הפרעת קשב בילדות עשויה להשפיע על משקל וגובה בבגרות
מחקר: למי שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז בילדותם סיכון מוגבר לעודף משקל בבגרות. איך משפיע הטיפול התרופתי על המשקל? ומה ההשפעה על הגובה?
הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות (ADHD) היא אחת ההפרעות הנוירו-התפתחותיות הנפוצות בילדות. תרופות מקבוצת הממריצים, ובהן ריטלין וקונצרטה ותרופות נוספות מדורות מתקדמים, הפכו ברבות השנים לכלי מרכזי בטיפול בהפרעה. עם זאת, קיימת אי בהירות באשר להשפעתן ארוכת הטווח של התרופות על תהליך הגדילה, משקל הגוף והרכב השומנים. הורים ורופאים מתלבטים בין הצורך בשליטה בתסמיני ההפרעה אצל הילדים לבין החשש מפגיעה אפשרית בקצב הצמיחה.
להשפעות התרופות להפרעות קשב וריכוז על גופם של ילדים חשיבות רבה גם על רקע הסטיגמה שמלווה את המחלה, והחשיבות הגבוהה של דימוי גוף בתקופת הילדות וההתבגרות, שבה השימוש בתרופות אלה רווח. יש עבודות לאחרונה שמצביעות על השפעות של עמדתם של הורים לגבי הפרעות קשב וריכוז על הנכונות של ילדיהם המתבגרים לקבל טיפול, כאשר הפסקת התרופות עשויה להוביל להידרדרות בלימודים ובהתנהגות בחברה.
יש חוקרים בשנים האחרונות שקוראים לבחון הפרעות קשב וריכוז לא כאבחנות פסיכיאטריות חד משמעיות, אלא כתופעה שקשורה בתפיסות חברתיות מסוימות – בניסיון להתמודד עם הסטיגמה שמלווה את המתמודדים.
לאחרונה בחנו חוקרים מדרום קוריאה עד כמה האבחנה של הפרעת קשב וריכוז והטיפול בתרופות ממריצות בילדות משפיעים על המשקל והגובה בבגרות המוקדמת.
נטייה למשקל עודף
המחקר שנערך בדרום קוריאה הוא מחקר עוקבה המבוסס על נתונים של מערכת ביטוח הבריאות הלאומי במדינה, והוא נערך בקרב 34,850 קטינים: 12,866 ילדים בגילי 11-6 ו-21,984 מתבגרים בגילי 19-12.
החוקרים מהמרכז הרפואי-אוניברסיטאי 'קוריאה' בבירה סיאול התאימו עבור כל מי שאובחנו עם הפרעת קשב – נבדקים מקבילים ללא האבחנה, התואמים בגיל ובמגדר.
החוקרים בדקו לכלל המשתתפים שימוש משמעותי (ארוך) למשך ארבע שנים ממועד האבחנה בתרופות ממריצות המכילות את החומר הפעיל מתילפנידאט (methylphenidate) המהווה את החומר הנפוץ ביותר כקו טיפול ראשון להפרעות קשב וריכוז בילדות וההתבגרות, ומשווק בישראל בין השאר בתרופות ריטלין וקונצרטה ונגזרות גנריות כמו מטדקס ומטילפנידאט-טבע. בנוסף נאספו נתוני גובה ומשקל של הנבדקים בבדיקות מעקב בגילים 25-20 שהתקבלו מבדיקות רפואיות שנערכו לנבדקים בשנים האחרונות.
בקרב הילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז נמדד בשנות העשרים לחייהם מדד מסת גוף (BMI) ממוצע של 24.3 יחידות, לעומת 23.3 בקרב בני גילם ללא אבחנה – כלומר שלאבחון המחלה הייתה השפעה מסוימת על עלייה בנטייה לצבור משקל עודף.
לעומת זאת, הגובה הממוצע בבגרות היה כמעט זהה בין הקבוצות – סביב 167.8 ס"מ אצל המטופלים בתרופות, לעומת 167.9 ס"מ אצל שאר הנבדקים, וללא הבדל מובהק בין הקבוצות.
כאשר החוקרים בחנו את תת הקבוצה של ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב שקיבלה טיפול תרופתי במתילפינדאט, התברר כי למטופלים תרופתית היה סיכוי גבוה יותר ב-60% להיות עם BMI המוגדר כעודף משקל או השמנה, לעומת בני גיל ללא אבחנה. עוד נמצא כי ככל שתקופת הטיפול התרופתי הייתה ארוכה יותר, כך עלה הסיכון ל-BMI גבוה בבגרות.
בנוסף נמצא אצל ילדים עם הפרעת קשב שטופלו תרופתית סיכוי מעט יותר גבוה ב-8% לקומה נמוכה בבגרות, אם כי מבחינת החוקרים ההבדל בגובה הוגדר כמצומצם מבחינה קלינית בשני המינים ובשתי קבוצות הגיל.
המחקר נתמך על ידי מכון המחקר הלאומי של קוריאה (NRF), וממצאיו מדווחים בגיליון ינואר 2026 של כתב העת JAMA Network Open.
התועלת עולה על הסיכון
החוקרים סיכמו כי "מטופלים עם הפרעות קשב וריכוז, ובמיוחד מי שטופלו עם מתילפנידאט, הציגו מדד השמנה גבוה יותר וגובה נמוך יותר בבגרותם. אף שהפער שנצפה בגובה היה קטן מבחינה קלינית בשני המינים ובכל קבוצות הגיל, הממצאים מצביעים על כך שחשיפה ממושכת למתילפנידאט עשויה להשפיע על גדילה והרכב הגוף".
החוקרים מציעים שהקשר שנמצא בין הפרעת קשב למשקל עודף ולקומה מעט נמוכה יותר בבגרות נובע משילוב של גורמים התנהגותיים, מטבוליים והשפעות של הטיפול בתרופות ממריצות לאורך זמן. להערכתם, ילדים עם הפרעת קשב נוטים לדפוסי חיים לא סדירים – אכילה לא מסודרת, פחות פעילות גופנית ושינה לא איכותית – שכולם קשורים גם לעלייה במשקל וגדילה פחות אופטימלית. בנוסף, הם מזכירים כי תרופות ממריצות עשויות לדכא תיאבון בטווח הקצר, ולאחר מכן לגרום אכילת יתר בשעות אחרות של היום, מה שעלול לתרום עם השנים לעלייה במדד מסת הגוף.
החוקרים מדגישים שמבחינת הגובה, ההבדל שנמצא בין הקבוצות קטן מאוד, והוגדר כמשמעותי יותר מבחינה סטטיסטית מאשר קלינית, אך הם סבורים שהממצאים בכל זאת מרמזים על כך שחשיפה ממושכת להפרעת קשב עצמה ולתרופות ממריצות עשויה להשפיע על שינויים מסוימים בהרכב הגוף ובמסלול הצמיחה. ל החוקרים מציינים כי הממצאים מחדדים את הצורך במעקב סדיר אחר הגדילה למטופלים בתרופות להפרעות קשב וריכוז, במיוחד בקרב מי שמקבלים טיפול ממושך, ועל התייחסות כוללת לסגנון החיים, תזונה ושינה כחלק בלתי נפרד מהטיפול.
בסיכום הדברים, החוקרים מציינים כי התועלת הקלינית של הטיפול התרופתי באיזון תסמיני הפרעת הקשב, שיפור התפקוד הלימודי והחברתי ומניעת סיכונים אחרים, עולה לרוב על הסיכון הקטן לשינויים במדדי הגוף אצל המטופלים תרופתית.
ממצאי המחקר מלווים בעלייה המדווחת בשנים האחרונות בהיקף הילדים המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז. לפי הערכות, כיום בין 3% ל-7% מהילדים מתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז, והיא מדווחת יותר בקרב בנים, ייתכן שעל רקע רכיב ההיפראקטיביות שניכר בהתנהגותם וקשה יותר לזיהוי אצל בנות.
