מחקר: כך תרופות לטיפול בהשמנה עשויות לסייע למפרקים
מחקר מצא כי התרופות הפופולאריות לטיפול בהשמנה מקבוצת האנלוגים להורמון GLP-1 עשויות לסייע בטיפול בניוון מפרקים – ולא רק בזכות הירידה במשקל
השמנה נקשרת במחקרים רבים למחלות מפרקים, ובין השאר תוארו בעבודות ההשפעות של משקל עודף על התפתחות מחלת מפרקים ניוונית – אוסטאוארתריטיס. המדובר במחלת מפרקים נפוצה המאופיינת בניוון, שחיקה והרס של רקמות הסחוסים המגנים על קצוות העצמות בגוף, אשר מתפתחים עם הזמן ומסיבות שונות, בין השאר כחלק מתהליכים של הזדקנות. המחלה עלולה לפגוע בכל מפרק בגוף ובמיוחד במפרקי הברכיים, הירכיים, הידיים, עמוד השדרה והאגן. שכיחותה נאמדת במחקרים בכ-10% מהגברים ו-13% מהנשים מעל גיל 60.
מטה אנליזה של חוקרים מסין שפורסמה בדצמבר 2015 בכתב העת BMJ Open, מצאה כי עודף משקל מעלה פי 2.45 והשמנת יתר מעלה פי 4.55 את הסיכון למחלת מפרקים ניוונית של הברך. ההסבר הפיזיולוגי פשוט: עודף משקל מהווה מעמסה נוספת על מפרקי הגוף ועלול להפעיל לחץ מוגבר על מפרקי הירכיים והברכיים ולהוביל לשינויים ניווניים. כמו כן, חלבונים-ציטוקינים שנוצרים ברקמות שומן עודפות גורמים לדלקתיות מוגברת במפרקים וסביבם, ועלולים להאיץ תהליכים של ניוון מפרקים.
לצד הקשר בין השמנה לניוון מפרקים – חוקרים מסין ביקשו לאחרונה לבחון האם התרופות החדשות שצברו פופולאריות בטיפול בהשמנה – התרופות מקבוצת האנלוגים ל-GLP-1, עשויים להשפיע לטובה על ניוון מפרקים. תרופות אלה פותחו במקור לסוכרת, והוכח כי הן משפיעות על איזון רמות הסוכר בדם, ובהמשך התגלה כי הן מפחיתות תחושות רעב וכך תורמות להורדה משמעותית במשקל עודף. כעת מצאו החוקרים מסין כי סמגלוטיד, חומר פעיל בתרופות לטיפול בהשמנה (אוזמפיק, ריבלסוס) ובסוכרת (ווגובי) מקבוצת תרופות ה-GLP-1, עשוי להאט שחיקת המפרקים – ולא רק בזכות הירידה במשקל.
ירידה בנזק לסחוס
המחקר החדש נערך במכרסמים, בתאי סחוס בתנאי מעבדה וכן בבני אדם עם השמנה ואוסטיאוארתריטיס בברך במסגרת ניסוי פיילוט קטן.
החוקרים ממכוני הטכנולוגיה המתקדמת של שנג׳ן בסין והאקדמיה הסינית למדעים, בשיתוף חוקרים מבתי חולים מובילים במדינה בתחום האורתופדיה, בחנו בשלב הראשון את הנושא בעכברים. הם יצרו מודל של “עכברים שמנים עם אוסטיאוארתריטיס” על ידי האכלתם בתזונה עתירת שומן עד שהעכברים עלו משמעותית במשקל, ואז ביצעו ניתוח בברך שגורם לחוסר יציבות במיניסקוס ולשחיקה מואצת של הסחוס. ארבעה שבועות לאחר הניתוח – כלומר בשלב שבו כבר יש גם השמנה וגם נזק מפרקי – העכברים קיבלו אחת לשבוע זריקות סמגלוטיד – תרופה לטיפול בהשמנה וסוכרת מקבוצת אנלוגים להורמון GLP-1.
כדי לוודא שהשפעות התרופה אינן נובעות רק מירידה באכילה ובמשקל, החוקרים הוסיפו קבוצת ביקורת מיוחדת: עכברים שלא קיבלו סמגלוטיד, אך כמות האוכל שלהם הותאמה לכמות שאכלו העכברים שטופלו בתרופה. כך ניתן להפריד בין “הרזיה” לבין השפעה ביולוגית ישירה יותר.
בעכברים האלה בחנו החוקרים את כל המדדים הקלאסיים של אוסטיאוארתריטיס: עד כמה הסחוס נשחק, האם נוצרו זיזי עצם (“אוסטאופיטים”), כמה חמורה הדלקת בקרום המפרק ועד כמה העכברים מראים סימנים של כאב.
הממצאים הראו שסמגלוטיד האט את התקדמות המחלה במפרק, הפחית את הנזק לסחוס ולרקמות הסובבות ושיפר את מדדי הכאב. חשוב לא פחות: חלק מההשפעה הזו נראתה גם כששלטו בהבדלים בצריכת המזון ובמשקל, מה שמרמז שהתרופה עושה משהו “טוב” למפרק עצמו, מעבר לדיאטה.
אנרגיה יציבה
בניסיון להבין את המנגנון, בשלב הבא עברו החוקרים למעבדה. הם בדקו תאי סחוס בתרביות תאים, וגם השתמשו בעכברים מהונדסים גנטית, שבהם חסר הקולטן ל‑GLP‑1 או רכיב מרכזי במסלול האנזים AMPK.
מהניסויים האלה עלתה תמונה ברורה יותר: סמגלוטיד עוזר לתאי הסחוס לאזן מחדש את ייצור האנרגיה שלהם בין פירוק סוכר מהיר (גליקוליזה) לבין “מפעל האנרגיה” במיטוכונדריה (זרחון חמצוני), דרך הפעלה של מסלול הנקרא AMPK‑PFKFB3. כך מקבלים התאים אספקת אנרגיה יציבה יותר, שמאפשרת להם לשרוד ולתקן את עצמם בתנאים של עומס ודלקתיות במפרק.
מעודדים מהתוצאות בעכברים ובמעבדה, עברו החוקרים לשלב שלישי בו הם בחנו היתכנות בבני אדם בניסוי ראשוני וקטן. למחקר גויסו מטופלים עם השמנה ואוסטיאוארתריטיס בברך, שחלקם טופלו בסמגלוטיד ואלו הושוו לקבוצת ביקורת. כאן התמקדו בשני סוגי תוצאות: מדדים של פירוק הסחוס (למשל סמנים ביולוגיים או מדדי נזק ברקמה) ומדדים של תפקוד המפרק – כאב, נוקשות ויכולת תנועה. גם בשלב הזה נמצא שבקבוצת המטופלים בסמגלוטיד חלה ירידה משמעותית יותר בפירוק הסחוס ושיפור בתפקוד הברך לעומת נבדקי הביקורת.
המחקר נתמך בין השאר על ידי האגודה הלאומית למדעי הטבע של סין (NFSC) והתוכנית לתמיכה במחקרים רפואיים במחוז שנזן, וממצאיו פורסמו במארס 2026 בכתב העת Cell Metabolism.
פחות משקל, פחות כאב
המחקר הסיני מעלה את האפשרות שסמגלוטיד עשוי להאט את התקדמות של מחלת מפרקים ניוונית בברך אצל אנשים עם השמנה, לא רק משום שהוא עוזר לרדת במשקל, אלא כי הוא מסייע בשיקום רקמת המפרק. ממצאים אלה מתיישבים עם ממצאי מחקר שפורסם באוקטובר 2024 בכתב העת New England Journal of Medicine, בו נמצא שאנשים עם השמנה ומחלת מפרקים ניוונית של הברך שטופלו בתרופה סמגלוטיד מקבוצת GLP-1 בזריקה פעם בשבוע, והקפידו על אורח חיים בריא הכולל שינויים בתזונה ופעילות גופנית סדירה, השיגו כעבור מעל לשנה (68 שבועות) ירידה גדולה יותר במשקל, והשילו 13.7% ממשקל גופם, בהשוואה לנבדקים שקיבלו תרופת דמה (פלסבו) ושינויים באורח החיים בלבד והורידו 3.2% ממשקלם בלבד. המטופלים בסמגלוטיד גם הציגו הפחתה גדולה כמעט פי שניים בתחושות כאב שהוערך באמצעות שאלונים.
יש לציין כי התרופות מקבוצת האנלוגים להורמון GLP-1 אינן מאושרות כיום בהתוויה ייעודית לטיפול בשחיקת מפרקים, ונדרשים מחקרים נוספים לפני שניתן יהיה לקבוע בוודאות שתרופות לטיפול בהשמנה מסייעות למפרקים מעבר להשפעות של ירידה במשקל, ופועלות במנגנונים ישירים לשיקום סביבת הסחוס. עם זאת, בינתיים ייתכן ומי שמשתמש בתרופות מהקבוצה לטיפול בהשמנה, סוכרת או מחלות לב, עשוי לזכות גם בהטבה נוספת: הגנה על מפרקים.
בשנים האחרונות מזוהות התרופות לטיפול בהשמנה מקבוצת GLP-1 עם יתרונות בריאותיים רבים מעבר להורדת המשקל ואף מעבר לאיזון רמות הסוכר בדם – שהיה המטרה העיקרית בעטיה פותחו תרופות אלה. בין השאר, לאחרונה נמצא כי תרופות אלה משפרות את תפקוד הלב, והחומר הפעיל סמגלוטיד אף אושר במארס 2024 על ידי מנהל התרופות האמרקאי (ה-FDA) כטיפול תרופתי ייעודי למטופלים בוגרים עם מחלה לבבית בשילוב עודף משקל או השמנת יתר – להפחתת הסיכון לתמותה קרדיו וסקולארית, בין השאר מהתקף לב ושבץ מוחי. כמו כן, התרופות הוכיחו יעילות בטיפול בכבד שומני – מצב רפואי מסוכן שעד כה לא זוהה טיפול יעיל עבורו, וכן תורמות לשיפור תפקוד הכליות, מגנות מפני דום נשימה בשינה, מסייעות למתמודדים עם התמכרות לאלכוהול ואף זוהו במחקרים ביתרונות רפואיים למתמודדים עם מחלות נוירולוגיות דגנריטיביות כמו אלצהיימר.
