הידרדניטיס סופורטיבה: הטיפולים מתקדמים, אך המודעות נמוכה
בשנים האחרונות חלה התקדמוךת בטיפולים במחלת העור הכרונית מסוג הידרדניטיס סופורטיבה, אך המודעות למחלה עדיין נמוכה, וחולים רבים נרתעים מלפנות לעזרה
הידרדניטיס סופורטיבה, HS, היא מחלת עור כרונית המוכרת היטב לרופאי העור ולכל מי שחי איתה. בניגוד למחלות עור רבות שנחשבות למטרד קוסמטי או מלוות בגרד – מחלה זו המלווה בכאבים יומיומיים המסוגלים לפגוע בתפקודים בסיסיים כגון ישיבה ושכיבה, הליכה, עשיית צרכים וכו'.
למעשה, זו המחלה הכרונית היחידה ברפואת העור שבה הכאב הוא התסמין המרכזי, מה שהופך את ניהולה לאתגר גדול הן עבור מטופלים והן עבור צוותים רפואיים.
איחור באבחון
השכיחות של הידרדניטיס סופורטיבה בישראל נאמדת סביב 1% מהאוכלוסייה, ומבחינים כי שכיחותה בחברה הערבית גבוהה יותר מהאוכלוסייה היהודית. הסברים אפשריים לכך קשורים להבדלים בהרגלי תזונה ועישון סיגריות בין המגזרים, מאחר ואלו מהווים גורמי סיכון משמעותיים ל-HS. לכך מתווסף ככל הנראה מרכיב גנטי. שילוב גורמי הסיכון הללו יוצר תחלואה גבוהה יותר, שמחייבת את מערכת הבריאות להיערך אחרת.
על-אף שמדובר במחלה כרונית מוכרת בספרות הרפואית, המודעות הציבורית ל-HS נמוכה, ורבים מהמטופלים כלל אינם מכירים את שמה. בעיה נוספת היא האיחור באבחון: בממוצע חולפות בין שבע לשמונה שנים מרגע הופעת הסימפטומים הראשונים ועד לקבלת אבחנה מדויקת. בתקופה זו סובלים המטופלים מהופעת גושים תת־עוריים כואבים ומוגלתיים, פונים שוב ושוב לחדרי המיון לצורך ניקוז אבצסים, אך חוזרים לאחר זמן קצר לאותה נקודת פתיחה. חדרי המיון מספקים מענה זמני בלבד, ואינם פותרים את הבעיה מהשורש. כך מוצאים עצמם החולים נעים במשך שנים בין חדר מיון, רופאי משפחה וכירורגים, מבלי לקבל אבחנה ברורה. לעיתים הם מסתפקים באבחנה כללית של "דלקת בזקיקי השיער", שאינה מאפשרת להתחיל טיפול נכון וממוקד.
אלמנט הבושה הוא מרכיב נוסף שמחמיר את הבעיה. הנגעים מופיעים לעיתים קרובות במפשעות, בבית השחי, מתחת לשדיים או באזור העכוז – אזורים אינטימיים שמרתיעים את המטופלים מלפנות לעזרה. התוצאה היא עיכוב נוסף באבחון, מחלה שהולכת ומחמירה, עם סיבוכים קשים הכוללים היווצרות תעלות תת־עוריות, צלקות עמוקות ועיוותים ברקמת העור, הפוגעים לא רק בבריאות אלא גם בדימוי העצמי ובאיכות החיים.
תקווה לחולים
בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית ביכולת הטיפול במחלה. גילוי מוקדם מאפשר להפחית את עוצמת ההתלקחויות ולמנוע את הסיבוכים הקשים. מעבר להמלצות בסיסיות כמו ירידה במשקל, הימנעות מלבוש צמוד והפסקת עישון, קיימות אפשרויות טיפוליות מתקדמות יותר. בחלק מהמקרים ניתן להסתפק בתכשירים מקומיים או באנטיביוטיקה פומית, ולעיתים להשתמש בטיפולים הורמונליים.
פריצת הדרך הגדולה ביותר היא כניסתם של טיפולים ביולוגיים ממוקדים ל"שחקנים" מרכזיים במחלה, כלומר למנגנונים דלקתיים ספציפיים בגוף. תרופות אלו מצליחות להפחית את מספר הנגעים, להקל על הכאב ולמנוע הופעת נגעים חדשים. בחלק מהמקרים נדרש גם שילוב של טיפולים כירורגיים, במיוחד כאשר המחלה נמצאת בשלבים מתקדמים.
הטיפולים הביולוגיים פתחו אופק חדש עבור חולים שבעבר נאלצו להשלים עם מחלה מתקדמת. עם זאת, חשוב לזכור שהצלחה אמיתית מותנית בשינוי כולל של אורח החיים – ירידה במשקל, הפסקת עישון, תשומת לב ללבוש ולאורח החיים היומיומי. מניעה ושינוי הרגלים הם לא תוספת לטיפול, אלא חלק בלתי נפרד ממנו.
לסיכום,הידרדניטיס סופורטיבה היא מחלה כואבת ומורכבת, אך בהחלט ניתנת לניהול. העלאת המודעות – בקרב רופאים, מטפלים אחרים ומטופלים – היא תנאי הכרחי שיאפשר לקצר את הזמן עד לאבחון ולהתאים טיפול הולם. אבחון מוקדם יותר יפחית מהר יותר את סבלם של המטופלים, ויוביל לשיפור מהותי איכות חייהם.
ד"ר גיא פררו הוא מומחה ברפואת עור ומין, רופא בכיר במחלקת עור בבית החולים העמק בעפולה, אחראי מרפאת HS, יועץ רפואי בחברת לומיניס ומנהל קליניקה פרטית בקריית מוצקין
עדכון אחרון: ספטמבר 2025
