הידרדניטיס סופורטיבה HS

כמוניהידרדניטיס סופורטיבה HSמדריכיםגורמי סיכון להידרדניטיס סופורטיבה

גורמי סיכון להידרדניטיס סופורטיבה

מה גורם להתפתחות הידרדניטיס סופורטיבה? ומי בסיכון מוגבר לפתח את מחלת העור הדלקתית? מדריך

מאת דן אבן
תגובות 0

(איור: ירדן אדר)
(איור: ירדן אדר)

הידרדניטיס סופורטיבה ((HS היא מחלת עור דלקתית כרונית שמתבטאת בנגעים דלקתיים וכואבים מתחת לעור. במקור סברו חוקרים כי המחלה נגרמת על ידי חסימה של בלוטות הזעה מסוג מסוים הקרויות 'בלוטות אפוקריניות' אשר מופעלות החל מגיל ההתבגרות ומפרישות זיעה בעיקר בעת לחץ, פחד והתרגשות ופחות בהשפעה של חום חיצוני, וממוקמות בעיקר בבית השחי והמפשעה ובעלות ריח אופייני עקב סמיכותן לזקיקי השיער. עם זאת, מחקרים חדשים הצביעו על כך שהמחלה מתחילה למעשה בחסימה של זקיקי השיער בשכבת העור באזורי גוף שיש בהם גם ריכוזים גבוהים של בלוטות אפוקריניות, כאשר זקיקי השעיר החסומים לוכדים בתוכם מזהמים המובילים לדלקתיות ובקעים בעור. מחקרים עדיין מנסים להתחקות אחר המנגנונים המובילים לחסימת זקיקי השיער ולהתפתחות הנגעים העוריים.

 

כיום ידוע על מספר גורמים שמעלים את הסיכון להתפתחות הידרדניטיס סופורטיבה:

 

 

גיל

 

נגעי הידרדניטיס סופורטיבה מופיעים לראשונה לרוב לאחר גיל ההתבגרות המינית, ולרוב בגילים צעירים - בעיקר בשנות העשרים או השלושים לחיים. יש תיאורים נדירים ביותר על התפתחות נגעי המחלה אצל ילדים לפני גיל ההתבגרות ומבוגרים מעל גיל 50.

 

מחקר אמריקאי מהמרכז הרפואי מאיו קליניק במינסוטה שבחן 268 מקרים של הידרדניטיס סופורטיבה וממצאיו פורסמו בינואר 2013 בכתב העת Journal of Investigative Dermatology העלה כי שיעורי התחלואה גבוהים בעיקר בין הגילים 20 עד 29 (18.4 למאה אלף) ו-30 עד 39 (14.2 למאה אלף). גיל האבחון הממוצע למחלה עמד על 32.9 שנים, ובמחקר נכללו נבדקים שאובחנו בגילי 9 עד 78 וחצי, אולם מאחר ותסמיני המחלה אינם מוכרים לכלל הרופאים ובציבור הרחב והנגעים מופיעים לעתים באזורי גוף אינטימיים – עבודות רבות מצביעות על עיכוב באבחון המחלה.

 

מין

 

לנשים סיכון גבוה פי 2 עד 3 יותר מאשר לגברים לפתח הידרדניטיס סופורטיבה. לפי אחת הסברות יש קשר בין פעילות משובשת של הורמוני המין – אסטרוגנים ואנדרוגנים – לבין התפתחות המחלה.

 

במחקר ישראלי שפורסם בדצמבר 2017 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה, אשר בחן את כלל המאובחנים עם הידרדניטיס סופורטיבה מבוטחי קופת חולים כללית בשנים 1998 עד 2015, 4,417 במספר, כשני שליש מכלל המאובחנים היו נשים (62.6%), ובמחקר האמריקאי שבוצע במרכז הרפואי מאיו קליניק נשים היוו 70.5% מהמדגם.

 

גורמים גנטיים להידרדניטיס סופורטיבה

 

הידרדניטיס סופורטיבה נגרמת משילוב גורמים גנטיים וסביבתיים. מחקרים ספורים קשרו בין גורמים גנטיים שונים לבין התפתחות הידרדניטיס סופורטיבה ומתועדת נטייה משפחתית לפתח את המחלה, מה שמצביע על כך שהיא עוברת בתורשה מדור לדור.

 

מחקרים מורים כי ל-30% עד 40% מהאנשים שמפתחים הידרדניטיס סופורטיבה יש לפחות קרוב משפחה אחד שסובל מהתסמונת, וייתכן עוד שנתונים אלה חלקיים בלבד, שכן רבים מהסובלים ממצב זה אינם מדווחים על כך לקרוביהם וכמו כן – המחלה לעתים מאובחנת בטעות כתסמונת עורית מסוג אחר.

 

בהיבט הגנטי, הידרדניטיס סופורטיבה עוברת בתורשה בדפוס אוטוזומלי-דומיננטי, כלומר שמספיק עותק אחד של גן בעייתי מאחד ההורים כדי להעביר את המחלה לצאצאים. כשקיים הורה שנושא את הגן הבעייתי, יש סיכויים של 50% שהגן יעבור לצאצא – אם כי זה לא בהכרח יפתח את המחלה ועשוי להיות נשא של הגן הבעייתי בלבד.

 

מספר מוטציות גנטיות ספציפיות נקשרו בעבודות להידרדניטיס סופורטיבה, לרבות בגנים המצויים על גבי כרומוזום מס' 1 ומסומנים באותיות NCSTN, PSEN1 ו-PSENEN. החלבונים שמיוצרים על ידי גנים אלה מהווים חלק מקבוצת חלבונים-אנזימים הקרויה 'גמא סקרטאז' [gamma- (γ-) secretase] שהיא חיונית לצורך העברת אותות כימיים בגוף, ובין השאר 'אות שקע' או 'אות חריץ' אשר חיוני למספר תהליכים ביולוגיים בגוף האדם, לרבות לצורך התבגרות תקינה, לחלוקה של תאי זקיקי השיער ותאי עור נוספים ולתפקוד המערכת החיסונית. מוטציות בגנים אלה משבשות את האותות הכימיים בזקיקי השיער, וההנחה כי הן מעלות את הסיכון לחסימת זקיקי השיער והתפתחות הנגעים הדלקתיים בעור.

 

גורמי סיכון סביבתיים להידרדניטיס סופורטיבה

 

מחקרים שונים זיהו גורמי סיכון סביבתיים שמעלים את הסיכון להתפתחות הידרדניטיס סופורטיבה. בין השאר הוכחה השפעתם של הגורמים הבאים:

 

השמנה

 

השמנה נקשרה הן לעלייה בסיכון להתפתחות המחלה והן לעלייה בדרגת חומרתה במידה והתפתחה. מחקר מצרפת שאמד את שכיחות הידרדניטיס סופורטיבה במדגם של 1,475 נבדקים מצא כי כל עלייה של יחידה אחת במדד ההשמנה BMI מעלה ב-12% את הסיכון למחלה. מחקר מאוניברסיטת קרולינסקה בשבדיה שפורסם באוקטובר 2009 בכתב העתBritish Journal of Dermatology מצא כי השמנה גם קשורה בנגעים חמורים יותר.

 

עישון

 

עישון סיגריות מעלה את הסיכון להתפתחות המחלה. מחקר מגרמניה שפורסם בשנת 1999 בכתב העת Dermatology העלה כי במדגם של 84 אנשים שעברו ניתוחים להידרדניטיס סופורטיבה – רק 4 לא עישנו סיגריות מעולם, והרוב המכריע (88.9%) סווגו כמעשנים בהווה. החוקרים מציינים כי בהבדל מאקנה שהיא לרוב פחות חמורה אצל מעשנים – הידרדניטיס סופורטיבה עשויה להיות מוגדרת כסיבוך של עישון, ועישון לא רק מעלה את הסיכון להתפתחותה אלא גם את דרגת חומרתה. המחקר מצרפת שאמד את שכיחות הידרדניטיס סופורטיבה בקרב 1% מהאוכלוסייה העלה כי עישון סיגריות מעלה פי 4.16 את הסיכון להופעתה.

 

המנגנון הקושר בין עישון למחלה אינו ברור ואחת ההנחות כי הוא קשור לשיבושים במנגנון הפעילות של תאי דם לבנים מסוג 'נויטרופילים פולימורפים'.

 

תזונה

 

ישנן עבודות שמצביעות על כך שישנם היבטים תזונתיים שעשויים להשפיע על התפתחות נגעי הידרדניטיס סופורטיבה. בהיבט התזונתי – ההמלצה העיקרית והראשונה היא להימנע ממשקל עודף והשמנה ולהקפיד על משקל תקין (מדד השמנה BMI תקין). בהמשך קיימות עדויות בספרות הרפואית ביחס למזונות מסוימים שמובילים לעלייה ברמות האינסולין בגוף ועמידות לאינסולין, שמצדם מעודדים התפתחות נגעים בעור:

 

סוכרים: בדומה לפצעי בגרות (אקנה) שנמצאו היבטים תזונתיים שמעלים את שכיחותם, לרבות צריכת כמויות גבוהות של סוכר, בעבודות ותיאורים שונים נמצא קשר בין צריכת סוכר לבין התפתחות נגעי הידרדניטיס סופורטיבה. לכן מומלץ למאובחנים במחלה להמעיט בצריכת ממתקים ומשקאות ממותקים.

 

מוצרי חלב: בדומה לפצעי בגרות (אקנה) נמצא כי גם מוצרי חלב עלולים לעודד התפתחות נגעים עוריים של הידרדניטיס סופורטיבה, ודווקא חלב ניגר דל שומן בעייתי יותר, מאחר והוא מכיל חומרים שמעלים את הסיכון לעמידות לאינסולין. מאחר ונגעי המחלה מופיעים לרוב בגיל ההתבגרות לאחר ההתבגרות המינית – ובגילים אלה חיוני לצרוך מוצרי חלב לצורך התפתחות תקינה, קשה להמליץ לכלל החולים על הגבלה בצריכת מוצרי חלב ויש להתאים את ההמלצות לכל חולה בהתאם למצבו הספציפי.

 

הידרדניטיס סופורטיבה והקשרים הפחות ברורים

 

 

חיכוך ולחץ מכני

 

ישנן עדויות של אנשים עם הידרדניטיס סופורטיבה ולפיהן לחץ מכאני מהווה גורם בהתפתחות נגעי המחלה, למשל לבישת בגדים לוחצים מדי, אם כי אין די הוכחות למגמה זו בספרות הרפואית.

 

הורמונים

 

מחקרים מעלים כי בניגוד למה שניתן היה להניח, שיבושים בתפקוד המערכת החיסונית וגורמים הורמונאליים אינם מהווים תפקיד מרכזי בהתפתחות הידרדניטיס סופורטיבה. עם זאת, ישנן עבודות שמתייחסות להיבטים הורמונאליים (אנדוקריניים) שעשויים להוביל להתפתחות מחלה או להחמרתה. כמו כן, המחלה שכיחה יותר אצל נשים ומופיעה לרוב לאחר גיל ההתבגרות המינית – שני מאפיינים שמרמזים על קשר הורמונאלי מסוים להתפתחותה.

 

אקלים

 

ישנן עדויות של אנשים עם הידרדניטיס סופורטיבה ולפיהם המחלה מוחמרת ומתלקחת באקלים חם מאוד או לח מאוד, אולם אין די הוכחות למגמה זו בספרות הרפואית.

 

דאודורנטים וקרמים

 

ישנם תיאורים בספרות הרפואית לפיהם דאודורנטים שמעלים את הסיכון להתפתחות נגעי הידרדניטיס סופורטיבה בבית השחי, ובעיקר דאודורנטים מסוג אנטיפרספירנטים  שמכילים מלחי אלומיניום נגד הזעה הגורמים לכיווץ בלוטות הזיעה, אולם אין כיום מחקרים מבוססים המצביעים על דאודורנטים או קרמים הקשורים בהתפתחות הנגעים. מחקר בנושא שפורסם עוד בפברואר 1982 בכתב העת Archives of Dermatology קבע כי לא נמצא שימוש מוגבר בדאודורנטים בקרב אנשים עם הידרדניטיס סופורטיבה בהשוואה לקבוצת ביקורת.

 

 

 

סייעה בהכנת הכתבה ד"ר אריאלה הפנר, מנהלת המרפאה להידרדניטיס סופורטיבה ומנהלת המרפאה לכיבים כרונים ופצעים קשיי ריפוי במערך העור במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב)

 

 

עדכון אחרון: אוגוסט 2018

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: