10 מיתוסים שגויים על סטטינים – ומה אומר המדע?

הסטטינים הם אחת מקבוצות התרופות בשימוש הנרחב ביותר, המשמשות להורדת ערכים גבוהים של כולסטרול רע (LDL ) והוכחו כיעילות להפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם.

לפי הערכות, מעל ל-200 מיליון איש ברחבי העולם נוטלים סטטינים לשיפור בריאות הלב. בישראל מוערך כי 725 אלף איש מטופלים בסטטינים בקביעות.

סטטינים הן תרופות כימיות שפותחו בעקבות מחקרים החל משנות ה50 של המאה ה-20 שהיו הראשונים לזהות קשר בין כולסטרול גבוה להתפתחות מחלות לב וכלי דם. הסטטינים פועלים במנגנון החוסם את האנזים שאחראי על ייצור כולסטרול בכבד. במקביל הוכח במחקרים כי הסטטינים גם משפרים את תפקוד דפנות כלי הדם – האנדותל, ומפחיתים פעילות דלקתית מוגברת בכלי הדם, ובאופן הזה משפרים את זרימת הדם בגוף.  מאז אישור הסטטין הראשון לשיווק בשנת 1987 פותחו דורות מתקדמים יותר של סטטינים עם שיפור ביעילות ופחות תופעות לוואי.

ככל שמתחדדת החשיבות הרבה של הורדת ערכים גבוהים של כולסטרול רע בהגנה על הלב ומניעת תמותה מוקדמת – פותחו בשנים האחרונות גם תרופות מתקדמות יותר הפועלות במסלולים נוספים להורדה של ערכי הכולסטרול בדם, והן מיועדות כיום בעיקר לחולים שלא הגיעו ליעד הכולסטרול שלהם בשל רמות גבוהות מלכתחילה או בשל תופעות לוואי מהסטטינים. בין תרופות אלה נמנית אזטימיב, המשווקת בין השאר בשמות אזטרול, אזקור, אזטימיב-טבע, אזטימיב-סנדוז, הפועלת במנגנון אחר לעיכוב ספיגת הכולסטרול במעי; ותרופות ביולוגיות (ניתנות בזריקה) מקבוצת 'מעכבי PCSK9', שבפעילותן מעכבות חלבון ספציפי בכבד ומובילות לעלייה בפעילותם של קולטנים סופחי כולסטרול בזרם הדם.

בחלוף השנים נקשרו לסטטינים מיתוסים שגויים רבים שהעלו חששות מיותרים בקרב קהל המטופלים. מיתוסים אלה עשויים לפגוע בהיענות לטיפול בסטטינים ולמנוע הורדה אפשרית בסיכון לאירועים קרדיו-וסקולאריים, בהם התקפי לב ושבץ מוחי.

מיתוס 1: הסטטינים מסוכנים יותר מאשר מועילים

לצד הפופולאריות של השימוש בסטטינים, חורשי תיאוריות קונספירציה משמיעים טענות כי הסיכון בנטילת סטטינים עלול להיות גבוה יותר מהתועלת. טענות דומות נשמעות גם ביחס לתרופות פופולריות נוספות, למשל תרופות נוגדות דיכאון.

האמת:

בפועל, יעילותם של סטטינים הוכחה במחקרים קליניים רבים, כאשר שיעור תופעות הלוואי הקשות נמוך מאוד ביחס לתועלת המצטברת כתוצאה מהטיפולים.

למשל, לפי סקירת מחקרים של כוח המשימה האמריקאי לרפואה מונעת (USPSTF), שפורסמה באוגוסט 2022 בכתב העת JAMA, טיפול בסטטינים הוכיח יעילות בירידה של 22% בסיכון לשבץ מוחי, ירידה של 33% בסיכון להתקפי לב, וירידה של 28% בסיכון לכלל אירועי לב וכלי דם. בעבודה זו לא נמצא קשר סטטיסטי בין טיפול בסטטינים לבין שורה של סיבוכים חמורים שמיוחסים לתרופות, בהם כאבי שרירים (מיאלגיה), עלייה באנזימי כבד וסוכרת (קראו על מיתוסים הקושרים בין סטטינים לסיבוכים אלה בהמשך הכתבה).

היעילות של סטטינים אף מתחדדת יותר למול תופעות הלוואי בכל הקשור למניעה שניונית אצל מי שכבר פיתחו מחלות לב וכלי דם. מחקרים מצביעים על כך כי במצבים אלה טיפול בסטטינים מלווה בירידה של 25% בסיכון לתחלואה קרדיו וסקולארית בכל ירידה של 38.6 יחידות מ"ג/ד"צ ברמות הכולסטרול הרע הדם הנגרמת הודות לסטטינים. כמו כן, במניעה שניונית טיפול בסטטינים מציג ירידה של 50% עד 55% בסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם.

מיתוס 2: סטטינים גורמים נזק חמור לכבד

ברבות השנים השתרשה התפיסה השגויה כי סטטינים גורמים נזקים חמורים לתפקוד הכבד.

המדובר בחשש משמעותי על רקע חשיבותו המכרעת של הכבד בתפקוד גוף האדם. הכבד אחראי על מאות פעולות ביולוגיות חיוניות, ובין השאר על חילוף חומרים, עיבוד חומרים שמתקבלים מהתזונה, ויסות רמות הסוכר בדם, פירוק חלבונים, ניקוי רעלים מהגוף וכן ייצור חלבונים חשובים ומיצי מרה המסייעים בעיכול שומנים במעי.

הכבד גם משמש לאספקת דם בגוף במצבי חירום וכמחסן לוויטמינים ומינרלים וסוכר החיוניים לתפקוד תקין של גוף האדם.

האמת:

בפועל סטטינים הם תרופות, וככל תרופה – יש להן תופעות לוואי וסיבוכים, ואכן בשיעור מסוים מהמטופלים הם מובילים לפגיעה בתפקודי כבד, אולם רוב נוטלי הסטטינים אינם מפתחים נזק משמעותי לכבד.

במקרים מסוימים הסטטינים גורמים לעלייה קלה באנזימי כבד מסוג AST ו-ALT, אך זו לרוב חולפת ואינה מסוכנת.

הסיכון לפגיעה קשה בתפקודי כבד על רקע טיפול בסטטינים נחשבת לנדירה ביותר, בשכיחות המתועדת בספרות הרפואית של פחות למקרה אחד לכל 10,000 מטופלים בתרופה. מחקר משבדיה שפורסם בפברואר 2012 בכתב העת Journal of Hepatology בחן דיווחים חריגים על פגיעות בכבד כתוצאה מטיפולים תרופתיים במדינה לאורך 22 שנים, וזיהה כי שכיחות של 1.2 מקרים למאה אלף של פגיעה בכבד כתוצאה מטיפול בסטטינים. מחקר שהתבסס על דיווחים שהועברו לרשות המזון והתרופות האמריקאית ה-FDA, שממצאיו פורסמו בינואר 2025, מצא כי אין הבדל בין המינים בשכיחות של מחלות כבד שמתפתחות אצל נוטלי סטטינים, כאשר גם בעבודה זו נקבע כי מדובר בתופעה ששכיחותה נמוכה.

במחקר מעקב המתבסס על נתוני מאגר נרחב (UK Biobank), שפורסם ביוני 2023 בכתב העת JAMA Network Open נמצא כי דווקא כי בהיפוך מהמיתוס, נטילה קבועה של סטטינים מלווה בירידה של 15% בסיכון להתפתחות מחלת כבד חדשה וירידה של 28% בסיכון לתמותה ממחלת כבד.

מיתוס 3: סטטינים פוגעים בשרירים באופן חמור

תופעת לוואי נוספת אפשרית של הסטטינים שהמיתוס סביבה עלול להרתיע מהשימוש בתרופות אלה היא פגיעה בשרירים. ההנחה השגויה היא שכל נטילה של סטטינים בהכרח פוגעת במבנה השרירים ומשפיעה על חולשה גופנית כוללת.

האמת:

בפועל, אחת מתופעות הלוואי שנקשרו לסטטינים היא כאבי שרירים קלים – המכונים בעגה הרפואית 'מיאלגיה' (myalgia), אך ברוב המקרים מדובר בתופעה חולפת, שניתן להתמודד איתה במידה והתפתחה באמצעות שינוי במינון או סוג הסטטין.

לפי סקירת מחקרים שפורסמה בספטמבר 2024, כעשירית מהמטופלים בסטטינים מדווחים על כאבי שרירים. עם זאת, הסיכון לנזק חמור בשרירים המכונה ברפואה 'תמס שריר', או בלעז 'רבדומיוליזיס' (rhabdomyolysis), המתבטא בהרס משמעותי של תאי שריר השלד – נדיר ביותר. לפי הערכות ממחקרים עדכניים, שכיחות התופעה נאמדת 0.6 עד 1.2 מקרים לכל 10,000 שנות חיים עד 1.5 מקרים לכל מאה אלף איש. ככלל, מחקרים מזהים כי הסיכון לנזק חמור לשרירים גבוה יותר אצל נוטלי 'סטטינים ליפופילים' המסיסים בשומן (בהם סימבסטטין, פלובסטטין, פיטבסטטין, לובסטטין ואטורבסטטין) – בהשוואה ל'סטטינים הידרופילים' המסיסים במים (בהם רוזובסטטין ופרבסטטין), וגבוה יותר אצל המטופלים עם מחלות רקע נלוות.

הסיכון לבעיה בשרירים עולה כאשר נוטלים שילוב של מספר תרופות כגון אנטיביוטיקה ותרופות אנטי פטרייתיות. לכן, כדאי להתייעץ עם רופא במקרים אלו.

מיתוס 4: אסור לעשות ספורט כשנוטלים סטטינים – כי זה מסוכן לשרירים

מאחר ונטילת סטטינים עשויה להיות מלווה בכאבי שרירים, וגם מאמץ גופני עלול להוביל לעלייה באנזימי שרירים, בעבר התקבעה ההבנה השגויה כי ספורט עלול להחמיר נזק אפשרי לשרירים אצל המשתמשים בסטטינים, וכך השתרש המיתוס שכיום הוכח כשגוי.

האמת:

סטטינים מורידים את רמות הכולסטרול הרע בדם, וכך מגנים מפני מחלות לב וכלי דם, וגם פעילות גופנית קבועה מהווה את אחד המרכיבים המשמעותיים של אורח חיים בריא ופעיל שמגן מפני תחלואה כרונית ובין השאר גם מפני תחלואה ותמותה קרדיו וסקולארית.

כיום ידוע כי פעילות גופנית אינה אסורה בזמן נטילת סטטינים, ואף להיפך – מומלצת כפעילות למניעת מחלות לב ותחלואה כרונית בכללותה.

מטה אנליזה של חוקרים אמריקאים שפורסמה בפברואר 2024 מצאה כי על כאבי שרירים קלים מדווחים 9% מנוטלי הסטטינים שמבצעים פעילות גופנית באופן סדיר, בהשוואה ל-4% מאלו שמבצעים פעילות גופנית ונוטלים תרופת דמה – כך שפעילות גופנית עם סטטינים מעלה את הסיכון לכאבים בשרירים, אולם ההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק סטטיסטית, והחוקרים מדגישים כי הפגיעה שתועדה בשרירים אצל נוטלי הסטטינים שביצעו פעילות גופנית סדירה במחקר זה לא הייתה חמורה.

באפריל 2023 דיווחו חוקרים מהולנד וארה"ב בכתב העת JACC של הקולג' האמריקאי לקרדיולוגיה על ממצאי מחקר שמצא כי נוטלי סטטינים שמקפידים על פעילות גופנית מתונה ממושכת, למשל הליכה מהירה, גם אם פיתחו כאבי שרירים, אינם סובלים מהחמרת הפגיעה ברקמות השריר והפעילות הגופנית היא למעשה בטוחה.

לפי ההמלצות המקובלות כיום, רוב המטופלים בסטטינים יכולים להמשיך לעסוק באימוני כושר גופני, לרבות ריצה, שחייה ואף אימוני כוח והתנגדות בחדר כושר. אם מתפתחים כאבים בשרירים, בעיקר בליווי חולשה, שתן כהה ותשישות – מומלץ לבדוק ערכי Ck 'קריאטין קינאז' שעשויים להצביע על פגיעה בשרירים אצל הרופאים המטפלים, ובמקרה הצורך לבצע ההערכה רפואית מחודשת להמלצות.

למטופלים בסטטינים המבצעים פעילות גופנית מומלץ להקפיד על כללים להפחתת הסיכון לנזק לשרירים:

• להתחיל בפעילות מתונה כמו הליכה, רכיבה קלה או שחייה קלה, במינון המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) לכלל האוכלוסייה של 150 דקות שבועיות לפחות המחולקות לרוב ימי השבוע.
• להקפיד על חימום ומתיחות לפני הפעילות ועל התאוששות לאחר הפעילות.
• להפחית עומס ואימונים אינטנסיביים מדי.
• לבצע אימוני כוח במשקולות בזהירות ולהעלות משקלים באופן מדורג.
• להמשיך כל העת בנטילת סטטינים. אין להפסיק סטטינים ללא היוועצות עם רופאים על רקע יתרונותיהם במניעת אירועי לב גדולים.

מיתוס 5: סטטינים לא יעילים בגיל השלישי

אמונה שגויה נוספת שהתקבעה גורסת כי טיפול להורדת כולסטרול רע LDL, באמצעות סטטינים או תרופות אחרות, אינו מועיל בגיל המבוגר ועשוי להיות מיותר.

האמת:

האמת הפוכה מהמיתוס, ולמעשה בשנים האחרונות מתחדדת ההבנה במחקרים כי סטטינים עשויים להיות יעילים ביותר בגיל השלישי, ובעיקר אצל מטופלים שכבר מוגדרים כחולים כרוניים או מי שעברו בעברם אירוע קרדיו וסקולארי, לרבות אירוע לב או שבץ מוחי. במצבים אלה סטטינים יעילים למניעה שניונית של אירוע נוסף.

ככלל, המחקרים בתחום מצביעים על יעילות הסטטינים בעיקר במניעה ראשונית, כאשר במניעה ראשונית המחקרים כיום סותרים ולא חד משמעיים.

אצל מבוגרים ללא מחלה לבבית, טיפול בסטטינים הוכח במחקרים כמועיל להפחתת סיכון לאירועי לב כשמאובחנים ערכי כולסטרול רע גבוהים בדם, ובעיקר כשקיימים גורמי סיכון נוספים כמו יתר לחץ דם, סוכרת ועישון סיגריות.

מחקר בריטי שאסף נתונים משני מידע נרחבים (UK Biobank ומחקר CTTC), שממצאיו פורסמו באוקטובר 2024 בכתב העת Heart, העלה כי אנשים בני 70 ומעלה שנוטלים סטטינים חיים זמן רב יותר ובבריאות טובה יותר לעומת אלה שאינם נוטלים אותם, וזאת בלי קשר לשאלה האם יש להם מחלת לב וכלי דם או לא.

יש לציין כי תופעות לוואי שנקשרו לסטטינים מדווחים בהיקפים דומים בקרב צעירים ומבוגרים, ואינם שכיחים יותר בגיל השלישי, אם כי אצל מבוגרים פירוק התרופות אורך זמן רב יותר, ולכן מומלץ לבצע התאמה ייעודית של המינונים בהיוועצות עם הרופאים המטפלים. כמו כן, אצל מבוגרים חשוב לבחון את השפעות הסטטינים כל תרופות נוספות שהמטופלים נוטלים למחלות נלוות.

הפסקת הטיפול בסטטינים בגיל המבוגר ללא סיבה רפואית מוצדקת נקשרת במחקרים עם עלייה בסיכון לאירועים קרדיו וסקולאריים.

מיתוס 6: אפשר להחליף סטטינים בתוספי תזונה טבעיים

יש המאמינים כי סטטינים ניתנים להחלפה בתוספי תזונה טבעיים שיכולים לסייע באותו האופן ובאותה עצימות בהורדת רמות הכולסטרול הרע LDL בדם, וזאת ללא חשיפה לתופעות לוואי.

בין השאר, ברפואה העממית השתרשה אמונה כי אפשר להחליף סטטינים באורז אדום, שמן דגים, ותוספים מסוג ניאצין, קואנזים Q10 ואפילו שום.

האמת:

סטטינים הם קבוצת תרופות שהוכחו במחקרים מבוקרים ביעילותם בהורדת ערכי כולסטרול רע בהשוואה למטופלים בתרופות דמה, ואילו תוספי תזונה לא זכו במחקרים מבוקרים נרחבים להוכחת יעילות.

האמונה כי אורז אדום עשוי לשמש תחליף לסטטינים – מקורה בשמרי אורז אדום המכילים חומר בשם 'מונוכולין K' הדומה במבנהו הכימי לתרופות הסטטינים, אולם אין כיום עבודות שמזהות בו יעילות המשתווה לזו של הסטטינים בהורדת ערכי הכולסטרול הרע.

שמן דגים שמהווה חומצת שומן מסוג 'אומגה 3' נקשר אף הוא להורדת ערכי שומנים בדם – אולם מחקרים מזהים את השפעתו בעיקר על הורדת רמות הטריגליצרידים, יותר מאשר על הורדת רמות הכולסטרול הרע.

מטה אנליזה שפורסמה ביולי 2020 בכתב העת Nutrients, מצאה כי סטטינים יעילים יותר מתוסף תזונה המכיל אומגה 3 בהפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם.

מחקרים שבוחנים את השפעותיהם של תוספי תזונה ומרכיבי מזון על רמות הכולסטרול בדם ועל הסיכון הקרדיו וסקולארי הם ברובם מצומצמים, לא מבוקרים (כלומר ללא קבוצת ביקורת), עם הוכחות חלשות וללא דיווח מלא על המרכיבים הכלולים בכל תוסף.

נכון להיום, אין בנמצא תוסף תזונה עם הוכחות ברורות לשמש כתחליף עם יעילות משתווה לסטטינים הן בהורדת ערכי הכולסטרול הרע והן במניעת התקפי לב ושבץ מוחי.

מעבר לכך, יש לציין כי חלק מתוספי התזונה עלולים לשבש את פעילותם של סטטינים או להחמיר את תופעות הלוואי – ולכן חשוב ליידע את הרופאים המטפלים על נטילת תוספי תזונה.

• עוד על שילובים בעייתיים בין מזונות לתרופות

• עוד על תופעות לוואי של תוספי תזונה נפוצים

מיתוס 7: אם הכולסטרול חוזר לערכי הנורמה – אפשר להפסיק טיפול בסטטינים

אחד המיתוסים השגויים גורס כי במידה והכולסטרול חוזר לערכי הנורמה, אפשר להפסיק את הטיפול בסטטינים.

מיתוס זה התקבע לצד דיווחים שונים על רווחים כספיים גבוהים לתעשיית התרופות הטמונים בסטטינים, מאז שהפכו לתרופות פופולאריות.

האמת:

חשוב לזכור כי הפיכתם של הסטטינים לתרופות פופולאריות – מקורה ביעילות הגבוהה שזוהתה בתרופות אלה בהפחתת ערכי הכולסטרול הרע והגנה מפני מחלות לב וכלי דם.

לפי מחקרים המבוססים על מידע שנאסף בתיקים רפואיים, כ-25% עד 50% מהמטופלים בסטטינים בוחרים להפסיק את הטיפול בתרופה תוך חצי שנה עד שנה מתחילת הטיפול, בין השאר על רקע תופעות לוואי, יעילות נמוכה המשתקפת בבדיקות דם, עומס של טיפול תרופתי קבוע על מהלך החיים וסיבות נוספות.

כשרמות הכולסטרול הרע יורדות לערכי הנורמה תחת טיפול בסטטינים – מדובר בהשפעה של הסטטינים, והפסקת נטילתם צפויה לרוב להוביל לעלייה מחודשת של ערכי הכולסטרול הרע בדם ולהשבת הסיכון הלבבי לרמתו המקורית.

כך, למשל, מחקר נרחב מדנמרק בהשתתפות מעל ל-67,000 מבוגרים מגיל 75 ומעלה המטופלים בסטטינים למניעה ראשונית ושניונית, שממצאיו פורסמו בדצמבר 2021 בכתב העת JAMA Network Open, מצא כי הפסקת טיפול בסטטינים מלווה בעלייה בסיכון לאירועי לב חריגים.

כדי להימנע מעלייה בסיכון הקרדיו וסקולארי, לאלו שנוטלים התרופה בין אם למטרות של מניעה ראשונית של מחלות לב וכלי דם, או למניעה שניונית לאחר אירוע שהתפתח, הפסקת הטיפול בסטטינים כתוצאה מהתפתחות תופעות לוואי לתרופות אלה או מכל סיבה אחרת – מומלץ שתעשה באופן מדורג ומבוקר וכמובן רק לאחר היוועצות עם הרופאים המטפלים.

מיתוס 8: סטטינים עלולים לגרום במפתיע להתפתחות סוכרת

במחקרים קליניים נצפה כי טיפול בתרופות מקבוצת הסטטינים מלווה בעלייה בסיכון לאבחון סוכרת, מאחר והתרופות מובילות לעלייה קלה ברמות הסוכר בדם.

האמת:

לרוב אנשים שמאובחנים עם סוכרת לאחר שטופלו בסטטינים הם אלו שכבר מצויים לפני הטיפול במצב של רמות גבוהות של סוכר בדם עד כדי טרום סוכרת. במקרה זה, עלייה קלה ברמות הסוכר כתוצאה מהסטטינים עשויה לפי מחקרים להוביל לכך שיאובחנו כסוכרתיים מוקדם יותר מאשר אם לא היו מטופלים בתרופות, אם כי הטיפול בסטטינים כפי הנראה מקדים את האבחנה בסוכרת בשבועות בודדים בלבד.

מחקרים שבחנו את התופעה קבעו כי סטטינים אינם גורמים לסוכרת אצל מי שאינם נמצאים כבר בסמיכות לאבחנה קודם לכן.

מחקר חלוץ בתחום שבוצע במערב סקוטלנד ופורסם עוד בינואר 2001 בכתב העת Circulation (מחקר WOSCOPS), מצא במחקר שבחן קרוב ל-6,000 מטופלים בתרופה פרבסטטין כי 139 אובחנו כסוכרתיים – וזאת על רקע השפעות הסטטין על עלייה ברמות הסוכר בדם. ואולם בניתוח מעמיק לאחר תום המחקר, נמצא כי בפועל הטיפול בסטטין שהוביל לירידה ברמות השומנים בדם – לווה גם בירידה של 30% בסיכון להתפתחות סוכרת.

לפי מטה אנליזה שפורסמה במאי 2024 בכתב העת Lancet Diabetes & Endocrinology המבוססת על מחקרים בתחום, הטיפול בסטטינים אמנם מלווה בעלייה של 10% עד 36% בסיכון לסוכרת, בהתאם לעוצמת הסטטין שנבדק, אולם החוקרים זיהו כי הסוכרת מתפתחת בעיקר אצל מי שהציגו נטייה מראש לעלייה ברמות הסוכר בדם (קדם סוכרת).

ההבנה המקובלת כיום בקהילייה הרפואית היא כי היתרון של הסטטינים בהפחתת הסיכון לאירועים קרדיו וסקולאריים אצל אנשים עם טרום סוכרת וסוכרת עולים על ההשפעה של התרופות על עלייה מתונה ברמות הסוכר בדם.

מיתוס 9: סטטינים פוגעים בזיכרון ועלולים לגרום לאלצהיימר

בין התופעות שמיוחסות בשוגג לסטטינים גם הסיכון לפגיעה קוגניטיבית, ירידה ביכולות זיכרון ואלצהיימר אצל המטופלים בתרופות הפופולאריות.

אמונה זו הדהדה בעיקר בשנת 2012, לאחר שמינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) פרסם אזהרה ולפיה משתמשים בסטטינים דיווחו על פגיעה קוגניטיבית קצרת טווח והפיכה במהלך נטילת התרופות שהתבטאה בין השאר בבלבול ואובדן זיכרון רגעי.

האמת:

מחקרים נרחבים שללו את הקשר בין נטילת סטטינים לירידה קוגניטיבית ודמנציה. גם אם מופיעה פגיעה קוגנטיבית אצל המטופלים בסטטינים – ככל שהיא קשורה לתרופה, ההבנה כיום כי היא זמנית וחולפת.

מטה אנליזה של חוקרים מברזיל שפורסמה בינואר 2025 בכתב העת Alzheimer's & Dementia שניתחה נתונים על מעל ל-7 מיליון נבדקים, מצאה כי בהיפוך מהמיתוס, נוטלי סטטינים מצויים בסיכון נמוך ב-14% להתפתחות דמנציה בהמשך החיים, וספציפית בסיכון נמוך ב-18% לאלצהיימר. ההגנה של סטטינים מפני מחלות דמנציה תועדה במחקר בעיקר בקרב המטופלים בתרופות להורדת כולסטרול יותר משלוש שנים, מטופלים ממוצא אסייתי ומטופלים בסטטינים שמאובחנים עם סוכרת סוג 2.

יש מחקרים שרומזים כי סטטינים בפעילותם מגנים על כלי הדם במוח ובכך עשויים להפחית מהסיכון לשבץ מוחי.

במידה ומופיעה ירידה קוגניטיבית אצל מטופלים בסטטינים, חשוב לעקוב אחר התופעה, לתעד את השפעותיה ולפנות לרופאים המטפלים כדי לשקול להתאים את המינון או לשנות את סוג הסטטין, לצד הקפדה על אורח חיים בריא שעשוי לשפר את התפקוד הקוגניטיבי. זאת בין השאר באמצעות פעילות גופנית קבועה, תזונה בריאה והקפדה על שעות שינה מספקות והיגיינת שינה טובה בלילה.

מיתוס 10: אפשר לפתח קטרקט כתוצאה מנטילת סטטינים

מספר מחקרים הצביעו לאורך השנים על קשר אפשרי בין שימוש בסטטינים לבין עלייה בסיכון להתפתחות קטרקט – עכירות בעדשת העין, שמובילה לטשטוש הראייה ומקשה על היכולת לבצע פעולות כמו קריאה, נהיגה במכונית – בעיקר בלילה, ולעתים אף זיהוי פנים. בנובמבר 2013 דיווחו חוקרים אמריקאים בכתב העת JAMA Ophthalmology על ניתוח נתונים שנאספו בצבא ארה"ב, אשר הצביע על עלייה של 9% בסיכון לקטרקט אצל בוגרים המטופלים בסטטינים, אשר אף צומחת לעלייה של 27% בסיכון לקטרקט לאחר נטרול משתנים מתערבים אפשריים.

האמת:

בחלוף הזמן התבהר כי המתודולוגיה של מחקרים שהציגו קשר בין סטטינים לקטרקט הייתה בעייתית, וחלקם אף התבססו על מחקרים בחיות. עבודות חדשות ערערו על הממצא הראשוני שקשר בין השניים.

מטה אנליזה של חוקרים אמריקאים שפורסמה בשנת 2013 בכתב העת European Heart Journal, במקביל למחקר בצבא האמריקאי, מצאה כי טיפול סטטינים דווקא מלווה בירידה של 19% בסיכון לקטרקט.

מטה אנליזה של חוקרים מפורטוגל שפורסמה בדצמבר 2018 קבעה כי יש ראיות ספורות לעלייה בסיכון לקטרקט אצל המטופלים בסטטינים, אך איכות המחקרים נמוכה ומשתנה, ולא ניתן לקבוע קשר ברור בין התרופות הפופולאריות למחלת העיניים.

כיום אין תמימות דעים בדבר קשר בין סטטינים לקטרקט, ומחקרים עדכניים בנושא מציגים ממצאים סותרים. התפיסה הרווחת היא שכאשר מבצעים בדיקות עיניים לאורך זמן אצל המטופלים בסטטינים – אין השפעה מובהקת של תרופות אלה על מחלות עיניים כלשהן.

לסיכום, סטטינים הן כיום מהתרופות הנחקרות והפופולאריות בעולם הרפואה, ולכן צברו סביבן מיתוסים רבים. אך השימוש בהם נפוץ בעיקר משום שהציגו בעבודות רבות את יעילותן הרבה בהורדת רמות הכולסטרול בדם והפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם, באופן שגובר בעשרות מונים על חסרונות אפשריים שנקשרו בהן.

חשוב לזכור כי בכל מקרה, הפסקה של סטטינים או הימנעות מהמלצה לנטילתן אצל מטופלים שנדרשים להורדת רמות גבוהות של שומנים בדם עשויה להשפיע משמעותית על הסיכון הקרדיו וסקולארי, ובמובן זה מדובר בתרופות שיכולות להציל חיים.

כיום, אלו המפתחים תופעות לוואי קשות לסטטינים יכולים לשקול גם טיפול בתרופות הביולוגיות החדשות להורדת כולסטרול שאף כלולות בסל הבריאות הממלכתי בישראל בהתוויות מסוימות.

• פרופ' ירון ארבל הוא רופא בכיר ביחידת צינתורים ומנהל המרכז למחקר קרדיווסקולרי (CVRC) במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) ומנהל קהילת מחלות לב באתר כמוני

עדכון אחרון: נובמבר 2025