סרטן שלפוחית השתן

כמוניסרטן שלפוחית השתןמדריכיםגורמי סיכון לסרטן שלפוחית השתן

גורמי סיכון לסרטן שלפוחית השתן

עישון, חשיפה לכימיקלים, זיהומים, פגיעות בחוט השדרה, תרופות, הקרנות, מחלות שונות וגם גנטיקה - כל הגורמים שמשפיעים על הסיכון לפתח סרטן בשלפוחית השתן. מה עשוי להפחית את הסיכון?

מאת דן אבן וד''ר דניאל קייזמן
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

בישראל מאובחנים מדי שנה בין 1,000 ל-1,500 חולים בסרטן שלפוחית השתן. גידול שלפוחית השתן שכיח בקרב גברים פי 3 עד 4 יותר מאשר אצל נשים. הוא עלול להיות מאובחן גם בקרב ילדים ונוער, אך שכיחותו עולה עם הגיל, והוא מאובחן בעיקר באוכלוסייה המבוגרת. על פי נתוני משרד הבריאות לשנת 2011, הסיכון בישראל לפתח סרטן בשלפוחית השתן הוא בקרב 1 מכל 21 גברים יהודים, 1 מכל 107 נשים יהודיות, 1 מכל 25 גברים ערבים ו-1 מכל 131 נשים ערביות.

 

גורמי סיכון להתפתחות גידול שלפוחית השתן כוללים גורמים גנטיים וסביבתיים ובהם עישון סיגריות, חשיפה לכימיקלים מהסביבה ובמקום העבודה, זיהומים ותופעות לוואי של תרופות.

 

 

עישון

 

עישון מהווה לפי מחקרים גורם סיכון מרכזי לסרטן שלפוחית השתן, וההערכות הן כי מעשני סיגריות נמצאים בסיכון גבוה עד פי 4 לפתח את המחלה בהשוואה ללא מעשנים. כמו כן, מוערך כי 30% עד 50% ממקרי סרטן שלפוחית השתן קשורים בעישון סיגריות.

 

הכימיקלים הרעילים בסיגריה עלולים לפגוע בדופן שלפוחית השתן ובין השאר להוביל להתפתחות גידולים. מחקרים העלו כי הסיכון למחלה עולה ככל שכמות הסיגריות ליום גדלה וככל שמתארך משך העישון ועומק שאיפת העשן. גם עישון פסיבי הוכח כגורם סיכון לסרטן שלפוחית השתן.

 

נמצא כי גמילה מעישון מפחיתה את הסיכון למחלה, בהשוואה לאנשים שממשיכים לעשן, אם כי ירידה זו איטית יותר בהשוואה לירידה בסיכון למחלות לב וכלי דם ולסרטן הריאות בקרב נגמלים, ועלולה להתפרס על פני עשרות שנים. ולמרות זאת, לאחר אבחון בסרטן שלפוחית השתן מומלץ להפסיק לעשן, מאחר ומעשנים פעילים שעוברים טיפולים למחלה נמצאים בסיכויים נמוכים יותר לריפוי בהשוואה לאלו שהפסיקו לעשן.

 

מבין הגנים הקשורים לסרטן שלפוחית השתן (כפי שמפורטים בהמשך), נמצא כי מוטציות בגן P53 היו שכיחות יותר בקרב חולים שהם מעשני סיגריות בהווה או בעבר.

 

חשיפה לכימיקלים

 

אחד מגורמי הסיכון המרכזיים לסרטן שלפוחית השתן הוא חשיפה מוגברת לכימיקלים, כשברוב המקרים מדובר בחשיפה תעסוקתית לכימיקלים במקום העבודה, הגורמת לפי הערכות לכ-20% מהגידולים בשלפוחית השתן. מאחר והסיכון מיוחס לחשיפה מצטברת לכימיקלים, פרק הזמן מתחילת החשיפה לכימיקלים ועד להופעת הגידול הסרטני יכול להיות ממושך (עד עשרות שנים).

 

הכימיקלים העיקריים שנקשרו במחקרים לסרטן שלפוחית השתן הם תרכובות מסוג 'אמינים ארומטיים'. מספר מחקרים קושרים בין סרטן שלפוחית השתן לחשיפה לתוצרי פירוק של חומצה אמינית מסוג טריפטופן. תרכובות נוספות שנקשרו לסרטן שלפוחית השתן כוללות 'תרכובות אנלין' שנעשה בהן שימוש בתעשיית ייצור צבעים תעשייתיים, חומרים כימיים מסוג 'אלדהידים' ותרכובות אלפיאטיות המשמשים בתעשיית הטקסטיל, העור והגומי ותוצרים של הבערת גז ופחם.

 

בין המקצועות שמצויים בסיכון גבוה לפתח סרטן שלפוחית השתן נמנים מכונאי רכב, צבעים, נהגי משאיות ועובדי מפעלים בתעשיות פלסטיק, גומי, נייר, עור ומתכת, וכן עובדים שנחשפים במקום עבודתם לכימיקליים אורגניים, לרבות טכנאי שיניים ועובדים בשירותי מכבסה וניקוי יבש.

 

זיהומים

 

מספר זיהומים נקשרו לסרטן שלפוחית השתן, ובייחוד זיהום הקרוי 'בילהרציה' או 'סכיסטוסומיאזיס' (Schistosomiasis), ונגרם על ידי תולעת 'עלקת הבילהרציה' החודרת דרך העור במים מתוקים. לתולעת תכונה ייחודית שהיא עוטפת עצמה לאחר שחדרה לגוף האדם במעטפת שמונעת מהמערכת החיסונית של הגוף לאתרה כפולש. המחלה הייתה שכיחה בישראל עד שנות ה-50, בעיקר באזורים בסמוך לנחל הירקון, אולם בשנים האחרונות לא אותרה בארץ, וכיום היא נפוצה בעיקר במדינות מתפתחות באפריקה, דרום אמריקה, אסיה והאיים הקריביים. בשנת 1999 דווח בארץ על ריבוי מקרי בילהרציה אצל ישראלים ששבו מטיול באפריקה, לאחר שרחצו באגם מלאווי. בילהרציה מתבטאת לעתים בפריחה מגרדת, לעתים כקדחת חריפה הקרויה 'קדחת קטימה', ונקשרה למחלות נוספות בשכיחות מוגברת – לרבות זיהומים בדרכי השתן וסרטן שלפוחית השתן מסוג קרצינומת תאי הקשקש (SCC).

 

קיימות ראיות ספורות המרמזות על קשר אפשרי בין זיהום בנגיף הפפילומה המחולל את סרטן צוואר הרחם לבין התפתחות סרטן שלפוחית השתן, ובמטה אנליזה העוסקת בנושא שעיבדה נתונים מתוך 52 מחקרים ופורסמה ביולי 2011 בכתב העת Journal of Infectious Diseases, זוהו שרידי די.אנ.איי של הנגיף ב-16.88% מהגידולים הסרטניים בשלפוחית השתן. עם זאת, הממצאים בנושא עדיין לא חד משמעיים.

 

דלקות כרוניות בשלפוחית השתן

 

מחקרים מצביעים על קשר בין דלקות כרוניות בשלפוחית השתן לבין התפתחות סרטן שלפוחית השתן. דלקות בשלפוחית השתן (ציסטיטיס, Cystitis) נגרמות כתוצאה מזיהום החודר לדרכי השתן. קיומה של שלפוחית השתן כאיבר המנקז פסולת מהגוף החוצה וכן כאיבר הסמוך למערכת איברי המין ולפי הטבעת הופך אותה מועדת לחדירת זיהומים מסוגים מגוונים.

 

קשר זה זוהה בעיקר בקרב חולים משותקים בפלג גוף תחתון המחוברים קבוע לצנתר ומפתחים דלקות חוזרות בשלפוחית השתן, ואלו המפתחים סרטן בשלפוחית נוטים לרוב לפתח גידול מסוג 'קרצינומת תאי הקשקש' (SCC).

 

פגיעות בחוט השדרה

 

פגיעה/ חבלה בחוט השדרה מהווה גורם סיכון מוכר לסרטן שלפוחית השתן, כאשר הסיכון למחלה גבוה פי 28-16 בקרב נפגעי חוט שדרה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. לפי מחקר אמריקאי שפורסם במארס 2002 בכתב העת Archives of Physical Medicine and Rehabilitation הסיכון למחלה בקרב נפגעי חוט שדרה גבוה פי 25.4 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית וגם הסיכון לתמותה היה גבוה יותר בקרב חולים אלה, בהסתמך על מדגם שכלל 3,670 נפגעי חוט שדרה.

 

בין הסיבות האפשריות לקשר זה ניתן למנות החדרה של סיבים אופטיים דרך שלפוחית השתן בשכיחות גבוהה לצורכים טיפוליים, סיכון מוגבר לזיהומים בדרכי השתן ו/או הצטברות מוגברת של אבנים בדרכי השתן.

 

מחלות כרוניות נוספות

 

מחלות כרוניות נוספות שמעלות את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן, אם כי בהיקפים קטנים יותר, הן טרשת רב מערכתית (טרשת סיסטמית) בקרב נשים המתבטאת בהתעבות של רקמת העור כתוצאה מהצטברות של סיבי קולגן, וכן מחלת קרוהן שמעלה לפי מחקרים פי 2 את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן.

 

תרופות

 

קיימות מספר ראיות מדעיות הקושרות בין חשיפה לתרופות מסוימות לבין סרטן שלפוחית השתן.

 

פיוגליטזון: התרופה פיוגליטזון (Pioglitazone) המשמשת לטיפול בסוכרת סוג 2 סווגה כגורם סיכון אפשרי למחלה על ידי ועדה של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) בשנת 2013 ואף נכללה על ידה ברשימת המסרטנים האפשריים בבני אדם שפורסמה בכתב העת Lancet Oncology. בהמשך, עבודה שפורסמה במארס 2015 בכתב העת Diabetologia והקיפה מעל למיליון איש ממאגרים בשש מדינות מערביות, העלתה כי לאחר תקנון לגורמים מתערבים כגון גיל, מין ועישון, אין קשר מובהק בין התרופה לסרטן שלפוחית השתן, ותועלתה עולה על הסיכון למחלה. עם זאת, ממצאים עדכניים ממחקר מקנדה שפורסם במארס 2016 בכתב העת BMJ (בריטיש ג'ורנל אוף מדיסין) ובוצע בקרב 145,806 איש, מצא כי אכן התרופה מעלה ב-63% את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן.

 

ציקלופוספמיד: התרופה ציקלופוספמיד (Cyclophosphamide) שהיא תרופה כימותרפית המשמשת לטיפול במספר סוגים של סרטן, נקשרה במחקרים שונים לסיכון גבוה עד פי 9 לפתח סרטן שלפוחית השתן. אחת ההערכות היא כי תוצר פירוק של התרופה מוביל להתפתחות דלקת בשלפוחית השתן ולהתפתחות גידול.

 

גנטיקה

 

כמו מרבית הגידולים הסרטניים, גם סרטן שלפוחית השתן נקשר בעבודות בעבר לגורמים גנטיים, אם כי חוזק הקשר עדיין אינו מבוסס, בשונה מסוגי סרטן אחרים שמיוחס להם סיכון מובהק אצל נשאים של מוטציות גנטיות מסוימות – כמו המוטציות הקשורות לסרטן השד והשחלות או לסרטן המעי הגס.

 

מחקרים על קרובי משפחה של חולים בסרטן שלפוחית השתן הצביעו אמנם על סיכון מוגבר למחלה, אך התופעה של משפחות שבהן חולים רבים בסרטן שלפוחית השתן מוגדרת בספרות הרפואית כנדירה. סינדרום לינץ' שמתואר כתסמונת משפחתית, ומתבטא בסרטן מעי גס תורשתי שאינו נגרם מפוליפים – מעלה במשפחות שאצלן עוברת התסמונת גם את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן, וכן לגידולים סרטניים ברחם, השחלות ובאיברים נוספים. בנוסף, עבודות הראו כי מוטציה בגן Rb1 שנקשרה לגידול בעיניים אצל ילדים מסוג רטינובלסטומה – גם מגדילה את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן. וכמו כן, תסמונת קאודן (Cowden) המתבטאת בין השאר בהתפתחות גידולים שפירים ופגיעה ברקמות עור ובציפוי פנימי של איברי הגוף, ומיוחסת למוטציה בגן PTEN – מעלה את הסיכון לסרטן השד, לסרטן בלוטת התריס וכן לסרטן שלפוחית השתן.

 

בחקר הגנטיקה זוהה כי מוטציות הנגרמות על גנים שעל גבי כרומוזום 9 מגדילות את הסיכון להתפתחות סרטן שלפוחית השתן, כאשר ספציפית נקשרו למחלה מוטציות בגנים FGFR3, RB1, HRAS P53, BAP1 ו-TSC. כמו כן, יש עדויות המצביעות על קשר בין מוטציות בגנים על כרומוזום 22 לבין התפתחות גידול סרטני זה. במחקר נמצא כי ל-61% מחולי סרטן שלפוחית שתן פולשני הייתה מוטציה בגן p53 – שנקשר אף הוא לסיכון מוגבר למחלה.

 

ב-70% מהחולים עם גידולים סרטניים בשלפוחית השתן ניתן לזהות מוטציה בגן TERT שאחראי על בקרת הדי.אנ.איי בגוף ועל תהליכי הזדקנות של תאים.

 

חשיפה לרעלים במזון

 

מחקרים שונים קושרים בין סרטן שלפוחית השתן לבין חשיפה לניטריטים וניטראטים במזון בשכיחות גבוהה, אם כי לאחרונה יש מחקרים שמערערים על קשר זה ושוללים קשר שזוהה בעבר בין ניטריטים וניטראטים לבין סיכון עודף לתחלואה. ניטריטים וניטראטים הם רכיבים שמצויים בסוגי מזון שונים, ומוספים בכמויות גבוהות למזונות כגון בשר מעובד, אולם מצויים באופן טבעי במינונים נמוכים גם בפירות וירקות, מאחר ומהווים מלחים המשמשים לדישון בחקלאות, ואף עלולים לחלחל למי תהום המשמשים לשתייה.

 

מחקר מספרד שפורסם בפברואר 2015 בכתב העת Environmental Research העלה כי חשיפה ממושכת למי שתייה המכילים ניטריטים מעלה עד 40% יותר את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן, אולם מחקר אחר מיולי 2006 של צוות חוקרים אירופי שפורסם בכתב העת Environmental Health Perspectives לא מצא קשר מובהק בין חשיפה לניטריטים לסרטן השלפוחית.

 

כמו כן, מספר מחקרים בחיות קושרים בין חשיפה מוגברת לחומרים ממתיקים כמו סכרין וציקלמט לבין סרטן שלפוחית השתן מסוג 'קרצינומת תאי המעבר' (TCC), אם כי עד כה לא תועדו ממצאים דומים בעבודות בבני אדם.

 

הקרנות לאגן

 

חשיפה לטיפולי הקרנות (רדיותרפיה) לאגן בקרב חולי סרטן, כגון חולות בגידולי צוואר הרחם והשחלות, מעלים פי 2 עד 4 את הסיכון לפתח סרטן שלפוחית השתן מהסוג השכיח של 'קרצינומת תאי המעבר' (TCC). חולות שעוברות בנוסף להקרנות גם טיפול בכימותרפיה נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח גידול סרטני בשלפוחית השתן.

 

שתיית נוזלים והפחתת הסיכון לסרטן השלפוחית

 

כיום אין גורמים שהוכח באופן חד משמעי כי הם מפחיתים את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן. עם זאת, עבודות בשנים האחרונות הראו כי הקפדה על אורח חיים בריא, לרבות תזונה עשירה בפירות וירקות והקפדה על פעילות גופנית מפחיתים את הסיכון הכולל לסרטן, וכן לסרטן שלפוחית השתן. בנוסף, מספר מחקרים בשנים האחרונות מצביעים על האפשרות כי שתייה מרובה של נוזלים ובעיקר מים – מפחיתה את הסיכון למחלה.

 

עוד במאי 1999 דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הארוורד בכתב העת New England Journal of Medicine כי בקרב גברים, על סמך מחקר מעקב שבוצע על 47,909 צוותי רפואה למשך עשר שנים, שתייה מרובה הפחיתה את הסיכון לסרטן השלפוחית, כשהשתייה בחמישון העליון (מעל 2.531 ליטר ביום) הפחיתה ב-49% את הסיכון למחלה בהשוואה לחמישון התחתון (מתחת ל-1,290 ליטר ליום). שתייה מרובה של מים גם זוהתה במחקר באופן ספציפי כמפחיתה את הסיכון למחלה: מי שצרכו לפחות 6 כוסות מים ביום (מעל 1.4 ליטר) היו בסיכון נמוך ב-51% לפתח סרטן שלפוחית השתן בהשוואה לאלו שצרכו עד כוס מים ליום בלבד (עד 240 מ"ל מים).

 

בהמשך פרסמו מספר צוותי מחקר ממצאים דומים גם בקרב נשים, אם כי חוקרים אחרים הציגו ממצאים שאינם תומכים בקשר זה והוא עדיין מוגדר כשנוי במחלוקת ברפואה. באוקטובר 2008 דיווחו חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה בכתב העת International Journal of Cancer, כי קיים קשר מתון יותר בין שתייה מרובה של מים לסיכון נמוך ב-6% בקרב גברים ו-31% בקרב נשים, כשהושוו אלו ששותים לפחות 6 כוסות מים ביום לעומת אלו השותים עד כוס אחת בלבד. עוד נמצא כי קשר זה תלוי גם בדפוס מתן השתן בשעות היום, ורק אלו שנוטים לתת שתן פעמים רבות ביום על רקע שתייה מרובה נמצאים בסיכון נמוך למחלה.

 

חוקרים אמריקאים מהמרכז הרפואי לסרטן M.D.Anderson דיווחו ביוני 2013 בכתב העת British Journal of Cancer כי בבדיקה פרטנית לסוגי משקאות, משקאות קלים וכן קפה נטול קפאין נקשרו דווקא לסיכון מוגבר לסרטן השלפוחית, ואילו תה, יין וליקר קשורים בסיכון נמוך למחלה.

 

מעבר לכך, לא כל כוס מים תועיל כנגד סרטן השלפוחית, ואף להפך. עבודות מסוימות מתריעות כי מי שתייה שמכילים רעלים, וכן מים ממקורות שעלולים להיות מזוהמים, כמו בארות – דווקא מגדילים את הסיכון למחלה. כך, למשל, מחקר אמריקאי שנערך במימון של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), וממצאיו דווחו בכתב העת של המכון הלאומי לסרטן JNCI במאי 2016, העלה כי במדינות שבהן נהוג לשתות מים מבארות יש סיכון מוגבר לתחלואה ותמותה בסרטן שלפוחית השתן, ובקרב אנשים שנוהגים לשתות מים מבארות שנחפרו לפני 1960 הסיכון לפתח את המחלה גבוה עד פי 2.24 יותר, על רקע רמות מסוכנות במים של חומר היסוד הרעיל ארסן.

 

 

ד"ר דניאל קייזמן הוא מנהל השירות לגידולי דרכי השתן במערך האונקולוגי במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא.

 

עדכון אחרון: מארס 2017

קישור:
כינוי:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: