מושתלים

כמונימושתליםמדריכיםתרופות לאחר השתלת איברים – כל המידע

תרופות לאחר השתלת איברים – כל המידע

מה הטיפול התרופתי שנדרשים מושתלי איברים לקבל? מהן התרופות השונות הנוגדות את דחיית השתל מקבוצת האימונוסופרסנטים? ואיזה טיפול תרופתי ניתן למניעת זיהומים? מדריך מקיף

מאת דן אבן
תגובות 0

תרופות למושתלי איברים
תרופות למושתלי איברים

לאחר השתלת איברים, גם אם החולה מרגיש טוב יותר, הוא הופך למעשה מחולה אקוטי לכרוני ונדרש לטיפול תרופתי ממושך בתרופות למניעת דחיית השתל (אימונוסופרסנטים) ותרופות למניעת זיהומים – לכל חייו. 

 

מטרתן של התרופות הניתנות למושתלים היא לדכא את המערכת החיסונית של הגוף ולמנוע ממנה לתקוף את האיבר המושתל. במקביל ניתנות למושתלים תרופות למניעת זיהומים על רקע החלשות המערכת החיסונית שנגרמת כתוצאה מהטיפול בתרופות נוגדות הדחייה.

 

לכל מושתל נאמד הסיכון לדחיית האיבר המושתל, על פי תוצאות בדיקות מעבדה המעידות על נוכחות נוגדנים לאיבר בדם וכמות הנוגדנים, ועל פי הסיכון האישי מותאם לו שילוב של תרופות נוגדות דחיית שתל.

 

על רקע החשש המרחף לדחיית השתל, חשוב למושתל להקפיד ליטול את כל התרופות כפי שניתנו על ידי הרופא ולשמור על קשר עם הצוות הרפואי במקרה של התפתחות תופעות לוואי והצורך לשנות את הרכב התרופות שנרשם וכן להגיע לכלל המעקבים הרפואיים שנקבעו לו. 

 

קיימות משפחות שונות של תרופות למושתלים. לכל מושתל מומלץ להכיר את התרופות שניתנו לו, לדעת בוודאות באיזו שעה ביום יש ליטול אותן, להבין כיצד הן פועלות ולהכיר את תופעות הלוואי המרכזיות – כדי לדעת לזהותן ולהתריע על כך לרופא המטפל.

 

במקביל לטיפול התרופתי, על מושתלים לדאוג לאמץ אורח חיים בריא, לרבות פעילות גופנית סדירה – בין השאר ברכיבה על אופניים, שחייה או ריצה וכן תרגילים לחיזוק השרירים, תזונה נכונה, הפסקת עישון והימנעות משתייה רובה של אלכוהול וכן הפחתת לחצים ושמירה על בריאות נפשית.

 

האם הטיפול בתרופות נוגדות דחייה הכרחי בעקבות השתלה? 

 

הטיפול התרופתי הכרחי כדי למנוע מהגוף לדחות את האיבר החדש. ככלל, כל מושתלי האיברים זקוקים לטיפול בתרופות המונעות את דחיית שתל, פרט למושתלי איברים שהתורם להם הוא אח תאום מלא – שאינם זקוקים לתרופות נוגדות דחייה, מאחר והגוף אינו תופס את האיבר שהושתל בגופם כגוף זר.

 

כמו כן, נעשים מחקרים בעולם כדי לקדם השתלות איברים שאינן דורשות טיפול תרופתי ממושך בתרופות נוגדות דחייה, כמו למשל מחקר שפורסם במארס 2012 של חוקרים אמריקאים שהצליחו למצוא דרך לרמות את מערכת החיסון לקבל איברים שהושתלו, וזאת באופן שאפשר הימנעות מתרופות נוגדות דחייה לאחר השתלת כליות למשך שנה לפחות, אולם מחקרים אלו עדיין לא הבשילו לכדי השתלות המבוצעות באופן שגרתי.

 

מעבר לכך, מושתלי כבד לרוב נדרשים לאורך זמן לטיפול במספר מועט יותר של תרופות או במינונים נמוכים יותר, בהשוואה למושתלי איברים אחרים.

 

מה ההשלכות של חוסר היענות לטיפול התרופתי לאחר השתלה? 

 

אחת הבעיות הסבוכות בקרב מושתלים היא אי היענות לטיפול התרופתי, שבאה לידי ביטוי בדילוג על תרופות – במודע או שלא במודע, הפחתת מינונים, נטילת התרופות שלא לפי המועדים שנקבעו להן או הפסקה מוחלטת של נטילת התרופות, לרוב על רקע מצב נפשי מעורער.

 

לפי אומדנים ממחקרים, אי היענות משמעותית לטיפול התרופתי מתרחשת בקרב 22% ממושתלי הכליה ומובילה לכשליש מהמקרים שבהם נדחית הכליה המושתלת (36%), שדורשת חזרה לטיפולי דיאליזה ועלייה בסיבוכים הרפואיים, וכן יש עדויות לתופעה גם בקרב מושתלי איברים אחרים בשיעור לא מבוטל שנאמד באחד לכל שישה מושתלים (15%).

 

סימני אזהרה לדחיית איבר שהושתל כוללים לרוב חום גבוה, ירידה בכמות השתן ו/או עלייה פתאומית במשקל תוך ימים ספורים. גם במקרה של דילוג על תרופות והתפתחות סימנים ראשונים לדחייה של השתל, לא מדובר תמיד בתהליך בלתי הפיך, ובמקרים רבים ניתן להשיב את האיבר לתפקוד סדיר במידה והסימנים המקדימים מזוהים בזמן.

 

על סימני האזהרה לדחיית שתל

 

מהן תופעות הלוואי של תרופות למניעת דחיית שתל? 

 

ככלל, תופעות הלוואי העיקריות של התרופות למניעת דחיית שתל הדורשות תשומת לב, שלרוב מופיעות לזמן קצר בלבד, הן צמיחת שיער או אובדן שיער, שינויים במצב הרוח, פנים עגולות, חניכיים מוגדלות ועלייה במשקל. תופעות אלה לרוב שוככות עם הזמן, ובעיקר לאחר הפחתה במינון הראשוני מהתרופות שהוא לרוב גבוה יותר. תופעות לוואי נוספות ששכיחות בתרופות למניעת דחית שתל כוללות שלשולים, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, סוכר גבוה בדם וכן זיהומים.

 

על זיהומים ומניעתם במושתלי איברים 

 

כמו כן עלולים להופיע סיבוכים בבריאות השן, לרבות יובש בפה, כיבים בפה וזיהומים/ גידולים בחלל הפה. לכן, במהלך הטיפול התרופתי חשוב להקפיד לצחצח את השיניים בקביעות, ובמקרה של זיהוי שינויים/ כיבים בחלל הפה – יש לדווח על כך לרופא השיניים.

 

בכל מקרה, אם מופיעות תופעות לוואי, יש להיוועץ עם הרופא, ואסור למושתל להפסיק על דעת עצמו ליטול את התרופות – מחשש כי הדבר עלול להאיץ תסמינים של דחיית השתל. כמו כן, במידה והחולה נוטל תרופות נוספות – יש לעדכן את הרופא כדי לבדוק האם קיימות השפעות בין תרופתיות שדורשות תשומת לב מיוחדת.

 

תרופות נוגדות דחיית שתל (אימונוסופרסנטים) 

 

התרופות מקבוצת האימונוסופרסנטים (Immunosuppresants) הן התרופות החשובות ביותר עבור המושתלים. תרופות אלה משמשות כמדכאות של מערכת החיסון ומונעות ממנה לייצר נוגדנים כנגד האיבר המושתל ובכך משמשות למניעת דחיית השתל.

 

התאמת התרופות, השילוב בניהן והמינון המומלץ נעשית באופן ספציפי עבור כל מושתל, בהתאם למצבו ולמחלות רקע. כך, למשל, לנשאי HIV שעוברים השתלות מבוצעת התאמה בפרוטוקולים הטיפוליים כדי למנוע דיכוי יתר של המערכת החיסונית שעלול להיות מסוכן עבורם.

 

ככלל, ישנם שני סיווגים עיקריים למינוני האימונוסופרסנטים:

 

שלב האינדוקציה

 

בשלב האינדוקציה (ובעברית 'השראה') מינונים גבוהים (induction) של אימונוסופרסנטים ניתנים במעמד ההשתלה, ובימים והשבועות הראשונים לאחר ההשתלה. 

 

שלב האחזקה

 

בהמשך, לאחר מספר שבועות-חודשים - ולרוב שלושה חודשים, מותאם מינון נמוך יותר לאורך זמן לאחזקה שוטפת (maintenance) שנעשה בהן שימוש לאורך זמן לאחר ההשתלה, כשהמטופל הופך לחולה כרוני, לשארית חייו.

 

האימונוסופרסנטים נחלקים לחמש קבוצות עיקריות בהתאם לאופן הפעולה של התרופות על החלשות המערכת החיסונית: תרופות מדכאות קלצינאורין (CalciNeurin Inhibitors, ובקיצור CNIs); תרופות המדכאות את השגשוג של מערכת החיסון (Antiproliferative agents) הקרויות גם Purine Antagonist; מעכבי mTOR; סטרואידים; נוגדנים חד שבטיים; וכן תרופות  נוספות.

 

התאמת התרופות ממשפחת האימונוסופרסנטים נעשית על פי פרוטוקולים טיפוליים, בהתאמה לאיבר המושתל. לדברי פרופ' ריפעת ספדי, מנהל יחידת הכבד (השתלות כבד) במכון המשולב לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד בבית החולים הדסה עין כרם, "כבד הוא אבר יותר 'סלחני' מאשר איברים אחרים בעולם ההשתלות, ולכן יכול להתמודד עם פחות אימונוסופרסנטים בטווח הארוך, בהשוואה לאיברים אחרים".

 

לאחרונה מדווחים מחקרים על ניסיונות לשילובים חדשים של תרופות נוגדות דחייה המאפשרים לצמצם את המינון כדי להוביל לדיכוי מינימאלי של מערכת החיסון של המושתל ולהפחתת הסיכון לתופעות לוואי של התרופות ובעיקר להתפתחות זיהומים.

 

11 דברים שחשוב לדעת על הטיפול באימונוסופרסנטים

 

תרופות מדכאות קלצינאורין (CNIs)

 

הקבוצה המרכזית של תרופות למניעת דחיית שתל היא של תרופות מדכאות קלצינאורין, המסומנת באותיות CNIs – קיצור של CalciNeurin Inhibitors.

 

ציקלוספורין (דקסימון, סנדאימון, סנדאימון ניאורל)

 

התרופה ציקלוספורין (Cyclosporine או Ciclosporin), המשווקת בשמות המסחריים דקסימון (Deximune), סנדאימון (Sandimmune) וסנדאימון נאורל (Neoral), היא תרופה ותיקה המדכאת את המערכת החיסונית שנעשה בה שימוש לראשונה בשנת 1978 נגד דחיית איברים מושתלים. 

 

היתרון של ציקלוספורין טמון בכך שהתרופה עובדת מהר יותר. חסרונה הוא בתופעות לוואי משמעותיות יותר. הסיכון העיקרי הוא פגיעה בכליות שבעקבותיו מגבילים את משך השימוש המותר בטיפול, לרוב עד שנה ברצף.

 

שימושים כיום: כיום התרופה משמשת לעתים חריגות בשילוב עם תרופות נוספות נוגדות דחיית שתל בקרב מושתלי כליה, כבד ולב, וברוב המושתלים נעשה כיום שימוש בתרופה החדשה יותר בקבוצה זו – טקרולימוס, עליה יורחב בהמשך. כמו כן נעשה שימוש בציקלוספורין כטיפול למחלות נוספות – ובייחוד טיפול סיסטמי (מערכתי) במחלות אוטואימוניות כגון דלקת מפרקים שגרונתית ופסוריאזיס. הטיפול בפסוריאזיס התגלה במקרה, אחרי שנצפה כי אצל מושתלי איברים שמקבלים טיפול דומה לדיכוי מערכת החיסון למניעת דחייה של השתל – הפסוריאזיס נעלמהציקלוספורין משמשת במינונים מזעריים גם להגברת ייצור הדמעות בקרב חולים שונים, לרבות תסמונת סיוגרן.

 

אופן פעולה: ציקלוספורין מהווה וסת של המערכת החיסונית (אימונומודולטור), ושייכת למשפחת התרופות מדכאות קלצינאורין (Calcineurin Inhibitors). התרופה מפחיתה את יכולת המערכת החיסונית לייצר חלבונים מסוג אינטרלוקינים, מה שמוביל לירידה בתאי T של מערכת החיסון. מאחר והתרופה פועלת באופן ממוקד, היא העלתה משמעותית את שיעורי ההצלחות בקליטת איברים מושתלים.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי למושתלי כליה, כבד , לב וריאה, ומוגבלת לרישום על ידי רופא מומחה באימונולוגיה קלינית או מומחה להשתלות.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בצורה פומית (בליעה) בכמוסות, וכן בתמיסה להחדרת עירוי ובזריקות. התרופה ניתנת לרוב במינון של 2-1 טבליות ליום, בהתאם למשקל הגוף. המינון הניתן בשלב ה'אינדוקציה' הוא לרוב 18-14 מ"ג ליום לכל ק"ג משקל גוף, החל מ-12-4 שעות לפני ההשתלה ועד שבועיים לאחר ההשתלה. מינון האחזקה הוא לרוב 5-10 מ"ג ליום לכל ק"ג משקל גוף. במסגרת בדיקות המעקב למושתלי האיברים מבוצעת בין השאר בדיקת דם לבירור רמות התרופה ציקלוספורין בדם, ובהתאם לתוצאותיה נעשות התאמות אישיות במינון התרופה. מומלץ לברר מראש עם הרופא כיצד יש לנהוג במקרה שמפספסים את אחת ממנות התרופה.

 

בטיחות ותופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שקשורות לתרופה כוללות גדילת שדיים, שלשולים, צמיחת שיער מואצת, אובדן תיאבון, סינוסיטיס, הקאות ונפיחות או דימום בחניכיים. תופעות חריגות כוללות רעידות ופרכוסים, דימום בלתי מוסבר, כאבי ראש ושרירים, עלייה במשקל, ראייה מעורפלת, חוסר שליטה על תנועות הגוף וכאבים במתן שתן.

 

יתכנו תסמינים דמויי שפעת. התרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים. השימוש בתרופה בהיריון קיים, אם כי יש עדויות כי התרופה עלולה לגרום ללידה מוקדמת. השימוש בתרופה אסור בהנקה.

 

לתרופה יש השפעות בין תרופתיות המצריכות היוועצות עם רופא בין השאר עם הורמונים (אסטרוגן, אנדרוגן), נוגד דחיית שתל מסוג אזתיופרין, סטרואידים וסטטינים מסוג לובהסטטין וכן מיץ אשכוליות.

 

טקרולימוס (אדווגרף, פרוגרף, טקרוסל) 

 

טקרולימוס (Tacrolimus), המשווקת בשמות המסחריים אדווגרף (Advagraf), פרוגרף (Prograf) וטקרוסל (Tacrocel), מהווה תרופה נוספת נוגדת דחיית שתל.

 

שימושים כיום: תרופה זו היא שמשמשת כיום למניעת דחיית איברים בקרב מושתלי כליה, כבד, ריאות, לב ולבלב, בעוד שהשימוש בתרופה הוותיקה יותר ציקלוספורין הולך ויורד. כמו כן, במינונים נמוכים כמשחה משמשת התרופה כנגד מחלות עור דלקתיות שונות.

 

אופן פעולה: התרופה טקרולימוס שייכת למשפחת התרופות מדכאות קלצינאורין ופועלת באופן דומה למנגנון הפעולה של ציקלוספורין – בעיכוב יצור ציטוקינים שונים, לרבות אינטרלוקין 2, באופן שחוסם קולטנים מסוג זה ומונע שכפול של תאים שונים במערכת החיסון הטבעית של הגוף.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי למושתלי כליה, כבד, לב וריאות, ומוגבלת לרישום על ידי רופא מומחה לאימונולוגיה קלינית או מומחה להשתלות.

 

אופן נטילה: התרופות פרוגרף וטקרוסל ניתנות בטבליות, פעמיים ביום. התרופה אדווגרף משווקת בטבליות בשחרור מושהה, ומאפשרת נטילה פעם ביום בלבד, מה שמעלה את הסיכויים להיענות לטיפול התרופתי. מאחר והתרופה משתחררת לאט יותר, ניכרות בה פחות קפיצות ברמת התרופה בדם, מה שמסייע לשמור על השתל. את התרופה מומלץ ליטול על קיבה ריקה לפחות שעה אחת לפני ארוחה או 3-2 שעות אחריה. מחקר שפורסם במאי 2015 בכתב העת American Journal of Transplantation העלה כי אדווגרף הניתנת בשחרור מושהה משפרת ב-72% את הישרדותם של מושתלי כבד במעקב שנמשך שלוש שנים.

 

בטיחות ותופעות לוואי: אין לאכול אשכוליות או לשתות מיץ אשכוליות עם התרופה – מאחר ואלה עלולות להגביר את השפעתה. כמו כן, אין לאכול עם התרופה מאכלים שאינם מבושלים כהלכה מחשש לזיהומים חריפים. מומלץ לברר מראש עם הרופא כיצד יש לנהוג במקרה שמפספסים את אחת ממנות התרופה.

 

תופעות לוואי שכיחות שקשורות לתרופה כוללות שלשולים, נדודי שינה, אובדן תיאבון, כאבי בטן והקאות. תופעות חריגות כוללות תגובות אלרגיות, קוצר נשימה, פרכוסים, כאבי ראש חריפים וחוזרים, עלייה במשקל, נפיחות בידיים/ ברגליים, רעד, עור/ עיניים צהבהבות. התרופה גם מעלה את הסיכון לסוגים ספציפיים של סרטן.

 

התרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים. השימוש בתרופה בהיריון דורש היוועצות מוקדמת עם רופא לבחינת הסיכונים, והשימוש אינו מומלץ בעת הנקה.

 

לתרופה יש השפעות בין תרופתיות רבות המצריכות היוועצות עם רופא, בין השאר עם תרופות לטיפול בהפרעות נפשיות כמו טגרטול, תרופות למחלות לב כגון דילטיאזם, גלולות למניעת היריון, תרופות המופקות מצמח ההיפריקום וויטמינים שונים וכאמור - אשכוליות.

 

תרופות המדכאות את השגשוג של מערכת החיסון

 

קבוצת תרופות נוספת שמותאמת למושתלי איברים הן תרופות המדכאות את שגשוג מערכת החיסון, ובעגה הרפואית: 'מעכבי שגשוג תאי T אנטי מטאבוליטים'.

 

אזתיופרין (אימורן) 

 

התרופה אזתיופרין (Azathioprine) המוכרת בשמה המסחרי אימורן (Imuran), היא התרופה הראשונה שאושרה כאימונוסופרסנט לדיכוי מערכת החיסון עוד בשנת 1961.

 

שימושים כיום: כיום התרופה כבר כמעט ואינה נמצאת בשימוש, ומשמשת בעיקר בשילוב עם תרופות נוספות נוגדות דחיית שתל מושתלות כליה במהלך ההיריון. כמו כן, לעתים משמשת התרופה גם לטיפול במחלות נוספות, לרבות דלקת מפרקים שגרונתית, קוליטיס כיבית, זאבת ואנמיה המוליטית.

 

אופן פעולה: התרופה מהווה 'אנטי מטבוליט' ומווסת של המערכת החיסונית (אימונומודולטור), ושייכת לקבוצת התרופות המדכאות את השגשוג של מערכת החיסון. התרופה משפיעה על הורדת פעילות המערכת החיסונית של הגוף והורדת דלקתיות דרך עיכוב העיצור המטען הגרעיני של תאים ובכך מונעת חלוקה וגדילה של התאים בגוף, בעיקר תאים לבנים מסוג T-cells ו-B-cells. התרופה גם משפיעה על מח העצם, ומעכבת ייצור של תאי דם לבנים חדשים המחזקים את המערכת החיסונית.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי למושתלי כליה וריאה, ומוגבלת לרישום במצבים אלה על ידי רופא מומחה להשתלות.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בצורה פומית (בליעה) בטבליות אחת ליום. המינון המומלץ בשלב האינדוקציה החל מההשתלה ולשבועות הראשונים הוא 5-2 מ"ג לק"ג משקל גוף ליום, ובהמשך המינון יורד בשלב האחזקה חל-2-1 מ"ג לק"ג משקל גוף ליום.

 

בטיחות ותופעות לוואי: תופעות הלוואי העיקריות המיוחסות לתרופה כוללות תופעות לוואי המערבות את מערכת העיכול ברמות שונות כולל בחילות, הקאות, אובדן תיאבון, הפרעה באנזימי כבד ודלקת בלבלב. במקרים חמורים עלולה התרופה לגרום לקשיים במתן שתן, צואה דמית, פצעים בפה, פריחות, דימומים וכאבי שרירים.

 

התרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

טיפול ארוך טווח בתרופה זו בשילוב עם תכשירים מדכאי חיסון נוספים עלול לגרום לסיכון מוגבר לסרטן ולימפומה.

 

המשתמשים בתרופה נדרשים לבדיקות דם סדירות לרבות ספירת דם ובדיקות תפקודי כבד לאבחון מוקדם של סיבוכים אפשריים. לאנשים הנוטלים תרופות להורדת לחץ דם מסוג חוסמי אנגיוטנסין (ACE) חשוב להיוועץ עם הרופא המטפל לגבי האפשרות של אינטראקציות בין-תרופתיות. לתרופה יש השפעות בין תרופתיות המצריכות היוועצות עם רופא בין השאר עם קורטיקוסטרואידים, וורפרין (קומדין) וציקלוספורין וכן חיסונים וויטמינים למיניהם. 

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים. השימוש בתרופה אסור בהיריון ובהנקה.

 

מומלץ לברר מראש עם הרופא כיצד יש לנהוג במקרה שמפספסים את אחת ממנות התרופה.

 
חומצה מיקופנולית (מיפורטיק)/ מיקופנולט מופטיל/ מיקופנולט סודיום (סלספט, מיקופנולט-טבע) 

 

התרופה מיקופנולט מופטיל (Mycophenolate Mofetil) או מיקופנולאט סודיום (Mycophenolate Sodium) המשווקת בשמות המסחריים סלספט (Cellcept), מיקופנולט-טבע (Mycophenolate Teva) וכן חומצה מיקופנולית (Mycophenolic Acid) המשווקת בשם מיפורטיק (Myfortic) – הן תרופות נוספות המשולבות בטיפול התרופתי נוגד דחיית שתל, וכן משמשת לטיפול במחלות אוטואימוניות כגון לופוס נפריטיס.

 

שימושים כיום: כיום תרופות אלה הן תרופות עיקריות בקבוצת התרופות המדכאות את שגשוג מערכת החיסון למושתלי איברים, וניתנות לטיפול בשילוב עם תרופות נוספות נוגדות דחיית שתל למושתלי כליה, כבד, לב וריאות.

 

אופן פעולה: התרופות שייוכת לקבוצת התרופות המדכאות את השגשוג של מערכת החיסון ומפחיתות את יצור חלק מתאי הדם הלבנים של המערכת החיסונית, אשר צפויים לתקוף את האיבר הזר שהושתל בגוף.

 

החומצה המיקופנולית (מיפורטיק) מעכבת אנזים מסוים (ששמו Inosine Monophosphate Dehydrogenase) הקשור בייצור תאי T ותאי B של המערכת החיסונית, וכך מחלישה את יכולת המערכת החיסונית להלחם באיבר הזר שהושתל בגוף. התרופה ניתנת בשילוב עם תרופות נוספות המווסתות את מערכת החיסון (אימונומודולטורים).

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי למושתלי כליה, כבד, לב וריאות, ומוגבלת לרישום על ידי רופא מומחה לאימונולוגיה קלינית או מומחה להשתלות.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בצורה פומית (בליעה) בטבליות, פעמיים ביום. ניתן ליטול את התרופה עם או ללא מזון, אך חשוב להקפיד לקחת אותה באותו אופן מדי יום, כדי לוודא שאותה כמות של תרופה נספגת בגוף בכל יום.

 

המינון המקובל מהתרופה למושתלי כליה הוא 2 גרם ליום ולמושתלי איברים אחרים 3 גרם ליום, ולילדים מושתלי כליה עד 23 מ"ג לק"ג משקל גוף ליום.

 

מומלץ לברר מראש עם הרופא כיצד יש לנהוג במקרה שמפספסים את אחת ממנות התרופה.

 

בטיחות ותופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שקשורות לתרופה כוללות עצירות, בחילות, כאבי ראש, צרבת, כאבי בטן, חולשה, אקנה, סחרחורת, פריחה וקשיי שינה. תופעות חריגות כוללות כאבי בטן, צואה שחורה, כאבים בחזה, חניכיים מוגדלות, קצב לב מהיר, קוצר נשימה, נפיחות ורעד ברגליים וחבלות.

 

התרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים. השימוש בתרופה אסור בהיריון ובהנקה. שימוש בתרופה גם מעלה את הסיכון להפלה ספונטאנית.

 

לתרופה יש השפעות בין תרופתיות המצריכות היוועצות עם רופא, בין השאר עם נוגדי דחיית שתל מסוג אזתיופרין, ציקלוספורין וסטרואידים.

 

מעכבי mTOR

 

קבוצת מעכבי mTOR היא קבוצת תרופות המשמשת כנוגד דחיית שתל למושתלי איברים כתחליף לטקרולימוס (מקבוצת תרופות מדכאות קלצינאורין, CNIs), או לצד תרופות אחרות מדכאות קלצינואורין במינון נמוך, בעיקר במצבים שבהם המושתל פיתח אי ספיקת כליות או אי ספיקת כבד.

 

סירולימוס (רפמיון)

 

התרופה סירולימוס (Sirolimus) המשווקת בשם המסחרי רפמיון (Rapamune) היא תרופה נוגדת דחיית שתל, שלרוב ניתנת בשילוב עם תרופות נוספות.

 

שימושים כיום: התרופה משמשת בעיקר בשילוב עם תרופות נוספות נוגדות דחיית שתל עבור מושתלי כליה, לב וריאות – הן בשלב האינדוקציה מיד לאחר ההשתלה במנה חד פעמית, והן בשלב האחזקה למושתלים שפיתחו אי ספיקת כליות או אי ספיקת כבד, כתחליף לטקרולימוס מקבוצת התרופות המדכאות קלצינואורין או לצד תרופות מקבוצת מדכאי קלצינאורין במינון נמוך.

 

אופן פעולה: התרופה מהווה וסת של המערכת החיסונית (אימונומודולטור). התרופה משתייכת לקבוצת מעכבי mTOR, ופועלת על מסלול מולקולארי ספציפי, שמונע מתאי הדם הלבנים של המערכת החיסונית לתקוף את האיבר המושתל.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי למושתלי כליה, ומוגבלת לרישום על ידי רופא מומחה לאימונולוגיה קלינית או מומחה להשתלות.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות במינון של 2 מ"ג אחת ליום, או בתמיסה לעירוי. מנת האינדוקציה ההתחלתית לאחר ההשתלה היא מנה חד פעמית של 6 מ"ג הניתנת לרוב בתום ההשתלה, ולאחר מכן במצבים הנדרשים היא ניתנת בטבליות במינון של 2 מ"ג, אחת ליום.

 

בטיחות ותופעות לוואי: אין לאכול אשכוליות או לשתות מיץ אשכוליות עם התרופה – מאחר ואלה עלולות להגביר את השפעתה. כמו כן, אין לאכול עם התרופה פירות ים שאינם מבושלים כהלכה מחשש לזיהומים חריפים.

 

תופעות לוואי שכיחות שקשורות לתרופה כוללות כאב גב, קשיי שינה, כאבי ראש, כאבי מפרקים, פריחה, רעד, חולשה, כאבי בטן ועצירות/ שלשולים, עלייה במשקל ונפיחות בידיים וברגליים. תופעות חריגות הדורשות התייחסות כוללות שיעול חריף, עור חיוור, קוצר נשימה ודימום חריג.

 

התרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים. השימוש בתרופה אסור בעת היריון והנקה.

 

לתרופה יש השפעות בין תרופתיות רבות המצריכות היוועצות עם רופא, בין השאר עם תרופות נוגדות דחית שתל מסוג ציקלוספורין, תרופות אנטי פטרייתיות, תרופות לנשאי HIV, תרופות ותוספים המופקים מצמח ההיפריקום וכן ויטמינים שונים וכאמור - אשכוליות.

 

אברולימוס (סרטיקן)

 

התרופה אברולימוס (Everolimus) המשווקת למושתלים בשם המסחרי סרטיקן (Certican) מהווה תרופה נוספת הפועלת כמונעת דחיית איברים מקבוצת מעכבי mTOR.

 

שימושים כיום: התרופה משמשת כיום למניעת דחיית שתל למושתלי איברים – בשלב האינדוקציה, כתחליף לטקרולימוס מאותה הקבוצה (מעכבי mTOR) וכן בשלב האחזקה, במיוחד למושתלי כבד לאחר שפיתחו אי ספיקת כליות ולמושתלי כליה שפיתחו סרטן. 

 

סרטיקן הוכחה במקביל גם כמפחיתה את הסיכון לזיהומים בקרב מושתלי האיברים וכמגנה על הכליה מפני התפתחות אי ספיקת כליות והן כמפחיתה את הסיכון לסרטן. מחקר בשם TRANSFORM שבוצע בקרב מעל ל-2,000 מושתלי כליה ב-42 מדינות והוצג בספטמבר 2017 בכנס החברה האירופית להשתלות איברים בספרד, העלה כי התרופה מאפשרת שילוב עם תרופה מקבוצת מדכאי קלצינאורין במינון נמוך, ומסייעת לא רק לשימור הכליה המושתלת, אלא גם למניעת זיהומים, לרבות זיהומים בנגיפים CMV ו-BK, בהשוואה לפרוטוקול הטיפולי המקובל בתרופה מדכאת קלצינאורין במינון רגיל עם תרופות המדכאות את השגשוג של מערכת החיסון (חומצה מיקופנולית). 

 

אופן פעולה: התרופה מהווה וסת של המערכת החיסונית (אימונומודולטור), ומהווה נגזרת כימית של התרופה סירולימוס. התרופה משתייכת לקבוצת מעכבי mTOR, ופועלת על מסלול מולקולארי ספציפי, שמונע מתאי הדם הלבנים של המערכת החיסונית לתקוף את האיבר המושתל.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי למושתלי איברים, ומוגבלת לרישום על ידי רופא מומחה לאימונולוגיה קלינית או מומחה להשתלות.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות. המינון ההתחלתי בשלב האינדוקציה הוא בטבליות של 0.75 מ"ג, פעמיים ביום. בהמשך מנוטר מינון התרופה בהתאם לרמות התרופה בדם הנבדקות במסגרת המעקבים הרפואיים שעוברים מושתלי האיברים, ומותאם מינון חדש נמוך יותר בשלב האחזקה, ככל שנדרש. את התרופה יש ליטול באותו הזמן עם התרופה מקבוצת התרופות המדכאות קלצינאורין (ציקלוספורין/טקרולימוס).

 

מומלץ לברר מראש עם הרופא כיצד יש לנהוג במקרה שמפספסים את אחת ממנות התרופה.

 

בטיחות ותופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שקשורות לתרופה כוללות שלשולים, בחילות, הקאות, כאבי בטן, כאבי שרירים, אקנה ורמות גבוהות של שומנים וכולסטרול בדם. תופעות חריגות כוללות תגובות אלרגיות, לחץ דם גבוה, צהבת, דימומים ופרעות בקרישת הדם.

 

התרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים.

 

סטרואידים

 

סטרואידים ניתנים למושתלי איברים במינונים גבוהים בשלב האינדוקציה, ובהמשך במינונים יורדים בשלב האחזקה – לרוב עד שנה מההשתלה. ישנם פרוטוקולים רפואיים המאפשרים למושתלי איברים במצבים מסוימים להימנע מנטילת סטרואידים.

 

מטה אנליזה שפורסמה בנובמבר 2010 העלתה כי פרוטוקולים טיפוליים לאחר השתלות כליה שבמסגרתם נמנעו ממתן טיפול ממושך בסטרואידים, והופסק מתן הסטרואידים זמן קצר לאחר ההשתלה, היו קשורים אומנם עם שיעור גבוה יותר של דחיות חריפות של השתל, אולם בטווח הארוך לא היו הבדלים בהישרדות שתל הכליה או בהישרדות החולים. מעבר לכך, פרוטוקולים שחסכו טיפול ממושך בסטרואידים היו קשורים עם ירידה משמעותית בהתפתחות של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, כמו יתר לחץ דם, סוכרת ועודף שומנים בדםהחוקרים הסיקו כי היתרונות ארוכי הטווח של הפחתת הסיכון הלבבי, ללא הבדל בתוצאות ההשתלה והישרדות החולים בטווח הארוך, עולות על הסיכון המוגבר לפתח דחייה חריפה. טרם הוכח האם הימנעות ממתן סטרואידים לאורך זמן לאחר ההשתלה מאריכה את הישרדות המושתלים. בקרב מושתלי כבד קיימים פרוטוקולים המאפשרים להימנע מנטילת סטרואידים לחלוטין.

 

הסטרואיד המקובל לשימוש בקרב מושתלי איברים הוא פרדניזון.

 

פרדניזון

 

התרופה פרדניזון (Prednisone) המשווקת מסחרית כתרופה באותו השם, היא למעשה התכשיר הסטרואידי השכיח ביותר הניתן למחלות ותופעות רפואיות רבות, לרבות דלקות שונות כגון מחלות מעי דלקתיות, טרשת נפוצה ודלקות מפרקים אוטואימוניות, אלרגיה, אסתמה, ומחלות שונות הפוגעות בעור, במערכת הדם, בכליות, בבלוטת התריס ובעיניים, וכן משמש גם כטיפול למניעת דחיית שתל למושתלי איברים.

 

שימושים כיום: פרדניזון משמש בעיקר בשילוב עם תרופות נוספות נוגדות דחיית שתל עבור מושתלי כליה, כבד, לב וריאות.

 

אופן פעולה: פרדניזון הוא קורטיקוסטרואיד, ומהווה למעשה נגזרת של הורמון טבעי המיוצר בבלוטות האדרנל. השפעתו מעכבת על יצירת חלבון מסוג אינטרלוקין-1, מה שמוביל להפחתת שכפולם של תאים במערכת החיסונית מסוג T. כמו כן, לפרדניזון השפעות מקבילות אנטי דלקתיות, והוא גם מצמצם בהשפעתו זו את הנזק לאיברים מושתלים שתהליך הדחייה בהם כבר החל.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי למגוון המצבים להם היא מועילה, לרבות למושתלי איברים. 

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת בטבליות. אין ליטול אותה על קיבה ריקה ומומלץ ליטול עם מזון או חלב, למניעת בעיות בקיבה. אין להפסיק ליטול פרדניזון בבת אחת, אלא בהפחתת מינון מדורגת. הטיפול בפרדניזון בשלב האינדוקציה עשוי להיות במינון של עד 60 מ"ג ליום, אך לרוב מושתלי האיברים נותר לבסוף בשלב האחזקה מינון קבוע של 5 מ"ג ליום.

 

מושתלי כליה מגיעים למינון של 5 מ"ג ליום כעבור חודש מההשתלה, לרוב לכל החיים, פרט לאלו שמטופלים בפרוטוקולים נטולי סטרואידים.

 

מושתלי כבד מגיעים למינון של 5 מ"ג כעבור חודש עד חודשיים מההשתלה, ומטופלים בסטרואידים עד שנה מההשתלה.

 

מושתלי לב מגיעים למינון של 5 מ"ג כעבור חודש עד חודשיים מההשתלה ולרוב מטופלים בסטרואידים לכל החיים, כאשר ב-15% עד 20% ממושתלי הלב ניתן להפסיק את נטילת הסטרואידים כעבור שנה.

 

מושתלי ריאה נזקקים לטיפול בפרדניזון לכל החיים ולאחר הורדת המינון ההתחלתי הניתן בתקופת האינדוקציה – מגיעים למינון קבוע של 5 עד 10 מ"ג ליום.

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי שקשורות לתרופה אינן שכיחות במיוחד וכוללות אקנה, חרדה ודיכאון, ערפול, כאבי ראש, צמיחת שיער מואצת, נדודי שינה, מחזור לא סדיר, חוסר מנוחה, פנים דמויות ירח וכאבי בטן/ הקאות. תופעות חריגות הדורשות התייחסות כוללות צואה שחורה, זיהומים ממושכים (למשל שפעת ממושכת), חולשת שרירים, פריחה בעור, פנים ורגליים נפוחות ובעיות ראייה.

 

התרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים. השימוש בתרופה לא מומלץ בעת היריון והנקה.

 

לתרופה יש השפעות בין תרופתיות המצריכות היוועצות עם רופא, בין השאר עם מדללי דם כמו וורפרין (קומדין) ואספירין, תרופות נוגדות דחיית שתל מסוג ציקלוספורין, אסטרוגן, גלולות למניעת היריון וויטמינים מסוימים.

 

בעת נטילת פרדניזון יש לצמצם את שתיית האלכוהול, בעיקר בקרב אנשים עם היסטוריה של אולקוס וכן אלו הנוטלים במקביל גם מדללי דם כגון אספירין ותרופות שונות לדלקות מפרקים.

 

נוגדנים חד שבטיים

 

תרופות מקבוצת הנוגדנים החד שבטיים הן תרופות אימונוסופרסנטים למושתלי כליה, כבד ולב, המשמשות לרוב בשלב האינדוקציה, כדי לחולל דיכוי חיסוני עמוק בקרב המושתל, לרוב החל מיום ההשתלה ועד למספר ימים לאחר ההשתלה, וכן לטיפול באירועי דחייה חריפים של ההשתלה בהמשך. התרופות מקבוצה זו אינן בשימוש שגרתי למושתלי ריאה.

 

בזיליקסימאב (סימולקט)

 

התרופה בזיליקסימאב (Basiliximab) המוכרת בשם המסחרי סימולקט (Simulect) היא תרופה המדכאת את המערכת החיסונית ומונעת דחיית איברים.

 

שימושים כיום: כיום התרופה משמשת בשלב האינדוקציה למושתלי כליה, כבד ולב מההשתלה ועד 4 ימים אחריה, וכן לטיפול באירועי דחייה חריפים, לרוב בשילוב עם ציקלוספורין וסטרואידים.

 

אופן פעולה: התרופה המהווה וסת של המערכת החיסונית (אימונומודולטור), היא למעשה נוגדן חד שבטי, ונקשרת וחוסמת את השרשרת בשם CD25 על גבי הקולטן אינטרלוקין-2 אשר על מעטפת תאי המערכת החיסונית מסוג T, וכך בולמת את פעילותם ומדכאת למעשה את מערכת החיסון.

 

סל התרופות: התרופה כלולה בסל הבריאות הממלכתי למושתלי איברים, ומוגבלת לרישום על ידי רופא מומחה להשתלות.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת באשפוז בתמיסה לעירוי במינון של 20 מ"ג, כשלרוב ניתנות שתי מנות למושתלים בוגרים: הראשונה שעתיים לפני ההשתלה והשנייה ארבעה ימים אחריה, ובמינונים נמוכים יותר לילדים מושתלי איברים.

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שקשורות לתרופה כוללות אקנה, עצירות, בחילות והקאות, כאבי ראש, צרבת, קשיי שינה, עלייה במשקל, צמיחת שיער עודפת וכאבי שרירים ומפרקים. תופעות לוואי חריגות שנקשרו לתרופה כוללות כאבי בטן וגב, דם בצואה, חבלות, דיכאון וחרדה, עייפות, כאב בעת מתן שתן, חום וצמרמורות, נפיחות בפנים/ ברגליים והקאות.

 

התרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים. השימוש בתרופה אסור בהיריון ובהנקה.

 

דקליזומאב (זנפקס)

 

התרופה דקליזומאב (Daclizumab) המשווקת בשם המסחרי זנפקס (Zenapax) היא תרופה המדכאת את מערכת החיסון.

 

שימושים כיום: כיום התרופה משמשת בשלב האינדוקציה למושתלי כליה, כבד ולב, וכן לטיפול באירועי דחייה חריפים, לרוב בשילוב עם ציקלוספורין וסטרואידים.

 

אופן פעולה: דקליזומאב מהווה וסת של המערכת החיסונית (אימונומודולטור), ומהווה נוגדן חד שבטי הפועלת באופן דומה לתרופה בזיליקסימאב, ונקשרת וחוסמת את השרשרת בשם CD25 על גבי הקולטן אינטרלוקין-2 אשר על מעטפת תאי המערכת החיסונית מסוג T וכך בולמת את פעילותם ומדכאת למעשה את מערכת החיסון.

 

סל התרופות: התרופה אינה רשומה בישראל ואינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי וניתן להשיגה באמצעות טופס 29ג'.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת באשפוז בתמיסה לעירוי, לרוב בחמש מנות – כל אחת במינון של 50 מ"ג המהול עם תמיסת סודיום כלוריד, כשהמינון הראשון ניתן ביממה לפני ההשתלה, וארבעת המינונים הבאים במרווחים של 14 יום.

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שקשורות לתרופה כוללות עצירות, שלשולים, כאבי ראש, צרבת, כאבי שרירים ומפרקים, האטה באיחוי פצעים וקשיי שינה. תופעות חריגות כוללות כאבים בחזה, קצב לב מהיר, קוצר נשימה, נפיחות או רעידות בידיים ו/או ברגליים וחולשה כללית.

 

תרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים. השימוש בתרופה בהיריון מותר, בהיוועצות עם רופא. השימוש בתרופה אסור בהנקה.

 

מורומונאב CD3/  אורטוקלון OKT3

 

התרופה מורומונאב CD3 (בלעז Muromonab CD3) המשווקת בשם המסחרי אורטוקלון OKT3 (בלעז Orthoclone OKT3) היא תרופה נוספת המשמשת לדיכוי מערכת החיסון.

 

שימושים כיום: כיום התרופה משמשת בשלב האינדוקציה למושתלי כליה, כבד ולב, וכן לטיפול באירועי דחייה חריפים, לרוב בשילוב עם ציקלוספורין וסטרואידים.

 

אופן פעולה: במבנה שלה נוגדן חד שבטי החוסם את פעילותן של מולקולות מסוג CD3, המשמשות כקולטנים לחומרים שונים על גבי מעטפת תאי הדם הלבנים – מולקולות המכוונות את פעילות התאים, ובכך מסייעת התרופה לבלום את הפעלת התאים הללו כנגד האיבר המושתל. היעד CD3 המשמש בתרופה זו מהווה גם יעד מרכזי בפעילותן של תרופות חדישות לסרטן במנגנון של אימונותרפיה שפועלות באופן הפוך כדי לעודד מולקולות על גבי תאי המערכת החיסונית לתקוף את הגידול הסרטני שמתפשט בגוף ולהוביל לצמצום הגידול.

 

סל התרופות: התרופה אינה רשומה בישראל ואינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי וניתן להשיגה באמצעות טופס 29ג'.

 

אופן נטילה: התרופה ניתנת באשפוז בתמיסה לעירוי, למושתלים בוגרים לרוב במינון של 5 מ"ג ליום ולמשך 14-10 ימים, ובמינונים נמוכים יותר לילדים מושתלי איברים למשך 14-7 ימים.

 

תופעות לוואי: תופעות לוואי שכיחות שקשורות לתרופה כוללות צואה שחורה, דם בשתן או בצואה, בלבול עילפון, כאבי ראש, ראייה מעורפלת, פריחה, כאבי שרירים ומפרקים, דימום בלתי מוסבר ועייפות. תופעות חריגות כוללות כאבים בחזה, קצב לב מהיר, קוצר נשימה ונפיחות בפנים. 

 

התרופה מגבירה את הסיכון להתפתחות זיהומים מכל הסוגים עקב השפעתה המדכאת על פעילות המערכת החיסונית. לכן מומלץ בעת השימוש בתרופה להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים חולים.

 

התרופה עלולה גם לפגוע בבריאות הפה והשיניים, ודורשת שמירה על היגיינת פה, לרבות צחצוח שיניים באופן קבוע, שימוש בחוט דנטאלי וקיסמי שיניים וביקורים קבועים אצל רופא השיניים. השימוש בתרופה בהיריון מותר, אולם דורש מעקב היריון תדיר, בהיוועצות עם רופא. השימוש בתרופה לא מומלץ בהנקה.

 

לתרופה יש השפעות בין תרופתיות המצריכות היוועצות עם רופא, בין השאר עם נוגדי דחיית שתל מסוג אזתיופרין וציקלוספורין וסטרואידים.

 

11 דברים שחשוב לדעת על אימונוסופרסנטים

 

1. המטרה העיקרית של אימונוסופרסנטים היא לדכא את יכולתה של המערכת החיסונית להלחם באיבר החדש שהושתל ולמנוע דחייה של האיבר.

 

2. כמעט כל מושתלי האיברים נזקקים כיום לתרופות מונעות דחייה מסוג אימונוסופרסנטים מדי יום, ולעתים מספר פעמים ביום, פרט למושתלי איברים מן החי שניטלו מתאום זהה, שאינם זקוקים לתרופות אלה בגלל העדר מנגנון של תקיפת האיבר לאחר השתלתו.

 

3. גם פספוס של מנה אחת של אימונוסופרסנט אצל מושתל איברים מעלה את הסיכון לדחיית שתל. לכן – ניתן לדלג על מנה של תרופות מונעות דחיית שתל רק לאחר היוועצות עם רופא.

 

4. אין ליטול תרופות מונעות דחיית שתל בשעות שלפני ביקור אצל רופא/ פנייה למעבדה, מאחר וממצאי בדיקות דם שנאסף מהחולה עלולים להשתבש במקרים של בדיקת דם בסמוך לנטילה.

 

5. חשוב להכיר את כל התרופות נוגדות דחיית שתל שנרשמו לך – כדי להפחית את הסיכון לפספוס של תרופה כלשהי. מומלץ גם להיעזר בקופסה להכנת מנות התרופה הנדרשות למשך היום. כדאי לתכנן את נטילת כל התרופות באותו מועד במשך היום, כדי להימנע מבלבולים.

 

6. אם פספסתם בטעות מנה של תרופה נוגדת דחיית שתל, יש ליטול את התרופה מיד כשנזכרתם בכך ולפנות לרופא כדי להיוועץ עמו בנושא. אם כבר הגיע מועד נטילת מנה נוספת מהתרופה – אין ליטול מנה כפולה על דעת עצמכם.

 

7. בתקופת הטיפול באימונוסופרסנטים כדאי להכיר את הסימנים המעידים על חשש להתפתחות של דחיית השתל ומחייבים פנייה לרופא: חום גבוה, ירידה בכמות השתן ו/או עלייה פתאומית במשקל תוך ימים ספורים.

 

8. תופעת הלוואי העיקרית של האימונוסופרסנטים הם כאבי בטן. במידה ואלה נמשכים – ניתן לבקש מהרופא לארגן את נטילת התרופות מחדש במועדים שונים במשך היום.

 

9. כחודש/ מספר חודשים לאחר ההשתלה – מופחת מינון האימונוסופרסנטים הנדרשים לגוף, וגם יורד הסיכון לתופעות לוואי. במידה ותופעות הלוואי ממשיכות – ניתן לשנות את מועדי נטילת התרופות או להחליף את הרכב התרופות שהותאם למושתל.

 

10. במידה ובזמן נטילת התרופות למניעת דחיית שתל מופיעים סימנים המעלים חשד להידבקות בזיהום – יש לפנות לרופא. סימנים אלה כוללים חום גבוה מעל 37.8 מעלות, הפרשת נוזלים מפצע הניתוח, תחושת צריבה בעת מתן שתן וקירור/הצטננות שנמשכים מספר ימים ואינם חולפים.

 

11. ישנם תרופות, ויטמינים ומזונות שיכולים ליצור שילובים מסוכנים עם תרופות למניעת דחיית שתל, ויכולים להעלות/ להוריד את ריכוז התרופות בדם ולשנות בכך את השפעתן לעוצמתית יותר או לחילופין לפחותה יותר. במקרה של ספק – מומלץ להיוועץ ברופא. השילובים הבעייתיים במיוחד הם של תרופות אלו או חלקן עם אשכוליות/ מיץ אשכוליות, תרופות ותוספים המופקים צמח ההיפריקום (סנט ג'ונס וורט), אנטיביוטיקה מסוג אריתרומיצין, תרופות לשחפת, תרופות נוגדות פרכוסים ותרופות להורדת לחץ דם גבוה.

 

תרופות למניעת זיהומים

 

מעבר לתרופות מקבוצת האימונוסופרסנטים, מושתלי איברים נזקקים לתרופות למניעת זיהומים בעיתיים, זאת מאחר והטיפול באימונוסופרסנטים למעשה מדכא את המערכת החיסונית של המושתל, ומציב אותו בסיכון מוגבר לזיהומים.

 

חלק מהתרופות למניעת זיהומים ניתנות במדיניות גורפת לכלל המושתלים מאותו האיבר, במשטר הקרוי בעגה הרפואית Prophylaxis Programs, והוא המקובל במרכזים הרפואיים בישראל. כמו כן, ישנם פרוטוקולים טיפוליים נוספים של מתן הטיפול בתרופות למניעת זיהומים רק לחולים בסיכון גבוה – למשל רק לאלו שזוהה אצלם בבדיקות דם שכפול של הנגיף שאותו מבקשים למנוע, למשל CMV – ומשטר טיפולי זה קרוי Preemptive Program.

 

גנציקלוביר

 

מושתלי איברים מצויים בסיכון להידבקות בזיהום בנגיף CMV (ציטומגלו וירוס), ועל כן נזקקים לטיפול תרופתי מונע בתרופה גנציקלוביר (Ganciclovir). מושתלי כליה מטופלים בתרופה במינון של פעם ביום, למשך חצי שנה לאחר ההשתלה. מושתלי כבד מטופלים בתרופה למשך חצי שנה עד שנה לאחר ההשתלה. מושתלי לב מטופלים בתרופה לשנה לאחר ההשתלה. מושתלי ריאה מטופלים בתרופה למשך חצי שנה לאחר ההשתלה.

 

ספטרין

 

מושתלי איברים מצויים בסיכון לזיהום בדלקת ריאות מפנימוציסטיס קריניי – PCP (קיצור של Pneumocystis Carinii Pneumonia), שהיא דלקת ריאות כתוצאה ממחולל שאינו גורם למחלה באדם בריא, אלא רק באדם חולה עם מערכת חיסונית מוחלשת. למניעת הזיהום מטופלים המושתלים באנטיביוטיקה מסוג ספטרין (Septrin). מושתלי כליה מטופלים בספטרין 3-2 פעמים בשבוע, לאורך שנים. מושתלי כבד מטופלים בתרופה 3-2 פעמים בשבוע, לרוב לחצי שנה עד שנה לאחר ההשתלה. מושתלי לב מטופלים בתרופה לשנה לאחר ההשתלה. מושתלי ריאה מטופלים בתרופה 3 פעמים בשבוע למשך כל החיים.

 

סידופוביר

 

מושתלי איברים מסוימים מצויים בסיכון להידבקות בזיהום בנגיף BK ועל כן מטופלים לרוב לאחר ההשתלה בהזרקה חד פעמית למניעת הזיהום של התרופה האנטי-ויראלית סידופוביר(Cidofovir) . תרופה זו פועלת לעיכוב בפעילות האנזים הנגיפי DNA פולימראז וכך משבשת את יכולת השכפול וההתרבות של הנגיף. הטיפול בתרופה ניתן למושתלי כליה למשך כל החיים.

 

עוד על מניעת זיהומים לאחר השתלה 

 

 

סייעו בהכנת הכתבה ד"ר רוני ברוך, מנהל מרפאת ההשתלות (כליה וכבד) במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב); פרופ' ריפעת ספדי, מנהל יחידת הכבד (השתלות כבד) במכון המשולב לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד בבית החולים הדסה עין כרם; פרופ' יעקב (ג'יי) לביא, מנהל יחידת השתלות לב וסגן מנהל המחלקה לניתוחי לב במרכז הרפואי שיבא; ופרופ' מרדכי קרמר, מנהל מערך הריאות (השתלות ריאה) בבית החולים בילינסון

 

עדכון אחרון: נובמבר 2017

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: