כמוניכליותחדשותפסח 2015: הפיתוחים שיוציאו אותנו מעבדות לחירות

פסח 2015: הפיתוחים שיוציאו אותנו מעבדות לחירות

לבלב מלאכותי, שתלי דיאליזה וחיסונים נגד דיכאון - 7 תחומי פיתוח עתידניים שישחררו חולים כרוניים מעבדות

מאת דן אבן
24/03/15
תגובות 1

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

פסח בא, חג המלווה בתחושת השחרור של העם היהודי מעבדות לחירות. בעולם גם היום, בחלוף המילניום השני לספירה, חולים כרוניים רבים חשים עדיין תלות ושיעבוד למגבלות גופניות, למכשור רפואי ולתנאים מסוימים. אולם העולם הרפואי אינו שוקד על השמרים ותרופות וטכנולוגיות שונות ומשונות, שנמצאות בשלבי פיתוח, מבטיחות בעתיד לשחרר חולים לחופשי. מדריך "כמוני" מציג כמה מהמעניינות שבהן.

 

לבלב מלאכותי

 

חולי סוכרת מכירים מקרוב את התלות בתרופות או בזריקות האינסולין כדי לאזן את רמות הסוכר בדם ולהימנע מסיבוכי המחלה, שהם בחלקם מסכני חיים.

 

פיתוחים שונים כבר הקלו ברבות השנים על חיי החולים, לרבות משאבות האינסולין המותקנות על הבגד ומזרימות אינסולין בגוף, שחוסכות מספר רב של דקירות. בקנה אף מפותח אינסולין בכדורים, שכבר הוכיח, על פי דיווח מדצמבר 2013 במחקר שבוצע בעכברים, יעילות במעבר למחזור הדם, תוך עקיפת המכשול העיקרי לשימוש באינסולין בכדורים עד היום - הרס ההורמון על ידי אנזימים במערכת העיכול. התפתחות נוספת בתחום התרחשה בשנה שעברה, כאשר מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אישר לראשונה שימוש במשאף אינסולין לחולי סוכרת במקום זריקות. 

 

אולם הטכנולוגיה הדרמטית מכולם, שעשויה לחסוך כלל את הצורך באינסולין לחולי סוכרת, היא לבלב מלאכותי שמפריש בעצמו אינסולין לגוף בדומה ללבלב אנושי - טכנולוגיה שכבר פותחה על ידי מספר קבוצות חוקרים ברחבי העולם ונמצאת בשלבי ניסויים בבני אדם, אולם עדיין לא יצאה לשיווק חופשי.

 

רכיבי הלבלב המלאכותי כבר מפותחים ועוברים שכלולים מזה למעלה מעשור, וכוללים את משאבת האינסולין, חיישני סוכר האומדים את רמות הסוכר בדם ותוכנת מחשב המעבדת את הנתונים כדי להעביר פקודה ללבלב להפריש אינסולין בשעת הצורך ולשלוט בכמות האינסולין המופרש בהתאם לרמות הסוכר בדם.

 

ביולי 2012 דווח בכנס השנתי של איגוד הסוכרת האמריקאי על פיתוח מערכת ראשונה מסוגה בשם HHM המאפשרת לחזות עליות וירידות צפויות ברמות הסוכר בדם באופן אוטומטי ולספק לגוף רמות אינסולין במידת הצורך.

 

אחת הקבוצות המפתחת לבלב מלאכותי אף כוללת מדענים מישראל ממרכז שניידר לרפואת ילדים. הפיתוח הישראלי, שנמצא כבר בשלב הניסויים בבני אדם, קרוי MD Logic. הוא כולל חיישן סוכר ומשאבת אינסולין המתואמים בניהם וחוסכים את הצורך של המטופל את הטרחה היומיומית של טיפול בסוכרת. לאחרונה כבר בוצע בישראל ניסוי בלבלב המלאכותי מחוץ לבתי חולים בקרב ילדים חולי סוכרת נעורים (סוכרת סוג 1) ששהו בקייטנת סוכרת.

 

קבוצות נוספות מפתחות מכשירים המשלבים חיישנים ומשאבות אינסולין עם תוכנות מחשב, בין השאר בשמות 'הלבלב הביוני' (Bionic Pancreas) ו'פרויקט הלבלב המלאכותי' (Artificial Pancreas Project).

 

מדענים מאוניברסיטת דה מונפורט בלסטר שבבריטניה (DMU) דיווחו כי בשנת 2016 יחלו ניסויים בבני אדם על הלבלב המלאכותי הראשון המושתל כולו בגוף המטופל בתוך הבטן, וכולל חיישן סוכר ומחסנית ג'ל אינסולין מוצק, המאפשר להפריש אינסולין לדם כל אימת שרמות הסוכר בגוף עולות, ללא התערבות חיצונית וללא צורך בהזרקות. הג'ל מתרכך לצורך הפרשת האינסולין כשרמות הסוכר בדם עולות ואילו כשהרמות יורדות הוא מתקשה ושב לצורתו המוצקה.

 

בנובמבר 2013 דווח על מטופל ראשון שהושתל בגופו ביוראקטור ראשון המשמש כלבלב מלאכותי לייצור אינסולין במסגרת ניסוי שנערך באוניברסיטת אופסלה בשבדיה. לבלב מלאכותי זה המפותח על ידי חברת Beta-O2 וקרוי Beta-AIR, כולל מערכת חיישני סוכר תת עוריים ומערכת של תאי בטא מפרישי אינסולין, בדומה לתאי בטא בלבלב בקרב אנשים שאינם חולי סוכרת. התאים מוחדרים מתחת לעור ונתמכים באספקת חמצן מבחוץ בכמות הנדרשת להפעלת תאי בטא.

 

קיימות במקביל קבוצות מחקר נוספות שפיתחו תאים מושתלים מפרישי אינסולין העשויים לתפקד כלבלב מלאכותי ולחסוך בעתיד את הצורך בהזרקת אינסולין ובניטור קבוע של חולי סוכרת.

 

גפיים ביוניות לנפגעי חוט שדרה

 

בשנים האחרונות גובר המרוץ אחר הגפיים הביוניות לאנשים הסובלים משיתוק כתוצאה מפגיעות עצביות, בין השאר בחוט השדרה, או לנפגעי טראומה שעברו קטיעות. חברות ביוטכנולוגיה ברחבי העולם מפתחות בשנים האחרונות גפיים ביוניות הנשלטות בכוח המחשבה ומבקשות להשיב לנפגעים את יכולת התפקוד ואת תחושת החירות והחופש.

 

רק לאחרונה, בפברואר 2015, דווחו חוקרים מאוסטריה כי הצליחו להשתיל לראשונה לשלושה אנשים ידיים ביוניות הנשלטות באופן עצמאי בכוח המחשבה. המושתלים הם שלושה נפגעים שסבלו משיתוק בכפות הידיים והזרועות על רקע פגיעה במקלעת הברכיאלית (brachial plexus) בתאונות דרכים ובטיפוס על הרים.

 

לפי הדיווח של חוקרים מהמרכז הרפואי של וינה שפורסם בכתב העת "לאנסט", השתלת היד הביונית דרשה מספר פעולות מקדימות: בשלב הראשון הושתלו בידיהם של הנפגעים שרירים שנאספו מהרגליים וסייעו בחיזוק רקמות השרירים שנותרו פעילות בידיהם. בהמשך כעבור שלושה חודשים, לאחר שהשרירים בידיים שעדיין פועלים חוזקו, החלו הנפגעים להתאמן עם מתקן שהולבש על ידיהם לאפשר שליטה בשרירי הידיים בכוח המחשבה, ורק לאחר מספר חודשים של אימונים הם עברו ניתוח לקטיעת כפות הידיים והשתלת הידיים הביוניות. ידיים אלה, הבנויות כיד רובוטית עם חמש אצבעות, כוללות מערכת סנסורים המאפשרת שליטה בתנועות היד בכוח המחשבה ומצבר המאפשר הטענת חשמל מדי לילה.

 

במקביל פועלים צוותי חוקרים במדינות שונות לשכלול הפיתוח. מחקר שנערך במספר מדינות בוחן בשנים האחרונות את פעילותה של יד ביונית המתחברת לגוף האדם בטכנולוגיה שפותחה באוניברסיטת Sahlgrenska בשבדיה. היד הביונית המיועדת לקטועי ידיים מחוברת הן לשלד של גוף האדם והן למערכת השרירים והעצבים באמצעות אלקטרודות ומאפשרת שליטה על ידי המוח בכוח המחשבה. במסגרת המחקר על הפיתוח כבר הצליחה המערכת לאפשר לנפגעים לבצע פעולות מורכבות כמו חיתוך בולי עץ ואפילו נסיעה על משאית.

 

במקביל מפותחות ברחבי העולם רגליים ביוניות לסובלים משיתוק או קטיעת רגליים. פריצת הדרך בתחום זה דווחה עוד באוקטובר 2013 כשהושתלה הרגל הביונית הראשונה המופעלת בכוח המחשבה בזאק וואוטר (Zac Vawter), בן 32 שנפגע ברכיבה על אופנוע ונאלץ לעבור קטיעה של הרגל מעל הברך. הרגל הביונית שהושתלה בגופו חוברה למערכת העצבים והשרירים באמצעות חיישנים והצליחה להדגים טיפוס על מדרגות תוך שליטה בכוח המחשבה בלבד.

 

הטכנולוגיה משתבחת בשנים האחרונות באמצעות פיתוחים רבים הנמצאים בשלבי מחקר. בין השאר מפותחות חליפות ביוניות מסוגים שונים. בפברואר 2015 דווח על ג'ון סימפסון - תושב לונדון שסובל משיתוק ברגלו על רקע הידבקות בנגיף הפוליו בילדותו - שהיה הראשון לעבור ניסוי מוצלח בפרוטזה חיצונית חדשה המורכבת על גבי הרגל המשותקת ומאפשרת להניעה באמצעות טכנולוגית בלוטות' (Bluetooth), מבלי להזדקק לקטיעתה. הפרוטזה כוללת מערכת של חיישנים ומחשבים שמנטרת באמצעות בלוטות' את צעדיו כחמישים פעמים בכל שנייה ומצבר המאפשר הטענת חשמל חיצונית מדי לילה. הניטור מאפשר תזוזה של הרגל באופן אינטואיטיבי כשהנפגע זז בתנועות הליכה. סימפסון הצליח באמצעות הפרוטזה ללכת, לרכב על אופניים ואפילו לשחק גולף, כפי שאהב לעשות לפני שנפצע.

 

מערכת דומה של חליפה רובוטית אפשרה לראשונה בספטמבר 2014 לבריטי ארווין קפלן שסבל משיתוק בחוט השדרה על רקע פגיעה בתאונת אופניים, שהיה משותק בשתי רגליו ומרותק לכיסא גלגלים, לעמוד בחתונת ביתו ולמסור אותה בחופה לבחיר ליבה. למרות היותה של החליפה מגושמת, קפלן הצליח באמצעות המערכת לעמוד ואף להניע את שני רגליו המשותקות וללכת.

 

שתלי כליה מלאכותיים כתחליף לטיפולי דיאליזה

 

בשנים האחרונות לא פוסק החיפוש אחר כליה מלאכותית שתצליח להוות תחליף למכשיר הדיאליזה המגושם, המחייב כיום הגבלה משמעותית בחייהם של חולים באי ספיקת כליות שנזקקים לסינון וניקוי הדם בגופם, לרוב 3-2 פעמים בשבוע.

 

אמנם כליות הן האיברים הראשונים בגוף האדם שהטכנולוגיה הצליחה לעקוף באופן מלאכותי - דיאליזה מוצלחת ראשונה תועדה עוד בשנת 1926 והחל משנת 1968 מבוצעים טיפולי דיאליזה במתכונת הנוכחית - אולם חוקרים ממשיכים במאמצים להקל על נפגעים הסובלים מאי ספיקת כליות, שמספרם גדל בעיקר על רקע העלייה בממדי מחלת הסוכרת.

 

החלופה העתידית לכליה מבוססת על שני כיווני פיתוח: באחד, טיפולי המודיאליזה ביתיים המבקשים להקל על איכות חייהם של אלו שחייבים לעבור את הטיפול, ובשני - פיתוח כליות מלאכותיות שיוכלו בעתיד להפסיק לחלוטין את התלות בדיאליזה.

 

טיפולי דיאליזה ביתיים כבר הפכו בשנים האחרונות לתופעה רווחת במדינות המערב. בישראל ישנה מטופלת אחת, תושבת תל אביב בת 37, שקיבלה לפני כשנתיים מכונת דיאליזה ביתית, במסגרת ניסוי המתבצע בשיתוף המרכז הרפואי אסותא. המטופלת סובלת מאי ספיקת כליות ועברה בעבר מספר השתלות כליה כושלות, כך שהוגדרה כמי שאיננה יכולה לעבור השתלה נוספת ונזקקת למעשה לדיאליזה לכל חייה. מכשיר הדיאליזה הביתי מאפשר לה טיפולים קצרים יותר בתכיפות רבה יותר ומקל על תפקודה התעסוקתי והחברתי.

 

במקביל מפותחות כליות מלאכותיות שניתן יהיה להשתיל בגוף ויבצעו סינון תדיר של הדם, מבלי להזדקק לחיבור למכשיר דיאליזה חיצוני. אחד המכשירים בכיוון זה מפותח מאז שנת 2010 במחלקה לביו הנדסה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו (UCSF), וכולל מכשיר זעיר דמוי קופסה הפועל על בטריות, שמושתל בתוך הגוף בצמוד לכלי דם גדול ומאפשר סינון תדיר של הדם העובר בכלי הדם, כתחליף לפעולת הכליות. המכשיר בנוי בשיטות של ננוטכנולוגיה של שבבי סיליקון וכולל ממברנה זעירה מלאכותית המשמשת כפילטר לדם ומוח ייצור (ביוראקטור) העשוי מתאי כליה אנושיים. המכשיר שעדיין נמצא בשלבי ניסוי, כבר זכה בפרסומים לכינויים "הכליה המכאנית", "הכליה הביונית" ו-"דיאליזה אנפלאגד" (unplugged, ללא צורך בחיבור).

 

פיתוחים נוספים מדווחים בשנים האחרונות בארה"ב בחברת 'השותפות לכליה מושתלת מלאכותית' (Implantable Artificial Kidney Cooperation) מקליפורניה, הכוללת מדענים מאוניברסיטאות UCLA ומיניסוטה ואוניברסיטת וושינגטון, שקיבלה בספטמבר 2014 אישור בטיחות לכליה המלאכותית שפיתחה ממנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) וכן במקומות נוספים.

 

תאי גזע לטיפול בפגיעות בלב

 

אחד הפיתוחים העתידניים המבטיחים בעולם הרפואה הקורם עור וגידים הוא הטיפול באמצעות תאים, שזוכה לכינוי 'רפואה רגנרטיבית'. בתוך ענף זה, אחד הכיוונים המבטיחים הוא הטיפול בתאי גזע - תאים המסוגלים לעבור התמיינות לכל תא אחר בגוף. איסוף תאי גזע נעשה באופן מסורתי מחבל הטבור בלידה ותאים איכותיים במיוחד מפותחים מעוברים מתים – תאי גזע עובריים, אולם כיום טכנולוגיה שזיכתה את ממציאיה בפרס נובל ברפואה באוקטובר 2012 מאפשרת להפיק תאי גזע מושרים – כלומר תאי גזע שמקורם בתאים בוגרים (המכונים iPS) – באמצעות שינויים בארבעה גנים בלבד במטען הגנטי של התאים.

 

תחום תאי הגזע מקודם היום במספר רב של מחלות ועיוותים, לרבות מחלות של חוט השדרה ומחלות של מערכת העצבים, אולם אחד השימושים העיקריים של תאי גזע הוא בשיקום כלי דם פגועים.

 

כיום כבר מתועדים פיתוחים המבקשים לרפא בעתיד פגיעות לבביות בעזרת תאי גזע מושרים שמקורם בתאים בוגרים, לרבות תאים שנאספו מעור פגוע. ישראל היא אחת החלוצות בפיתוחים אלה. באוקטובר 2009 דיווחו חוקרים ישראלים מהטכניון והמרכז הרפואי רמב"ם בכתב העת Circulation כי הצליחו לראשונה לגרום להתמיינות של תאי גזע מושרים שמקורם בתאי עור – לתאי לב.

 

כמו כן, במאי 2013 דיווחו חוקרים ישראלים מבית החולים הדסה עין-כרם בכתב העת PLoS ONE כי הצליחו לאסוף ולבודד תאי גזע החבויים באוזנית העלייה השמאלית של הלב, תאים שיכולים בעתיד לשמש כמעין 'פלסטר ביולוגי' לפגיעות לב שונות, מבלי להזדקק לשימוש בתאי גזע מושרים שעברו שינוי גנטי.

 

במסגרת מחקר שפורסם בשנת 2012 בכתב העת לאנסט, חוקרים מבית החולים Cedars-Sinai טיפלו ב-17 מטופלים שעברו התקף לב חמור באמצעות תאי גזע שנלקחו מליבם. בדיקות ההדמיה הראו כי לפני הטיפול, רקמה מצולקת היוותה בממוצע 24% מהחדר השמאלי בלב. כעבור 6 חודשים היא כבר היוותה רק 16% וכעבור שנה - 12%. בקבוצת הביקורת לא נצפה כל שינוי ברקמה המצולקת. עוד מצאו החוקרים כי רקמת שריר לב בריאה הופיעה מחדש במקום הצלקת.


כיום אף נעשים ניסויים בתאי גזע שיוכלו בעתיד לשמש להסדרת קצב הלב, כתחליף לצורך בקוצבי לב בקרב חולי אי ספיקת לב. קוצבי לב אמנם קיימים כבר עשרות בשנים, אך מגבילים את חייהם של מטופלים ואינם מחזיקים מעמד לנצח – יש להחליף בהם סוללה אחת לכמה שנים. בנוסף, 2.5% ממושתלי קוצבי לב מפתחים זיהומים הדורשים הסרה של הקוצב למספר שבועות עד העלמות הזיהום בטיפול אנטיביוטי.

 

עוד בשנת 2004 תואר בכתב העת Nature Biotechnology כיצד תאי גזע עובריים יכולים להסדיר את קצב הלב בנפגעי אי ספיקת לב, כשהם מוזרקים ללב הפגוע ומתפתחים לתאים בריאים המחליפים בפעולתם את התאים החולים.

 

בכיוון נוסף, ביולי 2014 דיווחו חוקרים אמריקאים מלוס אנג'לס בכתב העת Science Translational Medicine כי בחנו בהצלחה בניסוי שבוצע על חזירים פיתוח של קוצבי לב ביולוגיים, תוך הזרקה באמצעות קטטר של גן מסוים בשם TBX18 לחזירים עם לבבות פגועים, המאפשר הסדרה של קצב הלב שלהם.

 

חיסונים למניעת אסתמה

 

"עבדותם" של חולי אסתמה קשורה לרוב בתלות במשאפים המחדירים לגוף תרופות המרחיבות את הסמפונות ומפחיתות תהליך דלקתי, למניעה או טיפול מהיר בהתקפי קוצר נשימה בלתי נשלטים. בקהילה הרפואית והמדעית עמלים חוקרים גם להפסיק את התלות במשאפים באמצעים שונים.

 

אחת מפריצות הדרך שמבקשות להועיל למטרה זו דווחה ביוני 2012 בכתב העת Human Gene Therapy, כשחוקרים צרפתים מהמכון הלאומי הצרפתי לבריאות ומחקר רפואי (INSERM) עדכנו שהצליחו לפתח חיסונים הכוללים מטען גנטי (די.אנ.איי) לצורך מניעה מראש של התפתחות אסתמה.

 

החיסון כולל די.אנ.איי של אלרגן הקיים באבק ונפוץ מאוד כמחולל אסתמה ואלרגיות ביבשת אירופה ששמו Derf1. הזרקת החיסון לעכבר פעמיים, בהפרש של שלושה שבועות מחיסון לחיסון, הובילה בגוף ליצירת נוגדנים לאותו אלרגן, כך שהעכבר היה פחות רגיש כשנחשף לאלרגן זה, מה שהתבטא גם בירידה ברמות של חומרים פרו דלקתיים מסוג ציטוקינים בריאות ולמניעה של התקפי אסתמה. התגלית תוארה בניסוי בבעלי חיים בהיקף נרחב יותר בינואר 2014 בכתב העת PLoS ONE.

 

במקביל מפותחים כיום לחולי אסתמה טיפולים ביולוגיים חדשנים המבקשים לחסום את פעולתם של ציטוקינים מעוררי דלקת בריאות וכך למנוע התקפי אסתמה. בין התרופות שכבר מוכיחות יעילות במחקרים מתקדמים: החומר IL-5 (מפוליזומאב, mepolizumab) שהצליח להוביל להפחתה בהתקפי האסתמה, לפי דיווח מספטמבר 2014 בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine וכן החומר IL-13 (לבריקיזומאב, lebrikizumab) שיעילותו דווחה במחקר בכתב העת היוקרתי עוד בספטמבר 2011 ובהמשך במקומות נוספים.

 

רקמות למלחמה בהשמנה

 

טרם התגלה הטיפול העתידי האולטימטיבי כנגד השמנה שעשוי להקל על הסובלים מעודפי משקל מיותרים ולשחררם מעבדות לחירות. בינתיים בקהילה הרפואית והמדעית צצים פיתוחים בתחום בכיוונים שונים. מעבר לפיתוח הבלתי פוסק של גלולת הרזיה יעילה שתהיה לשובר קופות, על רקע כישלונן בשוק של תרופות הרזיה רבות בשנים האחרונות שירדו מהמדפים או שפיתוחן הופסק, טיפולים עתידניים בהשמנה פורצים את גבולות הדמיון.

 

אחד הכיוונים החדשים הנחקרים בהקשר להרזיה הוא טיפול בקור או באמצעות מכשירים המצננים את הבטן, זאת על רקע גילוי מדעי שתועד במחקרים רבים אודות יכולותיהן של רקמות 'השומן החום' (BAT, Brown Adipose Tissue) - המהוות את אחד משני סוגי השומן בגוף (לצד השומן הלבן) - להלחם בהשמנה. 

 

לדוגמה, מחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת טקסס בארה"ב, שפורסם בדצמבר 2014 בכתב העת Diabetes, מצא כי רקמות השומן החום משפיעות בעקבות תהליך של קירור על זירוז תהליכי חמצון בנוזל הדם לרבות סילוק סוכרים, מה שגורם לירידה ברמות הסוכר בדם ומונע התקפי סוכרת. כמו כן משפיעות רקמות השומן החום המקוררות על עלייה ברגישות הגוף לאינסולין ועלייה בקצב חילוף החומרים בגוף וכך הן בעלות אפקט מרזה.

 

במקביל מפותחים גם אביזרים טכנולוגיים שעשויים לתרום לעתיד למאבק בהשמנה. בינואר 2015 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) את המכשיר הטכנולוגי הראשון שמסייע לטיפול בהשמנה. המכשיר MRS - Maestro Rechargeable System הוא הטכנולוגיה הרפואית הראשונה מאז 2007 שמאושרת כנגד השמנה. הוא פועל באמצעות עירור מסלולים עצביים בין המוח לקיבה השולטים על תחושות רעב ושובע. הטכנולוגיה כוללת מכשיר חשמלי זעיר נטען ואלקטרודות המחוברות לקיבה ששולחות אותות עצביים לעצב הקיבה, כדי לאותת לגוף תחושת שובע ולמנוע אכילת יתר ומשקל עודף.

 

מחקר שבחן את בטיחות המכשיר והיווה גורם לאישורו, בוצע בקרב 233 מטופלים עם השמנת יתר קיצונית (כשמדד ההשמנה BMI עמד על 35 יחידות ומעלה) ומצא כי כעבור שנה השילו נבדקים מקבוצת המחקר ממשקלם העודף 8.5% יותר מאשר בקבוצת ביקורת. מעל למחצית מהמטופלים בקבוצת המחקר (52.5%) איבדו לפחות 20% ממשקל גופם תוך שנה, בהשוואה לשליש בקבוצת הביקורת (38.3%).

 

חיסונים נגד התמכרות לסיגריות ומצוקה נפשית

 

אחד הפיתוחים המדעיים העתידניים מעבדות לחירות נפשית עשוי להגיע דווקא מהכיוון המחקרי של חיפוש טיפולים למניעה מראש של הפרעות נפשיות. באסופת מאמרים מדעיים בשם "תרופות והעתיד" (Drugs and the Future) שיצאה לאור בשנת 2006, מועלית התפיסה העתידנית של תרופות שיוכלו למנוע מראש פעילות כימית מוחית שמייצרת מצוקה נפשית כמו דיכאון ולמנוע פעילות מוחית המעודדת התמכרות לחומרים כגון סיגריות, אלכוהול וסמים. יש המעריכים כי זה רק עניין של זמן לפני שיצלח פיתוחם של חיסונים כנגד מצבים נוספים בעלי השלכות נפשיות, למשל חיסון נגד תחושת שעמום או תחושת בדידות וחיסון נגד הפרעות קשב וריכוז וחרדה חברתית.

 

אחד הפיתוחים הראשונים בתחום שכבר נחקר בשנים האחרונות הוא חיסון למניעה מראש של התמכרות לניקוטין בסיגריות. בדצמבר 2014 דיווחו חוקרים אמריקאים בכתב העת Journal of Medicinal Chemistry על אחד החיסונים הללו המפותח במכון המחקר Scripps בקליפורניה, שהצליח להשיג אחוזי יעילות גבוהים ב-60% מחיסונים קודמים שפותחו בעבר. לפיתוח חיסון נגד ניקוטין המונע מראש התמכרות לסיגריות היה עד עכשיו חיסרון עיקרי: מאחר וקיימים שני סוגי ניקוטין בטבע, החיסונים שפותחו עד כה עוררו את הגוף לייצר נוגדנים כנגד שני סוגי הניקוטין, ובכך הופחתה יעילות החיסון לכ-30% בלבד. החיסון החדש מכוון כנגד סוג אחד בלבד - המהווה 99% מהניקוטין שבסיגריה - וכך יעילותו גבוהה יותר על פי ניסויים המבוצעים על הפיתוח.

 

חוקרים בריטים מהיוניברסיטי קולג' אוף לונדון (UCL) תיארו במאי 2012 בכתב העת Drug Discovery Today קונספט של חיסון מראש של הגוף כנגד מצבי דיכאון, תוך כיוון החיסון לפעול כנגד תהליכים של המערכת החיסונית המאפיינים דיכאון, לרבות פעולה אפשרית על ציטוקינים המערבים תהליכים דלקתיים בגוף וחיידקי מעי שונים (מיקרוביום).

 

פיתוחים משמעותיים שהוצגו בשנים האחרונות מכוונים ספציפית נגד הפרעת פוסט טראומה, ומיועדים לחשל אנשים מראש מפגיעות טראומטיות כדי למנוע התפתחות של פוסט טראומה, שמאופיינת בתגובה טראומטית כחודש לאחר החשיפה לאירוע שעלולה להימשך שנים ארוכות. פיתוח שכזה נדרש בעיקר בקרב חיילים לפני היציאה לשדה הקרב.

 

אחד הפיתוחים הללו מאוניברסיטת MIT בבוסטון, שתואר באוקטובר 2013 בכתב העת Molecular Psychiatry, מכוון כנגד ההורמון גרלין (gherlin) המיוצר במצבי לחץ, מתוך הנחה ששליטה על רמות ההורמון באמצעות חיסון מראש תימנע את עליית ריכוז ההורמון בדם בעת לחץ ותסייע למנוע תגובות פוסט טראומטיות והתקבעות של תסמונת פוסט טראומטית (PTSD).

 

בישראל נעשו צעדים לקראת מספר פיתוחים שכאלה. כך, למשל, חוקרים מהמרכז הרפואי שיבא בראשות פרופ' יוסף זהר, מנהל מחלקה פסיכיאטרית ויו"ר הקונסורציום הישראלי לפוסט טראומה, בוחנים בשנים האחרונות את האפשרות לפתח "גלולת היום שאחרי" למנוע פוסט טראומה, שמכוונת לאנשים שנחשפו לאירוע טראומטי, המבוססת על הורמונים סטרואידים מסוג גלוקוקורטיקואידים, שניתנת בסמיכות לאירוע.

 

בנוסף, במחקר שמבוצע בשנים האחרונות בשיתוף חיל הרפואה בצה"ל ופרופ' תלמה הנדלר, מנהלת המרכז לתפקודי המוח בבית חולים איכילוב, זוהו אזורים מוחיים הנקשרים להתפתחות פוסט טראומה, לרבות מבנה האמיגדלה ומעטפת המוח הפרה פרונטאלית. בהמשך פותחה תוכנת מחשב שנחקרת בימים אלה, האמורה לאפשר בלמידה בשיטות ביופידבק לפתח יכולת שליטה על אזורים מוחיים אלה ואף יכולת שינוי בפעילות המוחית באזורים אלה, כדי להפחית את הסיכון לאירוע פוסט טראומטי במקרה של חשיפה עתידית לטראומה.

 

ערן-ברקוביץ
24/03/15 19:22

וואוו, יש למה לחכות...



וכל הכבוד לשותפויות והפיתוחים הישראליים.


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: