כמו אלה הנדרשים להליכה. צוות החוקרים החליט להתמקד בדבר בר השגה שישפר את איכות חייהם של אנשים משותקים במקום "הגביע הקדוש והחמקמק" של הליכה.

לפני שהמדענים יוכלו לנסות לתקן את שלפוחית השתן אצל בני אדם, הם חייבים להראות שהשיטה יכולה לגדל מחדש עצבים על פני מרחקים ארוכים יותר בבעלי חיים גדולים יותר מחולדות. כמו כן, אתגר נוסף הניצב בפני צוות החוקרים הוא להראות כי הסיבים יכולים להתגבר על המכשולים של הצטלקות ישנה בחוט השדרה ולא רק בפגיעות "טריות".   

איך התבצע המחקר?

ראשית, תחת הרדמה, חוטי השדרה של החולדות נקטעו בגובה בית החזה. הפגיעה בחוט השדרה הייתה שלמה כדי שאם תהיה הצלחה בשחזור תפקוד שלפוחית, החוקרים ידעו כי זה בזכות הניתוח ולא בגלל חיבור שרירותי שנשאר בין מקטעי העצב.

השלב הבא כלל בניית השתל. השתל כלל 18-21 קצות עצבים היקפיים שנלקחו מבית החזה של החולדה ושימשו כתעלה לגדילה מחודשת של העצבים. כל סיב בודד הודבק לקצה חוט השדרה החתוך באמצעות טיפה של דבק פיברין טבעי ביחד עם חומר מעודד צמיחה. במקום הפגיעה בחוט השדרה הוזרק גם חומר שמונע הצטלקות.

כעבור פרק זמן של 3-6 חודשים נצפה שיפור ניכר בתפקוד השלפוחית אצל חולדות שעברו את התהליך לעומת קבוצת ביקורת שלא עברה שום תהליך התערבות.

חולדות הניסוי חזרו להשתין לעתים קרובות יותר ובכמויות קטנות יותר (מה שמעיד על כך שלא הייתה מלאות יתר של השלפוחית).כמו כן, שרירי הסוגר שלהם חזרו לתפקוד כמעט תקין. כאשר המדענים בחנו את תהליך הריפוי בחוט השדרה נראה היה כי רק כמה מאות סיבי העצב התחדשו והתחברו מחדש. אלה היו עצבים שמקורם בגזע המוח והם אלה שאחראים על השליטה בשלפוחית השתן ותנועות רפלקסיביות ולא על תנועות מדויקות כמו הליכה או נגינה על פסנתר. עדיין לא ברור מדוע הייתה צמיחה "סלקטיבית" של העצבים.

השלב הבא של החוקרים הוא לבדוק האם שיטת העבודה שלהם תועיל גם בפגיעות ישנות, בהן קיימים הצטלקויות ומכשולים אחרים.
 

The Journal of Neuroscience,2013,32(28),10591-10606