מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

פסוריאזיס

מנהלי קהילה

ד
ד"ר זיאד חמאיסי
ד"ר חמאיסי זיאד הינו מומחה לרפואת עור ומין. את לימודי הרפואה סיים באוניברסיטת הטכניון והתמחה במחלקת עור בבית החולים רמב"ם. כיום, ד"ר חמאיסי הינו רופא בכיר ומנהל מרפאת הלייזר במחלקת העור של בית החולים רמב"ם. עוסק במחקר ומרצה בפקולטה לרפואה בטכניון. תחומי עניין: טיפולי לייזר, הידראדיניטיס ספוראטיבא, פטרת העור, טיפולים ביולוגים בפסוריאזיס, ביטויים עוריים במחלות דלקתיים של המעי, מחלות עור ילדים וטיפול בנגעים וסקולרים בילדים חברות בארגונים מקצועיים: איגוד הסתדרות הרופאים האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין האיגוד האירופי למחלות עור ומין האקדמיה האמריקאית למחלות עור ומין
פרופ׳ לב פבלובסקי
פרופ׳ לב פבלובסקי
תחום מומחיות: עור ומין תפקידים ומינויים: מנהל מרפאות עור, המחלקה לעור ולמין, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין לימודים: אוניברסיטת בן גוריון בנגב מקום התמחות: המחלקה לעור ולמין, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין השתלמויות: פוטותרפיה ופסוריאזיס בית חולים מאונט סיני ניו יורק חברויות באיגודים וארגונים מקצועיים: האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין שטחי התעניינות מיוחדים: פסוריאזיס, פוטותרפיה, טיפולים אימונוביולוגים, סטרס נפשי עיסוק במחקר: פסוריאזיס, טיפולים אימונוביולוגים, פוטותרפיה, מחלות דלקתיות של העור.
יונה מנטקה קציר
יונה מנטקה קציר
יו"ר אגודת הפסוריאזיס הישראלית.
ד
ד"ר חגית מץ
ד"ר חגית מץ הינה מומחית למחלות עור ומין. את לימודי הרפואה סיימה באוניברסיטת תל-אביב והתמחתה בבי"ח איכילוב. כיום ד"ר חגית מץ הינה רופאה  בכירה בבי"ח איכילוב אחראית שרות פוטותרפיה .  מנהלת רפואית של פוטותרפיה בבי"ח אסותא , עוסקת במחקר קליני. תחומי עניין  עיקריים : מחלת הפסוריאזיס על כל  היבטיה ,  פוטותרפיה ,  מחלות דלקתיות . חברה בהסתדרות הרופאים בישראל, חברה באגוד הישראלי לרפואת עור ומין , חברה באקדמיה האמריקאית לרופאי עור,.חברה בארגון הנשים הדרמטולוגי העולמי.

מובילי קהילה

כמוניפסוריאזיסחדשותמחקר: מחלות אוטואימוניות מעלות סיכון לדמנציה

מחקר: מחלות אוטואימוניות מעלות סיכון לדמנציה

לאנשים עם מחלות אוטואימוניות שונות כגון טרשת נפוצה, דלקת מפרקים שגרונתית ופסוריאזיס עשוי להיות סיכון מוגבר לפתח דמנציה


מתוך 25 מחלות אוטואימוניות שנבדקו, 18 נמצאו קשורות באופן משמעותי לדמנציה (צילום: Shutterstock)
מתוך 25 מחלות אוטואימוניות שנבדקו, 18 נמצאו קשורות באופן משמעותי לדמנציה (צילום: Shutterstock)

מחלות אוטואימוניות הן מחלות המאופיינות בתגובה מוטעית של מערכת החיסון של הגוף נגד תאים ורקמות בריאים. מחקרים העלו את האפשרות שפעילות אוטואימונית ודלקתית עשויה לשחק תפקיד בהתפתחות דמנציה.

 

בניסיון לבחון אם אכן קיים קשר בין אוטואימונית לדמנציה, חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד ערכו מחקר גדול וארוך טווח, שהסתמך על נתונים של כלל האשפוזים בבתי חולים בבריטניה בין השנים 1998 ל-2012, במטרה לבדוק אם אשפוז בבית חולים עם אחת מ-25 מחלות אוטואימוניות קשור לסיכון מוגבר לאשפוז בבית חולים עם דמנציה בהמשך.

 

במהלך תקופת המעקב יותר מ-1.8 מיליון אנשים עם מחלות אוטואימוניות אושפזו בבתי חולים, החל מרק מעט יותר מ-1,000 איש עם המצב הנדיר תסמונת גודפסצ'ר, בו נוגדנים תוקפים את הריאות והכליות ועד יותר מ-300,000 איש עם דלקת מפרקים שגרונתית. קבוצת הביקורת כללה כמעט 7 מיליון אנשים שאושפזו בבתי חולים מסיבות אחרות. הממצאים פורסמו בכתב העת Journal of Epidemiology & Community Health.

 

באופן כללי, נמצא כי בהשוואה לאנשים שאושפזו בשל סיבות אחרות, הסבירות לאשפוז עם דמנציה בהמשך הייתה גבוהה ב-20% באנשים שאושפזו עם מחלה אוטואימוניות. מתוך 25 המחלות האוטואימוניות שנבדקו, 18 נמצאו קשורות באופן משמעותי לדמנציה, אך רבות מהן העלו את הסיכון רק מעט.

 

מחלת אדיסון נקשרה לסיכון גבוה ב-48% להתפתחות דמנציה, טרשת נפוצה כמעט הכפילה את הסיכון (1.97%), פסוריאזיס נקשרה לסיכון גבוה ב-29%, מחלת גרייבס לסיכון גבוה ב-31%, דלקת מפרקים שגרונתית (RA) ב-13%, דלקת חוליות מקשחת (AS) ב-7%, קרוהן ב-10%, קוליטיס ב-6%, סיוגרן ב-14% וזאבת אדמנתית מערכתית ב-46%.

 

אלצהיימר ודמנציה וסקולרית 

 

מתוך למעלה מ-80,000 מטופלים עם מחלות אוטואימוניות שפיתחו גם דמנציה, סוג הדמנציה תועד רק בכמחצית מהמקרים. בהתבסס על המקרים שתועדו, החוקרים חישבו כי באופן כללי אוטואימוניות קשורה לסיכון מוגבר רק ב-6% לאלצהיימר, אך ב-28% לדמנציה וסקולרית הנוצרת בעקבות היצרות או חסימה בכלי הדם הקטנים במוח. ממצא זה מתחבר עם עדויות על סיכון מוגבר למחלות כלי דם שונות באנשים עם מחלות אוטואימוניות מסוימות.

 

מניתוח הנתונים עולה כי הסיכון המוגבר לאלצהיימר או לדמנציה וסקולרית משתנה מאוד בין המחלות השונות. לדוגמה, באנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית נמצא כי הסיכון לאלצהיימר דווקא נמוך ב-11% בהשוואה לאנשים ללא מחלה אוטואימונית, בעוד שהסיכון לדמנציה וסקולרית גבוה ב-16%. החוקרים אומרים כי ייתכן שהקשר בין דלקת מפרקים לסיכון מופחת להתפתחות אלצהיימר נובע משימוש של המטופלים בנוגדי דלקת לא סטרואידים (NSAIDs). תרופות ממשפחה זו נקשרו במחקרים מסוימים להפחתת הסיכון לאלצהיימר, אם כי העדויות בנושא עדיין רחוקות מלהיות חד משמעיות.

 

המחקר אומנם מבוסס על מדגם גדול, אך מאחר שמדובר במחקר תצפיתי, לא ניתן להוכיח כי מדובר בקשר של סיבה ותוצאה. בידי החוקרים אף לא היה מידע על גורמים אחרים בקרב הנבדקים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות. נדרשים מחקרים נוספים לפני שניתן יהיה לקבוע כי מחלות אוטואימוניות אכן מעלות את הסיכון להתפתחות של דמנציה.

 

 

J Epidemiol Community Health. Published online March 1, 2017