מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניהשמנהמדריכיםיוד – כל מה שחשוב לדעת

יוד – כל מה שחשוב לדעת

מה המקורות של יוד? מדוע הוא חיוני לגוף האדם? מהם הסיבוכים של חוסר ביוד? מי בסיכון לתופעה? הכול על יוד ועל ההמלצה לתוסף יוד לנשים הרות

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: פרופ' רונית אנדוולט
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

יוד (Iodine) הוא יסוד כימי המצוי באדמה ובמי ים וכן במזונות מסוימים באופן טבעי ובזמינות משתנה בין אזורים שונים בעולם. כמו כן, יוד מוסף למזונות בתהליך העשרה, בעיקר למלח שולחני, ואף זמין כתוסף תזונה.

 

לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי (WHO), כ-2 מיליארד מתושבי העולם סובלים מצריכה בלתי מספקת של יוד, וכשליש (31.5%) מהילדים בגילי בית הספר סובלים מחסר יוד שעשוי להתבטא בפגיעות בהתפתחות השכלית.

 

ישראל נמנית על המדינות שמתועד בהן חסר יוד, והבעיה אף הוחרפה בשנים האחרונות עם המעבר לשתיית מי ים מותפלים שמכילים יוד בכמויות מזעריות בהשוואה למקורות מים מתוקים, בדומה לחסר מגנזיום. לדברי פרופ' רונית אנדוולט, מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות, "ישראלים רבים לא אוכלים דגים בכמות מספקת, שותים מים מותפלים עם כמויות נמוכות של יוד, וגם במוצרי חלב היו בעבר ריכוזים גבוהים יותר של יוד, אולם כיום בגלל שינוי בתהליכי השטיפה של עטיני הפרות – רמה זו ירדה, ולכן כיום המקור המרכזי ליוד הוא מלח שולחני עם תוסף יוד".

 

מאחר וישנם אזורים בעולם עם חסר טבעי ביוד, החלו בעשורים האחרונים במדינות רבות העולם להעשיר מזונות ביוד, ובישראל יוזמה זו נמצאת בתהליכי קידום.

 

 

החשיבות של יוד בתזונה

 

יוד הוא רכיב חיוני לצורך ייצור והפרשה תקינה של הורמוני בלוטת התריס 'תירוקסין' (T4) ו'תריאודותירוקסין' (T3) – הורמונים חיוניים לתגובות ביוכימיות משמעותיות בגוף האדם, שהפרשתם מווסתת על ידי ההורמון TSH ("הורמון מעורר בלוטת התריס") אשר מופרש מבלוטת יותרת המוח.

 

בין התפקידים הביולוגיים של הורמוני בלוטת התריס, עבורם נדרשת צריכת יוד ברמה תקינה, נמנים סינתזת חלבונים, פעילות של אנזימים שונים, שמירה על חום גוף תקין ועל קצב תקין של מטבוליזם השומנים. כמו כן, הורמונים אלה בעלי חשיבות מרכזית במהלך ההיריון להתפתחות המוח ומערכת השלד של העובר והיילוד.

 

יוד מגן על הגוף מפני הפרעות בתפקוד בלוטת התריס, לרבות תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם) ופעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם). במקרה של צריכה לא מספקת של יוד עשויים להתפתח תסמינים אופייניים, ובעיקר הגדלה של בלוטת התריס – מצב רפואי המכונה 'גוייטר' (זפקת), וזאת על רקע מאמצים של בלוטת התריס לאגור יותר יוד ממחזור הדם. כתוצאה מכך עשויה להתפתח תת פעילות של בלוטת התריס - היפותירואידיזם. תסמינים דומים עשויים להתפתח גם במקרה של צריכה עודפת של יוד.

 

יוד זוהה גם כחיוני לתפקוד התקין של המערכת החיסונית, להפיכת 'בטא קרוטן' לוויטמין A, לבריאות השיער, הציפורניים והשיניים, וכן כגורם מיטיב במצבים רפואיים מסוימים, לרבות גידולים בשד.

 

היוד נאגר בגוף ברובו בבלוטת התריס, וחלקו נאגר בבלוטות ההנקה, העיניים, רירית הקיבה, דופן העורקים ובלוטות הרוק.

 

אבחון חסר ביוד

 

בדיקת יוד בשתן היא הבדיקה המרכזית לזיהוי מקרים של חסר יוד – וזאת מאחר והכליות מפרישות דרך השתן כ-90% מהיוד שנצרך בגוף.

 

בדיקה תקינה נקבעת בערכים של 199-100 מיקרוגרם לליטר (mcg/L) לרוב האוכלוסייה – לרבות ילדים ומבוגרים, 249-150 מיקרוגרם לליטר לנשים הרות ומעל ל-100 מיקרוגרם לליטר לנשים מיניקות.

 

ערכים נמוכים מ-100 מיקרוגרם מעידים לרוב על חסר יוד, כאשר רמות של 99-50 מיקרוגרם לליטר נוטות להצביע על חסר קל, 49-20 מיקרוגרם לליטר על חסר מתון ורמות של פחות מ-20 מיקרוגרם לליטר על חסר חמור של יוד בגוף שדורש לרוב התערבות באמצעות נטילת תוסף יוד.

 

לעתים כדי לאמוד את החוסר ביוד נדרשת בדיקות איסוף שתן ל-24 שעות, אם כי אצל ילדים ותינוקות מבוצעות גם בדיקות רבות רגילות, שתוצאותיהן משוקללות עם תוצאות יחד עם בדיקות לרמת קריאטינין בשתן.

 

מחקרים לאחרונה מצביעים על כך שלצורך מדידה מדויקת במיוחד של רמות היוד בגוף נדרש איסוף שתן למשך עשרה ימים רצופים לפחות – בדיקה שאיננה ישימה, ולכן בדיקות השתן המקובלות אומדות את היקף התופעה בדרגת דיוק מתונה.

 

כמו כן, להערכת השלכות החוסר ביוד מבוצעות לעתים בדיקות דם לרמות 'תירוגלובולין' (Thyroglobulin) – חלבון שיש לו תפקיד בייצור הורמוני בלוטת התריס. 

 

צריכת היוד המומלצת

 

רמות היוד המומלצות לצריכה יומית, כפי שנקבעו על ידי המכון הלאומי לבריאות (NIH) בארה"ב, כוללות:

 

בלידה עד גיל 6 חודשים: 110 מיקרוגרם יוד.

 

בגילי 12-7 חודשים: 130 מיקרוגרם. 

 

בגילי שנה עד 8 שנים: 90 מיקרוגרם. 

 

בגילי 13-9 שנים: 120 מיקרוגרם. 

 

בגילי 14 ומעלה, לרבות באוכלוסייה הבוגרת: 150 מיקרוגרם. 

 

לנשים הרות: מומלצת צריכה של 220 מיקרוגרם יוד ליום. בארגון הבריאות העולמי (WHOממליצים לנשים הרות על צריכה מעט גבוהה יותר של 250 מיקרוגרם יוד ליום.

 

לנשים מיניקות: צריכה של 290 מיקרוגרם יוד ליום.

 

המקורות התזונתיים של יוד

 

בין המקורות התזונתיים העשירים ביותר ביוד כלולים בעיקר:

 

מאכלי ים

 

דגים ופירות ים מהווים מקור טוב ליוד, ובייחוד אצות ים שמשמשות בין השאר להכנת סושי (כמו קלפ, נורי, ווקאמה וקומבו) שכמות היוד בהן משתנה מאוד. 

 

מנת דג סלמון אפוי או מעושן (כ-85 גרם) מכילה 197 מיקרוגרם יוד

 

מנת דג קוד (כ-85 גרם) מכיל 158 מיקרוגרם יוד

 

צלחת פירות ים מכילה 150 מיקרוגרם יוד

 

מנת צדפות (כ-85 גרם) מכילה 93 מיקרוגרם יוד בממוצע

 

רול סושי – 8 יחידות – מכיל כ-27 מיקרוגרם יוד

 

פחית טונה מכילה כ-10 מיקרוגרם יוד

 

אצת נורי מיובשת במשקל 10 גרם מכילה 232 מיקרוגרם יוד 

 

לשם השוואה, כף אצות קלפ מכילה 52,000 מיקרוגרם יוד – ועל כן צריכת אצות אלה באופן לא מבוקר עלולה להוביל לעודף יוד שאף הוא מסוכן לגוף.

 

ביצים ומוצרי חלב  

 

ביצים וחלב מהווים מקור ליוד, אם כי כמות היוד במוצרי חלב משתנה בהתאם לתוספי יוד שניתנים לפרות ולתהליך שטיפת עטיני הפרה, ובשנים האחרונות מצויים בירידה. יוד גם מצוי בחלב אם ומועשר בפורמולות מזון לתינוקות. לעומת זאת, סויה ומשקאות שקדים מכילים לרוב כמויות זניחות של יוד, ולכן טבעונים מצויים בסיכון לסבול מחוסר ביוד. 

 

גביע יוגורט מכיל 116 מיקרוגרם יוד בממוצע

 

כוס חלב מכילה בממוצע 85 מיקרוגרם יוד

 

ביצה קשה מכילה 26 מיקרוגרם יוד

 

כדור גלידה שוקולד מכיל 21 מיקרוגרם יוד

 

במאמר של חוקרים ישראלים שפורסם באוגוסט 2018 בכתב העת Thyroid, נבחנה תכולת היוד ב-33 מוצרי חלב שמהווים 89% ממקורות החלב של ישראלים על סמך סקרי התזונה של משרד הבריאות (סקרי מב"ת), והתברר כי חלב בישראל עשיר ביוד, אולם צריכה נמוכה של מוצרי חלב על ידי ישראלים מובילה לכך שתרומת החלב ומוצריו לאספקת היוד היומית נאמדת ב-34 מיקרוגרם יוד בממוצע ליום בלבד, רק כ-22% מכמות היוד היומית המומלצת.

 

מים

 

מי ברז ממקורות מים מתוקים מכילים כמויות משתנות של יוד, אך מהווים ברבות ממדינות העולם מקור משמעותי לאספקתו. לעומתם, מי ים מותפלים מכילים כמויות זניחות של יוד, והמעבר בשנים האחרונות בישראל לאספקת מי ברז מותפלים לרוב האוכלוסייה מובילה ככל הנראה להחמרת החוסר ביוד בקרב תושבי המדינה.

 

במחקר ראשוני שבחן את התופעה, שהוצג במסגרת מאמר שפורסם בנושא ביוני 2018 בכתב העת Birth Defects Research, נבחנו ריכוזי היוד בעיר אשקלון שהייתה אחת הערים הראשונות בישראל שעברה לאספקת מי ים מותפלים, ונמצא כי היקף נרחב מהנבדקים תושבי העיר (76%) סובלים מרמות גבוהות של תירוגלובולין בדם באופן שמעיד על שיבוש בפעילות הורמוני בלוטת התריס על רקע מחסור מדאיג ביוד. במחקר נמצא כי ריכוז היוד במי השתייה באשקלון בשנת 2003, כשהעיר קיבלה אספקת מי ברז ממקורות מים מתוקים – היה גבוה פי 2 בהשוואה לריכוז שנמדד בשנת 2008, כשהעיר קיבלה אספקת מי ים מותפלים.

 

עם זאת, מחקר נוסף של חוקרים מקופת חולים מכבי ואוניברסיטאות תל אביב ובר אילן, שממצאיו דווחו ביוני 2018 בכתב העת Journal of Water and Health, לא מצא עדויות לכך שהמעבר למי ים מותפלים בישראל הוביל לשינוי בפעילות בלוטת התריס באוכלוסייה, וגם באזורים שמקבלים אספקת מים מותפלים לא זוהתה בקרב נבדקים ירידה בהפרשת הורמוני בלוטת התריס בהשוואה לנבדקים תושבי אזורים שמקבלים מי ברז ממקורות מים מתוקים.

 

מלח מועשר ביוד 

 

על רקע הסיכון לחוסר ביוד והשלכותיו, ברבות השנים רשויות בריאות במדינות רבות בעולם החלו להעשיר מלח ביוד, וכיום מלח מועשר ביוד בכ-88% ממדינות העולם, לרבות ארה"ב, רוב מדינות אירופה ומדינות עם אוכלוסייה נרחבת כגון הודו וסין ואף בישראל – במלח שולחני מסוגים מסוימים.

 

ככלל, בתהליך הפקת מלח ממי ים אובדות רוב כמויות היוד בתהליכי האידוי, השטיפה והייבוש של המלח. העשרת המלח ביוד עשויה להוביל לכמות יוד שביכולתה למנוע חוסר ביוד, עד לכמות של כ-400-150 מיקרוגרם יוד לכפית מלח.

 

בארה"ב מועשר המלח השולחני ביוד עוד משנות העשרים של המאה ה-20, על רקע זיהוי ריכוזי אוכלוסייה נרחבים עם הפרעות בבלוטת התריס בצפון ארה"ב, אולם עד היום ההעשרה אינה מחויבת בחוק, ומבוצעת בפועל בעיקר במלח שולחני, כאשר המלח המשמש בייצור מזונות מעובדים ומתועשים בארה"ב – המהווים את המקור המשמעותי ביותר למלח בתזונה של אמריקאים – ברובו אינו מועשר ביוד.

 

בישראל נידונה סוגיית העשרת המלח ביוד עשרות שנים, ולדברי פרופ' אנדוולט, "משרד הבריאות כבר פרסם תקן להעשרת מלח שולחני ביוד, ואנחנו התהליך של כתיבת תקנות להעשרה נרחבת יותר ביוד גם של מלח שמשמש בתעשיית המזון".

 

כיום ניתן לרכוש בארץ מלח מועשר ביוד הקרוי גם 'מלח מיודד' בעיקר באריזות הנמכרות בצורת מלחיות.

 

יוד כתוסף תזונה וכתרופה

 

יוד משווק כתוסף תזונה לרוב בתרכובות של 'אשלגן יודי' (Potassium Iodide) או 'נתרן יודי', בכמוסות או כטיפות בנוזל, ובמינונים משתנים.

 

עם זאת, לסובלים מחסר יוד מומלץ על צריכתו בכמויות מספקות בעיקר אמצעות מזונות מועשרים, ויש לשקול צריכת תוסף יוד רק בהיוועצות עם הרופא המטפל/ תזונאים ודיאטנים.

 

מולטי ויטמינים מכילים לרוב אף הם כמויות של כ-150 מיקרוגרם יוד בטבלייה, אם כי ישנם גם מולטי ויטמינים שאינם מכילים כלל יוד, ומומלץ לבדוק זאת בתוויות בעת רכישת המוצר.

 

אשלגן יודי מהווה גם תרופה בשם 'לוגול' שמחולקת בישראל לאנשים שמתגוררים בסביבת כורים גרעיניים, לנטילה במקרה של דליפת חומרים רדיואקטיביים לסביבה – כדי להגן על תפקוד בלוטת התריס במצבים של חשיפה לנשורת גרעינית.

 

 

בשנים האחרונות מדווח במדינות שונות, לרבות בישראל – על חוסר מחמיר ביוד, שבארץ מקורו כאמור בין השאר במעבר למי ברז מותפלים.

 

בסקר ראשון שבחן את צריכת היוד באופן מקיף, שבוצע במימון משרד הבריאות על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית, קופת חולים מכבי והמרכז הרפואי ברזילי, וממצאיו פורסמו באוגוסט 2017 בכתב העת Thyroid, נמצא על סמך בדיקות שתן כי בקרב 1,023 ילדים בגילי בית ספר, 62% אובחנו עם חוסר ביוד, ובקרב 1,074 נשים הרות – 85% זוהו עם חוסר ביוד. 

 

מחקר ספציפי שהתמקד בבדיקות יוד בשתן בקרב 134 נשים הרות במרכז הרפואי ברזילי באשקלון, שממצאיו פורסמו בגיליון מארס 2020 של כתב העת המדעי IJHPR של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות, דיווח על צריכה ממוצעת של 189 מיקרוגרם יוד ליום הנמוכה ההמלצות המקובלות. החוקרים מצביעים על סיכון לחוסר ביוד בקרב נשים הרות שעשוי להתבטא בפגיעות התפתחותיות של העובר, וקוראים ליישום מדיניות לאומית של העשרה נרחבת של מלח ביוד ולקביעת קווים מנחים לקידום צריכת יוד בהיריון.

 

גורמי סיכון לחוסר ביוד

 

מחקרים מזהים מספר קבוצות סיכון לפתח חוסר ביוד:

 

מגורים באזורים עם חוסר ביוד

 

ישנם אזורים גאוגרפים המזוהים עם סיכון מוגבר להתפתחות חוסר ביוד. בצפון ארה"ב סביב "הימות הגדולות" (Great Lakes) קיים אזור שעוד לפני כמאה שנים, תועד עם חוסר ביוד, ואף זכה לכינוי "חגורת גויטר" – עקב ריבוי האבחנות של מטופלים עם גויטר. ברבות השנים, העשרת המלח השולחני ביוד בארה"ב הובילה לירידה משמעותית בשכיחות החוסר ביוד בצפון ארה"ב.

 

כיום ישנן עדיין מדינות שונות עם חוסר ביוד, לרבות מדינות באגן הים התיכון ובכללן ישראל, מדינות באפריקה, מרכז אמריקה, דרום מזרח אסיה ואף מרכז בריטניה. לפי הערכות רשת חוקרים שמנטרת את היקף החוסר העולמי ביוד, נכון לשנת 2019 מוערך כי כ-683 מיליון איש בעולם סובלים מחוסר ביוד המתבטא בסיבוכים רפואיים, ואלה מרוכזים בעיקר ב-25 מדינות, ובכללן ישראל, לבנון, עיראק ומספר מדינות באירופה ובכללן פינלנד, נורבגיה, איטליה, אסטוניה ואוקראינה. ברוב מדינות אלה אין העשרה של המלח השולחני ביוד.

 

נשים הרות

 

במהלך ההיריון הדרישה ליוד גוברת, ולכן ההמלצות לצריכה יומית של יוד גבוהות יותר עבור נשים הרות ומיניקות. נשים הרות מזוהות כקבוצת סיכון לפתח חוסרים ביוד, שעשויות להיות להם השלכות התפתחותיות על מהלך ההיריון והתפתחות העובר והילד לעתיד. על כן לנשים הרות מומלץ על נטילת תוסף יוד.

 

טבעונים

 

אנשים שנמנעים מצריכת ביצים, חלב ופירות ים המהווים מקורות טובים ליוד, ובכללם טבעונים – מצויים בסיכון לפתח מחסור ביוד. פירות וירקות לרוב לא מכילים כמויות משמעותיות של יוד. 

 

מחקר אמריקאי מהמרכז הרפואי בבוסטון, שממצאיו פורסמו באוגוסט 2011 בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism, זיהה כי רמות היוד בשתן בקרב טבעונים (78.5 מיקרוגרם לליטר) מעידות על חסר, ואילו בקרב צמחונים לא תועד חסר.

 

צריכה גבוהה של 'מזונות גויטרוגנים'

 

ישנם מזונות המוגדרים 'גויטרוגנים' (Goitrogens) – מזונות שמפריעים לקליטת היוד בבלוטת התריס ומעלים את הסיכון להתפתחות גוייטר (זפקת) - הגדלה של בלוטת התריס. צריכתם של מזונות אלה באופן מוגבר מעלה את הסיכון לחוסר ביוד.

 

ברשימת המזונות הגויטרוגנים נכללים כרוב, ברוקולי, כרובית, צנון, לפת חזרת וקליפות אדומות של בוטנים.

 

גם חוסרים בברזל ובוויטמין A עשויים להשפיע על ירידה בספיגת היוד בבלוטת התריס.

 

הקפדה על תזונה מאוזנת ועשירה לרוב אינה גורמת להשפעתם השלילית של מזונות גוייטרוגנים על בלוטת התריס.

 

הנזקים של חוסר ביוד

 

חוסר ביוד עלול להוביל להשפעות בריאותיות שליליות נרחבות, לרבות תהליכים הקשורים לגדילה והתפתחות, ומדובר כיום באחד מהגורמים המשמעותיים למוגבלות שכלית התפתחותית שניתנת למניעה בעולם.

 

בוגרים

 

חוסר ביוד בקרב בוגרים עשוי להתבטא בתסמינים שונים, לרבות חולשה ועייפות, עלייה בלתי מוסברת במשקל, רגישות לקור, עצירות ויובש בעור וכן עלייה ברמות הכולסטרול בדם.

 

מחקר שבוצע בארה"ב ופורסם במארס 2016 בכתב העת Nutrients מצא כי רמות נמוכות של יוד מעלות ב-51% את הסיכון לסבול מרמות גבוהות של סך כולסטרול בדם, מגדילות ב-58% את הסיכון לרמות גבוהות של כולסטרול רע LDL, ומעלות ב-66% את הסיכון להפרת האיזון בין הכולסטרול הרע לכולסטרול הטוב HDL.

 

בגילי הבגרות, במצבים של חוסר חמור ביוד, כשצריכתו נאמדת בפחות מ-20 מיקרוגרם ליום, עשוי להתפתח מצב של תת פעילות בלוטת התריס – היפותירואידיזם, המלווה לרוב בהגדלה של בלוטת התריס ('גוייטר' ובעברית 'זפקת'). התופעה עשויה להתבטא כזפקת פשוטה שמודגמת בנפיחות באזור מסוים בבלוטת התריס, או זפקת מפושטת שבה בלוטת התריס נפוחה כולה. יש לציין כי זפקת גם עלולה להתפתח גם על רקע גידול או דלקת או מחלות אוטואיומוניות (כמו מחלת גרייבס) או על רקע נטילת התרופה ליתיום למצבים פסיכיאטריים שונים.

 

הטיפול בזפקת ברובו תרופתי, ובעיקר על ידי ההורמון תירוקסין שמופרש מבלוטת התריס המיוצר באופן סינטטי בתרופה הפופולארית אלטרוקסין. ללא טיפול, זפקת עלולה להוביל לדימומים בבלוטת התריס עקב קרע בין זקיקי הבלוטה או לפיברוזיס או הסתיידויות בבלוטה.

 

חוסר כרוני ביוד באוכלוסייה הבוגרת מעלה את הסיכון לסרטן בלוטת התריס, ובייחוד סוג ספציפי של גידול פוליקולארי שלרוב מאובחן בקרב בוגרים צעירים ובגיל העמידה ויש לו סיכויי ריפוי גבוהים יותר. באפריקה מדווח בשנים האחרונות על עלייה בשכיחות סרטן בלוטת התריס באזורים שבהם סובלים התושבים מחוסר ביוד.

 

עוברים ותינוקות

 

מחקרים מראים כי תינוקות מושפעים מחוסרים ביוד באופן משמעותי יותר מילדים ובוגרים. בשלב העוברי וכן לאחר הלידה בגילי הינקות – חסר יוד עלול להוביל לסיבוכים התפתחותיים בלתי הפיכים במערכת העצבים וכן להפלות ולידות מת. חוסר חמור ביוד בשלב העוברי עלול להוביל לתת תריסיות מולדת (מצב רפואי הקרוי גם 'קרטנת' או 'קרטיניזם') – דהיינו תת פעילות של בלוטת התריס מלידה, אשר מתבטאת לרוב במוגבלות שכלית והתפתחותית בשלבי הילדות המוקדמת, אשר עשויה להתבטא בפגיעות בתפקוד המוטורי והשכלי, עיכובים בגדילה ובהמשך בהתבגרות המינית, ליקויים בשמיעה והפרעות נוירולוגיות אחרות. התופעה מאובחנת כיום במסגרת סקר היילודים שמבוצע ביוזמת משרד הבריאות לכלל הילודים בכל בתי החולים בישראל, ובמידה והיא מאובחנת – הטיפול ניתן באמצעות התרופה אלטרוקסין.

 

מספר מחקרים הדגימו ליקויים התפתחותיים שונים בקרב ילדים עם חוסר ביוד. מטה אנליזה בנושא שמבוססת על איסוף נתונים בהולנד, ספרד ובריטניה, שממצאיה פורסמו בדצמבר 2019 בכתב עת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism מעלה כי ילדים בגילי שנה וחצי עד שמונה לאימהות עם חוסר ביוד בהיריון השיגו ציונים נמוכים יותר במבחני I.Q מילוליים הבוחנים יכולות שפתיות.

 

ילדים

 

גם אצל ילדים חוסר חמור ביוד עשוי להוביל לעיכובים התפתחותיים במערכת העצבים שעלולים להתבטא בירידה ברמת האינטליגנציה כפי שנמדדת במבחני I.Q. מחקרים גם מצביעים על קשר בין חוסר מתון ביוד בגילי הילדות לבין הפרעות קשב וריכוז.

 

מספר מחקרים מצביעים על התועלת של מתן תוסף יוד לילדים באזורים המאופיינים בחוסר ביוד להפחתת הסיכון לליקויים התפתחותיים פיזיים ושכליים.

 

למי מומלץ על תוסף יוד?

 

במדינות רבות בעולם ובכללן ישראל מומלץ על נטילת תוסף יוד בהיריון על רקע חשיבותו להתפתחות תקינה של העובר והיילוד.

 

בישראל ממליץ משרד הבריאות לצרוך יוד במינון של 250-150 מיקרוגרם כתוסף תזונה לפחות חודש לפני שהאישה מתכננת להרות, במשך כל ההיריון וכל תקופת ההנקה.

 

הסיכון בצריכה עודפת של יוד

 

גם צריכת יתר של יוד מסוכנת, ורמות גבוהות מדי של יוד במאגרי הגוף השונים, לרבות בזרם הדם ובבלוטת התריס – עשויות להתבטא בתסמינים דומים לאלו שנצפים במצבים של חוסר ביוד, לרבות הגדלה של בלוטת התריס (גוייטר) ותת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), וזאת מאחר ועודף יוד מוביל לדיכוי מנגנון הפרשת הורמוני בלוטת התריס.

 

כמו כן, רמות גבוהות מדי של יוד עשויות להוביל להתפתחות פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם). בנוסף, מחקרים מצביעים על סיכון מוגבר בצריכה גבוהה מדי של יוד להתפתחות דלקת בבלוטת התריס – 'תירואדיטיס' וכן לסרטן בלוטת התריס.

 

תסמינים של הרעלת יוד אקוטית כוללים לרוב צריבה בפה, בגרון ובקיבה, חום גבוה, כאבי בטן, בחילות, הקאות, שלשולים, חולשה ובמצבים קשים – אובדן הכרה.

 

חשיפה לחומרים רדיואקטיביים – בעיקר על רקע תאונות גרעיניות – מערבת לרוב חשיפה ליוד רדיואקטיבי בסביבה, ומעלה את הסיכון לגידולים בבלוטת התריס, בעיקר בקרב ילדים. הסיכון לספיגת היוד הרדיואקטיבי גבוה במיוחד בקרב ילדים שסובלים במקור מחוסר ביוד בהשוואה לילדים שרמת היוד בגופם תקינה.

 

ברוב המקרים, צריכת יוד ממקורות תזונתיים ותוספים אינה אמורה להוביל לסיבוכים על רקע עודף יוד. עם זאת, הסיכון לסיבוכים עולה ככל שעודפי היוד מצטברים לאורך זמן. במכון הלאומי לבריאות בארה"ב הוגדרו רמות מקסימאליות מומלצות ליוד ליום, שמעליהן הסיכון לסיבוכים גדל, ומדובר ברמות גבוהות מ-200 מיקרוגרם יוד ליום בגילי 3-1 שנים, מעל 300 מיקרוגרם בגילי 8-4; מעל 600 מיקרוגרם בגילי 13-9; מעל 900 מיקרוגרם בגילי 18-14; ומעל 1,100 מיקרוגרם לבוגרים בגילי 19 ומעלה.

 

רגישות יתר ליוד

 

אחת התופעות שמתועדת בספרות הרפואית בהקשר ליוד היא רגישות יתר ליסוד, שעלולה להתבטא בין השאר בפריחה עורית לאחר מריחת יוד כחומר חיטוי על פצעים.

 

לאנשים עם רגישות ליוד מומלץ גם להימנע מצריכת מזונות העשירים במיוחד ביוד, ובייחוד אצות ים ופירות ים, מחשש להתפתחות תגובה אלרגית.

 

שילובים בעייתיים של תוספי יוד עם תרופות

 

נטילת תוספי יוד דורשת תשומת לב מיוחדת בנטילה מקבילה של תרופות מסוימות, כדי להימנע משילובים מסוכנים בין תרופתיים:

 

תרופות להיפרתירואידיזם

 

נטילה משולבת של יוד במקרים של חוסר ביוד לצד תרופות לפעילות יתר של בלוטת התריס – היפרתירואידיזם, למשל התרופה מתימזול, עשויה להיות בעייתית, מאחר והתרופות הללו משבשות את ספיגתו של היוד בבלוטת התריס ולמעשה החוסר ביוד נמשך.

 

מעכבי ACE

 

תרופות מקבוצת מעכבי אנזים המהפך ACE המשמשות בין השאר להורדת לחץ דם ולמחלות לב – בשילוב עם תוסף אשלגן יודי – מעלות את הסיכון לרמות גבוהות של אשלגן בדם – היפרקלמיה.

 

משתנים אוגרי אשלגן

 

 נטילה משולבת של תוסף אשלגן יודי עם תרופות מקבוצת 'משתנים אוגרי אשלגן' המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם ולאי ספיקת לב – מעלה את הסיכון לרמות גבוהות של אשלגן בדם – היפרקלמיה.

 

 

*פרופ' רונית אנדוולט היא מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות

 

עדכון אחרון: נובמבר 2020

הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: