פעילות גופנית מפחיתה הסיכון לתמותה מוקדמת של מחלימים מסרטן
מחקר ענק מחדד את החשיבות בשילוב פעילות גופנית כחלק מהטיפול בסרטן, גם אם מתחילים בה רק לאחר האבחנה. מה ההסברים?
בשנים האחרונות מודגשת חשיבות ההקפדה על פעילות גופנית סדירה כחלק מאורח חיים בריא כולל. המלצות אלה משמעותיות גם עבור חולים כרוניים וכן עבור חולי סרטן.
מחקרים רבים מזהים את היתרונות של פעילות גופנית במניעת סרטן. בין השאר, בסקירה שפורסמה בחורף 2020 נמצא כי פעילות גופנית מלווה בירידה בסיכון לשבעה סוגים של סרטן: שד, מעי גס, כליות, רירית הרחם, מיאלומה נפוצה, כבד ולימפומה שאינה הודג'קין. בקיץ 2023 מצאו חוקרים מאוסטרליה כי אפילו דקות בודדות של פעילות גופנית מאומצת ביום תורמות לירידה בסיכון לסרטן. מאוחר יותר, בדצמבר 2025 תיארו חוקרים בריטיים כי פעילות גופנית קצרה ואינטנסיבית עשויה להשפיע במהירות על הסביבה הביולוגית בה תאי סרטן מתפתחים – באופן שמפחית את הסיכון להתפשטות גידולים ממאירים.
לאחרונה גם מתבהרות ההשפעות המיטיבות של פעילות גופנית על מי שכבר אובחנו עם סרטן. כך, לפי מטה אנליזה מסין שפורסמה באפריל 2025 בכתב העת British Journal of Sports Medicine, בהשוואה לטיפול רגיל או להיעדר פעילות גופנית, עדויות ברמת ודאות בינונית עד גבוהה תומכות בכך שפעילות גופנית מפחיתה באופן משמעותי תופעות לוואי הקשורות לסרטן ולטיפולים בו, כגון רעילות לבבית, נוירופתיה היקפית הנגרמת מכימותרפיה, פגיעה קוגניטיבית וקוצר נשימה. עדויות שהוצגו בעבודה מדגימות כי פעילות גופנית משפיעה על סמנים ביולוגיים מסוימים של חולי סרטן לטובה, ומשפרת את איכות השינה, הרווחה הנפשית, התפקוד הפיזיולוגי והאינטראקציה החברתית — ובכך משפרת את איכות החיים הכוללת.
כעת מצא מחקר אמריקאי נרחב חדש כי פעילות גופנית בשעות הפנאי לאחר אבחון בסרטן משפיעה במישרין על סיכון נמוך יותר לתמותה אצל מחלימים משבעה סוגים של סרטן.
כוחו של האימון האירובי
צוות החוקרים מהחברה האמריקאית לסרטן (ACS), המכון הלאומי לסרטן בארה"ב (NCI) ואוניברסיטת הרווארד, בשיתוף חוקרים מאוסטרליה, ביקשו לבדוק האם פעילות גופנית שאנשים עושים בזמנם הפנוי – כמו הליכה מהירה, רכיבה על אופניים או שחייה – אחרי שכבר אובחנו בסרטן, משפיעה על הסיכון לתמותה מהסרטן או מכל סיבה אחרת. בניגוד למחקרים רבים שמתמקדים בהרגלי פעילות גופנית לפני הופעת המחלה, כאן המיקוד הוא בשלב שלאחר האבחנה, כדי להבין מה המטופלים יכולים לעשות בעצמם כדי לשפר את סיכויי ההחלמה לאחר שאובחנו עם גידולים סרטניים. בנוסף, במחקר זה החוקרים התמקדו בסוגי סרטן שפחות נחקרו בהקשר לפעילות גופנית.
החוקרים ניתחו נתונים משישה מחקרי מעקב גדולים, שכללו יחד 17,141 חולים ומחלימים משבעה סוגי סרטן: סרטן שלפוחית השתן, סרטן רירית הרחם, סרטן הכליה, סרטן הריאות, סרטן חלל הפה, סרטן השחלות וסרטן החלחולת (רקטום). המשתתפים מילאו שאלונים על רמת הפעילות הגופנית לאחר האבחנה. על בסיס התשובות, החוקרים חישבו את כמות הפעילות בשעות מטלה מטבולית לשבוע (MET‑שעה/שבוע), וחילקו את המשתתפים לקבוצות: ללא פעילות, רמת פעילות התואמת את ההמלצות הרפואיות, ורמות גבוהות יותר. ההמלצות עצמן מקבילות בקירוב ל‑150–300 דקות שבועיות של פעילות אירובית בינונית.
המשתתפים היו במעקב חציוני של כ‑11 שנים, ובמהלך הזמן הזה נאספו נתוני התמותה. בשלב הבא השוו החוקרים את שיעורי התמותה בין קבוצות הפעילות השונות, תוך התאמה לגיל, מין, סוג הסרטן, עישון, השמנה וגורמים נוספים שיכולים להשפיע גם על הנטייה להיות פעיל וגם על הסיכון למוות. הם בחנו גם את התמותה מסרטן וגם את התמותה מכל סיבה שהיא.
התוצאות הראו כי פעילות גופנית לאחר האבחנה נקשרה לסיכון נמוך יותר לתמותה מסרטן. אפילו כמות קטנה של פעילות, מתחת להמלצות הרשמיות (מעל 0 ועד פחות מ‑7.5 MET‑שעה בשבוע), נקשרה להפחתת סיכון בהשוואה להעדר פעילות: לדוגמה, בקרב מחלימי סרטן שלפוחית השתן נצפה סיכון נמוך ב‑33% למוות מסרטן; בסרטן רירית הרחם סיכון נמוך ב-38%; ובסרטן הריאות סיכון נמוך ב-44% – עם רמות נמוכות של פעילות גופנית לאחר האבחנה.
כאשר המשתתפים עמדו בהנחיות הפעילות הגופנית, הירידה בסיכון הייתה גדולה אף יותר: למשל ירידה של כ-60% בסיכון לתמותה בקרב מחלימות מסרטן רירית הרחם; וירידה של -62% בסיכון של מחלימי סרטן הריאות למות מהמחלה.
בפעילות גופנית גבוהה יותר מההמלצות נמצאה תועלת גם למחלימים מסרטן חלל הפה וסרטן החלחולת (רקטום). בקרב מחלימי סרטן חלל הפה שעסקו ביותר מ‑22.5 ועד 30 MET‑שעה בשבוע, נצפתה ירידה של 61% בסיכון לתמותה; ואצל מחלימי סרטן החלחולת שביצעו יותר מ‑15 ועד 22.5 MET‑שעה בשבוע נצפתה ירידה בסיכון של כ‑43% בהשוואה למי שלא עסקו כלל בפעילות גופנית.
החוקרים בחנו גם את השינוי בהרגלי הפעילות לפני ואחרי האבחנה. בהשוואה למחלימים שלא עמדו בהנחיות הפעילות לא לפני האבחנה ולא אחריה, מחלימי סרטן ריאות וסרטן חלחולת שעמדו בהנחיות הפעילות לאחר האבחנה היו בסיכון נמוך יותר למות מסרטן, גם אם היו לא פעילים לפני האבחנה (בסרטן הריאות סיכון נמוך ב-42%, ובסרטן החלחולת 49%). לעומת זאת, בקרב מחלימי סרטן שלפוחית השתן והשחלות נמצא קשר מובהק לירידה בסיכון רק אצל מי שעמדו בהנחיות גם לפני וגם אחרי האבחנה, בעוד שאצל מי שלא עמדו בהנחיות לפני האבחנה לא נצפתה ירידה מובהקת בסיכון גם אם החלו לעמוד בהן לאחריה.
הפרויקט המחקרי מומן על ידי החברה האמריקאית לסרטן (ACS), וממצאיו מדווחים בגיליון פברואר 2026 של כתב העת JAMA Network Open.
"הטיית הבריאים"
חשוב להבין את מגבלות המחקר. מדובר בניתוח תצפיתי, לא בניסוי שבו מחלקים אנשים באקראי לקבוצות פעילות ולא פעילות. לכן ייתכן שאנשים שהיו פעילים יותר היו גם בריאים יותר מלכתחילה, או שהקפידו יותר על טיפולים רפואיים ועל אורח חיים בריא באופן כללי. בנוסף, הפעילות נמדדה בשאלוני דיווח עצמי החשופים לשגיאות. החוקרים מוסיפים כי גם לא בכל סוגי הסרטן היו מספיק מקרים כדי להסיק מסקנות חזקות.
אחת המגבלות המרכזיות שהחוקרים עצמם מדגישים היא מה שמכונה “הטיית הבריאים יותר”: אנשים במצב גופני טוב יותר או בריאות כללית טובה יותר נוטים יותר לעסוק בפעילות גופנית, ולכן ייתכן שחלק מהקשר בין פעילות לבין תמותה משקף את מצבם הבסיסי ולא את ההשפעה הישירה של הפעילות. החוקרים ניסו להתמודד עם הטיה זו באמצעות התאמות סטטיסטיות לגיל, מין, מדד מסת גוף, עישון, שלב הסרטן וטיפולים, וגם על ידי הוצאת מקרי מוות שהתרחשו בשנתיים-שלוש הראשונות לאחר מדידת הפעילות, כדי להפחית את ההשפעה של מחלה קשה שכבר מגבילה את היכולת לזוז.
למרות המגבלות, התמונה שעולה מהמחקר ברורה: בקרב מחלימים מסרטן, פעילות גופנית לאחר האבחנה קשורה להישרדות טובה יותר. לחולים ומחלימים כדאי להתחיל לזוז – גם אם לא היו פעילים לפני כן – כחלק מהמאמץ לשפר את סיכויי ההישרדות ואת איכות החיים לאחר האבחנה.
ההמלצות המקובלות כיום לפעילות גופנית לחולי סרטן מבוססות על המלצות ארגון הבריאות העולמי (WHO) המיועדות לכלל האוכלוסייה, לרבות בריאים וחולים: פעילות אירובית בדרגת עצימות מתונה לפחות 150 דקות בשבוע המחולקים לרוב ימי השבוע או פעילות בדרגת עצימות גבוהה לפחות 75 דקות בשבוע, לצד פעילות אנאירובית לפחות פעמיים בשבוע ומתיחות.
השפעות של פעילות סדירה על גידולים סרטניים מודגמות בין השאר במחקרים שמתארים כיצד פעילות גופנית מחזקת את מערכת החיסון של הגוף בבלימת התפשטות גידולים סרטניים; מחקרים שמתעדים השפעות של פעילות גופנית בדיכוי חלבונים המעודדים פעילות דלקתית בגוף; וכן עבודות שמזהות השפעות של פעילות גופנית על ויסות הורמונאלי בגוף – באופן המגן מפני גידולים, השפעות על סביבת הגידול באופן שמאפשר "לחנוק" את הגידול הסרטני המתפשט, והשפעות על חיזוק מסת השריר בגוף – באופן שדוחק את הגידול הסרטני ו"מייבש" אותו.
