קפה עשוי להגן מפני מלנומה ממאירה של העור – סרטן העור הקטלני ביותר. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of the National Cancer Institute.

צוות החוקרים, בראשם חוקרים מהמכון הלאומי לסרטן בארה"ב, התבסס על נתונים של 447,000 אנשים שהשתתפו בסקרים של מכון הבריאות הלאומי במסגרתם מילאו שאלונים מפורטים על תזונה ואפשרו לחוקרים גישה לתיקים הרפואיים שלהם. בתחילת המחקר אף אחד מהנחקרים לא סבל מסרטן. בסיום תקופת מעקב של כ-10.5 שנים 2,904 מהנבדקים אובחנו עם מלנומה ממאירה.

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות, בהם חשיפה לקרינת השמש במקום המגורים, השמנה, גיל, עישון וכדומה, נמצא כי אנשים ששתו את כמויות הקפה הגדולות ביותר – 4 כוסות או יותר ביום – היו בעלי סיכון נמוך ב-20% לפתח מלנומה ממאירה.

כאשר החוקרים הפרידו בין שתיית קפה המכיל קפאין לבין שתיית קפה ללא קפאין, הם מצאו כי שתיית 4 כוסות או יותר של קפה עם קפאין קשורה לסיכון נמוך ב-25% לפתח מלנומה, בעוד ששתיית קפה ללא קפאין לא נקשרה לסיכון מופחת לסרטן.

תוצאות המחקר מחזקות מחקר שפורסם בשנת 2013 בכתב העת Cancer Causes & Control. במסגרת המחקר החוקרים השוו בין שתי קבוצות: 304 חולים במלנומה ו-305 נבדקים בריאים ומצאו כי נבדקים ששתו יותר מכוס קפה אחת ליום היו בעלי סיכון נמוך יותר ללקות במלנומה, לעומת אלו ששתו כוס קפה אחת ביום או פחות. לאחר מכן המשיכו החוקרים בניתוח הנתונים בהתאם למיפוי הגנטי של הנבדקים, ומצאו כי האפקט המגן של הקפה היה חזק במיוחד אצל נבדקים שנמצאו אצלם שינויים מסוימים בגנים GSTM1 ו-GSTT1.

מחקר שפורסם בשנת 2012 בכתב העת Cancer Research מצא כי שתיית כמויות גדולות של קפה המכיל קפאין קשורה לסיכון מופחת לסרטן עור מהסוג הנפוץ ביותר - סרטן תאי הבסיס. ככל שהצריכה עלתה – כך ירד הסיכון. בהשוואה לנשים שלא נהגו לשתות קפה עם קפאין, נשים שצרכו יותר מ-3 כוסות ביום היו בעלות סיכון נמוך ב-21% למחלה. בקרב גברים הסיכון היה נמוך ב-10%.

המחקרים אומנם מצביעים על קשר בין קפה לסיכון מופחת לסרטן העור, אך לא מוכיחים כי מדובר בקשר של סיבה-תוצאה – משמע שלא ניתן לדעת אם שתיית הקפה בפני עצמה מובילה להפחתת הסיכון לסרטן. לכן אין סיבה להתחיל לשתות קפה על סמך הממצאים. עם זאת, נראה כי מי שנהנה לשתות מספר כוסות קפה ביום יכול להמשיך לעשות כך בלי ייסורי מצפון.

Journal of the National Cancer Institute doi:10.1093/jnci/dju421