השמנה מעלה את הסיכון לדמנציה וסקולרית
מחקר חדש מדגים כיצד אנשים עם מדד השמנה גבוה מצויים בסיכון מוגבר לפתח דמנציה וסקולרית. הגורם המרכזי שמקשר בין התופעות: לחץ דם גבוה
מחקרים רבים מהשנים האחרונים קושרים בין השמנה, על היקפיה גדלים במדינות המערב, לבין סיכון מוגבר להתפתחות מחלות דמנציה המתבטאות בפגיעה קוגניטיבית. כך, מטה אנליזה של חוקרים מסין, שפורסמה באוגוסט 2020, מצאה כי השמנת יתר מעלה ב-31% את הסיכון לירידה קוגניטיבית ודמנציה, אם כי הסיכון תועד גם בקרב מי שמתמודדים עם משקל נמוך.
מבין סוגי הדמנציה שנקשרו להשמנה, בשנים האחרונות מתהדק הקשר בין משקל עודף לדמנציה וסקולרית – הסוג הנפוץ השני של מחלות הדמנציה אחרי אלצהיימר, המהווה כ-10% עד 15% ממקרי הדמנציה בעולם, ומתבטא בירידה הדרגתית ביכולות החשיבה, הזיכרון והתפקוד היומיומי על רקע ריבוי אירועי שבץ מוחי ונזק מצטבר לכלי הדם המוחיים לאורך זמן. לפי הערכות, 1% עד 4% מהמבוגרים בגילי 65 ומעלה מתמודדים עם דמנציה וסקולרית והשפעותיה הקשות על התפקוד ותהליכי חשיבה.
לפי מחקרים, דמנציה וסקולרית קשורה לפי מחקרים בקשר חזק לגורמי סיכון למחלות לב, כמו לחץ דם גבוה, סוכרת, עודף שומנים בדם, עישון סיגריות ומשקל עודף. כך, למשל, מטה אנליזה שפורסמה בפברואר 2022 זיהתה קשר לינארי בין עלייה ברמות שומנים מסוג טריגליצרידים וכולסטרול בדם לבין עלייה בסיכון לדמנציה בגיל המבוגר.
כעת מתפרסם מחקר החדש במסגרתו בחנו חוקרים מבריטניה ודנמרק לעומק את טיבו של הקשר בין מדד מסת הגוף BMI לדמנציה, והאם גורמי סיכון מטבוליים מתווכים קשר זה.
הגורם המתווך
החוקרים מאוניברסיטת בריסטול ובית החולים האוניברסיטאי של קופנהגן ביקשו לבחון את הקשר בין מדד מסת הגוף לדמנציה, ולבדוק האם גורמי סיכון מטבוליים מתווכים קשר זה.
המחקר מבוסס על נתונים שנאספו במחקרי מעקב נרחבים בדנמרק ובריטניה, שנמשכו בחלק מהמדגמים עד 50 שנים.
ניתוח הנתונים בוצע כמטה אנליזה בגישה המכונה 'רנדומיזציה מנדלית' (Mendelian Randomization) – טכניקה חישובית-סטטיסטית שבוחנת נתונים גנטיים ובריאותיים כדי לזהות דפוסי בריאות בקרב אוכלוסיות גדולות. מדובר בניתוח גנטי מיוחד, שמאפשר להפריד בין השפעת משקל הגוף עצמו לבין גורמים מבלבלים אחרים כמו עישון או מצב סוציו־אקונומי. כך ניתן להעריך אם אנשים שנולדו עם נטייה גנטית למשקל גבוה נמצאים יותר בסיכון לדמנציה וסקולרית בהמשך חייהם.
ניתוח הנתונים העלה שעודף משקל והשמנה קשורים באופן סיבתי לעלייה בסיכון לדמנציה על רקע וסקולרי – וזאת גם כשמסתכלים על הנתונים התצפיתיים וגם כשמנתחים אותם גנטית. כל עלייה במדד ההשמנה ביחידת סטיית תקן אחת היה מלווה בעלייה של 63% בסיכון לדמנציה וסקולרית.
החוקרים מצאו בנוסף כי יתר לחץ דם הוא הגורם המתווך המשמעותי בקשר זה – מה שמצביע על הפוטנציאל שבטיפול ביתר לחץ דם אצל המתמודדים עם השמנה, להפחתת הסיכון לדמנציה בעתיד. בעבודה נמצא כי ערכי לחץ הדם הסיסטולי מסבירים 18% מההשפעה הגנטית של השמנה על התפתחות דמנציה וסקולרית, ואילו ערכים של לחץ הדם הדיאסטולי מסבירים 25% מקשר זה.
גורמים נוספים כמו שומנים בדם, סוכר גבוה וסמנים בדם לדלקתיות מוגברת נבדקו אף הם, אך לא זוהו כגורמים מתווכים משמעותיים בקשר בין השמנה לדמנציה וסקולרית. בנוסף, לא נמצא קשר דומה בין השמנה לאלצהיימר – הסוג השכיח ביותר של דמנציה שמתבטא בירידה קוגניטיבית על רקע תהליכים ניווניים והצטברות משקעי חלבונים שונים במוח ברמות חורגות.
המחקר נתמך על ידי מועצת המחקר של אזור בירת דנמרק לצד קרנות מחקר נוספים במדינה, לרבות של איגוד הלב הדני (Hjerteforeningen), וממצאיו מדווחים בגיליון ינואר 2026 של כתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
התערבות מוקדמת
"דמנציה היא מחלה הרסנית המשפיעה כיום על 50 מיליון בני אדם ברחבי העולם, ולמרבה הצער, אפשרויות הטיפול והמניעה מוגבלות", אומרת אמרה בהודעה לעיתונות החוקרת הראשית בעבודה, ד"ר ליב טיביירג נורדסטגורד (Nordestgaard). "המחקר שלנו מדגיש את הפוטנציאל להפחתת הסיכון לדמנציה על רקע וסקולרי באמצעות טיפול במדד השמנה גבוה ו/או ביתר לחץ דם באוכלוסייה״.
פרופ' רות פריקה-שמידט (Frikke-Schhmidt) מאוניברסיטת קופנהגן, המחברת הבכירה, הוסיפה כי "תרופות לירידה במשקל נבחנו לאחרונה לעצירת הידרדרות קוגניטיבית בשלבים מוקדמים של מחלת האלצהיימר, אך ללא השפעה מיטיבה. עם זאת, נותר לבחון האם טיפול תרופתי לירידה במשקל שיחל לפני הופעת תסמינים קוגניטיביים עשוי להגן מפני דמנציה. המחקר שלנו תומך בכך שהתערבות מוקדמת לירידה במשקל עשויה למנוע דמנציה, ובמיוחד דמנציה על רקע וסקולרי". לצד היתרונות הנוספים של תרופות ההרזיה החדשות מקבוצת האנלוגים להורמון GLP-1, תרופות שמפחיתות את תחושת הרעב שפותחו במקור לסוכרת, ולאחרונה התגלו גם ביתרונותיהן להפחתת סיכון למחלות לב, כבד וכליה, הפחתת התמכרות לאלכוהול ועוד, בנובמבר 2025 דווח כי נכשל מחקר שביקש לזהות יתרון טיפולי לתרופות אלה בעיכוב התקדמות מחלת האלצהיימר באוכלוסייה המבוגרת. עם זאת, מחקרים רומזים כי מתן התרופות למטופלים בוגרים שטרם פיתחו דמנציה – עשוי להפחית את הסיכון למחלה. ביולי 2025 דיווחו חוקרים מסין בכתב העת BMJ Open Diabetes Research and Care כי נטילת תרופות מקבוצת GLP-1 מלווה בירידה של 10% בסיכון הכולל לדמנציה וירידה של 12% בסיכון הספציפי לאלצהיימר בקרב המאובחנים עם סוכרת סוג 2, והן משפיעות יותר במניעת אלצהיימר אצל סוכרתיים בהשוואה לתרופה הנפוצה מטפורמין.
