טרשת נפוצה שמאובחנת בגיל מאוחר מתקדמת גם בלי התקפים
מחקר חדש מגלה כי הופעה של טרשת נפוצה בגיל 50 ומעלה קשורה לקצב מהיר יותר של התקדמות הנכות. הנתונים חושפים כי ההחמרה בנכות מונעת בעיקרה ממנגנונים שאינם תלויים בפעילות דלקתית הנראית לעין בבדיקות הדמיה
טרשת נפוצה היא מחלה כרונית פרוגרסיבית (מתקדמת) אוטואימונית, שמתאפיינת בכך שמערכת החיסון של הגוף פוגעת במיאלין – החומר שמגן על סיבי העצב במוח ובחוט השדרה. הנזק מתבטא בפגיעה בהעברת אותות במסלולים עצביים ובמגוון גדול של תסמינים אפשריים, שהנפוצים בהם כוללים חולשת שרירים, פגיעה בקואורדינציה ושיווי המשקל, פגיעה בראייה, עייפות והפרעות תחושתיות.
טרשת נפוצה מוכרת לרוב כמחלה המאובחנת אצל בוגרים צעירים, אולם בשנים האחרונות ניתנת תשומת לב מחקרית גוברת לחולים שמפתחים את המחלה בשלבים מאוחרים יותר בחיים. לפי מחקרים, כיום פחות מ-5% מהאנשים עם טרשת נפוצה מאובחנים עם המחלה לאחר גיל 50, וכ-0.5% מאובחנים בה לאחר גיל 60. בחלק מהמקרים מדובר בחולים שהאבחנה 'פוספסה' אצלם בגיל צעיר יותר, וחלקם אובחנו בטעות עם מחלה אחרת. מחקרים רבים זיהו לאורך השנים אתגרים רבים יותר שמציבה המחלה אצל החולים המאובחנים בגיל מאוחר יותר: כך, למשל, במחקר מצרפת שפורסם במארס 2007 בכתב העת Neurology, נמצא כי כל עלייה של שנה בגיל בזמן אבחון של טרשת נפוצה מעלה ב-13% את הסיכון למחלה מתקדמת, כאשר ביחס לסיכון של המאובחנים בגילים 19-10, אלו שמאובחנים בגילים 59-50 נמצאים בסיכון גבוה פי 47 למחלה מתקדמת.
כעת מחקר חדש שופך אור על המאפיינים הייחודיים של קבוצת המאובחנים בגיל מבוגר עם טרשת נפוצה, ומגלה כי גיל פריצת המחלה עשוי לשמש מדד לניבוי מהלך המחלה העתידי.
הנכות מתקדמת ללא תלות בהתקפים
החוקרים מהמחלקה לנוירולוגיה של רשות הבריאות המקומית של רוונה (Ravenna) באיטליה ומוסדות נוספים במדינה ביקשו לבחון ולהשוות את מהלך המחלה בין חולים שפיתחו טרשת נפוצה בגיל צעיר לבין חולים שחוו פריצה מאוחרת של המחלה המכונה ברפואה בראשי התיבות LMOS (קיצור של Late-onset multiple sclerosis) המוגדרת כאבחון המחלה מגיל 50 ומעלה, וזאת במטרה להבין את המנגנונים המדויקים המניעים את צבירת הנכות.
החוקרים הגדירו שלושה מדדי תוצאה מרכזיים להערכת החמרת המחלה. המדד הראשי שנבדק היה התקדמות חוזרת ומאושרת של נכות (Recurrent Confirmed Disability Worsening – CDW). לצדו, נבחנו שני מדדי תוצאה נוספים: התקדמות נכות שאינה תלויה בפעילות של התקפים (Progression Independent of Relapse Activity – PIRA) והתקדמות נכות שאינה תלויה הן בהתקפים והן בפעילות דלקתית בבדיקות הדמיה (Progression Independent of Relapse and MRI Activity – PIRMA).
המחקר הקיף 888 מטופלים, מתוכם 759 חולים שאובחנו בגיל צעיר ו-129 חולים עם התפרצות מאוחרת של המחלה. בניתוח הנתונים הראשוני נמצא כי התפתחות מחלה מאוחרת הייתה קשורה בסיכון גבוה משמעותית בכל שלושת המדדים: התקדמות של נכות, התקדמות נכות שאינה תלויה בפעילות של התקפים והתקדמות נכות שאינה תלויה בהתקפים או בבדיקות הדמיה.
לאחר שהחוקרים נטרלו גורמים שונים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות, הקשר הסטטיסטי בין גיל האבחון המאוחר לבין המדד הראשי של התקדמות נכות נחלש והפך ללא מובהק סטטיסטית. לעומת זאת, בקרב הנבדקים שהמחלה התפתחה אצלם מאוחר עדיין נותר קשר עצמאי מובהק וחזק למדד של התקדמות נכות שאינה תלויה בפעילות של התקפים, עם סיכון הגבוה ב-55% לחוות החמרה של הנכות ללא תלות בהתקף. בצורה דומה נותר קשר עצמאי למדד של התקדמות נכות שאינה תלויה בהתקפים ובבדיקות הדמיה, עם סיכון גבוה ב-63% להתפתחות נכות ללא כל סימן בבדיקות ההדמיה בקרב אנשים עם טרשת נפוצה שהתפתחה בגיל מאוחר.
הממצאים החדשים מדווחים בגיליון מאי 2026 של כתב העת המדעי Journal of Neurology.
תהליכים פנימיים וניווניים
ממצאי המחקר מצביעים על כך שהחמרת המצב התפקודי אצל חולים שאובחנו בגיל מאוחר אינה נובעת מהתפרצויות דלקתיות גלויות, כמו התקפים חריפים או סימנים חדשים בהדמיית ה-MRI. החוקרים מעריכים כי בקבוצת גיל זו, הפגיעה במערכת העצבים מונעת בעיקר מתהליכים פנימיים וניווניים מתמשכים, אשר מתרחשים ברקע ובאופן עצמאי לחלוטין מהפעילות הדלקתית המאפיינת את שלבי המחלה המוקדמים אצל חולים צעירים.
לממצאי המחקר השלכות משמעותיות. מרבית הטיפולים הקיימים כיום בשוק בתרופות לטרשת נפוצה המשנות את מהלך מחלה – יעילים בעיקר בדיכוי והפחתה של אותה פעילות דלקתית אקטיבית ובהורדת תדירות ההתקפים. לאור נתוני המחקר, עולה החשש כי הטיפולים הקיימים אינם נותנים מענה מלא או מספק לקצב התקדמות המחלה הייחודי של חולים המאובחנים בגיל מאוחר, המונע ממנגנונים עצמאיים.
החוקרים מסכמים כי זיהוי גיל פריצת המחלה כגורם מפתח חיוני כבר בשלבי האבחון הראשוניים יאפשר לרופאים לנהל נכון יותר את אסטרטגיית הטיפול, ומדגיש את הצורך הדחוף בפיתוח מענים רפואיים ממוקדים המיועדים לעצירת התקדמות נכות שאינה תלויה בהתקפים דלקתיים.
ממצאי המחקר מלווים בעבודות נוספות שמבקשות בשנים האחרונות לחדד את ההבדלים בין מאובחנים עם טרשת נפוצה בגיל צעיר או מבוגר. ככלל, מחקרים מדגימים כי עם העלייה בגיל, הנגעים המוחיים שמאפיינים טרשת נפוצה הופכים נרחבים יותר – באופן שמזרז את קצב הידרדרות המחלה.כמו כן, קצב שיקום המיאלין הפגוע (Remyelination) יורד בגיל המבוגר. הסיבה לכך, לפי עבודות בחיות מעבדה, קשורה ככל הנראה לירידה בפעילותם של 'תאי אב אוליגודנדרוציטים' (OPC) המצויים במערכת העצבים המרכזית של המוח.
ככלל, בשנים האחרונות שיפור בבדיקות הדמיה וביעילות התרופות לטרשת נפוצה מאפשרים הארכת חיים טובה יותר ואיכות חיים משופרת למאובחנים במחלה. לפי מחקר מעקב מספרד שפורסם בסתיו 2021, אבחון מוקדם יותר וטיפול מוקדם יותר בטרשת נפוצה נקשרים לפרוגנוזה טובה יותר של המאובחנים בטרשת נפוצה.
