מושתלים

כמונימושתליםמדריכיםמיניות אצל מושתלי איברים – מה שצריך לדעת

מיניות אצל מושתלי איברים – מה שצריך לדעת

כיצד השתלה עשויה להשפיע על חיי המין? מתי ניתן לשוב ולקיים יחסי מין אחרי ההשתלה? באלו אמצעי מניעה מומלץ להשתמש כדי למנוע הריון לאחר השתלה? ולאלו בעיות בתפקוד המיני מומלץ להיערך מבעוד מועד? מדריך

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: ויקי יערי
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

לאחר השתלת איברים, גורמים רבים עשויים להשפיע על המיניות, בהיבט הגופני והנפשי, אך למרות שתחושות של פגיעה בחיי המין של מושתלים הן שכיחות – הנושא במקרים רבים לא נידון בבדיקות המעקב הרפואי שנדרשים מושתלים לעבור ועל כן אינו מטופל כיאות.

 

"חשוב להתייחס לבעיות בתפקוד ובחשק במיני במלוא הרצינות, כי מדובר בחלק בלתי נפרד מהחיים ובחלק משמעותי במרכיבי האישיות של האדם", אומרת ויקי יערי, אחות אחראית ביחידה לאי ספיקת לב והשתלות לב ומתאמת השתלות לב בבית החולים בילינסון, המייעצת בתחום המיני למושתלים, "אנו רוצים שהמושתלים ייהנו מאיכות חיים גבוהה ככל שניתן, כדי שימשיכו להיענות לטיפול התרופתי כדי למנוע את דחיית האיבר המושתל".

 

במחקר ישראלי שנערך במרכז הרפואי שיבא בקרב 102 מושתלי לב, שממצאיו פורסמו באוקטובר 2017 בכתב העת Clinical Transplantation – זוהתה בקרב 64% מהמושתלים היענות חלקית בלבד לטיפול התרופתי, שבאה לידי ביטוי בדילוג על תרופות, נטילתן שלא במועד המומלץ, הורדת מינונים באופן עצמאי ולעתים אף הפסקת הטיפול. לפי עבודות, חוסר היענות מעלה פי 4.95 את הסיכון לדחיית השתל.

 

יערי מוסיפה כי "לבריאות המינית גם היבט סוציאלי, כי מדובר בנושא בעל חשיבות מכרעת להערכה העצמית בהתנהלותו של המושתל, ואם המטופל לא מתפקד בביתו על רקע חוסר תפקוד מיני – הדבר עשוי להשפיע לרעה על כל בני המשפחה".

 

 

יחסי מין לאחר ההשתלה

 

ניתוחי השתלת איברים הם ניתוחים פתוחים, הכוללים חתך בעצם החזה (להשתלות לב וריאות) או בבטן העליונה (כליות וכבד), ולמרות שכיום ישנן השתלות כליה שמבוצעות דרך חתכים קטנים בבטן בגישה לפרוסקופית (זעיר פולשנית) - הרי שככלל, מומלץ למושתלי כל האיברים להמתין 6-4 שבועות ולעתים אף 3-2 חודשים לפני מגע מיני מלא. עם זאת, מגע גופני אינטימי אפשרי מיד לאחר ניתוח ההשתלה.

 

לדברי יערי, "במקרה של השתלות לב שמעורב בהן חתך בעצם החזה שלוקח לו עד שלושה חודשים להתאחות, אנו ממליצים למטופלים לרוב לא לעשות תנועות מסיביות עם הגוף בחודשים הראשונים לאחר השתלה, ובכלל זה יחסי מין בתנוחה המיסיונרית המקובלת".

 

אמצעי זהירות בחיי המין של מושתלי איברים

 

מושתלי איברים נמצאים בסיכון מוגבר להדבקות בזיהומים על רקע השימוש בתרופות מקבוצת האימונוסופרסנטים למניעת דחיית השתל, שמחלישות את תפקוד המערכת החיסונית. חלק מגורמי הסיכון מצטמצמים במצבים של קשר מונוגמי.

 

למושתלים חשוב לנקוט באמצעי הזהירות הבאים:

 

להשתמש בקונדום: לפי הנחיות החברה האמריקאית להשתלות (AST) שפורסמו בספטמבר 2019 בכתב העת Clinical Transplantation, מומלץ להשתמש בקונדום בכל מגע מיני שאינו מתבצע עם שותפ/ה קבוע/ה על רקע קשר מונוגמי ארוך שנים – כדי להפחית את הסיכון להידבקות בזיהומים שמועברים במגע מיני. לפי ההנחיות מומלץ לשקול להשתמש בקונדום גם במגע מיני עם שותפ/ה בקשר מונוגמי ארוך שנים – בתקופות של החלשות מוגברת של המערכת החיסונית.

 

לוודא שבן הזוג בריא: יש לוודא כי השותף/ה למגע המיני אינו חולה.

 

לשמור על היגיינה: לפי הנחיות החברה האמריקאית להשתלות מומלץ להימנע ממגע עם צואה במהלך מגע מיני.

 

להישמר מדלקות בדרכי השתן: בגלל המערכת החיסונית המוחלשת, מושתלות איברים עלולות לפתח זיהומים בדרכי השתן במגע מיני. לכן מומלץ להקפיד על היגיינה באזור אברי המין בתום המגע המיני, וכן להטיל שתן לפני המגע המיני ולהקפיד על שתייה מרובה של מים. במקרה של סימנים לזיהום בדרכי השתן – לרבות צריבה בעת מתן שתן, ריח שתן חריף, תכיפות במתן שתן ו/או חום גבוה – יש לפנות מיד לרופא.

 

להתחסן: מומלץ להתחסן כנגד נגיף הפטיטיס B ובחיסון לנגיף הפפילומה (למניעת סרטן צוואר הרחם) לפני ההשתלה.

 

לא אחרי האוכל: מומלץ להימנע מקיום יחסי מין הדורשים מאמץ גופני גדול לאחר ארוחה כבדה ו/או שתיית אלכוהול.

 

למנוע הריון בלתי מתוכנן: ההמלצה הרפואית המקובלת היא שלא להיכנס להיריון בשנתיים הראשונות לאחר ההשתלה כדי שלא לפגוע בתהליך קליטת האיבר החדש בגוף ולא להעלות את הסיכון לדחיית השתל. כמו כן, גם בחלוף שנתיים מההשתלה, תרופות האימונוסופרסנטים למניעת דחיית השתל – עשויות לפגוע בתהליך הגדילה של העובר, ודורשות התאמה ושינוי בתמהיל הטיפול לקראת ההיריון, ולכן אסור למושתלות איברים להיכנס להיריון ללא היוועצות ברופא. מושתלות שמבקשות להיכנס להיריון נדרשות לבצע זאת בצורה מתוכננת בלבד. חשוב להימנע מהיריון בלתי מתוכנן באמצעות שימוש באמצעי מניעה.

 

אמצעי מניעה לנשים לאחר השתלת איבר

 

נשים רבות בהמתנה להשתלת איברים נמצאות במצב של אי ספיקה של איבר חיוני – ומפסיקות לקבל את המחזור החודשי. לאחר ההשתלה, נשים רבות מגלות כי שבו לקבל מחזור בחלוף חודשים מההשתלה, אם כי לעתים המחזור יהיה לא סדיר בחודשים הראשונים לאחר ההשתלה (ובמקרים אלה מומלץ להיוועץ בגינקולוג שיוכל לסייע בטיפולים תרופתיים להסדרת המחזור).

 

כאמור, נשים פעילות מינית לאחר השתלה נדרשות להשתמש באמצעי מניעה כדי להימנע מכניסה ספונטאנית להיריון.

 

באשר לסוג אמצעי המניעה, מומלץ להיוועץ ברופא המטפל. ככלל, גלולות למניעת הריון אינן מומלצות לכלל המושתלות, ובעיקר לאלו שסובלות מלחץ דם גבוה, על רקע הסיכון לעלייה בלחץ הדם והיווצרות קרישי דם.

 

לכן, מומלץ להנחות את הגבר השותף למגע מיני להשתמש בקונדום או שמומלץ לאישה ליטול גלולות המכילות את הורמון הפרוגסטרון בלבד, ללא אסטרוגן, או לחילופין להשתמש בהתקן תוך רחמי באמצעי למניעת הריון – בעיקר למושתלות בגיל המעבר. בעבר עלה החשש בקהילה הרפואית כי ההתקן עלול להוות מקור לזיהומים עבור המושתלת, אולם כיום הוכח כי התקן נחשב לאמצעי מניעה בטוח. במקרים מסוימים אף ניתן לרשום למושתלות גלולות מהדור החדש, שבהן הסיכון לעלייה בלחץ הדם מינורי.

 

גורמים העשויים להשפיע על התפקוד המיני והחשק המיני לאחר השתלה

 

ישנם מושתלים אשר בהשוואה למצבם הרפואי הקשה ומורכב לפני השתלה, לאחר ההשתלה יחוו שיפור במצב האנרגיה הכללי ובחיי המין בפרט, ואצל רבים מהם – חיי המין ישובו למצב תקין. כך, מחקר מהולנד שפורסם בדצמבר 1997 בכתב העת Nephrology, Dialysis, Transplantation, העלה כי שכיחותן של הפרעות בתפקוד ובחשק המיני המדווחות בקרב מטופלים בדיאליזה גבוהה יותר בהשוואה למושתלי כליה, בעיקר על רקע עייפות מוגברת. ואולם, מושתלים רבים מעידים כי למרות השיפור הכולל במצב הבריאות לאחר השתלת איברים – חיי המין אינם משתפרים באופן דומה ורבים מתמודדים עם הפרעות בתפקוד המיני.

 

בין הגורמים שעשויים לפגוע בתפקוד המיני או בחשק המיני לאחר השתלה הם:

 

תרופות

 

התרופות למניעת דחיית השתל המותאמות למושתלי איברים במינונים גבוהים בחודשים הראשונים לאחר ההשתלה, ובהמשך במינונים יורדים, אמנם אינן משפיעות ישירות על התפקוד המיני, אולם עשויות להוביל לתופעות לוואי שונות, לדוגמה התנפחות הפנים ופצעי בגרות (אקנה) – ואלו עשויים לפגוע בתחושת המיניות של המושתל/ת. כך גם בנוגע לטיפול בסטרואידים במינונים גבוהים הניתן בחודשים הראשונים לאחר ההשתלה – אשר מלווה בעלייה במשקל ובשינויים במצב הרוח, לרבות עצבנות ולחץ. במקרים אלה מומלץ להיוועץ באיש מקצוע – לרבות פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים.

 

מושתלי איברים נמצאים גם בסיכון להתפתחות יתר לחץ דם, כאשר לפי מחקרים – 60% עד 80% מפתחים לאחר השתלת איברים לחץ דם גבוה, ורבים מהם נדרשים לטיפול תרופתי. התרופות להורדת לחץ הדם עשויות לגרום לפגיעה בתפקוד המיני אצל גברים ולירידה בחשק המיני אצל נשים. במקרים אלה – ניתן להיוועץ ברופא המטפל לשינוי תמהיל התרופות ללחץ דם גבוה, כדי להפחית את עוצמת ההשפעה על חיי המין.

 

חששות

 

"אם קיימות חששות וחרדות לגבי היכולת לקיים יחסי מין לאחר ההשתלה – חשוב להעלות אותן בפני המטפלים. במקרים רבים הדיבור על הנושא עשוי להקל על הפחדים", אומרת יערי. בהקשר לחשש מקיום יחסי מין לאחר ההשתלה, בכל הקשור לחשש ממאמצי יתר, יש לציין כי כמות האנרגיה הדרושה לפעילות מינית דומה לזו שדרושה לטיפוס של שתי קומות, גינון או הליכה במהירות של 4-3 ק"מ לשעה, ומדובר בפעולה שדורשת פחות אנרגיה מאשר קרצוף חדר האמבטיה או ריקוד.

 

סוכרת ומצבים רפואיים אחרים

 

למושתלים שמאובחנים במקביל עם סוכרת – עלולה להתלוות פגיעה בכלי הדם בגוף וזו עלולה לגרום להפרעה בתפקוד המיני. מחקר מאיטליה שפורסם בקיץ 2008 בכתב העת Transplantation Proceedings, העלה במדגם של 250 מושתלי כליה כי 12.2% פיתחו סוכרת לאחר ההשתלה. גם הטיפול בסטרואידים – בעיקר במינונים גבוהים בחודשים הראשונים לאחר ההשתלה – מעלה את הסיכון לסוכרת שמצדה עלולה להוביל להפרעות בתפקוד המיני, אולם לרוב במצבים אלה מדובר בסוכרת זמנית, ולאחר הפסקת הסטרואידים או הפחתה משמעותית במינונם – הסוכרת נעלמת ועמה גם הסיבוכים, לרבות בכל הקשור לתפקוד המיני.

 

גם מצבים רפואיים אחרים עלולים לפגוע בתפקוד המיני, למשל בעיות הורמונאליות או ניתוחים באזור האגן.

 

הטיפול בתפקוד מיני במושתלים

 

במקרים של הפרעות בתפקוד המיני אצל מושתלי איברים – מומלץ לפנות לרופא המטפל, שכן כיום קיימות תרופות לשיפור התפקוד המיני אשר ברוב המקרים יסייעו לפתרון הבעיה.

 

השימוש בתרופות מקבוצת 'מעכבי האנזים PDE-5' החוסמות את פעילותו של האנזים פוספודיאסטראז, ובכללן סילדנפיל (ויאגרה), טדלפיל (סיאליס) ו-ורדנפיל (לויטרה) וכן תרופות גנריות מקבוצה זו שמשווקות בשנים האחרונות – נחשב לבטוח בקרב מושתלי איברים.

 

מאחר והתרופות הללו פועלות להרחבת כלי הדם – קיים לעתים חשש מהתאמתן למושתלי לב, אולם במקרים רבים החשש אינו מוצדק. לדברי יערי, "רופאים בקהילה מאוד פוחדים לרשום תרופות אלה למושתלי לב, כי הן מרחיבות את כלי הדם, אולם התרופות לרוב בטוחות למושתלים, וגם לפני ההשתלה – ניתן לבצע התאמות בטיפול התרופתי לאי ספיקת לב כדי לאפשר טיפול בתרופות אלה במידת הצורך".

 

בגברים: הטיפול בתרופות מקבוצת 'מעכבי PDE5' אסור בשילוב עם ניטרטים – תרופות המשמשות לטיפול במחלות לב המלוות בכאבים בחזה, לרבות אנגינה פקטוריס, וזאת בשל החשש לתגובה שמתבטאת בתת לחץ דם מסכן חיים.

 

מחקרים שונים מצביעים על יעילותם של 'מעכבי/חוסמי PDE5' בטיפול בהפרעות בזקפה בקרב גברים מושתלים. כך, למשל, במחקר שפורסם בפברואר 2001 בכתב העת Journal of Heart and Lung Transplantation, נמצא כי בקרב 37 מושתלי לב – הטיפול בסילדנפיל הוביל לשיפור ביכולת לשמר זקפה עד למצב לפני ההשתלה שקדם לאי ספיקת הלב שהובילה לצורך בהשתלת הלב.

 

במידה והתרופות מקבוצת PDE-5 אינן מסייעות – יש לבקש הפנייה לאורולוג מומחה, ובמסגרת זו לרוב יבוצעו בדיקות הורמונאליות ואולטרה סאונד לאשכים כדי לאבחן את מקור הבעיה ולהציע פתרון מיטבי. בין הטיפולים שניתן לשקול במקרה הצורך – הזרקות לפין (טיפול פרמקולוגי תוך מחילתי להרפיית השריר החלק באמצעות פפברין/פנטולאמין) – אשר בו יש צורך בזהירות יתר בקרב מושתלים המטופלים בנוגדי קרישה (אנטיקואגולנטים), החדרת משאבה לפין הפועלת בוואקום (ריק) לצורך השגת זקפה ולעתים אף ניתוח להשתלת תותב לטיפול בהפרעת זקפה שאיננה מגיבה לתרופות עם/בלי משאבה מתנפחת.

 

בנשים: תרופות מקבוצת מעכבי PDE-5, מיועדות במקור לשיפור התפקוד המיני של הגבר, אולם ניתנות גם לנשים, וקיימות גם תרופות חדשות שאושרו להגברת החשק המיני של נשים. יצוין כי באשר לתרופות החדשות – בטיחותן עבור מושתלי כבד עדיין איננה ברורה, מאחר והן עלולות להוביל במקרים מסוימים לפגיעה בתפקודי כבד, והנושא מצוי תחת מעקב בפיקוח מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA).

 

לצד הפרעות בתפקוד המיני, ניתן לטפל גם בהפרעות בחשק המיני, בין השאר באמצעות טיפול בבעיות נלוות הגורמות לתופעה, לרבות מחלות אנדוקריניות או מצוקה נפשית כגון דיכאון.

 

במקרה של חששות ניתן להסתייע בצוות המטפל במרכז ההשתלות, וכן בפסיכולוגים ופסיכותרפיסטים במרפאת ההשתלות או במטפלים בתחום בריאות הנפש בקופת החולים. אלו יכולים לקיים מפגשים אישיים עם המושתל וכן מפגשים משותפים יחד עם בן/ בת הזוג – לשיפור היחסים, כאשר ברוב המקרים, עזרה נפשית מסייעת לשיפור הקשר הזוגי.

 

לשיפור החוויה המינית, מומלץ על אימוץ אורח חיים בריא הכולל תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה, גמילה מעישון סיגריות והימנעות מאלכוהול.

 

 

*ויקי יערי היא אחות אחראית ביחידה לאי ספיקת לב והשתלות לב ומתאמת השתלות לב בבית החולים בילינסון ומומחית בתחום יעוץ מיני למושתלים

 

עדכון אחרון: פברואר 2020

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: